יו-קיי-יו-נאו - גדעון שלח - עלי גדה 1

"יש גבול לכל טיולול".
"תעלול", אני מבקש לדקדק.
"טיולול"  זוגתי בשלה, תוקעת יתד.
די צהובים מלוכסנים, שחורים, חומים, סדינים מקומטים, מקלחות דולפות קרח.
"ציביליזציה. דחף אותי לשם, פנקס הקטן".


"או-קיי", נכנעתי. סגרנו, יו-קי. יו-קי חברים. יונייטיד-קינגדום. בריטניה של אנגליה. צ'אפלין, צ'רצ'יל, צ'קספיר, מנקי ארובות. כאלה. אירופאים לכל דבר, עד שנמסו קרחונים וניתקו אותם מהיבשת. אשכנזים.  אמפריה אדירה, מדכאת עמים שהפכה, כך נצרב, אומה כובשת לב. אם עדיין אתם איתי ממשיכים לקרוא, סימן שטרם החלמתם מנגיף מנדטורי שדבק בכם: רובה אנגלי, חותלות, כלניות. 

נפרדנו מזוג הצופיות המקננות בחלוננו מאחלים להם בקיעה שלמה.  עת שהבקיעה טיסת אל-על 361 מבעד לשמיכת העננים הנמוכים חזרנו אל המקום בו התחלנו במסעותינו לפני למעלה מ 35 שנים. אל הירוק הרענן, אל צריחי הכנסיות, אל גגות הצפחה, אל סמלי עוצמה שנמוגה.


 לונדון 2014. כרך עצום. למעלה מ 8 מיליון תושבים. שקשוקה של קו רקיע משלב תפארת אדנות עם יצירות אדריכלות מודרנית. אוטובוסים קומתיים אדומים, מוניות שחורות. ממתקים של מסורת. בינות לאלו מהלכים בני אנוש בכל קשת הגוונים. איזה רוגע. אחוות נופשים. כפר נופש ענק, מגה אכזיב.


חלון ראווה לאינטגרציה. מקרוב צפינו במחול המרתק של מעבר אנשים מארץ לאחרת. לשבור בר קראו אבותינו לתופעה. הסתקרנו ללמוד: כיצד מתכווצת אומה למידותיה הנכונות - שמורת איים. איך עוטים שליטי עולם, כובשי עמים, שודדי יבשות, תדמית של אחוות עמים. מה עושה 'נדידת העמים' (הודים, פקיסטנים, אפגנים, אירנים, תורכים, ערבים), למרקם אומה. וגר זאב עם כבש? תהינו. כיצד ישכון סאהיב עם מי שעד "לפני שבועיים" גירש מפניו זבובים, הגיש פור-או-קלוק-טיי בסרוויס מתוצרת 'וודג'ווד'.

בני כל העמים נקבצו לכאן. מהלכים בכפכפים, בגופיה, ברעלה (אירן), כיפה-תלית (בני ברק), מלוכסני עיניים. הכל בנעים, ברגוע - אקסקיוזמי, פרדן-מי, סורי.


גלשנו ל"טיוב" לתור עיר. העמקנו אל רשת הרכבת התחתית המרשימה (ראשונה באירופה-1863), והגדולה שבהן - שלשה מיליון נוסעים מידי יום. יעילות, מהירות, נוחות ובלבד שתרחק משעות השיא. אז, בצפיפות הדחס-חנק, כל שנותר הוא לפתוח ברז גאז... משהגחנו מה"טיוב" אל מפלס הרחובות ההומים כמו שבנו אל בורות המים, אל הנהר (תמזה), אל הביג-בן, הטאור, ארמון המלכה, אל הקובנט-גארדן, אל עציצים פורחים בשלל צבעים עזים, אל הפאבים הנגדשים עם רדת יום, אל מופעי הרחוב המקסימים.
מת על אלו.


מלונדון הצפנו ברכבת לאדינבורו - בירת סקוטלנד. עיר מקסימה. אתר מורשת של אונס"קו. גברים בחצאית. חמת חלילים, קעקוע על רגל-יד, כלב צמוד או שניהם כאחד.


שכרנו רכב ויצאנו לדרך, לכבוש את האי. רכב, בריטניה, בגילנו המופלג? נהיגה בשמאל הכביש!לא לגמרי פשוט. מפגש מחודש עם מוט הילוכים, מתופעל ביד שמאל, מחדד חושים. זאת בנוסף על חששון מתעלולי מוח מתאדה בגיל בינה. קלאץ' - מצמד בלע"ז. זוכרים? פעם היה כזה בכל מכונית. שלבתי הילוך, אט, אט הרמתי רגל. המכונית זזה. על החיים ועל המוות. נוסעים."בצד שמאל. זוכר?" מקפידה זוגתי לשנן את הקטע שלה בשאו. אני על ההגה, היא על התזכורת.אבל זה לא ממש עובד. כל העת אני מלכסן עיני מעט למעלה ימינה, להביט לאחור מבעד למראה הפנימית, אלא שדווקא מבט שמאלה הוא הנדרש. לבסוף צלחנו. אף לא שריטה. עיניכם הקוראות.



סקוטלנד.
מאתיו. את השם למדנו כשעה לאחר שפגשנו בחמוד לראשונה. לא להאמין, ובכל זאת, מעשה שהיה כך, אחד לאחד, הווה. איש צעיר למראה, גלוח ראש, כחול עיניים, חיוך מסביר פנים, עצר כיסא גלגלים בו  ניווט נער מוגבל אל קרבי סטיישן מסחרית. "הולידיי אין" שאלנו כיוון. סקר את שנינו בספק מה (אחד מודל 39, שנייה שנת 43 במצב טוב), "זה קצת רחוק" היסס... אנחנו מ"המשוטטים", מיטיבי לכת. הרגענו אותו. הנחה. קלטנו, כמיטב זיכרוננו. יצאנו לדרך, משננים ההנחיות. משזו התארכה וכבר השמש נטתה, וחשיכה עבתה החלו ספקות מנקרים. 40 דקות אנחנו צועדים במרץ והולידיי-אין אין. יוק. סברנו כי טוב יהיה לשוב ולחקור הלך שייקרא. משלא נמצא שמחנו בצמד פנסים דולקים חונים במרחק, לצד הכביש. ליד ההגה ישב, מוכר משהו, מהיכן לעזעזל, איש צעיר, כחול עיניים, גלוח ראש.


"אחרי שהנחתי אתכם" התנצל החמוד (ההוא שהסיע את הצעיר המוגבל בכסא הגלגלים), "חשבתי לעצמי, למה, פור-גוד-סייק, לא הסעתי אתכם. זה היה בדרך שלי. הכנסו. קוראים לי מאתיו"... אתיו נזכרי בערגה. סטנלי מאתיוס "הקוסם". אליל נעורי, הכדורגלן הענק מקבוצת בלקפול שזכה לקבל תואר סיר ממלכת אנגליה.


עת שאנו חורשים את בריטניה, כמה הופתעתי, הסתבר כי מתחת לכל שם מפורסם בטבלה הליגה האנגלית (מנצ'סטר, ליברפול, לידס, גלאזגו, ניוקאסל, סוונסי), שוכנת עיר בת קיימא. חצינו אותן, עקפנו, אחרות הופיעו במפה. מעט מביך.

בקרבת העיר קרלייל ניצב לצד הכביש המהיר שלט גדול, מאיר עיניים. "וואלקאם טו סקוטלנד". שלט דומה מקדם פניך בכניסה לטריטוריה של ווילס.  איש, לבד מאתנו, דומני, לא שת ליבו אליהם. אני דווקא כן. שבתי לשקוע בתקווה הזויה. אולי יכון שלט כזה, מתישהו, בסמוך למעברים - ארז, טרקומייה, קונייטרה.


זר לא יבחין אך קיימים הבדלים. "הסקוטים", למדנו מזוג אנגלים שחלקו אתנו צימר, "גבוהים. ג'ינג'ים. הוולשים נמוכים וכהים".

לנו, צופים מהצד, כולם, בדומה לסינים, מקשה אחת. מגלגלים בלשונם אררר, מדביקים טי-אייץ' ליצור תו. אך בקרבם, כמו גם אצלנו, ניכרים ההבדלים. פרסי נשאר פרסי, עירקי לעולם, תימני גם, הונגרים הס מלהזכיר.

חמת חלילים. היבבן הלאומי. מונוטוניות מעצבנת שבא לך לתקוע מסמר/נעץ/מקדחה (סמן בחירתך), בנאד הנפוח מפיק הצליל. לצד כל שכיית חמדה - כיכר, מזרקה, פסל, ניצב ג'ינג'י קירח, מזיע, עטור חצאית וגרבי צמר ארוכות, מופקד על סממן הגאווה ועל תיבה, מונחת לרגליו, אליה הנך מוזמן להשליך מטבע. גאלית. שפה. יש כזו.


דוגמיות.
א. בטוריסט-אינפורמיישן בעיירה קאסטל דוגלאס, בקשנו מידע. מסלול-אתרים. אט, אט נאסף צוות המשרד סביב מפה ששטחתי על-גבי תיבת גלידות שניצבה במקום. כולם מנסים לפצח, להגות שם כפר-עיירה
BETWS-Y-CODE. משנואשו הניף אחד הנכחים יד מזלזלת. 'עזוב אותך' אמר, 'וולשים'.


עת תיזזנו בין ערוצי רדיו קלטה אוזננו שפה בלתי מזוהה. תערובת של הולנדית-גרמנית-נורבגית- אולי גם מעט יידיש. גאלית! שפת בני ווילס. משודרת, נושמת, בועטת. כולם מחפשים קהילה, מורשת להזדהות.

הוולשים משקיעים בשימור השפה והרחבת תפוצתה. היא נלמדת בבתי-הספר. שלטים רשמיים נכתבים בה (אותיות זהות, הגייה שונה), בפרלמנט נואמים בה. באזורים מרוחקים היא שפת יום יום. אנגלי לא יבין מילה.


ב. אנדרו, עלם חביב, פרוע שיער בלונד. התוודענו אליו בעודנו צועדים בשביל צר, מייחלים לאשש אזימוט. מעט קשתה עלינו ההתמקדות בעיני הפוזל. חבויות במסגרת שחורה, עדשותיהן כתחתיות בקבוק. מדיבור על כוון גלשנו לתחיית השפה הוולשית, מהעתיקות בלשונות אירופה. תוכל להדגים? ביקשנו. להדגים מה? להדגים איך נשמעת וולשית. עמדנו על שלנו והוספנו, אנא, תחזור בשפתך על מה שאמרת זה עתה באנגלית. כשקלט נאות ברצון, מקיא עלינו פרץ הברות שאינן דומות לשום צליל שהכרנו. הופתענו ושיגרנו חיוך. השיב בחיוך דשן. 


ג. בהעדר לקוחות, משועממת משהו, דחקה בנו לואיסה, זבנית צעירה במכולת בכפר קלנרוסט. באיזו לשון אתם מדברים, שאלה. היברו, השבנו. והיא, כמוצאת שלל רב, שמחה. גם לנו בוולשית, החכימה אותנו, יש 'חית'. בחפץ לב, נאותה להגות את שם משפחתנו, ש ל ח. מלבב לשמוע היגוי כהלכתו לאחר כמעט שלשה שבועות  ש ל ש .


חוויה אטלנטית. חופים קסומים בסקוטלנד. מרוטים, צרובי רוח, עטורי צמחי ים יפים, מרוחים על החופים הסלעיים. קיפודי ים ורודים, מדוזות גדולות חומות (צורבות אש), כחולות בגוון חבלבל מאוריטני. נסיגת האטלנטי בשעת שפל מרשימה. פגשנו בתופעה במון-סן-מישל שבחופי נורמנדי, צרפת. כפות רגליך היחפות נלשות בכיף שעה שאתה צועד מאות מטרים בים-ביבשה. הולך על תצורות חול לח, העתק ממוזער של גלי הים. רפלקסולוגיה. תענוג צרוף. 


סירות, קטנות כגדולות, נחות על צידן בים ביבשה, ממתינות לשוב המים, לגיאות. ילדים נחפזים אל שולי איים זעירים שהשפל צירף, לשעות מדודות, ליבשה. הם אוספים קונכיות זעירות בשלל גוונים לעשותן עדיים. תופעה.

סקוטלנד. הרריה, הנישאים שבהרי בריטניה, ספוגים מים. מתחת לשמיכת פוך, סבוכה מצמחייה צפופה נמוכה, ניגרים מים. בכל מקום. בניגוד לארץ פלגי מים שלנו, החרבה כמעט, הם מזדרזפים, מתחווטים, מתלכדים לפישון-גיחון-פלגון-נחל-נהר-אגם-אוקיאנוס. טעימים המים. להפליא.


מידג'יס. שניות מאוחר מידי, על בשרנו למדנו, כי לא כולם בסקוטלנד חביבים.

מידג'יס. שמעתם על כאלה? גם אנחנו לא. 


איך שפתחנו דלת במכונית, נחושים להעפיל אל פסגת הר נחשק, עטו עלינו. מידג'יס. זבובונים סקוטיים ננסיים, חצופים, תוקפנים, עוקצניים. מרושעים בהרבה מהברחש שלנו. עד שמלטנו נפשנו ונבלענו בחביון המכונית הספיקו אלה לאסוף דגימות מדמנו.  רק אז, מבעד לחלונות המוגפים, קלטנו שכל המטיילים האחרים, אלו שהכינו שעורי בית, הגיעו למקום עטויי רשתות מגן, משוחים בנוזל דוחה מידג'ס-ניג'ס.


כבישים. באזורי פריפרייה, רבים מהם צרים כמדרכות. כרוחב מכונית. ריכוז מרבי נדרש בנהיגה. בכל כמה מאות מטרים ניצב לצד הכבישון שלט. 'פאסינג-פלייס'. שם מתעבה הכביש לכדי מעבר אפשרי. וכך, סטייל מי מקדים שלום למי. זה שעולה או זה שיורד? גולשת מכונית אל ה'פאסינג-פלייס', לעשות כבוד לבאה מנגד. בסבלנות, בחיוך, במחוות תפאדלו.

דממת מוות. לא כל תגלית מרעישה. יש המתגבשות בהחבא, עם רדת ליל, למשל. לילות סקוטלנד- ווילס כאלו הם. תגלית. בשעה שש נסגרת הבאסטה. פרודה לפרודה נצמדת לצליל נטול קול. לא יללת תנים, לא שאגת מרסס, לא נהמת סילון או קולות נפץ, לא מכונית חולפת, אף לא קריאת שכווי. דממה. כל כך סמיכה וצמיגית עד כי ניתן לאחוז בה בין אגודל-אצבע-אמה, להניח על קרש חיתוך ולבצוע לפלחים. כמו גזר, למשל. מלפפון אם תרצו. שקט מוחלט, דחוס עד כי בהקיצך מתגנב הרהור שמא, חלילה, נקראת לבית דין של מעלה. לילות בסוטול של החיים.


עמק יפה, עמק שלי.

ארבעה לילות עשינו בבניין הדואר הישן בכפר קלניגון. בית שהוסב לצימר נעים ונחמד. לאחר ארוחת בוקר דשנה שהכנו במטבח בקומת הקרקע יצאנו מידי יום לתור את רכסי ההרים השחורים שבשמורת בריקון ביקונס. יפהפה, צונן, נעים. אהבנו. מקום מתאים, החלטנו, ל SWAP - חלופי דירות. קיץ בווילס. מה רע. אוויר רך, בתמורה לחומו של עמק לוהט בימי קיץ. חלום רטוב. טרם עזיבה הצגנו ללינדה, בעלת המקום את הרעיון. "נייס איידייה. אני אוהבת חום" השיבה. "עמק יפהפה, בצפונה של ישראל. חום גהינום" בקשנו לחדד צלזיוס, להיות גלויים, הגונים.

"אני יודעת איך שם" הפתיעה. לינדה הייתה מתנדבת בישראל, בסוף שנות השבעים. "היכן" הקשנו. "בקיבוץ גונן" השיבה ג'קוזי קטן, סכמתי לעצמי. כל העולם.

 

תאריך מאמר מקורי
15/1/2015
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • נהניתי מאד
    16/1/2015

    רוני

    נהניתי מאד

    מחכה לקרוא ספר ממך! יש סיכוי???