גפירים בשירות הוד מלכותו - מהספר "ימים בחולה" - מיכאל בן דרור

הנוקטה

 הקדמה קצרה והתנצלות:

לפני כשבועיים שירבט מיכאל כמה מלים על תולדות הנוקטה. היה זה  במסגרת התכתבות מיילית לטובת פרוייקט  עתידי שמוקדם עדיין להתייחס אליו.

מבחינתי כל צירוף מלים, שנכתב ע"י מיכאל ושיש בו מידע, אפילו קלוש, על תולדות היישוב, הוא אוצר. ולכן נחפזתי ופרסמתי דף ששמו "הנוקטה".

תגובתו של מיכאל לחיפזון שלי היתה קשה. "אם הייתי יודע...." וכו'. אחרי סולחה דרמטית למדי הפנה אותי מיכאל לפרק מתוך הספר "ימים בחולה".  העוסק בדיוק בנושא זה. "במקרה הבאתי איתי פסנתר..."

להלן הקטע המקורי מתוך "ימים בחולה" של מיכאל: 


חיל הגפירים (הנוטרים) הוקם על ידי  הצבא הבריטי במטרה להגן על הישוב ולשמור על הסדר.  תחנת הגפירים בחוליות הייתה ה נ ו ק ט ה, הניצבת עד עצם היום הזה כמבנה בזלת מצפון למרפאה, ומשמשת כארכיון הנופלים. מבנה זה היה אחד המבנים הראשונים בקבוץ. הגפירים נהנו ממשכורת צבאית לא רעה כלל וכלל, כ 6-7  פאונד סטרלינג לחודש. אריה גל, מפקד הגפירים המקומי, פעל לארגן כמה שיותר גפירים מקומיים, ואפילו "גפירי-דמה" . לגפירים הייתה תלבושת מיוחדת, בנוסח סטנלי וליווינגסטון: מכנסיים קצרים-ארוכים וכובעים רחבי שוליים, שהיו לשם דבר. כובעים, ששוליהם השמאליים קופלו-הזדקרו כלפי מעלה, והעניקו לנוטר בן החייל חזות של באגס באני.

בתחנה של חוליות היה גפיר בשם קורט (אורי הוימן), היו גם משה ר. ומוטקה רפפורט, שלאחר מכן משך לכאן מהתחנה במשמר- הירדן גפיר נוסף, שכיר, הלא הוא יוסף יעקובוביץ’, שבהמשך הפך לקצין וחבר קיבוץ. אך שחקן הרכש העיקרי היה  מ ר ד כ י  ל ו ו נ ו . מרדכי לא היה בדיוק דמות של הלוחם ואיש הביטחון הקלאסי. יתרה מזאת, גם הוא הכיר היטב את מצבו ואת "מה שהוא משדר"... אך אריה רצה לסגור מניין, ומרדכי נשלח לקורס נוטרים בראש-פינה. מרדכי מעיד על עצמו, שבקורס אמנם לא היה מצטיין, אך בסיומו המצב היה גרוע בהרבה. דימויו העצמי היה כשל "החייל האמיץ שוויק"... הוא ביקר את עצמו בצורה כנה והומוריסטית. ואריה, לדברי מרדכי, רצה לקבור את עצמו מבושה. לשיא מיצוי יכולותיו ו"שוויקיותו" הגיע מרדכי במטווח הסיום, אליו באו כל גדולי הדור, אנשי "ההגנה", ללמוד כיצד מ 10 כדורים  א ף  ל א  א ח ד  פוגע אפילו בקרטון המטרה!

בסופו של דבר מרדכי לוונו גופר כהלכה, והוא היה, למעשה, האפסנאי המופקד על תחנת הנוטרים שלנו בחוליות. תפקידו היה לנהל רישום, לספק את הנשק והמדים ע"פ הצורך, ולהיות דרוך ומוכן כל העת בנוקטה. הצבא הבריטי ערך, מפעם לפעם, ביקורות פתע. אך מעולם (עם דגש על "מ ע ו ל ם") לא הצליחו להפתיע את מרדכי, שעבד, כבר בימים ההם, בהנהלת החשבונות. דרך הסולינג לחלסה שכונתה משום מה - ה"כביש" נצפתה היטב מכאן, ובהתקרב ענן אבק, שנישא למרחוק על הדרך, ברור היה, שבאה הביקורת הבריטית. מרדכי, לבוש גפירית, התיישב לו בנחת מאחרי שולחן התחנה והמתין. בדרך כלל הוא הספיק גם להתגלח קודם לכן, שכן מרגע "ההתראה" ועד לביקור המפקדים חלפה כמעט שעה...

"כוננות-מרדכי-לוונו"  מזכירה, במידה מסוימת, את ס.מ.ס המזכירות של יעל משרדי בימינו, בעניין "הנהיגה כהלכה". עת מגיעים שוטרי משטרת התנועה לארוב לחוטאי הקיבוץ. וד"ל....


כיתת כוננות - לוחמים לייד הנוקטה לפני מלחמת ששת הימים


המצולמים מימין:

אהרון ב.ד., יעקוב מימרן, לא מזוהה, לא מזוהה, צבי נועם, איתן ילינק, קרלי זילבר, אבנר גוטפרוינד, איתן נויוירט (נפל ביום הכיפורים), אברהם פרידמן (נפל ביום הכיפורים), שלמה שלזינגר, אמנון ארבל, דב רינגל, אורי הוימן


הערות שוליים

1.    "נוקטה" בערבית פירושו "נקודה".

2.    שנת הקמה

הנוקטה הוקמה ב 1941 על ידי ראובן רוזן, שמצידו הביא קבלן טברייני (יהודי) שמצידו הביא קבלן ועובדים ערבים.

על פי אדוארד לוטואק (היסטוריון צבאי) ב1941 פלשו הגרמנים בבפיקודו של הגנרל רומל לצפון אפריקה. הבריטים חששו שאחרי שיכבוש את צפון אפריקה ואת מצריים עלול רומל להגיע גם לארץ ישראל. פעולת המנע של הבריטים כללה בין השאר הקמת "נוקטות" ביישובים היהודיים שהיו מחסני נשק רשמיים לשימוש יחידת הנוטרים

3.    מחסן נשק ליגלי

הנוקטה הקמה כמחסן עבור הנשק הליגלי (הבריטית השתתפו כנראה במימון). הנשק הלא-ליגלי הוטמן בסליקים לדורותיהם.  (ראו פרק סליקים)

4.    מבני בזלת

הנוקטה נבנתה מאבני בזלת מסותתות שהובלו מהגולן. כמוה נבנו אז: העמדה של ירי - (מבנה עגול בכניסה לקיבוץ,  קיים עד היום), האורוה – (נהרסה, עמדה בסביבות מכון האספסת, עלה), חלק מהרפת הראשונה, המקלט הראשון (מתחת למועדון) 


הנוקטה משמשת היום חדר זיכרון לבני שדה נחמיה שנפלו במערכות ישראל.

 


תאריך מאמר מקורי
19/11/2017
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 3

  • הנוקטה (מכאל בן דרור)
    8/12/2017

    אסף בן דוד

    הנוקטה (מכאל בן דרור)

    הצלחה כבירה.

    אחרי תהייה רבת שנים לגבי השאלה את מי הייתי לוקח איתי לאי בודד החלטתי: מודכי לונו.

  • שאלות למיכאל
    25/11/2017

    דני רינגל

    שאלות למיכאל

    למיכאל , אני נהנה לקרוא את הסיפורים שלך, השפה הבן דרורית, מעלה זיכרונות של נשואי הסיפור, גורמת לי לחייך ולעיתים לפרצי צחוק.

    שאלתי, האם הסיפורים היינם מזכרונם של הותיקים, או אגדות אורבניות שפרחו בשמי העמק ???

  • תוספת לסיפור על הנוקטה
    16/11/2017

    יעל משרדי

    תוספת לסיפור על הנוקטה

    ברצוני להוסיף אנקדוטה,

    אבא שלי יוסף יעקובוביץ ז"ל, היה הגפיר והשומר על מחסן הנשק,(מדובר כנראה על שנת 1943)
    באחת הפעמים נתפס על ידי הבריטים כשהוא מארח את אימי במקום, ולכן נשלח לשבועיים גלות במטולה.