יעקב לוטנר 1933 -2020
אתמול
ליוונו למנוחות את חברנו יעקב לוטנר ז"ל.
ספד לו
אלון בכרך
יעקב
נולד בפולין בשנת 1933. בהיותו בן 6 פרצה מלחמת העולם השנייה ופולין נכבשה עם ידי
הנאצים. במשך 6 שנים הצליח , בדרך לא דרך, לשרוד לבדו בעולם . על תקופה זו בחייו
לעולם לא דיבר, לעולם לא סיפר.
עם תום
המלחמה, נאסף, עם יתומים יהודים רבים, על ידי שליחים מארץ ישראל וצורף לבית ילדים,
שם ריכזו כמאה ילדים והחלו ללמד אותם ולנסות להחזיר להם את הילדות שאבדה. לאחר
תלאות רבות בצ'כיה ובצרפת הצליחה הקבוצה להגיע לישראל בשנת 1947. עד גיוסו לצבא היה
בקיבוץ גן שמואל ואחרי הצבא הגיע לקיבוץ ברעם. לשדה נחמיה הגיע ב-
1957 כעובד שכיר במשק ילדים. פה הכיר את ציפי , שהייתה חברה בקיבוץ, והתקבל לחברות
פה...
בתחילה
עבד במקומות שונים, ובהמשך התמחה במכונאות ובחשמל, ועבד בקואופרטיב הגליל העליון
כחשמלאי רכב מוערך ביותר. כשיצא לגמלאות עבד עוד שנים אחדות במפעל במחלקת אריזה...
יעקב
היה איש שקט ומופנם ואוהב אדם.. הצטיין
בחוש ההומור ,ובעיקר אהב לספר בדיחות באידיש. הוא התעניין מאד בהיסטוריה, לימד את
עצמו, וקרא ספרים רבים בנושא
יעקב
היה איש משפחה אוהב ומסור, לו ולציפי נולדו 4 ילדים: ערן, טליה, גיל וחן, הם זכו
שכל ילדיהם נשארו איתם בקיבוץ. והקימו משפחות לתפארת, נולדו להם נכדים וגם
נינים...אפשר היה לראות אותו כל בוקר מוקדם מטייל עם אחד מנכדיו בעגלה, נעצר ליד אנשים
, מחייך כולו גאווה, כאומר: ניצחתי את הנאצים- והנה משפחתי ששרדה וגדלה.
בתקופה
האחרונה חלה ולא יכל לצאת מהבית- וגם בימים הקשים משפחתו תמכה בו לכל אורך הדרך.
לצערנו
, בגלל המצב, לא נוכל ללוות אותך יעקב בדרכך האחרונה, ולא נוכל לנחם את המשפחה
מקרוב. אנו שולחים חיבוק וירטואלי לכל המשפחה...
איבדנו
חבר ותיק ויקר, יהי זכרו ברוך
בית
שדה נחמיה
ספדה לו
בתו טליה ששון
לאבא
היקר שלנו אני יושבת לכתוב ומריצה בראשי לכתוב מספר מילים על יך אך המחשבה קשה שאתה כבר אינך בין החיים כל הזיכרונות מציפים אותי מהיותך אבא כל כך
מסור אהוב ואוהב מלא בנתינה וצניעות , דמות נערצת שלעולם לא נשכח. עברת תקופות לא קלות בחיים ותמיד נשארת
אופטימי ידעת תמיד למצוא את הטוב. מעולם
לא התלוננת אפילו שכבר לא הרגשת טוב
ששאלתי מה שלומך אמרת הכל בסדר. התלוצצת וסיפרת לנו בדיחות בכדי להסתיר מאיתנו
את סבלך. מודה לך על הטוב שנתת לנו
תשומת הלב, העצה, העזרה שתמיד היית במקום
ובזמן הנכון לצידינו. אבא אהוב וסבא נערץ,
אתה כבר חסר לנו. אי אפשר בלי
כמה מילות תודה והוקרה. תודה לצוות
הרפואי דר. רימה והאחיות שליוו אותנו לכל אורך הדרך במסירות אין קץ.
תודה מיוחדת לסנטוס שבמשך שנה וחצי טיפל באבא במסירות רבה ולא זז ממיטתו והיה לו לעזר בתקופה הקשה .
I want
to thank Santos for taking care of Dad for a year and a half with endless dedication You have been like an angel. אבא נפרדת ממך בכאב
ובעצב עכשיו אתה נפגש עם אמא ומבקשת שתשמרו
עלינו מלמעלה יהיה זכרך ברוך
אוהבת אהבה גדולה טליה .
טליה וגיל מספרים על אבא שלהם
פינת זיכרון במזכירות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!