סיפור של חורף (1941-1942) - מתוך ימים בחולה - מיכאל בן דרור

המחנה הראשון

בקריאת  היומנים של יצחק פ.  ודוויד ז.  נדמה, כי בכל   השנים הראשונות להתיישבות הגשם לא פסק לרגע. גשם ובוץ היה שם המשחק. בימינו אפשר רק  לחלום על מותרות בדמות המשקעים הללו.  אלא שאז, בראשית שנות ה 40 ,  עם רדת הגשם נעצר הכול. אי אפשר היה לעלות על השטחים לחריש, קלטור, זריעה  או זיבול בזבל הגמלים מסלחיה.   כל תנועה בדרך הבוצית מחוליות לחלסה הייתה פשוט בלתי אפשרית.  האוהלים , חדר האוכל, סוכות המחצלות של המחסנים , ה"מוסך", הלול, הרפת והאורווה - דלפו ללא הרף.  החיים היו בצל הגשם. אחד הפתרונות היה התקנת גגות רעפים למבנים החדשים והדולפים  .


והנה מגיע שדר מורס מכפר-גלעדי,ובו נאמר כי עגלה עמוסה ברעפי בנין ממתינה להובלה אלינו.  שאלתם היא האם הדרך מחלסה עבירה?  כלומר  האם ירדו אצלנו גשמי עוז, שהציפו את הדרך והפכוה לבלתי עבירה בעליל?  

ואלו היו העובדות: מדובר בסוף נובמבר (1941) גשם נדבות ירד גם ירד. ובשפע. אלא שהגזבר מנחם מנצ'ר חשש,  שאם  נודיע זאת לכפר-גלעדי הרעפים לא יגיעו אלינו לעולם. הוחלט, לפיכך, לשפר קצת את  העובדות. במורס  חגיגי , שנשלח ממגדל המים החדש שלנו, שזה עתה קולף ממעטה הקרשים של היציקה, הודיעו לכפר-גלעדי שהכול בסדר. אין טיפת גשם  והדרך מחלסה פתוחה.


ירד לו הטרקטוריסט מכפר-גלעדי, ומאחריו נגררת עגלת הרעפים. אך ירדו מדרך הסולינג שבשיפולי חלסה וטראח! – העגלה שקעה בבוץ עד גחונה. בחוליות   המתינו לשווא לבוא המשלוח החשוב. משאחרה השעה נשלח אריה, בדהרה על סוסתו ,לברר מה המצב.  הוא ראה את גודל הבעיה (ואת עומק השקיעה), שב למחנה, וארגן את הטרקטור שלנו לסיוע בחילוץ  המטען היקר. לאחר 3.5 שעות של המתנה  הגיעה שיירת הטרקטורים עמוסת הרעפים לגשר ולמחנה.  אחד הטרקטוריסטים, מטבע הדברים, היה זועף ונרגז במיוחד... (..." אין גשם. הא?  הכול יבש .  הא?"...)


באותו הלילה, "ליל הרעפים" , היה  יצחק פימנטל אמור לנסוע  לתל אביב ("תלביף" - כדבריו, בלמ"ד צרויה...). שומר הלילה , שאמור היה להשכימו ב 5.15 , אחר להעירו בחצי שעה. יצחק זינק ממקומו, התלבש תוך כדי ריצה, ועטה את מעיל הגשם הארוך והכבד. כל זאת בגשם סוחף  ובחשכה , מבלי לראות דבר. שכן בימים ההם לא היו  שפע האורות המנמרים את הגליל היום.  בשעה 7.00 בבוקר הגיע יצחק, רטוב מזיעה ומגשם, אל "כביש"  הסולינג  בחלסה.  הוא הניח,כי אחר את האוטובוס של "שרות החולה" .אך ציפתה לו הפתעה: הגשמים שירדו היו לו  לגשמי ברכה. הסתבר, כי בשל המטר והבוץ גם האוטובוס אחר במקצת. והמסע הגדול לתלביף החל. 

תאריך מאמר מקורי
28/7/2015
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!