בין דבר לחולירע - מאת שמעון רינגוולד

בין דבר לחולירע                                       13.1.14


כאשר ניתנת לאדם האפשרות לבחור בין דבר לחולירע, הוא בדרך-כלל יבחר במה שייתן לו חיים ארוכים יותר.

אך מה לעשות שלפעמים הבחירה היא מורכבת יותר. יתכן שהדבר פחות מסוכן, אבל יש סיכוי טוב שלחולירע תמצא תרופה. השאלה היא, האם זה ריאלי ותוך כמה זמן זה יקרה.

אם כן, למה נדרשתי לפתיחה זו?  בגלל ההצבעה על הנוי.

להצבעה זו, הובאו שתי חלופות פשוטות (דבר וחולירע) ולא הועלתה מחשבה יצירתית נוספת האם יש מרפא לדבר או לחולירע.
אם מעמידים אותך מול בחירה בין להמשיך עם הנוי כמו שהוא בתקופה האחרונה, ובאותה עלות, לבין כמעט לא לקיים נוי והאלטרנטיבה הראשונה תפגע לך בהכנסות, אז בוודאי שרוב הציבור יצביע בעד האלטרנטיבה השניה.

אז מה אני מציע?

להתחיל לחשוב על נוי אחר. נוי מתקדם, חכם יותר וחסכוני יותר. וזה אפשרי.

זה כמובן מצריך שינוי מחשבתי ושינוי בגישה, כי מה שהיה פעם לעולם לא יהיה (מי שהצביע בעד השינוי, היה צריך להבין את זה כבר אז).
לדוגמא: לעבור למערכת מים חסכנית, לעשות גינות עם צמחים חסכני מים, לבטל חלק מהגינות, להשקות רק דשאים מרכזיים ולייבש חלק מהם בעונת הקיץ (בחורף הם מוריקים מחדש).

את כח-העבודה ניתן לצמצם ע"י מתנדבים. יש היום פנסיונרים שישמחו להתנדב ולעזור. חלקם כבר עושים זאת כיום, ועשו זאת בעבר.

זרקתי כמה רעיונות לא מעובדים לחלל, אך אני בטוח שעם מחשבה חיובית, אפשר לעשות נוי סביר בעלויות נמוכות (כאלה שהציבור יוכל וירצה לממן).

ולסיום, דעתי על הנוי כיום:

בשנים האחרונות כן חל שינוי בנוי של שדה-נחמיה. גינות ושיחיות שמעולם לא טופלו, כן קיבלו טיפול, נוקו מעשביה, ונראו שונה. אף פעם אי אפשר יהיה להגיע לכל גינה ולכל פינה אפלה, אבל לאט לאט הקיבוץ כן מקבל צביון אחר.

המלצתי לכל מי שיעסוק בנוי בעתיד היא: כרגע לא לשקם, ולא לפתח אף לא גינה אחת, עד גמר עבודות התשתית.
מניסיון אישי שלי, אני יכול לומר שלא פעם אחת קרה, כאשר המחפרונים חפרו תעלות בגינה, כמה ימים לאחר שזו שוקמה.

בט"ו-בשבט, כאשר אתם הולכים לשתול פרחים, תחשבו על הנוי ועל איך אפשר לעשותו זול ויפה.

"כך הולכים השותלים" (לאבדון)...

 

בברכה, שמעון רינגוולד

תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!