שולי קציר - תמונות קצרות

יצא הספר של שולי קציר "תמונות קצרות".


הספר הנו מסמך תיעודי מרתק על תקופת הילדות והנעורים בשדה נחמיה של שנות החמישים והשישים.


מיועד לכל מי שהכיר את שולי ולכל מי שחי כילד וכנער בשדה נחמיה.


אפשר לקבלו (חינם) אצל אילנה במזכירות או אצל רקפת קציר או לפנות לאמנון ארבל כאן באתר.


להלן שני פרקים מתוך הספר:

המשקפת

כמו שכבר סופר, היה אבא מורה קפדן אך יצירתי מאוד. הוא החליט שהילדים חייבים בין ארוחת ערב לשעת השינה, להכין שיעורי בית. ככה הוא רצה! פעם אחת בשיא עונת הגולות לא הצליחו הילדים לגבור על היצר, ובמקום להתיישב לעשות שיעורי בית אחרי ארוחת הערב, המשיכו לשחק בגולות. אבא המורה, היה באותה שעה בביתו יחד עם אמא. אף ילד לא האמין שהוא ידע בכלל מה הם עושים. חלק מהם כבר גמרו להכין את השיעורים, והחלק האחר כבר ימצא זמן לעשות זאת. אבל אבא, מצויד במשקפת החליט לראות מביתו האם הילדים נשמעים להוראתו ואכן מכינים שיעורים. ומבית שבקצה הקיבוץ הצפוני הצליח לראות שבבית הילדים, או יותר נכון ליד בית הילדים, יש אחדים מהם שמשחקים בגולות בשעה שיועדה להכנת שיעורים! הוא יצא כחץ מקשת וברגליו הארוכות חצה את המרחק הקצר בין ביתו לבין הכיתה ופתאום עמד ליד הילדים השקועים במשחק... הילדים קפצו על רגליהם וחיש קל נעלמו בחדרים שלהם, פתחו ספרים ומחברות והעמידו פנים כאילו היו שקועים כל אותו זמן בשיעורים. אבל אבא היה חכם לא פחות מהם והוא שינן לעצמו עוד לפני שיצא מביתו מי ומי בין המשחקים. הוא ניגש אליהם אחד אחד ואמר להם שהוא יודע היטב מי השתתף במשחק והוא יבוא איתם חשבון בשלב מאוחר יותר. הילדים המבוהלים המשיכו להכין שיעורים באותו יום עד שגמרו את כולם. למחרת חיכו בפחד לגזר דינם. אבל אבא כבר נרגע ובעיקר היה חשוב לו שהילדים יבינו שאי אפשר לסדר אותו. לכן הסתפק באזהרה בלבד ובהבטחה מצד הילדים שלהבא יכינו קודם שיעורים ורק אחר כך ישחקו. אבא צדק כשחשב שמספיק שילדים יבינו שהוא חכם מהם וכמעט אי אפשר להסתיר ממנו דברים. בעובדה הילדים המשיכו להכין קודם שיעורים עד שעברו לידיו של מורה אחר. הסיפור על איך תפס אבא את הילדים משחקים בגולות מסופר בקיבוץ עד היום הזה...

חתונה

עד אותו גיל, גם בפעילויות המשותפות לכל הקבוצה, היתה הפרדה ברורה בין בנים לבנות. בנים ישבו ליד בנים, בנות ליד בנות. בנים שוחחו בעיקר עם בנים, בנות עם בנות. היו משחקים של בנים ומשחקים של בנות. מגיל זה, התחילו בני המין האחד להתעניין בבנות המין השני. לבנות נראו בני כיתתן ילדותיים מאוד והן נשאו עיניים לבני הכיתות הבוגרות יותר. הבנים עדיין בטאו את התעניינותם בבנות הכיתה בצורה שהיתה על סף ההצקות. המדריך התנועתי של קבוצת חוחית באותו זמן היה אחד מבני הכיתה הבוגרת. הוא היה ילד שהגיע בגיל 12 לקיבוץ כילד חוץ. משפחתו עברה את תקופת מלחמת העולם השניה בצ'כיה. הם הגיעו יחד. אחותו היתה בנוער ב', אימו הגיעה כ"הורה" - מעמד מיוחד בקיבוץ של אנשים שהגיעו בגיל מבוגר לקיבוץ והתקבלו בו בזכות בן או בת שהיו חברי קיבוץ. הוא היה צעיר מידי מכדי להצטרף לחברת הנוער ולכן צורף לכיתה הבוגרת בקיבוץ למרות שהיה מבוגר מעט מהם. יחד איתו הגיעו עוד ילדים מעליית הנוער שהיו בגילו והם הגדילו את מספר הילדים בכיתה שבלעדיהם מנתה רק חמישה ילדים. בעת שהיה המדריך של קבוצת חוחית היה כבר וותיק במקום. כארבע שנים עברו מאז הגיע לקיבוץ. הוא היה מדריך טוב ובני קבוצת חוחית אהבו מאוד את ה"פעולות" שהעביר להם. היות והיו עסוקים כל כך בזמן ההוא בענייני זוגות החליטו שאת המדריך האהוב צריך לחתן! (כולו היה בן 17 באותה עת). כמובן שלא היתה להם שום השפעה על בחירותיו של העלם. אבל הם החליטו לבחור בת אחת מתוכם שתהיה לו לכלה והם כבר יערכו חתונה מפוארת באחת הפעולות. טוב, החל משא ומתן לבחירת הבת שתתאים יותר מכולן להיות לאישה למדריך האהוב. פנו ל"מלכת הכיתה", והיא סירבה. כל הסיפור היה מביך מידי בשבילה. פנו ליפה של הכיתה וגם היא סירבה. כך עברו מאחת לשניה ואף אחת לא לקחה על עצמה את הכבוד הגדול להיות כלתו של המדריך. עד שהגיעו לשאול את שולי. שולי שאהבה מאז ומתמיד לשחק תפקידים ולא הזדמן לה לעשות זאת לעיתים תכופות, נענתה לאתגר. ביום המיועד הלבישו אותה כל הבנות בלבן. הן מצאו כל מיני חלקי לבוש ובדמיון רב ויצירתיות רבה הפכו אותם לשמלת כלה ולהינומה. הן קטפו לה זר פרחים לבן ותכננו יחד עם הבנים - שדי לגלגו על כל העסק, אך בכל זאת שיתפו פעולה. יחד סידרו יפה את אולם הכיתה כשהם פורסים מפות לבנות על השולחנות שהוזזו לצדדים. הביאו מיץ פטל שישמש כיין. המטפלות הכינו להם עוגה עגולה מקושטת יפה. הכל היה מוכן עוד לפני שעת הפעולה וכולם ישבו בשקט כשהם מחכים למדריך שיגיע. כשהוא בא הופתע לראות את האולם השונה מתמיד ואת שולי המחופשת. מנהלות האירוע הכניסו אותו לענינים ועל המקום הוא החליט ללכת עם הילדים ולשתף פעולה. הילדים ערכו טקס נישואין לפי מיטב הבנתם ואחריו שרו שירים והתכבדו בעוגה ומיץ פטל. מאותה פעולה במשך זמן מה ישבה שולי ליד המדריך בפעולות וזה היה הסימן היחיד לחתונתם. לא משנה שבאותו זמן היתה לו חברה אחרת מכיתה בוגרת יותר. לבני חוחית זה לא היה חשוב וגם לא לשולי. עם הזמן נשכחה החתונה והפכה לחלק מהווי הקבוצה. 

תאריך מאמר מקורי
27/7/2015
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!