גשר תלוי ואוטובוסיים - מהספר "ימים בחולה" - מיכאל בן דרור

בשנות הארבעים של המאה ה 20 קמו קיבוצים רבים בעמק החולה.  לכבודם הוקמה חברת אוטובוסים שנקראה  " ש ר ו ת    ה ח ו ל ה ". החברה הוקמה כקואופרטיב על ידי ארבעה קיבוצים:  דן, דפנה, כפר גלעדי ואילת השחר. הנהגים היו גם הם חברי קיבוצים כמו, למשל, ג'ורג'יק מעמיר וצבי רינגל שלנו, אם כי אנחנו, חוליות, לא היינו  חברי הקואופרטיב. האוטובוסים היו יוצאים מטבריה פעם ביום, ונראו כעין קופסאות שימורים רבועות וקומפקטיות.על גג האוטובוס היו קושרים את המזוודות/חבילות ,ולעיתים אף קיננו שם נוסעים.

האוטובוס "שלנו" היה מגיע מחלסה (היא קריית שמונה) ונע על הכביש המקומי והמקפץ במיוחד, הסלול כולו מאגרגטים של אבני בזלת. התוואי שלו היה מקביל לכביש  מס. 9779 של היום. הכביש נסלל, אם אפשר להתבטא כך, ב 1944. לפני כן, בתקופה הטרום-אוטובוסית, הייתה דרך עפר שבחורף הייתה בוצית לגמרי ובלתי עבירה לכל רכב .

לפני הגעת האוטובוס לגשר התלוי על הירדן,  היה יורד אחד מהנוסעים ומכוון מלפנים את הנהג (כאמור, צבי רינגל או ג'ורג'יק מעמיר).רחבו של הגשר התלוי הנ"ל  היה מעט גדול יותר מרוחב האוטובוס, שהתקדם עפ"י הנחיות המכוון, עקב בצד אגודל, עד לגדה המזרחית. בדרך כלל הצטרפו ל"מכוון" נוסעים נוספים, שבאמתלה של הכוונת האוטובוס העדיפו לעבור את הגשר המתנדנד ברגל...



אוטובוס של שרות החולה על הגשר התלוי 1946


הגשר היה מטלטל מצד אל צד, מרגש  ומפחיד את נוסעי האוטובוס. לאחר המעבר  היה האוטובוס פונה על כביש אבני הבזלת לעבר חוליות, מוריד את הנוסעים וממשיך לעמיר. הדרך משם מזרחה,לשמיר, טרם נסללה, והאוטובוס לשמיר היה מגיע דרך כפר סולד, בכביש הבזלת המנדטורי שבשולי הגולן.

 

ובהמשך לפרשת הגשר:  גשר מנדטורי זה הוקם ב 1917 במעברות הירקון, מזרחית לפתח תקווה , בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה . בימים ההם קפאה החזית בציר עוג'ה – עוג'ה ( מן הירקון לירדן)  למשך שנה.עד לפריצתו המפורסמת של אלנבי לעבר דמשק.  בשנת 1927  פורק הגשר  ,הוסע מן הירקון והועבר למחוזותינו .  האישור והביצוע  היו הבריטיים, ואילו המימון היה של הק.ק.ל ,  שראתה כאן הזדמנות לחיבור בין שטחי "זיכיון החולה" (מפעל רכישת הקרקעות) למזרח העמק.  גשר זה נקרא ג'יסר שייח' יוסוף, על שם אבי השושלת הבדואי, שקברו היה בתל בו נמצא האמפיתיאטרון,  ונקרא תל  שייח'  יוסוף.

לפני היות הג'יסר התלוי  היה גשר אבן  רעוע מאוד, שנבנה על ידי הטורקים. מיקומו היה כ  100 מ. צפונית לגשר הנוכחי. לגשר זה לא נותר זכר, גם לא בכתובים. בשנת 1927 היו שיטפונות בכל עמק החולה, והגשר הטורקי נהרס כליל . אחיעם קרול מכפר גלעדי זכר את אנשי סלחייה , שעמדו על הגגות של בקתות הבוץ, ושיוועו לעזרה. אך כפרם נשטף ונהרס באופן מוחלט. בסמוך  לגשר האבן, מעט  מדרום ,הייתה מחד'ה, מעבורת נחל, ששימשה בימי הקיץ למעבר במים הרדודים ללא גשר.  מחד'ה נוספת,  שימושית יותר כנראה, הייתה  בכפר סלחייה בערך מול ביה"ס "עמק החולה" היום.



 

מחד'ה, מעבורת הנחל, הייתה פעילה רק בקיץ


 "גשר יוסף"  הנוכחי הוקם ב 1955 והחליף את הגשר התלוי. הוא נקרא ע"ש שני חברים מעמיר, שנפלו בסביבה במלחמת העצמאות : יוסף שלמינס ויוסף  רוזנפלד . כך נשמר גם השם יוסוף   מהאגדות.

 

ב  1964  זכתה חוליות במכרז לפירוק הגשר התלוי. יורם באצ'י, מסגרנו המיתולוגי,(שבלילות הבראשית היה מרקיד את העם במפוחיתו!... ובהמשך ידוע היה גם בשמו הספרותי – נחור.) היה במפרקים.רגע!  הוא היה  אשר על הפרוק.   ה מ פ ר ק !  בהא' הידיעה!


אחד הסיפורים שהתלוו לפירוק הולך כך:  

רצה יורם באצ'י (נחור, כזכור...) למדוד את אורכם של  אדני העץ.  יפה.  העמיס   אחד מהם על כתפיו  והחל מהלך רגלית לעבר הקיבוץ והמסגרייה. המשקל היה עצום. משהו בין 60 ל 100 ק"ג. (הערכה גסה). אדם ממוצע לא היה מסוגל כלל להרים מן מפלצת שכזאת.  וכך, כישו שצלבו על גבו, הוא הגיע למסגרייה. שמט את משאו הבלתי אפשרי על שולחן הברזל המפורסם, ב"טראח!" ובצלצול מחריש אוזן. הוציא רולטקה. מדד את האדן, וכנראה מלמל לעצמו  ..."אז שלוש מטר ועשרים צנטים. נו, - מה שחשבתי"...העמיס שוב את גוש העץ הכביר על כתפו, וצעד מעדנות ובעיקר מדודות לעבר הגשר. ושוב בומס גדול וזה.   אגב, אותו יורם באצ'י, באחד מימי ההולדת של הקיבוץ, ב 19 בדצמבר,התבקש להעלות מזיכרונותיו,  ופתח בשורה האלמותית..."יום אחד בהיר ירד גשם שוטף"... בשל הצחוק האדיר שפרץ באולם, איש איננו זוכר את ההמשך.




חשוב לציין, שכל הגשרים  ומעבורות הנחל נמצאו   ב ק ט ע   של   ה י ר ד ן   ה מ א ו ח ד   ב ל ב ד! שאם לא כן, לא די היה בגשר אחד. אורך הקטע המאוחד הוא פחות מ 2 ק"מ. מצפון לו סבך הנחלים, ומדרום – הפיצול לירדן המזרחי והמערבי, ובהמשך להם, הביצות ואגם החולה.

קטע מאוחד זה נמשך ממפגש הנחלים היסטורי (הטרקטור הצהוב וכו'. המחנה הראשון)  ועד להתפלגותו של הירדן דרומית לכפר בלום ולסלחיה. משם ואילך המשיכה הזרוע השמאלית (המזרחית) כטורעה , ההערכה הייתה, שזוהי תעלה קדומה (ר. פרק "התעלות").  ואילו הזרוע הימנית (המערבית) הייתה "הירדן הטבעי", שליחך את גבולה המערבי של נאות מרדכי. לימים הוקם סכר וויסות בנקודת ההתפלגות. סכר שקיים גם בימינו אלה.


במלחמת ששת הימים חטף קיבוצנו אש תותחים עזה. מיקומם היה בעין איברהים, שנמצא מעט דרומית לארמון האמיר בווסט. כמה וכמה בתים נהרסו. הפגזה  בעוצמה  כזאת לא נחתה על אף אחד מישובי האזור למעט גדות. במידת מה ניתן היה לשורר על "הילדה מחוליות" כמקבילה לילדה מגדות. שתי סיבות היו ל"זכייתנו" כמטרה ראויה : סוללת התותחים של יהודה קדר ממערב לבית העלמין, ורצונם של הסורים לפגוע בגשר היחיד עליו יכולים היו לעבור טנקים בדרכם  ללחימה בגולן. רוב הפגזים החמיצו את אזור הגשר,  נפלו בשטח הקיבוץ וגרמו לנזק רב. פגז אחד פגע והרג  חייל, שנמצא סמוך לגשר.

אצלנו לא היו נפגעים,תודה לאל .



פגיעה ישירה בבית אמא סנסקה יוני 1967


בקרי האש הסורים (בליווי רוסי, כנראה) ישבו בכניסה המערבית של מבצר נמרוד.  חיל האוויר שלנו ניסה לפגוע בהם ללא הצלחה.  לאחר המלחמה הסתבר ,שנזק  נגרם  בעיקר לשער הממלוכי במבצר ולכתובת ביברס המפורסמת...לזכותו של צה"ל יאמר, שהנזק תוקן במהירות  האפשרית.

תאור ההפגזה  ב 1967   מחזק את חשיבותו של   הקטע הקצר של הירדן המאוחד.


ובחזרה לסיפור    ה א ו ט ו ב ו ס  :  אוטובוס נוסף , שגם הוא כנראה יצא מטבריה, היה האוטובוס לכפרים הערביים שבעמק.   שני האוטובוסים נסעו כמעט באותו התוואי. אלא שהאוטובוס הערבי ירד גם לדרכי עפר .( אם המעבר היה  בכלל אפשרי.). כך זכו גם הכפרים:  נעמה (בערך בצ. בית הילל), דווארה ( בפינה הדרום מזרחית של שטח ב' שלנו) ומופתחרה (תחנת הטרקטורים  בדרך לשמיר) ,לשרות אוטובוסים נאמן.

היום היינו רואים בכך אפרטהייד גזעני או מה. אך בימים ההם זה התקבל בפשטות : האוטובוס היהודי והאוטובוס הערבי.


ילדי חוליות היו נקבצים אחרי הצהרים, בשעות הגעת האוטובוס, במקום שנקרא: "הסוכה של ירי"(ובהמשך, העמדה של ירי). הוא בית האבן המעוגל לידו נמצאת היום תחנת האוטובוס. שם היה שער הקבוץ .דבר לא חצץ אז בינו לבין הגשר התלוי.שכן  כל העצים והצמחייה , המסתירים היום את הנוף , טרם היו. בהגיע האוטובוס הערבי לגשר היו שרים : -"האוטובוס הערבי, האוטובוס הערבי, האוטובוס הערבי האוטובוס הערבי"... וכן הלאה, במנגינה מונוטונית המזכירה את תחילתו של השיר של האנזל וגרטל ..."תעו חנן ומרגלית ביער הגדול"...כלומר, שורה זו בלבד הייתה מושרת. "...האוטובוס הערבי, האוטובוס הערבי..."   לאחר מכן (ושמא קודם לכן?)  היה עובר את הגשר האוטובוס     היהודי,("...האוטובוס היהודי, האוטובוס היהודי...") והיה זוכה לתרועת שיר משלו.    לריטואל מקורי זה נוסף גם שיר עלום , שהיה מושר  לאחר הקטע של   ..."האוטובוס היהודי, האוטובוס היהודי"... הלא  הוא השיר שחיי נצח לו: - "אחי קומו נא, אל תנומו נא, השעה כבר באה, הפעמון מצלצל, הפעמון מצלצל, דין דנג דון, דין דנג דון" (ע"פ פררה ז'אק).


מיכאל בן דרור


קרא גם


גשרים ישנים - בעקבות הגשר ה"תורכי" - יוסי גרעיני - עמיר


גשרים על הבניאס אחרי הבתים

תאריך מאמר מקורי
30/3/2014
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!