חדר האוכל והמועדון לחבר בשדה נחמיה - כתבה של מיכאל יעקובסון

חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שדה נחמיה:

לא פחות מ-4 חדרי אוכל הוקמו בשדה נחמיה. שני הראשונים נהרסו אך השניים האחרונים עומדים עדיין על תילם. 


את חדר האוכל הראשון כינו החברים "הצריף השחור" וזאת בעקבות חיפוי קירותיו ותקרתו בנייר איטום זול (נייר טול) שהיה בצבע שחור. הצריף הורכב לראשונה בשטח מושב נטעים הסמוך לראשון לציון – הנקודה הראשונה בה התקבצו חברי גרעין ההקמה של שדה נחמיה. היה זה מבנה מוארך, שהורכב מלוחות עץ עם רצפת בטון. עם המעבר לעמק החולה ב-1941, פורק הצריף והורכב מחדש בנקודת הקבע. אלא שבגרסה החדשה של הצריף בשדה נחמיה, הוקמו בו מחיצות פנימיות והוא שימש גם למזכירות, מתפרה וחדרי מגורים. המבנה היה לא נוח והוחלט על הקמת חדר אוכל אחר.







מבנה חדר האוכל השני לא היה גם הוא מציאה כל כך גדולה וחדשנית. חדר האוכל השני היה למעשה מבנה ששימש את תחנת משטרת קריית חיים – צריף פח שבקריית חיים כבר לא היה בו צורך, והוא היה כל כך קטן ופשוט, שהספיק ששני חברים ייסעו לקריית חיים, יפרקו את הצריף ויביאו אותו לשדה נחמיה וירכיבו אותו מחדש. היות והצריף היה קטן מידי, אז הוצמד אליו צריף פח נוסף שמקורו באזור חדרה ויועד למטבח.






ב-1952 סיים גם חדר האוכל השני את תפקידו והחברים חנכו "צריף גרמני" חדש, שכמוהו ניתן היה למצוא בעוד קיבוצים רבים. בצמוד לו נבנה אגף למטבח שנחנך ב-1955 והמבנה בכללותו נתפס בעיני החברים "גדול ורחב ידיים, מפואר בעינינו. מרכז חיינו ששימש לא לארוחות בלבד, קיימנו בו את שיחותינו, ילדינו הגיעו בו למצוות ולסיום חוק לימודיהם, התקיימו בו חגיגות פורים נהדרות וסדרי פסח חגיגיים". בחדר אוכל זה הוכנסה שיטת ההגשה העצמית ב-1973.








השגשוג הכלכלי והעלייה ברמת החיים לא פסחו על שדה נחמיה, וגם כאן הוחלט על חדר אוכל חדש, הרביעי במספר. לבסוף, ב-1976 הוחלט על הקמת חדר אוכל חדש בסמוך לצריף הגרמני וכן הוחלט שלא לפרק את צריף חדר האוכל השלישי אלא לשמור עליו ולהסב אותו לשימושים אחרים. את מבנה המטבח הוחלט רק לשפץ, להרחיב ולהמשיך ליעדו לתפקידו המקורי. הוקמה ועדה של חברים שדנה בנושא וניסחה את הצרכים, סיירה בין שבעה חדרי אוכל והסיקה את מסקנותיה. חדר האוכל ממנו התרשמו במיוחד היה של קיבוץ מעיין צבי והחברים החליטו לבנות חדר אוכל דומה לו.



חברת אפשטיין ובנו נבחרה להיות אחראית לתכנון ובניית הפרויקט. החברה היתה בבעלות אמריקאית ובישראל עמד האדריכל אהוד שחורי בראש מחלקת התכנון של המשרד. שחורי ואפשטיין ניגשו לתחרות מוזמנים לתכנון חדר האוכל של מעיין צבי וזכו בה. הצלחת חדר האוכל קנתה לה כנפיים ואחרי מעיין צבי העדיפו קיבוצים אחרים כמו פלמחים, נאות מרדכי, מזרע וגבעת חיים איחוד להזמין מהם את תכנון חדר האוכל החדש ולא כפי שהיה נהוג עד אז, מהמחלקה הטכנית של התנועה. שדה נחמיה גם הוא התלהב כאמור מחדר האוכל של מעיין צבי והלך באותה הדרך.




חוץ משיפוץ והרחבת המטבח, נוספה גם קומת מרתף בו הוטמן המיכון של מכונת שטיפת הכלים שהוצבה בחדר משלה בין אולם האכילה והמטבח. את מבנה חדר האוכל החדש הקימו ממערב למטבח הקיים ובצמוד לו, במקום בו היתה חורשה של עצי דולב שנאלצו לעקור. היות ולקיבוץ לא היו מזומנים זמינים למימוש הפרויקט, נלקחו שלוש הלוואות: מהקבלן, ממשרד השיכון ומבנק לאומי. ביוני 1978 הונחה אבן הפינה בטקס חגיגי אליו התקבצו כל חברי הקיבוץ ואורחים. תוך 16 חודשים הושלמה הבנייה וב-1980 נחנך חדר האוכל החדש.

הריהוט החדש שנכנס לחדר האוכל היה כולו תוצרת הקיבוצים: מושבי הכיסאות מתוצרת מפעל "תעל" בקיבוץ משמרות (מפעל שנסגר ב-2001) ומשטחי השולחנות יוצרו בנגריית הקיבוץ. שלדות הכיסאות והשולחנות יוצרו בקיבוץ צרעה.


גם אמנות שולבה במבנה. לכבוד חדר האוכל החדש, התנדב יהודי-אמריקאי, מרצה להיסטוריה של אמנות במכללת ג'רסי סיטי ואמן בפני עצמו ליצור חלונות ויטראז' לאולם האכילה. החלונות במידות 5.3 על 2.8 מטרים מתארים סצנות מהתנ"ך והן הוצבו במבואה הראשית לחדר האוכל. קיר קרמיקה שיצרה האמנית רעיה רדליך באורך 3 מטרים עיטר את אולם האכילה, לצד צלחות נחושת מרוקעות שכנראה נקנה באחד השווקים. שטיח קיר נוצר במיוחד לחדר האוכל על ידי אמן בשם קלדרון. כמו כן, חופו חלק מהקירות בלוחות עץ שנקבעו בגובה משתנה.

.





מה קורה בבניין היום? הצריף הגרמני עמד ריק במשך שנים ארוכות והחברים התלבטו מה לעשות בו. היום פועלת בו חנות כל-בו. חדר האוכל כבר לא מתפקד מאז הפרטת ענף המזון בשנות התשעים. המבנה נעול וסגור במהלך היום ולכן לא הצלחתי לבקר בו. בחדר אחר בבניין ששימש כמועדון מוגשת מידי יום ארוחת צהריים לעובדי המפעל ולחברים וותיקים שמתקשים לבשל לעצמם. האוכל מגיע מקייטרינג שפועל בשטח המטבח, ובעליו הוא אורי כחלון, אחיו של שר האוצר היקר שלנו וגר בשכונת ההרחבה של שדה נחמיה.

.



מועדון לחבר בתכנון אדריכל מרדכי בן חורין:

סמוך לחדר האוכל ניצב מבנה דו קומתי. בקומה הראשונה ספרייה ובקומה השנייה מועדון לחבר. ב-1966 הוזמן האדריכל מרדכי בן חורין לבנות על מבנה חד-קומתי קיים את המועדון בקומה השנייה. בנוסף, תכנן בן חורין לשדה נחמיה גם את בריכות השחייה.

ביקשתי מבן חורין שינסה לשחזר את תהליך התכנון. עברו מאז כמעט חמישים שנה, אבל הוא בכל זאת זכר "שהמועדון היה מאז ומתמיד לב ליבה של הפעילות החברתית של הקיבוץ, כאשר תכננתי אותו, נוצר ביני ובין החברים קשר חברי נפלא, כאילו הייתי חבר ובן משפחה. התקציב היה פחות ממינימלי ואני השתדלתי ככל יכולתי שהשאיפה למועדון חברים, תתממש ובאיכות העולה בהרבה על היכולת הכספית. הדבר הושג על ידי תכנון מבנה צנוע ובעל קירות חוץ מינימליים כאשר את החלל הנדרש יישמתי בניצול חלל הקונסטרוקציה של גג הרעפים והפתחים לדלתות ולחלונות באלמנטים פשוטים אך עם תוצאות מרביות, יעילות ועמידות לשנים רבות. תכננתי גם את הפנים, הריהוט ואפילו את הכורסאות מעץ הכי זול באותה עת ובצורה כל כך פשוטה שניתן היה לבצעם בנגריה של הקיבוץ. היו פעמים שאני עצמי לוויתי את עבודת הנגר. השתדלתי שתהיה אווירה חמימה כמו האנשים החמים והלבביים בשדה נחמיה. אני מקווה שהם נשמרו ועדיין נוחים מאד לשימוש".



הכתבה נכתבה וצולמה ע"י הארכיטקט מיכאל יעקובסון, עבור הבלוג שלו  "חלון אחורי", במסגרת סדרת כתבות על חדרי אוכל קיבוציים, שפסקו מלשמש כחדרי אוכל.


לחצו לקישור לכתבה המלאה


עוד מתוך הכתבה:


לא נעים לראות חדר אוכל נטוש, וזה המצב בשלושת הקיבוצים שמוצגים כאן. שלושתם שוכנים בסמיכות בעמק החולה: עמיר ושדה נחמיה גובלים זה בזה, כפר סאלד שוכן במרחק נסיעה של שלוש דקות משניהם. חדרי האוכל סגורים כבר עשור ואף יותר, והם עומדים דומים במרכז הקיבוץ.


לא רק "אוכל" היה המוקד באותם מבנים. אלה היו מקומות בהם התאספו החברים בשעות שמחה ובשעות קשות, בהם התקיימו אספות ודיונים גורליים, בהם נחגגו מסיבות ובהם הספידו חברים. מרכז החיים של היישוב כולו. נטישתם היא עדות לחברה שנטשה חזון אוטופי אותו ביקשה לממש ואף הצליחה למשך כמה עשרות שנים. נטישתם היא עדות לאדריכלות שהתרוקנה מתפקידה.


מיכאל יעקובסון הוא אדריכל - בוגר המחלקה לאדריכלות באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" (2006). גיאוגרף - בוגר אוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס רכטר לאדריכל צעיר לשנת 2014, וחבר צוות המעבדה לעיצוב עירוני בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. כותב בבלוג "חלון אחורי", המציג מקומות מוכרים ופחות מוכרים ברחבי ישראל.



תאריך מאמר מקורי
1/7/2015
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!