שדה נחמיה – חוליות.

באחד מימיו הגשומים של חודש דצמבר 1940, הגיעה  קבוצה קטנה של שבעה גברים ושתי נשים, אל  אזור החולה  מזרחית לכפר הערבי הגדול "חלסה" , והקימה שני אוהלים על אדמת  דווארה.

קבוצה זו השתייכה לגרעין, אשר שהה לצורך הכשרתו וגיבושו במושב נטעים באזור ראשון לציון. רוב חברי הגרעין היו יוצאי תנועות נער יהודיות מהולנד ושמו בישראל היה  "גרעין חוליות".
קבוצת התשעה החלה בנתיים בחריש האדמה שעמדה לרשותה  ודאגה להביא את "הליפט" מכפר גלעדי ובו כל הציוד הדרוש לקיום היומיומי ,אשר הגיע בשלום לחוליות, אחרי נסיעה מלאה בלהות.

כעבור מספר חודשים הצטרפו אל הקבוצה בחולה, שאר חברי הגרעין, בניהם מספר זוגות נשואים ואפילו כמה ילדים. והנה, הקבוץ החדש, או הקבוצה כפי שקראו לה אז, יצאה לדרך.
 
כבר בראשית שהותם סבלו המתיישבים מהתקפי קדחת בגלל סמיכותם לביצות החולה והיתוש "האנופלס" שהשתולל באזור.
כעבור תקופה קצרה יחסית, הגיעו המתיישבים החדשים למסקנה שיש צורך להגדיל את הקבוצה בגרעינים נוספים ופתחה בדיונים להצטרפות עם גרעין יוצא תנועת " גורדוניה " מאוסטריה ועם גרעין מתנועת "מכבי הצעיר " מצ'כוסלובקיה. 
הדיונים נשאו פרי ושתי הקבוצות הצטרפו אל "ההולנדים " שבעמק.
 
שלושת הגרעינים הנ"ל כ-150 איש ומספר ילדים היו למעשה המייסדים  והבונים של קבוץ "חוליות" לימים "שדה נחמיה" עד לשנת 1948 עת הגיעה לקיבוץ קבוצת נוער, עולים מרומניה ובעקבותיה חברות נער נוספות.
 
בשנת 1942 בעקבות בקשתו של מנהל הלשכה של קק"ל שונה שמה של חוליות לשדה נחמיה על שמו של ציוני הולנדי בשם נחמיה דה-לימה  אשר בין שאר תפקידיו היה גם יו"ר ההסתדרות הציונית ההולנדית.
 
השם "חוליות" הועבר למפעל תעשיה המתפתח למוצרי פלסטיק, אשר נקרא "חוליות תעשיות פלסטיק".