בית כנסת שנוי במחלוקת - הדרת נשים - מאי יוני 2011

למי ניתנו הוד והדר: לאישה או למחיצה?

ציפורה קידר

 

על הרעיון ההדרה במקומותינו

 

היו ששאלוני מה, בכל זאת, פירוש המילה 'הדרה': האם אין מדובר במתן כבוד והדר, ולא בצמצום נוכחות של מישהו לאירועים נדירים בלבד.

 

ובכן, כתוב "והדרתה פני זקן". יש החושבים כי דברי הנועם ששודרו לנו נועדו להדר, לכבד, את פני האישה. ולא היא. הדברים המתוקים("בדרכי נועם"), נועדו לשלול כל הדר וכבוד מנשות ביתנו, ולהיפך: לכסותן במיני רעלות ולהקצות להן מדור נפרד, עד כי אכן למחוץ לגדר תיחשבנה.

 

עצם הרעיון כי יש לחלק את האוכלוסיה לקבוצות על פי הגדרות כאלו ואחרות, הינו רעיון אנטי דמוקרטי, אפילו אם יש לו רוב. יש לזכור עוד, כי חלוקות מעין אלו מניבות במהרה הייררכיה: חלק אחד למושל ייחשב, ואילו השני ייחשב לחלש, משועבד, ואף למיעוט, גם אם יש לו רוב מספרי באוכלוסיה. על כן מראש כלל אין להעלות לדיון רעיונות מעין אלו.

 

הבה נזכור: קבוצתנו, קבוצת חוליות( חבר הקבוצות), קמה כהתארגנות חופשית של בני אדם שווים, ונקווה כי כך תמשיך לנהוג. גם אם עוה"ד של קיבוץ קבע כי אין שינוי אורחות חיים בהקמת ביהכ"כ בקרבנו, הרי טעות מרה בידו. טעות אשר אנו בחלבנו ובדמנו נשלמה. הנה מארצות הרי החושך כבר באה ונחתה בחלוננו הסנונית הראשונה, הקלילה: השאיפה להדיר את האישה. שכן מה קל יותר מלפגוע בקבוצה חלשה יחסית, בנשים, אשר רבים במדינה באמת ובתמים מאמינים שכבר קיבלה די והותר זכויות? אך סנונית אחת, סימן לבאות:

 

המשך עוד יבוא("אנא סגרו מקלטי רדיו בשבתות").

 

חבל שבא אלינו שליח וזרע במחננו מחלוקת שווא מיותרת. צר לומר, אך דומה שעוד ידו נטויה, להמשיך ולעשות, עד כי כוחות חוץ יהיו אלו שיקבעו את חוקינו ואת אורחות חיינו.

 

מסקנה עגומה: יש להיקרא אל הדגל, ולנקוט עמדה.

 

חברות! הצביעו נגד הפלייתכן וביזוייכן.

חברים! הצביעו בעד כבוד חברותיכן מזה שנים.



הדרת נשים ובית הכנסת - רותי בן דרור


לאחרונה  אנו נתקלים בדיווחים על הדרת נשים במקומות רבים בארץ ובעולם."הדרת נשים"  הוא שם מכובס משהו להשפלת נשים ושליטה בהן. ודוגמאות לא חסרות:דרישה לכיסוי כל חלקי הגוף והפנים,מדרכות מיוחדות,אוטובוסים בהם הנשים עולות מאחור,איסור על שירת נשים ועוד.היום צפיתי בראיון עם אישה,שמשמשת כדוברת המשפחה ונחשבה ל"בת של אבא".בלוויה של אביה רצתה לשאת דברים והרב אסר עליה לדבר... אני עצמי השתתפתי לא מכבר בלוויה,שבה הנשים הופרדו מן הגברים. האלמנה,שהיא אם לבנים בלבד,הופרדה מבניה ונשארה לבד . 


נשים נתפסות כפתייניות, כאובייקטים מיניים,ולכן אסור לשמוע את קולן (קול באישה ערווה), אסור לראותן ויש להרחיקן. 


ומה כל זה קשור לבית הכנסת? גם כאן ישנה דרישה להפרדה בין נשים לגברים (וברור שמקום הנשים הוא מאחור) ומה תהיה הדרישה הבאה?


בתקנון בית הכנסת סעיף ג כתוב:"בית הכנסת נמצא ברשות הרבים וככזה עליו להתאים את עצמו לאורחות המקום כישוב חילוני". האם הפרדת נשים מתאימה לאורחות המקום כישוב חילוני?

 

האם אם תוכל לעמוד לצידו של בנה או בתה שירצו לעלות לתורה? האם בנות יוכלו לעלות לתורה אם ירצו בכך?

 

הנוסח "בית הכנסת יתאים לכל הזרמים ביהדות" גם הוא מנוגד לאורחות חיינו כישוב חילוני. הזרמים ביהדות כוללים גם את  נטורי קרתא,אימא טאליבן  ועוד  האם זרמים אלו מתאימים לסגנון חיינו?

 

ואם תאמרו:"מה הבעיה? ממילא לא תבואי לבית הכנסת ,אז מה אכפת לך?" הדבר חשוב לי ביותר,כי הוא פוגע באמונתי הבסיסית, שצריך לצמצם את אי השוויון כלפי נשים ולא להעמיקו,שאין מקום להדרת(או שמא העדרת) כשים בקרבנו ,ואין להתייחס לאישה כחפץ מיני וככזה-להרחיקה מסביבת הגברים.

 

אנו הנשים מהוות 50 אחוז מכלל האוכלוסייה, וגם רוב הגברים שלצדנו רוצים לראותנו לצידם ולא באגף נפרד ומשפיל. עלינו לבוא יחדיו ולהצביע נגד הפרדה בבית הכנסת ובכל מקום אחר. זה נוגע לכולנו!


בנושא בית הכנסת - פנינה צור

שלום חברים

 

אתייחס לצביון בית הכנסת והיה ויקום.

הקדמה קצרה, ואגיע לפואנטה.

בראשית הגיע לִיפט עם  8 חברות וחברים, אמיצים וחדורי חזון. אליהם הצטרפו חוליות חוליות של חברות וחברים אמיצים לא פחות ובכוחות משותפים הקימו הקיבוץ.

שכם לשכם גידרו גבולות טריטוריאלים, גיבשו גבולות אידאולוגיים והחליטו על גבולות מוסריים שהם בל יעבור!!!

והיה שוויון בחצרנו- נשים וגברים (עד כמה שניתן שוויון מוחלט, שהרי לא נוצרנו בתבנית גנטית זהה).

הגבולות גרמו לחברים תחושת שייכות עמוקה למקום ולקבוצה.

אם כי במרוצת השנים אין משפחה שלא חוותה לעתים אכזבה מהחלטת "דבר השבט" באסיפה או בקלפי.

אתם מבינים? אבות הישוב חשבו אדלריאנית עוד לפני שהמכון קרם עור וגידים בהרצליה והיה לפיצוץ!

גבולות מחזקים ומאחדים והרי השייכות!!!

ולכן חברים יקרים, לא ניתן שיקום גוף שירסק גבולות מוסריים, שנבנו בעמל יזע ודמעות ונשמרו 70 שנות קיום בכבוד!

לא להפרדה ומחיצות, לא לסמלים פנאטיים קיצוניים, שרחוקים מיהדות אמיתית חובקת אנוש. לא רבתי לדמויות מסיונריות המסתובבות בחצרנו כגבירים בשלהם, ולא לחוצפה ועזות מצח לקומץ משולל גבולות ודרך ארץ, שיכתיב לנו את הדרך לאלוהים.

 

בכבוד לכולם

פנינה

תאריך מאמר מקורי
18/2/2015
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • שינוי לרעה
    4/8/2016

    מיה אור ( ארד)

    שינוי לרעה


    אמנם איני חיה בקיבוץ כבר שנים רבות , אך הבסיס החינוכי שהמקום הקסום הזה נתן לי ולחבריי  הוא אשר ביסס לאורך שנים את אמנותנו שאפשר לבנות חברה צודקת, שיוויונית עד כמה שניתן ,
    וכזו המכבדת את הזולת.
    הקמת בית כנסת ביישוב חילוני אינה יוצאת דופן וישנם ישובים חילוניים אשר הוקמו בהם בתי כנסת , ואם ישנם אנשים אשר המוסד חשוב להם שיהיה להם לבריאות ועיני אינה צרה בהם.
    אבל מכאן ועד לבנות בית כנסת  אורתודוקסי עם הפרדת נשים - פה כבר ישנה חציית גבולות אידאולוגית חריפה.
    ניתן היה לבנות בית כנסת פלורליסטי, שמכבד נשים וגברים כאחד, ששם בראש מעייניו את השיתוף והאחדות, ומחנך את הצעירים לחברה טובה וחזקה , כזו שכוללת בתוכה את כל הפרטים.
    צר לי מאד שהרוחות החדשות המנשבות בקיבוץ גורמות לסטייה כה חמורה מהדרך אותה התוו הורינו המייסדים ואני יכולה להגיד שאני שמחה שהם אינם עוד בחיים לחוות את זה.
    מיה אור