בתים ראשונים - מהספר "ימים בחולה" - מיכאל בן דרור


שדה נחמיה 1946



בסוף ינואר  1941  החלו לקום המבנים הראשונים בחוליות. עד אז גרו במחנה האוהלים ובליפט במקום בו הדי. טו. הצהוב והאיקליפטוס מסמנים עד היום את המחנה הראשון. 


ראובן רוזן על הטרקטור הראשון במקום שבו היה המחנה הראשון

בינתיים גדלו והתפתחו הקיבוצים והמושבים מצפון, הקרויים  מצודות אוסישקין. בתיאום בין יצחק סלייפר (שלח)  והאדריכל הנודע קאופמן , במשרדו בירושלים, התקבל אישור להעביר משאר ישוב (בגלגול הראשון) צריף עץ  לקיבוץ. הצריף, בן ששה חדרים קטנים, שכונה "הצריף השחור", נבנה במקום בו נמצא היום בית המתנדבים הצפוני, בין המרפאה לסנדלרייה.  לאחר דליפת גשם מרשימה צופה הצריף בבד זפת, וכך בכל חורף, עד כי ריח הזפת החריף והמעופש היווה את סימן ההיכר שלו.

אגב, האדריכל קאופמן המשיך לסייע ב"תכנית האב" של חוליות ,  כמו גם בקיבוצים ומושבים אחרים. בכפר יהושע מוקדשת לו רצפת פסיפס מפוארת בה משובצים שמות הישובים שתכנן וביניהם, כמובן, חוליות.  חשוב לציין, שבפועל וגם על פי תכנונו של קאופמן, החלו המבנים לנדוד צפונה ומזרחה מהמחנה הראשון, הרחק מגדת הבניאס. וזו הייתה  המגמה עד לימינו אלה.





הצריף השחור

משטרת הישובים דרשה מכל נקודת ישוב להקים מבנה אבן או בטון לשמירה על הנשק. לשם כך הביא נוח סונין (השומר ומיטיבנו) יהודי טברייני בשם חיים סגל ,שבעזרת אספקת אבני בזלת מסותתות על ידי ערביי האזור, הם הקימו את הנוקטה. ראובן רוזן שימש  כעוזר ובנאי, וזה היה  ראשית הרומן שלו עם  אבני הגזית...האבנים הובאו על גבי חמורים מאזור כפר סולד (שטרם  הוקמה). הן סותתו במקום. לחיבורן הביא ראובן זיפזיף מהחצבני  ממנו יצק בטון. לייצוב האבנים נלקחו חלוקי נחל גדולים, גם הם מהחצבני.   מבנה הנוקטה קיים עד היום כחדר זיכרון (צפונית למרפאה).

    המבנה השלישי  עשה את דרכו אל הקיבוץ באביב .  היה זה חדר האוכל הראשון, עשוי פח ודיקטים, ומטבח צמוד אליו.  מבנה מסורבל מעט, שהובא מתחנת המשטרה במפרץ, בקרית חיים. הצריף התפנה לאחר שהוקם שם  מבנה בטון.   צריף פחים זה  נקנה על ידי הסוכנות ב 20 לא"י , והובלתו על גבי פלטפורמה עלתה עוד   5 לא"י. שני חברים, שהובאו מקיבוץ גבע, סייעו בהקמתו. 


חדר האוכל הראשון

כמו ל"צריף השחור", צריף  נייר הזפת , גם למבנה זה לא נותר כל זכר. באמצע שנות ה 50 הוקם חדר האוכל "החדש" (הכולבו בימינו) , ומבנה הפחים  נעלם סופית מהנוף. מיקומו היה בערך במקומו של המקלט, שמצפון למרפאה. עינינו הרואות, כי הקיבוץ ממשיך בזחילתו האיטית והבטוחה לצפון מזרח.

מכאן ואילך התפתחו הדברים במהירות. לאחר ויכוח קצר מה קודם למה?  בתי מגורים לחברים או לפרות? –  ניצחו כאן הפרות הדמשקאיות הראשונות, והוקמה הרפת הראשונה(רפת א' . שהייתה בהמשך ל"חצר"). לאחר מכן הוקמה אורוות הפרדות והסוסים,  שנבנתה מאבני בזלת,שסותתו והובאו למקום על ידי קבלן לבנוני. גם למבנה חשוב והיסטורי זה אין כל זכר. האורווה שכנה כ 20 מ. מדרום מערב לברז המרססים, הנמצא מערבית למועדון הצעירים בימינו (מכון "עלה" בעבר).  כמות נכבדה של פרדות שכנה  לבטח באורווה,ובנוסף התגוררו שם שלושת הסוסות:  מריליס של אריה,דרוזה של אפי פרום ומנדל  של זאבקו ברגר(על שמו של מנחם מנצ'ר, הגזבר, שהקשיח בעניין ההקצבה לרכישת הסוסות) .


עוד באותה השנה הוקם גם מגדל המים, שבמשך שנים כונה "הבריכה". והשאר – היסטוריה.


ארוחה אחרונה בחדר האוכל הראשון

מזוהים: ריכי, בלהה כהן, מרים פרידמן, חוה יוגב (עומדת) דוד זוננפלד, אורי גורן, ראובן כליפא

בונים את ה"בריכה " - מגדל המים.



מדרכה חדשה לנוקטה 2014



תאריך מאמר מקורי
22/10/2014
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • אפריים פרום וסוסתו דרוזה
    26/10/2014

    ורדית רדאי

    אפריים פרום וסוסתו דרוזה

    שלום לעורכי העלון היקרים.

    אני תמיד מחפשת ולעיתים גם מוצאת עוד סימני דרך מתקופה ראשונה של תחילת היישוב - חוליות, שדה נחמיה.

    מנסה לעקוב אחר הלך הרוח של אותם זמנים ומה הגורמים והאילוצים שעמדו בפני המתיישבים הראשונים .

    אולי גם לנשום את ריח העבר שתמיד מחזיר את הגעגוע ללב.

    יישר כוחכם, ורדית (פרום בעבר)