אורי יוגב 1958 - 2020

לחצו להצגת הסרט

השעה היתה בין 2 ל-3 בלילה. לאחר משמרת במסעדה על הטיילת בתל אביב הגעתי לדירה השכורה ברחוב וויזל . בטח אורי השותף החדש לדירה, שנכנס ממש בימים האחרונים, כבר יישן, חשבתי. טיפסתי במדרגות לקומה הרביעית, פתחתי את הדלת ו... הדירה מוארת לגמרי ורדיו בקולי קולות....

לחצו לדברים המלאים של רויטל

אבא עד כאן

אבא נולד במקום היפה ביותר בעולם, על גדות הירדן, בעמק שבין רמת הגולן לרמות נפתלי .

הוא נולד בחג האורים ,תוכנן להיות אורית אבל יצא אורי... כשהיה בן שנה וחצי נפטר אביו, אברי, מסרטן. לכתו של אברי היה משבר קשה עבור סבתא חוה וגידולו של אורי הפעוט היווה עבורה נחמה גדולה בצל האובדן. כילד יתום מאב הוא זכה באהבה גדולה מאוד מצד אמו, אחיו, המטפלות והקיבוץ כולו. מי שהכיר את אבא כאדם בוגר, לא יכול היה שלא להתפעל מכמות השמחה שהקרין על אף שגדל ללא אב. חברו עמיר וינברג היטיב לתאר זאת פעם: "כך נראה אדם מבוגר שבתוכו שוכן ילד היודע שהוא אהוב."

לחצו לדברים המלאים של עומרי

לשמחתנו, אבא העניק לנו זמן להיפרד. כתבתי לו מכתב שזכיתי להקריא לו בשיחתנו האחרונה.

מכתב לאבא

נתת לי הרבה סיבות להתגאות בך במהלך החיים.

לדוגמא, תמיד כשהשיחה עם חברים או עם הורים שלהם, היתה מגיעה בטעות לאיפה שירתו ההורים, צפיתי מראש את ההתפעלות שעמדה להגיע מכיוונם כשספרתי בניסיון לצניעות לוינית, אך בפנים בלב רחב, שהיית טייס. ובתור ילד נולדה בי הערכה כי הבנתי לפי התגובות, שכנראה שלא כל אחד נהיה טייס וכנראה שיש כאן עניין רציני. אז גדלתי לצד הידיעה שיש ממה להתפעל אך לא הבנתי לעומק בתור ילד קטן באמת על מה.

לחצו לדברים המלאים של איתי יוגב

אורש אחי

אני זוכר שאורש נולד, האח הקטן שלי, תינוק עגלגל וחמוד. כשהיה בן  שנה וחצי נפטר אבינו ואורשי לא זכה להכירו, אך אני בטוח שאבא היה תמיד גאה בו מלמעלה. בילדותינו לא נתנו לנו להתראות יותר  מידי, אבל אני זוכר שאורשי היה מאוד נחמד, מאוד ממושמע ומסודר,  הסתדר טוב עם אמא ועם כל מי שסביבו. כילד היה מאוד חברותי,  אכפתי ועוזר, ונשאר כזה כל חייו. כולו לב ורגישות לאנשים שסביבו...

לחצו לדברים המלאים של אילן יוגב

אורי היקר!

שנינו נולדנו בחג החנוכה. טרם עלייתם לקיבוץ היו הוריך והורי חברים בגרעין הצ'כי שהיה ממייסדי הקיבוץ. את האווירה הצ'כית, את ערך האדם, חברות ואהבה ינקנו מילדות. שתי האימהות שלנו הידועות במקומותינו כסבתא בינה וסבתא חוה נשארו חברות בלב ונפש עד יומן האחרון. שבועות ספורים אחרי שנולדת חלה אביך, אברי, במחלת הסרטן ונפטר קצת אחרי שמלאה לך שנה. החיים בלי אבא עיצבו את אישיותך. בפועל היית אבא של עצמך. ייתכן וזה המפתח לאישיותך המיוחדת.

לחצו לדברים המלאים של אמנון ארבל

אורי האהוב! 

כשהתיישבתי להפרד ממך במילים, נזכרתי שכתבתי לך ברכה ליומולדת 50. הלכתי וקראתי אותה וכמה הוקל לי שראיתי שבעצם הספקתי להגיד לך הכל ובאופן ישיר בפניך, דבר שהרבה פעמים אנחנו מצטערים שלא הספקנו לעשות.

לחצו לדברים המלאים של יאיר ספראי

אוריש,

לא הייתי מופתע שקיבלתי את ההודעה המעציבה בבוקרו של יום הכיפורים, אך דווקא העיתוי, תוך כדי לימוד  חילוני יהודי, הפך לעצוב עוד יותר.  משנת השרות כחטיבונים, דרך קורס טייס ממנו אתה נהיית טייס ואני רק תותחן, המשך –הכרנו שנים רבות בטיולים משותפים, ואח"כ  בחיבור לאתרוג, הבייבי שלך . הגיוס היה מקרי כזה, ביקור חטוף במפעל, ומאז שנים רבות שזכיתי לחוות אותך כמנהל. לא היית מנהל הכי קל, ובטח לא על רקע של החברות ביננו, אבל היתה זו חוויה יוצאת דופן. נפגשתי ביזם בעל חזון וכריזמה, נחוש ודורש, רואה כל פרט ומתעמק בכל, אך בצד זה, אוהב אדם בעל חוש  הומור, שנותן את הנשמה לפיתוח ה"אתרוג" שיצרת. התגאת בעיקר ביצירת מקומות עבודה ופרנסת משפחות  בגליל שכל כך אהבת. היתה בך חוכמה עמוקה ונסיון מצטבר, והכל באמירה החזקה "אין לך מושג למה אתה מסוג ל." למדתי ממך  המון, הגם שכבר שנים אינך ממנכ"ל בחברה, ואפילו עכשיו,  שאתה כבר ב"סיפור אחר" .

לחצו לדברים המלאים של ניצן רוזנבליט

אורי יקר, חבר יקר

כותבת לך, קראתי את ההודעה שעמיר ואריאל וכולם כתבו על לכתך הלילה – אבל זה בלתי נתפס. אז אני כותבת לך.

נפגשנו אי שם בתחילת שנות ה-90, למרות ששנינו בני הגליל העליון. תמיד צחקנו שלא היינו נפגשים לעולם, אם תעשיית הביוטכנולוגיה לא היתה מפגישה ביננו. הרי בני משק מהאיחוד והמאוחד לא נפגשו כלל בגליל העליון (אומרים שהיתה פה פעם אידאולוגיה, נו טוב...)

שנינו הקמנו את הסטרטאפ הראשון שלנו באותן שנים, ואתה חיפשת חברה שתבדוק את המוצרים שפיתחתם.

מאז הצטלבו דרכינו הרבה מאוד פעמים בתעשייה. זכינו לעבוד ביחד, ממש, בשנות האלפיים באתרוג – Invitrogen. את האידיאולוגיה שלך הגשמת, ובגדול. הצלחת להקים מפעל, בצפון, בגליל העליון. מפעל טכנולוגי, בקצה האצבע. מפעל שמתפקד במשך המון שנים, מייצר, מייצא, מעסיק עשרות עובדים!! אין ספק, טובה האידאלוגיה הזו על זו של פעם – וגם זכינו להפגש בזכותה.

לחצו לדברים המלאים של נורית איל

אורי היקר,

היום אנחנו מלווים אותך בפעם האחרונה, ואני רוצה לספר על התקופה שלנו יחד.

הזיכרון הראשון שלי ממך הוא כשאני עוד ילד כאן בקיבוץ ואתה מגיע עם ההליקופטר מעל מגרש הכדורגל, אנחנו הילדים רצים לראות את ההליקופטר הנוחת. אתה יוצא ממנו, מנופף לנו לשלום והולך לאכול ארוחת צהרים בחדר אוכל. כמה שנים לאחר מכן, אנחנו המשפחה באים לבקר אותך בבסיס ברמת דויד ואתה מכניס אותנו להליקופטר ומראה לנו את המערכות שלו.

עוד כמה שנים הלאה ואתה מזמין אותי להצטרף לצוות של "אתרוג", החברה שהקמת. ושם בעשר השנים שעבדנו יחד למדתי להכיר אותך: מנהיג כריזמטי וסוחף שלא שוכח להפגין חום ואנושיות.

לחצו לדברים המלאים של איתי סלע 

קבוצת הטיולים נפרדים מאורי

איש של אנשים, איש של מעשים, איש של שירים, איש של חיוכים.

לפני קצת פחות משנה התכנסנו לערב שירה בבית שלך ושל רויטל עם חני ליבנה לציון יום הולדתך ה-60. היה ערב מאוד מרגש, הובלת את החבורה בקולך הגדול. אחד השירים שכל כך מאפיינים אותך זה השיר "חיוכים" של לאה נאור ובו משפט שמספר את הסיפור שלך.

לחצו להצגת המצגת

דוד אורשי הוא מין מותג בינלאומי

אתם בטח מכירים את היזם, הטייס, הקלף החזק הזה שיושב ומקשיב באמת טוב, בזמן שכולם רק מחכים למוצא פיו... יש בליבי הערכה עצומה וגאווה מטורפת בכל פעם שיוצא לי לדבר על פועלו עם מהנדסים וקולגות בתעשייה, אבל רציתי נורא לדבר על אורשי אחר, אורשי שלנו, הוא הדוד המצחיק, המפיק בפועל, זה שמפנק תמיד, עם חיבוק כזה חזק וחיוך אמיתי וסקרן.

לחצו לדברים המלאים של אורן יוגב

אורשי דודי האהוב

לכל אחד בילדות יש את הגיבור שלו, אליו הוא נושא עיניו, ואצלי זה היה  דוד אורשי . בגן הילדים כששמענו מסוק בשמיים כולם היו יוצאים לחצר, מנופפים בידיים  וצועקים "דוד אורשי"! ומקנאים בי שיש לי דוד טייס ואמיץ וגיבור. ואני הייתי  גאה כל כך. תמיד הייתי גאה שאורשי הוא הדוד שלי, בכל גיל והמשמעויות שלו. כשגדלתי היה לי חשוב לשמוע את דעתו על מעשיי. הוא תמיד האמין  בי, שאני מוכשרת וגדולה,

לחצו לדברים המלאים של תומר יוגב

יום לפני מותו של אורי, שלח לו דוד רנן מכתב. רויטל הקריאה אותו לאורי, שכבר לא הגיב.

הי אורי

אם אפשר היה, הייתי עולה על מטוס ובא לבקר אותך. ובמקום זאת, במקום לבוא ארצה, אני כותב לך. זה פתרון לא מספק, עבורי, מכל מקום. אבל זה מה יש. ותודה לקורונה. יש בוודאי תילי תילים של ספרים - לא קראתי אותם - שעוסקים בחברויות, כיצד הן נוצרות, מה מפרה, מעצים, מתחזק אותן, לעיתים הורס אותן, או פשוט נותן להן לגווע. גם אינני יודע מה המרכיבים המדויקים, שמזינים את החברות שלנו. נפגשנו לראשונה, בחוליות כמובן, אבל אני לא זוכר מתי. אני גם לא יודע מה גרם לכך, שדווקא אתך, מהאנשים השונים, שיצא לי להכיר אצל עפרה ואמנון, נוצר הקשר,

לחצו למכתב המלא של דוד רנן

אורה אוריאל כתבה לרויטל

רויטל והבנים...

כמי שנפרדה לפני כ 10 שנים  מבעלה, בנסיבות דומות לשלך, וכמי שזוכרת עצמי, שמחה על כל מילה וסיפור על בעלי, שמוסיף לזוכרו בטוב, בחרתי לכתוב לכם כמה מילים..

שמי אורה אוריאל, והייתי מחנכת ומורה לביולוגיה של אורי, שהיה תלמידי האהוב. שמחתי ללוות אותו, בעבודת הגמר, שנבחרה בקפידה וביסודיות, כמו גם בבגרותו הנפלאה. אני נזכרת באחד משיעורי הביולוגיה, בהם, לימדתי את הכתה על מערכת המין, ואז אורי מתפרץ ואומר: "אבל אורה, אל תשכחי לספר לנו, שיש גם ירח...." 

לחצו למכתב המלא של אורה אוריאל

שירה בציבור בביתם שלאורי ורויטל יוגב

לחצו להרצת הסרט

לאורי

אני לא מצליחה לעכל את הפרידה ממך

אתה בנאדם מדהים שבזמן קצר כבר נכנס לי ללב והפך ליקר לי מאוד. זה מחמם לי את הלב לראות קצת כל פעם בכמה אנשים נגעת ואיך כולם (כולל אני) מעריצים ואוהבים אותך.אני ככ שמחה שיצא לנו להכיר ועל כל החוויות הטובות שהיו לנו שאני לעיתים חושבת עליהם בחיוך. בכל  הזיכרונות שלי אתה תמיד מחויך ומצחיק וחם. אני נזכרת בכל ארוחות השישי הנפלאות ואני ככ מתגעגעת לשמוע אותך מקריא את השאלות של החידון, ואת הסרבנות שלך לראות סרטים מצוירים שאיתי חופר לך עליהם, ובכללי לשמוע אותך קורא לכולם "חמודים", שזה תמיד המיס אותי. תודה שגידלת בחור לתפארת, שכל כך ברור מאיפה כל התכונות הטובות שלו, אז אתה יכול להיות רגוע לגביו. אני תמיד אומרת לאיתי שיש לו הורים מושלמים, ושאתם מודל לחיקוי בשבילי על איך משפחה טובה צריכה להיות. יש בכם ככ הרבה אהבה וטוב לב שאי אפשר לתאר.תודה שתמיד היית מקסים ורגיש, ושגרמת לי להרגיש שייכת ואהובה תמיד.

אני אוהבת אותך ואני שמחה שאתה נמצא עכשיו עם האנשים והמשפחה שאוהבים אותך יותר מכל.

תמיד תשאר אצלי בלב

גל הבת (בת זוגו של איתי)