טיסה לשום מקום - מהספר "ימים בחולה" - מיכאל בן דרור

סרט הדרכה למשייטים על אבובים 1984

ב 1984, או מעט קודם לכן, קם כאן ענף חדש, שונה מן השאר, שעיסוקו בתיירות. שכן בעקבות החזרת סיני למצרים (1982) ותום חלקה ה"חם" של מלחמת לבנון, הייתה לגליל העליון עדנה. עם ישראל גילה סוף סוף את הגליל. עד אז הביקור בצפון כלל בעיקר בהייה בפסל האריה בתל חי בטיול השנתי בכתה ה', ובכך נחתם לו הפרק הצפוני של הישראלי המבלה. האלטרנטיבה למבלים ולזרוקים הייתה נועיבה, חופי מפרץ אילת בואך שרם-א-שייח והררי דרום סיני.
ולפתע פתאום כולם היו כאן. ומשום מקום צץ לו ענף של טיולי מים באבובים בבניאס ובחצבני. 

הקמנו מתקנים בכניסה לקיבוץ, ובמשך כשנתיים-שלוש היינו היחידים בעמק ובארץ כולה. או אז החלו לצוץ מתחרים במחוזותינו. כל מי שרצה "לעשות מכה" היה קונה כמה עשרות אבובים, כלומר פנימיות משומשות של גלגלי רכב, (או "קונה" במשיכה מהאבובים שלנו, שלא שבו לבסיסם בשלום...), יושב מתחת לעץ על גדות אחד הנחלים ומשכירם לכל דורש. בתחילת שנות ה 90 למאה ה 20 הוסבו האבובים לקיאקים ובעיקר לרפטינג, ותם לו עידן.

למעשה הגלגל לא "הומצא " כאן. האבוב ליווה אותנו כבר מילדותנו. אז כונה המנעם: "גלגל ים". אך ההפקה המסחרית, ניקוי אפיק הנחלים מענפים וקליטת קבוצות רבות, החלו כאן, אצלנו. בעונה הנכונה היו כאן 10--20 אוטובוסים ביום וכלי רכב פרטיים לאין ספור. האתר המה אדם, בעיקר צעירים ונוער וגם קבוצות נוער חו"ל רבות. הדבר מקביל לפרויקט "תגלית" בימינו. אך אצלנו, ורק אצלנו, היו כ-ו-ל-ם !

ממש באותו זמן הוחל בפרויקט דומה של מסעות אבובים בסנייק ריוור בארה"ב, ובמהרה הועתק הרעיון גם לנהרות אחרים (הבלאק והווייט ריוורס, ועוד). אין להניח שמישהו "גנב" כאן מחברו, כי בנהר הזורם הרי שהדהירה על אבוב כמעט מתבקשת מאליה.
למסלולי "כאסח" של ממש, כמו הירדן ההררי, הותקנה מעין "דוברת רובינזון": פנימית ענק מגלגל אחורי של טרקטור, בתוכה קיננה פנימית קטנה, כשהשתיים כפותות בחבלי אהבה. ספינות נהר אלה הפליגו בעיקר בירדן התחתון, ההררי, ויועדו ליחידי סגולה בלבד.

סיסמתנו הייתה: קח אבוב – עשה סיבוב . זה היה גם הלוגו במכתבים וגם נכתב על החולצות שלנו, שצוירו על ידי דיני וענת. אחד משכנינו-מתחרינו, זה מקרוב בא, ניסה גם הוא כוחו בחריזה (ובפלגיאט...) ויצא מלפניו לוגו אחר לגמרי, ממש שונה: "קח אבוב – חבוב"...

לימים הושכר האתר לשמעון בן חיים, שהמיר את האבובים ברפטינג, נוספו צימרים ומסעדה תאילנדית, נכבשה גם הגדה המערבית, והעסק הורחב לכפר תאילנדי – "תאי וויליג'".

אחד המבנים ב "מועדון האבובים – חוליות" היה מעין האנגר גבוה וכביר מימדים, שדפנותיו היו יריעות ענק ירוקות מפלריג, הפלסטיק הארוג מתוצרת נאות מרדכי. היריעות קובעו על עמודי עץ ממשפחת עמודי חברת החשמל. העמודים הובאו מחוף אלי סיני שבעזה, שהיה בבעלותו של אבי פרחן ההוא... מבני השירותים והמקלחות המקוריים וגדר האתר קיימים עד היום. בתוך ההאנגר רבצו להם מאות רבות של אבובים רוטטים, מנופחים יותר ומנופחים פחות. מהם נטלו המשכירים את אבובם האישי.

עד כאן הכול זכור היטב לאנשי שנות ה 80- 90 של המאה הקודמת. אך כאן, לאחר סקירה היסטורית זו, מתחיל סיפורנו: 
לאחר סיום המסלול הרטוב היו החוגגים משיבים את אבוביהם. הם נתבקשו להשליכם בהאנגר ההוא כמה שיותר רחוק וגבוה, על מנת למחזר את השימוש. שאם לא כן, היה השימוש נעשה רק בקומץ האבובים ששכן בפתחה של סככת הענק. להלכה לא היה כל רע בכך. כשיתבלו אותם האבובים יושלכו כלאחר יד, ויפנו מקומם לדור הצעיר הממתין מטרים ספורים מאחור. אך רצינו להיות חברותיים יותר ולשתף את כולם בחגיגה. ופה, מבלי משים, התגלה לנו הפוטנציאל האדיר הגלום במעשה ההשלכה, או יותר נכון – השילוח...
 כשהגיע משיב האבוב לפתחו של ההאנגר, כולו נוהר ונוטף מים, הוסבר לו שיש להשליך את האבוב פנימה. ע ד כ מ ה  ש י ו ת ר   ר ח ו ק !. שאגות עידוד היו נשלחות לעברו, כמו - "רחוק!!!", "גבוה!!!", "בכל הכוח!!!", "עם כל האהבה!!!", וכיוצא בכך קריאות קרב. המהדרין, בעיקר הנוער, היו לוקחים תנופת ענקים, משהו מעין זריקת דיסקוס או יידוי פטיש עם סיבוב בורג מסחרר. וכאן, בטיימינג מושלם, שבריר של שנייה בטרם ירפה המשליך מאבובו בדרך לחלל, היה נזעק- נגער-נצרח מגרונות אנשי שלומנו בהרמוניות מושלמת: - "ל-א-א-א-א ! ! ! ! !"
המשליך הנבעת היה לופת בהיסטריה את האבוב, שזה עתה יצא למסעו בחלל, ופשוט טס איתו פנימה. ולאחר מכן היה מגמגם איזה שבוע או מה. לאחר ההתפכחות המודרגת, היה הטייס המאושר מתחיל לחייך חיוך מאולץ וקפוא, המרוח רק על צידו האחד של הפה בעוד צידו האחר קפוץ עדיין בהלם. בשובו אלינו, לאחר שנרגע ושכח מהעניין, ניתן היה לעשות בו (במשליך ההמום) שימוש חוזר... הווי אומר: בטיול הבא, חוויה מתקנת, שהיא, כמובן, מעוף נוסף.

קריאת ה - "ל-א-א-א-א!!!" הומצאה, למעשה, על ידי אריה גל. די היה בצווחה כזו להקפיא דם. אריה ייעד את קריאתו זו לשימושים אחרים. אך עידו גל, הבן האבובאי, ירש מאביו דבר או שניים, ושלט שלטון אין מצרים בקריאת טרזן נוקבת זו. לימים עשתה לה השמועה כנפיים שבאבובים משלחים חלליות. ורבים מאנשי הקיבוץ היו באים לחזות בהפרחת העפיפונים. 

לסיום פרק נוסטלגי זה נציין, כי אמנם לא המצאנו את האבוב (הגלגל), אך את הטיסה לחלל בהחלט כן ! - היא משלנו. כחול לבן. לא בלאק ריוור ולא הסנייק. אלא שקשה מאוד היה לשחזר את הביצוע. מי שינסה זאת בפעילות עצמית, חזקה עליו שיישאר במקומו או יתמוטט פנימה אל גל האבובים שבפתח. כנראה שאלמנט הפאניקה הוא הוא הגורם המטיס אנשים חובקי אבוב לחלל. שאם לא כן היה הופך הדבר לענף תחרותי באולימפיאדה. ששמו היה - טיסה לשום מקום... 


תאריך מאמר מקורי
14/9/2014
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!