המגרש האחרון - כתב גרשון פרינץ - 10.02.2013

הכתבה נכתבה כאות הוקרה לראשוני הקיבוץ שהביאו לשדה נחמיה את תרבות הספורט. היו ספורטאים רבים בנוסף למוזכרים בכתבה, שעשו רבות בתחילת הדרך למען התפתחות הספורט בשדה נחמיה. קיבוץ קטן עם לב גדול, שהפך למרכז העשייה הגדול והמרכזי בגליל בתחום הספורט.


מגרש הכדורגל בשדה נחמיה ידע ימים יפים, כאן החלה את פעילותה קבוצת הפאר בכדורגל "הפועל חוליות - כפר בלום". המגרש הביתי בחוליות היה האהבה הראשונה של המייסדים.
לקבוצה שהוקמה משחקני שדה נחמיה וממתנדבי כפר בלום היה המגרש מפלט משעות העבודה הרבות והיה חלק מהתרבות שהזכירה לרבים מהם את הבית. מעט משחקני עבר אלה נמצאים איתנו והתהילה שאיחרה לבוא מגיעה להם ולאלה שעדיין חיים בקרבנו.


ותיקי קבוצת הכדורגל המפוארת "הפועל חוליות" - 1958

מימין: חיים אדן, משה רוזנברג, אבי אוסטרר, לוקי בחרך, אלי שברק, צבי גלטר, מרדכי לוונו, יהודה (בוקי) בוקסבאום, יורם רוזנברג ומנחם מנצ'ר
יושבים: צבי נועם ולודי כהן


להלן מספר אגדות:

כתובת  

כותרת  תיאור מיקום גודלרוחב  גובה   נעילת יחס
גבולרוחב   
שולייםלמעלה  ימין  למטה  שמאל 

   
צבי גלטר


השחקן/נהג שגם בהיותו בן 60 עדיין שיחק (עם נכדיו). אצלו שעה הייתה שעה, גול היה גול וארוחת ארבע התנהלה תמיד במחצית המשחק. לימים הפך גלטר לסארבאטשי וזהורי (שני שופטי הכדורגל המיתולוגיים ששפטו כדורגל גם בחו"ל), כי אז השופטים שפטו מעמדת תצפית במרכז המגרש ונהנו מעזרת הקהל. צבי אף נעזר במשקפת. המשרוקית של גלטר הייתה משוריינת, גדולה ואדומה שיידעו כולם שהוא גם שחקן וגם השופט. לפעמים היה שורק לעצמו "נבדל", כדי שיוכל לחזור לעמדתו הטבעית.

צבי נועם

הצבי השני היה "השוער המעופף" הראשון, קל הרגליים והגוף שלמרות גובהו הרם כ- 1.60 מטר, היה כל יכול בין הקורות, עמוד התווך בהגנה ובהתקפת היריב. לכבודו נוצר השער המרובע והמעוגל בקצוות.
בחוליות שלנו היו משחקים שתי מחציות רצופות, בלי להחליף שערים, כי צבי נועם התרגל לקורה הנמוכה בצד הצפוני של המגרש, מול השמש. כמו יאשין נעזר צבי שלנו בכובע מצחיה.
לימים כאשר הוקם המחסן הגבוה במפעל חוליות, הומלך צבי ע"י מנהל המפעל יאיר שלח, כ"מלך הקופים". כל בוקר היה מתפס על קירות הסלים הגדולים, המלאים בתוצרת חוליות, ממלא בסחורה את המשאיות של צבי גלטר חברו ושל "ריכי" המכונה גם יוסף רינגוולד. לפעמים היה צבי, נוחת כחתול על רגליו, לאחר שפספס בגבהים משרדית. גם המעבר למלגזה, נתן לצבי נועם השראה ואושר, כי היה מגיע עימה לגבהים שלא ידע קודם לכן.

אליהו טאוס 
ויוסף רינגוולד - ריכי

אליהו המגן השמאלי המסור וההגון, וריכי (שהטניס הוא משחק חייו), לקחו חלק במשחקי הקבוצה.
ליוסף, המכונה "ריכי הנהג" הייתה שיטה מיוחדת לעצור את היריב ולתקוע גול. באמצע התקפת היריב, היה עושה סימן לגלטר הנהג שישרוק במשרוקיתו, המתקיף היה עוצר ו"ריכי" היה מתקיף אותו מימין בבדיחה, ההוא היה צוחק עד שכאבה לו הבטן ואז "ריכי" שלנו היה מכדרר עד לשער היריב ותוקע גול בראש בשכיבה. וכך היה חוזר שוב ושוב על בדיחותיו עד שכל שחקני היריב נאלצו לצום.

אורי ואברהם גרצר

אני "זוכר" ששכחתי רבים וטובים וביניהם את האחים, שאחד מהם היה קיצוני סופה והשני שוער מחליף אך ממולח. מרוב ידענותו קיבל את משרת מאמן השוערים של צבי.


יאיר וגדעון שלח

אה, נזכרתי גם באחים שלח , שעשו ישיבות צוות עד שהחלו לנוע לכוון היריב.


מרדכי ועזרא פימנטל

וגם באחים פימנטל  שבכל מקום שם עמדו שמשו חומה בצורה והסתירו ליריב את השער.


הפועל כפר בלום - חוליות

חברי חוליות בלעז - שדה נחמיה, היו אלה שקלטו את השחקנים הכישרוניים והעניים, שהגיעו מכפר בלום. המאבק באיזו שפה ידברו בזמן המשחק, נמשך עד לשעות הקטנות בלילה. ההולנדים והיקים לא וויתרו לאנשי האי האנגלי.
בימי המשחקים, בשבת אחה"צ, היו מצטופפים מסביב למגרש רבים מתושבי הגליל, כדי לחזות בקבוצת הפאר הקמה לנגד עיניהם.
חברי שדה נחמיה הקימו את המגרש במרכז הקיבוץ, סמוך לבתי הילדים ולכיתות בית הספר המקומי. גם הקמת השכונה המזרחית החדשה, שקטעה מרוחב המגרש 2 מטר, לא מנעה את שמחת המקומיים בשבת אחה"צ. הפילבוקס הצפוני התמלא בשומרים כל פעם שאיום נשקף לשחקנים.

החיבור לקיבוץ כפר בלום, האח התאום של חוליות, היה טבעי ושני הקיבוצים שיתפו פעולה בהקמת הקבוצה החזקה, שעלתה והגיעה לצמרת הליגה השנייה בישראל.
עם ההצלחה בא התיאבון ולאחר זמן קצר החליטו הקיבוצים להקים אצטדיון כדורגל ואתלטיקה גדול בכפר בלום, שישמש את קבוצות הספורט בגליל, את קבוצת הכדורגל ואת אוכלוסיית האזור (בית הספר). המגרש החדש הפך למרכז הספורט בגליל.


בינתיים המגרש בשדה נחמיה שימש לאימונים וקבוצות רבות התאמנו עליו לקראת משחקיהן בשבת.
כאשר הוקמה הליגה האזורית בכדורגל בשנת 1975 עלה שוב חשיבותו של המגרש בחוליות והפעילות בו הייתה יום יומית והוא אף שימש את הקבוצות מרמת הגולן לאימונים בימי השבוע ולמשחקים בשבתות.
תושבי השכונות שליד המגרש למדו דרוזית ופעמים רבות נשפך קפה תורכי ליד המגרש תוך כדי פתיחת שולחן עם פיתות, זעתר ולבנה, לרווחת התושבים. מכאן יצאה השמועה לעבר כפרי הדרוזים ברמת הגולן שהקימו בזה אחר זה מרכזי ספורט לתפארת מדינת ישראל.

כעבור זמן...
עם התרחבות קיבוץ שדה נחמיה הוחלט להקים מדרכה שתעבור בשולי המגרש ורוחב המגרש "הצטמצם" שוב ב- 5 מטרים. בעקבות זאת גדלו השערים מ- 5 מטר ל- 6 מטר... "אם המגרש קטן, אז לפחות שהשערים יגדלו", כך חשבו. גם צורתו ההנדסית של המגרש שונתה ממלבן לטרפז.
למרות הצמצום בגודלו, המשיך המגרש לשמש את שחקני שדה נחמיה ופורשי כפר בלום למשחקים ערים בשבתות אחה"צ ובחגים. בימי חג העצמאות שימש המגרש לתחרויות מסורתיות והוא התמלא במשתתפים.
כדי להיכלל בין 22 השחקנים המאושרים ב"משחקי השבת", היה צורך להזמין מקום באמצע השבוע. האחרונים שפרצו למגרש הפכו לשוערים... בד"כ היו אלה השוכנים ב"שכונת העבדים" שקיבלו אישור מאוחר לשחק.
ככלל, כל השחקנים מ"שכונת העבדים", הנמצאת מדרום מזרח למגרש, היו שוערים, זה התפקיד היחיד ש- 51% האחרות שלהם הסכימו שימלאו, כדי שיגיעו רעננים ושמחים לארוחת ערב...


אי אפשר לשכוח את אנשי הצבא שהגיעו הביתה למספר שעות וביקשו להעירם לקראת "משחק השבת". הבכיר מביניהם היה הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שהיה אוהד מושבע של המשחק. אצלו נעלי הכדורגל שהיו בתרמיל היו תמיד מצוחצחות, אחרת היה מקבל מסדר נוסף. הייתי בין מקבלי הפקודות ממנו, כי אם הייתי שוכח להעירו 5 דקות לפני המשחק, הייתי רץ ללא שרוכים במילואים. גבי היה ישן במיטתו נעול בנעלי הכדורגל.

העת לשינוי – "יש עתיד חדש", המגרש הישן זקוק לביוב
עבר זמן ותם חינו של המגרש. הגיע פרעה שלא ידע את האחים צבי ואת יוסף ואחיו. השתבשה דעתו. השור וצוותו החליטו שעדיפה שעטת המכוניות, מאשר צחוק ושמחת הילדים והוריהם. שעדיפה הנסיעה על המגרש ברכב מוגן ובתריסים מוגפים, שמא צינור הביוב שחדר אף הוא למגרש, יכניס גול עצמי ויחדור לרכבם (משפט מורכב הקשה לעיקול).
ה"מגרש האחרון", שידע ימים כה יפים ושמחים, הלך אף הוא בדרך כל ארץ עם חבריו מקימיו.
כך עוברת לה תהילת עולם. המגרש האחרון התעייף, הזדקן, הלך לעולמו ואיתו הלכו תקוותם של ילדים רבים לשחק ושל הזקנים שנותרו בחיים לשמוע את צחוקם.




למשלוח תגובות לגרשון spgp@walla.com



 תגובות

אל:  המגרש האחרון מאת ג.נסיך [פרינץ בלע״ז]
מאת:  נעמי אברהמס [בקרס-נחתום בלעז]
טלפון:  0524738286
מקום מגורים:  להבות-הרחבה
דוא"ל:  naomi.abrahams@gmail.com

כמה הא[ע]רות שוליים בקשר לכתבה הנוסטלגית משעשעת: 
חובה לזכור ולהזכיר את זאב הירש ז״ל החתיך ההורס שבעיקר בגללו קישטנו, אנו הבנות ה״קטנות״את שולי המגרש הממוקם עד היום בצמוד לצריף השבדי [הארכיון למי שמקרוב הגיע] 
כבר אז היה תפוס חזק אך לפנטז עוד לא הזיק לאף אחת..... 
כ"כ מנחם פרובילר יבד״לא [מוקי בשבילכם] קומפקטי וזריז מלך המגרש .
סליחה אם לא זכרתי עוד מהדמויות שהתרוצצו שם אך לא עשו עלינו יותר מדי רושם כי הרי לא רק בכדורגל מדובר אלא בחוויה גדולה בהרבה כמושגרשון הצליח לתאר בכשרון ואנחנו אפילו לא ידענו שיש לו ״את זה״
נוצר בתאריך  26/01/2014 13:50


נעמי שלום.
תודה עבור תגובתך.
פעמים רבות איננו מכירים את הכישורים שיש לשכננו הקרובים ביותר וכך גם כאן, בהיותי בתפקידים שונים נהנתי לגלות אותם.
כללית הייתי כמו ה"זר" החי בקירבכם. 
יש דמויות שחיו לפני הגעתי לשדה נחמיה וחשוב להזכירם, גם בשביל זה  נולד הארכיון.
בברכה גרשון


 

תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!