ידון ארד 1951 - 2015

ידון ארד

ידון אחינו היקר,


נולד בחוליות ב-1951 למשה ויונה אוסטרר שהגיעו לחוליות באמצע שנות הארבעים לאחר שעברו את מוראות מלחמת העולם השנייה .


בן בין שתי בנות מרים ומיה. לאחר שההורים התגרשו והתחתנו בשנית הפכה גם רעיה לאחותנו .


שמו המיוחד ניתן לו כזכר לאחיה של יונה יון *, שנפטר בגיל צעיר עוד לפני המלחמה. השם המיוחד הזה גרם ללא מעט צרות ולעתים כשאמר שקוראים לו ידון שאלו  אותו "ידון מה?"

אבל לא רק השם היה מיוחד, גם ידון עצמו היה מיוחד, ילד יפה ובהיר שיער עם עיניים כחולות וחודרות, סקרניות וחוקרות. ילד שאהב לקרוא, לשיר, לבשל ולשחק.





בחיל אוויר

הוא גדל עם בני קבוצת רימון שעד ליומו האחרון שמרו עימו על קשר למרות מגוריו במרחקים.


בתקופת בית הספר התיכון התבלט והצטיין בלימודי המתמטיקה והמקצועות הריאליים, אך היה גם כשרוני מאד במוסיקה, ריקוד וציור.


חלומו הגדול מאז היה ילד היה להיות טייס וכשהגיע מועד הגיוס לצבא היה ברור שהכיוון הוא קורס טיס. גם במהלך הקורס הצטיין והגיע לטיסת הסולו המפורסמת כחניך מצטיין ואולם נסיבות חיצוניות הביאו לפרישתו מהקורס דבר שהשפיע עליו קשה מאד.



בהיותו בחור צעיר אינטליגנטי ובעל יכולות רבות, הוא סיים את הצבא נסע לארצות הברית, נשא לאישה את סינדי ועשה תואר ראשון במתמטיקה. לאחר מכן התקבל לימודי רפואה במלגה מלאה בתכנית יוקרתית של בית הספר לרפואה ברוצ'סטר ניו יורק. במקביל נולדו שני בניו מסינדי, יונתן, היום נשוי ועובד כרופא כירורג המתמחה בילדים, ומתיו, כיום עורך דין, נשוי ואב לשתי בנות, שניהם חיים בניו יורק.


מאז  1982 ועם סיום לימודיו, עבד ידון במספר בתי חולים. התמחה ברפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה, טרשת עורקים, רפואת חירום, רפואה מונעת, זיהוי של מחלות כליליות ועיצוב ניסויים קליניים עבור ה FDA .

באוניברסיטת קולומביה החל ללמוד גורמים לשינוי חילוף חומרים ליפופרוטאין. והמשיך בכך מאוחר יותר בבית החולים סנט פרנסיס בלונג איילנד. הוא חקר כיצד משתנים שונים כולל NAC, עשויים להשפיע על חמצון ותפקוד LDL .





לאחר שנפרד מסינדי, עבר למאונטיין ויו בעמק הסיליקון ליד סאן פרנסיסקו ונשא לאשה את ג'ינג טיאן, ד"ר לכימיה. לשניים נולד בן מקסים ויוצא דופן בשם דניאל.


ביקור אחרון בארץ - 2012

ידון המשיך במחקריו גם בתקופת מגוריו בחוף המערבי ולפני מספר שנים הקים יחד עם ג'ינג ושותפים חברה בשם "טיארה תכשירים רפואיים"   ,TIARA PHARMACEUTICALSשרשמה פטנט המבוסס על מחקריו. תקוותנו היא שאשתו תמשיך בפיתוח התרופה וגיוס המשאבים הדרושים לכך ועם תרופה זו יבוא מזור לאנשים רבים בעולם שיודו לידון על נחישותו וכישרונו. זו צוואתו.

לפני כשנה וחצי אובחן ידון כחולה בסרטן הלבלב. המחלה גרמה לו סבל רב ובעיקר תסכול עצום על כך שלא יוכל להמשיך במפעל חייו.

אנחנו נפרדות מידון אחינו האהוב, בלב כואב ועם תחושת החמצה גדולה, הוא יהיה בליבנו תמיד,כאדם חם, אוהב אדם, חכם וסקרן בלתי נלאה. חייו הסתיימו בטרם עת כאשר עוד נותר לו כל כך הרבה לעשות.

ידון נפטר  ב-4.8.2015

מרים רעיה ומיה


* בספר נחמיה מופיע השם "ידון המרונתי מאנשי גבעון" שהיה ממתקני חומת ירושלים. ספר נחמיה פרק ג' פסוק 7.

כנראה שיצחק פימנטל עשה את החיבור בין יון אחיה של יונה לידון מהתנך.



דברים שכתבה יעל משרדי ונקראו על קברו ע"י עודד פוגל (שניהם בני כיתת רימון)

ידון ואני גדלנו בקיבוץ קטן בצפון ישראל, את כל הילדות שלנו בילינו יחד. גרנו יחד, ישנו יחד, למדנו ושיחקנו. רק שעות מעטות ביום נפרדנו, אלו היו שעות אחרי הצהריים בהן הלכנו לבקר את ההורים.

לכתה שלנו קראו כתת רימון, היינו 13 ילדים.

הקיבוץ שלנו שכן ליד הירדן, וכמעט את כל ימי הקיץ בילינו במים. אני זוכר יום אחד, היינו בגן ילדים, עמדנו ליד המים ופחדנו להיכנס. ידון שהיה הראשון מבין החבר'ה שלמד לשחות,  קפץ ראשון למים ואמר... אני כמו נחשון מהתורה בזמן יציאת מצרים-. קופץ למים והירדן יהפך ליבשה. קפצנו אחריו, סמכנו עליו שהוא יודע מה הוא אומר. אמנם הירדן לא התייבש, אבל המשכנו לשחות בכיף.

כשהיינו בני 15 או 16 קראנו ספרים כמו תום סוייר ורצינו לשוט על הירדן כמוהו וכמו  מגלי עולם. בנינו רפסודה מחביות וקרשים, והתחלנו לשוט. לצערנו הירדן לא היה מיסיסיפי, ואחרי קילומטר או שניים נתקענו. היינו מאד עצובים, אבל ידון אמר, לא נורא אנחנו נמצא דרך לראות את העולם.

בגלל שהקיבוץ שלנו קרוב לגבול עם סוריה ולבנון, סבלנו מהפגזות והצטרכנו הרבה פעמים לישון במקלט. הכי הרבה זמן היינו במקלט במלחמת ששת הימים, שכמו ששמה מעיד, היתה 6 ימים, בהם הקיבוץ נפגע קשה מהפצצות ואנחנו היינו צריכים להיות כל הזמן במקלט. כמובן שלא היתה לנו סבלנות לשבת שם ושלחנו את ידון לעמוד בדלת של המקלט. הוא היה מאד זריז וידענו שיוכל לרוץ חזרה פנימה אם יקרה משהו. ובאמת יום אחד פצצה של תותח נפלה לנו על המקלט. למזלנו ידון הספיק להכנס.

ידון היה בכתה שלנו סוג של מנהיג-נער חכם ויפה תואר. תמיד השיג ציונים מעולים, ולמרות זאת היה צנוע ועזר לאחרים אם התקשו בלימודים. הוא הכיר את כל הזמרים וכמובן את אלביס פרסלי ואת הלהקות החדשות שהיו אז כמו ביטלס, רולינג סטונס (ROLING STONS),MAMAS AND PAPAS ידון למד את הריקודים של התקופה כמו טויסט, וצרלסטון ולימד את כולנו. שמחנו ללמוד ממנו.

הוא היה הראשון בכתה שהייתה לו חברה אותה הקפיד לבקר כל יום רכוב על האופניים.

ידון התגייס לצבא הישראלי ושירת בזמן מלחמת יום כפור. אחרי המלחמה בחר לעבור לארצות הברית וללמוד רפואה. נשארנו בקשר במשך כל השנים האלו והוא היה איתנו במפגש הכתה האחרון שעשינו לפני כחמש עשרה שנים שבו טיילנו והעלינו זיכרונות על  הימים היפים.

הלוויה התקיימה ב במאונטיין ויו – MOUNTAIN VIEW       ליד סן - פרנסיסקו

תאריך מאמר מקורי
9/8/2015
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 2

  • חשוב לנו שאנשים בחוליות ידעו קצת על ידון
    19/8/2015

    מיה ארד

    חשוב לנו שאנשים בחוליות ידעו קצת על ידון

    הי אמנון

    ראיתי את הפרסום באתר של חוליות ורציתי להודות לך.

    אני חושבת שיצאה כתבה יפה ועם התמונות זה נראה ממש טוב.

    היה חשוב לנו שאנשים בחוליות ידעו קצת על ידון ,ייזכרו בו ויידעו על פועלו בשנים האחרונות.

    בדרך כלל שכשבן קיבוץ עוזב מתנתק הקשר ולא יודעים מה עשה בחייו ולאן הובילו אותו הדרכים

    והפרסום הזה אולי מאיר את הנקודות האלה.גם התמונות מאד מוסיפות.

     

    בכלל למרות שאני לא מעורבת בחיי הקיבוץ אני מאד נהנית לקרוא את הניוזלטר שלך ומורידה בפניך את הכובע על ההתמדה.

    בתודה ובברכה

    מיה

  • תודה מכל הלב
    19/8/2015

    מרים חונן (ארד)

    תודה מכל הלב

    אמנון שלום,

     

    מה שלומך?

     

    קראתי עכשיו את הדף לזכר ידון שהוספת לאתר חוליות.

    אני מאד מודה לך על כך בשמי וגם בשם ידון שלצערי כבר לא יכול להודות לך אישית.

     

    כל כך חשוב לנו להשאיר משהו על ידון בזיכרון הקולקטיבי של חוליות שמאד חשובה ואהובה על כולנו.

    עבורי, ואני בטוחה שגם עבור כל בני הקיבוץ, חוליות  תישאר לעולם בית ילדותנו, הבית האמיתי שלנו.

    חוליות  מייצגת את המורשת שעליה גודלנו ואשר בצלמה עוצבנו.

     

    כולנו מכירים את האמרה "אפשר להוציא את הקיבוצניק מהקיבוץ אבל לא את הקיבוץ מהקיבוצניק"

    אני לא מכירה את כל הקיבוצים אבל בטוח ש"אפשר להוציא את החוליותניק מחוליות אבל לא את חוליות מהמהחוליותניק"

     

    האתר שלך מחזק את הקשר הנצחי הזה והערך שלו הוא ענק.

    אני מרבה להיכנס לאתר ותמיד נהנית להתעדכן על מה שחדש ולהתוודע לעוד ועוד פרטים ותמונות מן העבר שלא מתיישן– רק משביח.

     

    בעולם המטורף של ימינו, חוליות, באמצעות האתר שבנית, ושאותו אתה מתחזק כל כך במסירות היא אי של שפיות וחיוך ומקור לגאווה.

     

    אז שוב תודה מכל הלב,

     

    מרים חונן (ארד)