בינה רוזנברג 14.4.1922 - 4.10.2015 - דברים לזכרה

דברי הילדים


אמא


זכות גדולה הייתה לנו, לנעמי ולי, להיות הילדים של בינה.


בורישקה פלדמן נולדה ב-1922 ברוסייה הקרפטית שבצ'כוסלובקיה. בהיותה בת חצי שנה אמה מתה בתאונה והיא גדלה בבית סבה בכפר. הכפר שתושביו חקלאיים, מחציתם יהודים מאמינים ומחציתם גויים מסבירי פנים עיצב את דמותה ואת ערכיה.

בימיה האחרונים, בשוך זכרונה, והצטמצמות עולמה, הייתה שולפת ללא שום הקשר את המשפט "אני מבילקי, התחנכתי אצל סבא, הוא היה אדם נפלא". מאיפה את אמא? "אני מבילקי".


סבה היה מוקד אנושי בכפר כולו. ממנו רכשה אמא את ערכיה הבסיסיים: הרבה חוכמת חיים, קצת תמימות והמון אהבת הזולת.

משפט המפתח שלה היה "לתת בידיים חמות", גאוותה הייתה על היכולת לתת בלי חשבון לכל אחד כל עוד ידיה חמות.

אמא עלתה לארץ באפריל 1939 בפספורט עליית נוער כחודש לפני שסיימה פורמאלית להיות נערה. על האוניה הציעו לה להחליף את שמה מבורישקה לבינה. כשאבן שושן כתב את המילון שלו הוא כנראה לא הכיר את אמא. ובכל זאת ידע לכתוב ש"בינה" היא "שכל", "הבנה", "תבונה", "התבוננות פנימית מעמיקה". אמא לא חשבה על עצמה כעל בעלת ידע תרבותי. ליד חבריה המשכילים היא כינתה עצמה "האיכרה מבילקי".


את שנתה הראשונה בארץ בילתה כתלמידה בבית הספר החקלאי "תלפיות" שנוהל ע"י רחל ינאית בן צבי. אישיותה של רחל נכחה באמא עד יומה האחרון. על פי דבריה זו הייתה השנה המשמעותית בחייה. בין גידול פרחים במשתלה לבין רעיית צאן בהרי ירושלים למדה אצל רחל את מה שהיה לחוט השדרה של אישיותה של אמא – חינוך.  


בתלפיות נוצר הקשר שלה עם הגרעין הצ'כי שהצטרף לחוליות שנה אחרי העליה לקרקע.


לא כל אחד מסוגל לחיות חיים קיבוציים, השוויון אינו שוויון, השיתוף אינו שיתוף, הכלל דורס את הפרט. רבים מחברייך עזבו. חלקם נשארו לחיות חיי ויתור והחמצה. את היית בין אלה שצורת החיים הקיבוצית התאימה לך ככפפה ליד. חוסר השוויון פשוט לא עניין אותך, השיתוף התלבש מצויין על הצורך שלך לתת, ומעל לכל פשוט לא למדת לקנא. דאגת לכך שאנחנו לעולם לא נבדוק מה קורה בצלחת של האחר.


חינוך היה התגשמות החיים שלך בקיבוץ. תפקיד המטפלת היה חוט השדרה של החינוך המשותף. את היית המטפלת האולטימטיבית. במשך 13 שנה מהגן ועד לקבלה לחברות ליוית וטיפלת וחינכת קבוצה אחת, קבוצת בולבול. אין לכך אח ורע בתנועה הקיבוצית כולה. 

המטפלת של אותם ימים הייתה נוכחת בחיי הילדים מההשכמה בבוקר, סידור מיטות, שטיפת חדרים, שלוש ארוחות ביום ועד לכיבוי אורות. "... אני מבקשת להסתובב לקיר ולישון".


בני קבוצת בולבול היום בני 74 נהגו, שנים רבות, להתכנס ולחגוג לך ימי הולדת עגולים. גם כשזכרונך החל לדעוך המשיכו להיכנס לביתך, לספוג דבר חוכמה ולעטוף אותך באהבה. כינית את מערכת היחסים הזאת "שלח לחמך".


על נעמי ועלי קשה לומר שאנחנו נחבאים אל הכלים או לא תופשים מקום. אבל לך זה לא הספיק. פתחת את ביתך בפני ילדים נוספים. כשהיינו בגיל הנעורים, אימצת לביתנו ארבע בנות מתבגרות שהפכו לנו לאחיות. לנו זה ממש לא היה צפוף.


כשיצאו בני טיפוחייך לצבא תם תפקידך כמטפלת. התחיל עידן כלכלת הבית. את האנרגיות החינוכיות העברת להקמת המגמה לבישול ולתפירה בעמק החולה. שנים רבות הייתה מגמה זו נקודת האור היחידה בבית הספר לעשרות רבות של בנות. כמו שלמדת אצל רחל ינאית, וכמו בתפקידך כמטפלת דאגת לארוז את המיומנויות השימושיות בעולם שלם של ערכים בין אישיים, חברות, מסירות, אחריות.


עידן כלכלת הבית הסתיים בבת אחת כאשר שלמה, אבא של נעמי, חלה בגיל צעיר יחסית ואת התגייסת לסעוד אותו. את הצורך שלך לחנך ולהקיף עצמך בעשרות בנים ובנות צעירים החלפת בהתמסרות טוטאלית לאיש אחד.


כששלמה נפטר, מצאת עצמך משקיעה בנכדים. היית שותפה מלאה בגידולם. לא כפית עצמך על אף אחד אבל תמיד היית שם. לא נכד אחד ולא שניים עברו להתגורר אצלך באופן זמני כדי להתאוורר מבית ההורים. לא עשית חשבון, הענקת עצמך לכל אחד לפי צרכיו.


בשש שנות חייך האחרונות זכית במרילי. את שהיית מטפלת מושלמת זכית בליווי של מטפלת מושלמת.  איזו אהבה, איזו רגישות. לא יכולנו לחלום על טיפול מסור מזה.


נפרדת מאיתנו לאט לאט. כשהתחלת להרגיש שהרלוונטיות שלך בסכנה, סגרת מעגל אחר מעגל. השלת קליפה אחר קליפה. האנרגיות שלך התמתנו. ועדיין, עד יומך האחרון, כשנכנס לביתך אורח לא מזוהה התעקשת לצייד אותו בתחושה טובה ולומר " אתה נראה כל כך טוב".


ועכשיו אנחנו נפרדים ממך. בעצם נפרדים מדור שלם. נפילים בעל כורחם. שהחליפו אבדן בית ומשפחה בחברות ושותפות חיים.

ביום שישי הקרוב בדיוק בשעה עשר נדמיין אותך נפגשת, על קפה ועוגה עם חברותייך לקבינט: חוה, לאה, רבקה, רותייה ומירצ'ק. יחד תשבו תצחקו ותדברו על החיים.


יהי זכרך ברוך


נעמי ואמנון


דברי הנכדים למשפחת גבאי


מסע ארוך בא אל קיצו ואולי רק מתחיל

את נוכחת בכל יום ובכל רגע משמעותי בחיי

בהחלטות הגדולות וגם בקטנות, בבחירת הדרך והכיוון.

 

החיוך, התום, טוב הלב שלך הנדיבות והנתינה ללא סוף

מסייעים מאוד, תומכים ועוזרים.

סבתא בינה היא אהבה ואופטימיות

סבתא בינה היא בית הנסמך על יסודות עמוקים ויציבים

 

בגיל 78 סבתא בינה באה לבקר אותנו בארה"ב ועשתה אתנו טיול. היא ידעה מתי להיות ומתי לעצור ולתת לאחרים לטייל וליהנות, אהבה טיולים ועוד יותר אנשים והיה חשוב לה להיות חלק מחייהם, לעזור בכל דבר ובכל עניין, ידעה להקשיב ולתת עצות מבלי להתערב ומבלי לכפות את דעתה וזה לא ברור ומובן מאליו שנכד יתקשר לסבתא שלו כדי להתייעץ איתה בנוגע לעבודה, לימודים, שכירות או רכישת דירה.

אנחנו הנכדים קראנו לה סבתא B  והיא קיבלה את זה בשמחה כי בתוך תוכה שכנה נפש צעירה שאהבה את השינויים וקיבלה אותם כחלק מהחיים. גם על השינויים שעברו על הקיבוץ שאותו בנתה ומאוד מאוד אהבה, אמרה תמיד ששינויים אי אפשר לעצור והיא שמחה עליהם כי הם מביאים אנשים חדשים וחיים חדשים לקיבוץ.

 

בבית הזה שלך עוצבה ונבנתה אישיותי ברגעים רבים

גדלתי אצלך בשנים חשובות. שנים בהן אתה רוכש כלים

כלים של אהבה בהם עשיתי שימוש בכל מקום בו גרתי

בינה הייתה תמיד מנת חלקי

 

זכית להגיע לשיבה טובה

זכית לראות את צמיחת המשפחה

ילדים, נכדים ונינים רבים

כולם מגיעים ונכנסים בשערי ביתך וחיוך ואור ממלא אותך ואותנו.

תודה על הכל, על בית לגדול בו, על חכמה לשאוב ממנה

על כלים לדרך, על השראה ואופטימיות

מי ייתן ותנוחי על משכבך בשלום

באהבה גדולה

שי



דברי הנכדים למשפחת ארבל


סבתא,


ערב חג שמחת תורה, באלגנטיות, בביתך שלך, כדרך צדיקים, נפרדת מעמנו והלכת לעולם שכולו טוב.


אנו תמיד נשאר הנכדים של סבתא בינה. בינה בקיבוץ חוליות היא מוסד, שם דבר ואוטוריטה בכל הקשור לחינוך. סיפורים עליך בעיניים בורקות שמענו מכל מטפלת שעבדה איתנו.


את היית החוט המקשר, הדבק של המשפחה.


ייסדת את נוהל הקפה בשש בימי שישי, שקיבץ יחד את כל מי שהיה בסביבה. על השולחן היו עוגיות טריות שאפית, וריחן היה ממלא את הבית כולו. התכנים המדוברים השתנו. אך מאפיין קבוע ובלתי מעורער נותר תמיד – הצחוק.


את היית אשת סוד. אפשר היה להיוועץ בך, או לקטר באוזנייך על ההורים, בידיעה ברורה שהדברים יישארו אצלך. והמילים שלך, הפשוטות, המפשרות והחדורות ניסיון חיים ורצון לסייע, השפיעו עלינו עד מאד.


ביתך היה פתוח תמיד. אהבנו לבקרך, לשבת ולשוחח. להביט סביב על הפריטים היפים המקשטים את הבית, אותם בחרת בקפידה, ובעיקר להרגיש אצלך מאד מאד בבית.


בתקופת הצבא – הפכת להיות סבתא ריקושט ששיפצרה ותיקנה כל מה שרק ביקשנו או חלמנו.


בתקופת הלימודים בתל חי, לימדת את נעה ואותי לתפור. עשית לנו חוג של ממש – חוג תפירה. תפרנו סלי כביסה וגומיות לשיער מקורדרוי. אני לא בטוחה שיש לי עתיד כתדמיתנית אבל הנאה צרופה הייתה שם, למרות ואולי בגלל התעקשותך על דיוק והקפדה.


סבתא, בתקופה האחרונה ראינו אותך הולכת ודועכת וזה היה קשה מנשוא.


ועכשיו, כשאת כבר לא סובלת , אפשר לשוב ולהיזכר באהבה בעוצמות שלך, כמה משמעותית היית עבור כולנו וכמה תחסרי.

נזכור אותך בגעגועים רבים.


לפני 13 שנה. לרגל יום הולדת – 80, חיברנו ברכה לכבודך. למרות היותה הומוריסטית מאד, אנו חשים כי היא מאפיינת אותך במדויק. ולכן אקריא אותה כעת:

 

סבתא B היא מושג

סבתא B היא איכות

מיץ לימון הפך מותג

ועמו ריבת התות

 

ברבורים ליום הולדת

קניידליקי לערב חג

הן אורופה היא אירופה

וגם פראהה זוהי פראג

 

אבל לא רק במטבח

סבתא B היא אלופה

מתפירה ועציצים

לעולם לא עייפה

 

משפצרת, מאבזרת

כל אפוד הוא לה מנעם

ובנח"ל שמה ידוע:

סבתא ריקושט בע"מ

 

אז

בוא ביום שישי בשש

אם קפה אתה רוצה

כוס גדולה לך תוגשה

כדי שביעית מהקצה.

 

מיכל, נעה, נמרוד ואלישבע


דברי בני כיתת בולבול - מיכאל בן דרור


ב י נ ה

 

קטעי זיכרונות מנבכי העבר.  /  רגעים ששקעו ומשקע שנצבר.

משהו עם חיפה.  רחוק.  מבולבל.  /  הבית הצ'כי,  (הכל מעורפל).

"כיתת-בולבול". יצחק. הכד מדווארה.  /  ראשית תש"ט.  הקרב על מנרה.

סוכת תום ומחצלת, בה יום מקולל  /  בו לחשת לגדי: - "דוד פנחס נפל".

רדיו מריע כל בוקר בזמן: -   /  "בוקר טוב! התעמל!!" -  (מיכאל בן-חנן).


..."זה רק גשם. אינך עשוי מסוכר"...  /  "הסתובב לקיר", ..."אז תישן בלי הכר"...

"חלוץ מגפיים!"  (למי שנכנס).  /  כביסה שניתן לתחבה למכנס.

ארוחה-של-ארבע עם תה-דלפונים,  /  לחם, ריבה ושני סכינים...

סידור מיטה. שטיפה של החדר.  /  רכיסת הפיג'מה,  (כפתורים לפי סדר...).

חולצה לבנה וגרביים של חג.  /  ..."גבריאל-דיבו, תרד מהגג!"...

 

את תורת-מישנתך השקעת בלבבות: -   /  פעמון זה חביב, גם כד וריבות,

גבריאל-דיבו, גרביים ודוש /   עם סבון כביסה פרימיטיב של-שני-גרוש.

דוד-של נפט ברעמו,  אשכולית פלוחה. / -

 

אך   ל  א   זאת הבשורה,   ו ל א   ז א ת  הברכה: כי עיקרי דרכך יומחשו בכל יום.  /  לא "ראה וקדש" ו"שנן", או "תרשום".

כשעיני הכל נשואות אלייך,  /  את כמופת בבניאס חייך.

 

- פשטות ויושר,  בלי קינה על ה"אילו"   /  או "טרם הספקתי לטעום אפילו".

ללא "לו רק הייתי/היה-לי/ אבל"...  /   ..."השעון מתקתק לי - כמה חבל"...

מה שיש זה הטוב.  היום-יום  ה ו א   נ פ ל א !  /  ולכל סיום יש תמיד התחלה.

כי  ה י ש  הוא   ה א ו ש ר .  וזו האמת. /  לקבל  ו ל ת ת . ולתת.  ולתת.

 

 זה דברך לעולם: -

: - הסוד, -  נ ת י נ ה . -   /  המעט  בתביעה  ולכת הצנע.

הסתפק  ב י ש.  אחוז  באפשר.  /  חייך מצה  -  ו ה י י ה   מ א ו ש ר !

 


דברי בני כיתת בולבול - אורה דת


בינה, אני מרגישה שאני פשוט רוצה להצדיע לך.


את היית עבורי מורה לחיים וכמעט אמא שנייה.


המון ממה שאני זה בזכותך. את לימדת אותי את הא'-ב' של החיים: יחס בין אדם לחברו, ערכים, עבודה, ניקיון וסדר, וארגון ואפילו לתפור וקצת לבשל.


הייתה בך המון חכמת חיים. ידעת לנווט בינינו קבוצת ילדים שגידלת מהגן ועד סוף י"ב.


ליווית אותנו בתבונה רבה וברגישות בכל שלבי הגדילה מילדות לבגרות.


זה לא מקרי ולא מובן מאליו שעד יומך האחרון שמרתי איתך על קשר רצוף. בכל ביקורי בחוליות הייתי מגיעה לבקרך ומתקבלת בהתרגשות רבה.


אני מרגישה שהיום נשר עוד עלה גדול מהעץ המופלא שממנו ינקתי ולאורו צמחתי ושהוא עד היום חלק מאוד משמעותי בחיי.


אני מדברת בשמי אך נוכחים פה היום בני כיתי, קבוצת בולבול. 


אני מאמינה שבמילותי אני מייצגת גם אותם.


את תמיד תהיי חלק ממני.


באהבה רבה.


אורה

תאריך מאמר מקורי
7/10/2015
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 5

  • BINA
    10/10/2015

    אלישבע בירנבאום

    BINA

    אמנון יקר

     

    ממש ברכה שאמא נפטרה ללא כאבים! כמו שאמרת, זו דרכם של צדיקים לעזוב את העולם.

     

    אהבתי אותה מאוד. היא הייתה בשבילי אם חלופית. היא עיצבה אותי ונתנה לי כל כך הרבה ערכים. היא חנכה אותנו להיות בני אדם. יש לי ממנה זיכרונות רבים. לאמא שלך היה קשה להביע רגשות, או להיות רגשנית. זה היה אחד המאפיינים המיוחדים שלה שלאורו גדלנו. כך היה כל הדור שלי עד שבבגרותנו למדנו לשנות את זה. עדיין, בדרכה, היתה חמה ואוהבת לכל הילדים שטיפלה בהם.

     

    משום מה אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלי ממנה הוא מהגן, כשרחצה אותנו בגיגית לפני שהייתה לנו, בבית הילדים, מקלחת אמיתית. אני יכולה רק לדמיין איזו מטלה קשה הייתה זו, במיוחד בחורף.

     

    כמו שאמרת בדבריך היפים, איכותה וייחודה היו אהבת הנתינה וטבעה הצנוע. היא הייתה אדם נפלא.

     

    אני ממש מצטערת שלא יכולתי להיות שם איתכם. גם מיקי גם שולח את תנחומיו. אמא אהבה את ביקוריו אצלה בגלל שנהנתה לדבר איתו בהונגרית.

     

    כל טוב,

    אלישבע.

  • תמונות של בינה -
    9/10/2015

    נירה פנסו (גרצר)

    תמונות של בינה -

    תמונות יפות ומרגשות ביותר, בעיקר צילומי הברכות של ילדי בולבול. אמנון, אבקש , בתמונת ניקוי העופות להוסיף את השם של סבתא אנה אדלר, שיושבת ממול. תודה ושנה טובה. שלא תדעו עוד צער.

    נירה

  • לזכרה של בינה.
    9/10/2015

    רחל שדה

    לזכרה של בינה.

    בינה אהובה,

    את היית אחת הדמויות, שהותירו עלי רושם חיובי אדיר, כשהגענו לקיבוץ ב-79.
    הרושם לא התפוגג לרגע במהלך השנים שחלפו, והקרבה ביננו הייתה בעיקר דרך מוש, שעימו הייתה לך מערכת יחסים מיוחדת.
    כשהיית פוגשת אותי לבדי,תמיד התעניינת ושאלת- "מה שלום אהובי" (כשהתכוונת למשה, כמובן),
    והוספת בהתנצלות ,שלא אקנא שהוא הוא קרוב לליבך באפן מיוחד.
    כל תיקון או תפירה מיוחדת, שביקשנו ממך, נעשו ברצון ובמקצועיות, שלא לדבר על ביקורים הדדיים בביתנו ובביתך, שתמיד היו נעימים ביותר, ופער הגילים לא הורגש לרגע.
    היית חדת לשון, וכשמשהו לא מצא חן בעינייך, לא היססת לאמרו, ומשום מה מפיך זה נשמע נכון וצודק ולא ביקורת קנטרנית, שעושה רע על הלב.
    בינה, אהבנו אותך, הערכנו אותך, וכל פגישה עימך עשתה לנו טוב על הלב.
    נוחי על משכבך בשלום, ויהי זכרך ברוך!!!
    רחל ומשה שדה.

  • לזכרה של בינה.
    9/10/2015

    רחל שדה

    לזכרה של בינה.

    בינה אהובה,

    את היית אחת הדמויות, שהותירו עלי רושם חיובי אדיר, כשהגענו לקיבוץ ב-79.
    הרושם לא התפוגג לרגע במהלך השנים שחלפו, והקרבה ביננו הייתה בעיקר דרך מוש, שעימו הייתה לך מערכת יחסים מיוחדת.
    כשהיית פוגשת אותי לבדי,תמיד התעניינת ושאלת- "מה שלום אהובי" (כשהתכוונת למשה, כמובן),
    והוספת בהתנצלות ,שלא אקנא שהוא הוא קרוב לליבך באפן מיוחד.
    כל תיקון או תפירה מיוחדת, שביקשנו ממך, נעשו ברצון ובמקצועיות, שלא לדבר על ביקורים הדדיים בביתנו ובביתך, שתמיד היו נעימים ביותר, ופער הגילים לא הורגש לרגע.
    היית חדת לשון, וכשמשהו לא מצא חן בעינייך, לא היססת לאמרו, ומשום מה מפיך זה נשמע נכון וצודק ולא ביקורת קנטרנית, שעושה רע על הלב.
    בינה, אהבנו אותך, הערכנו אותך, וכל פגישה עימך עשתה לנו טוב על הלב.
    נוחי על משכבך בשלום, ויהי זכרך ברוך!!!
    רחל ומשה שדה.

  • בינה גדולה מהחיים
    9/10/2015

    רוני

    בינה גדולה מהחיים

    הצטערתי מאד לשמוע על פטירת אימך היקרה בינה ז"ל. אני זוכרת אותה כמורה למלאכה עם טוב לב, הומור, ושנינות. היא הרשימה אותי כאישיות חזקה שכפי שאתה כותב לא התענינה בתיאוריות שיתוף אלא מצאה משמעות ביחסיה עם הבריות המלווים בחוסר שלמות אנושית.
    התרשמתי מאד מיכולת הביטוי שלך, ונהניתי מאד מכתיבתם של ילדיך וילדיה של נעמי.
    מיכאל בן דרור כתמיד השכיל לאפיין בדקות.

    המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ושלא תדעו עוד צער.

    רוני