75 ל ח ו ל י ו ת - מיכאל בן דרור - 19.12.2015

לכבוד קרה טל ושמיניית העולים הראשונים על הקרקע


(לפני חודש וחצי נפטרה קרה טל. קרה, -  האחרונה לשמיניית המייסדים, והיא בת 99!) 


בבוקר צונן, חורפי, אפרפר.  /  כמעט בגנבה (בה עוד יסופר),

חצתה שמיניה טוחת-בוץ את הגשר.  /  ותמהו רועי הג'מוסים לפשר

אותה שמיניה בסוכת המחצלת  /  שחדרה לשממה, כמעט מתנצלת.

טרשים וביצות. לא פרח, לא עץ.  /  מכפר גלעדי אור בודד מנצנץ,

פולח השחור כנפנוף של שכנים.  /  אלוהים המצוי בפרטים הקטנים.  


אריה, מרקוס, יורם, חנן וצבי /  דוויד וראובן,  שרכבו להביא

את הליפט מ"תחשיבה" (בואך מנרה). /  ומול השבעה, שילגיה אחת, -  קרה.

סביב מחנם הם קבעו יתדות,  /  לוקס, פתיליה, מעדר, זוג פרדות,

טרקטור-זחל על נפט, הוזכרה כבר מחצלת, / של סוכת אביונים. – לא תואר, לא שלט.

פילחו נחלים את שממת דווארה,  /  - על גדת טין השבעה. – השבעה וקרה.

לילה רד. קריאת אוח, ילל התנים.  /  אלוהים, רושם הפרטים הקטנים,

הפך הרפתקה ארעית לעובדה.  /  לאורו של הלוקס כבר סידור עבודה: -

- על הטרקטור יורם,  מרקוס מתחת,  /  ראובן מעמיס בסלחייה קצת שחת,

אריה דוהר.  בפרדות חורש צבי.  /  דוויד שקוד על יומן, כנביא.

..."עוד לא אכלנו"... השביעיה שרה  /  סביב פיתה לוהטת. הפיתה של קרה.

בתום יום ראשון, בשוך העמל, /  מעבר לתל משייט לו גמל.

טעון בג'ארה, זמורות וקנים.  /  אלוהים החוגג בפרטים הקטנים.


ובאו ימים. האיש תחת גפנו  /  באייפון ילהג ברמה עם שכנו,

הוא איש-תאנה. עתירי מותרות.  /  בתי קומותיים, כבישים, כיכרות,

ערכו של אדם, - קוודרטורה וש"ח.  /  העברה בנקאית בין אג"מ לאגש"ח.

שיחת וועידה תגשר בין שכנים.  /  אלוהים רושם הפרטים הקטנים.

 

דור המייסדים. - זו שעתם היפה.  / אך איה הנפילים, ילידי הרפה?

איפה תלם ראשון? אי הלכה המחצלת?  /  גדר של סירה שהומרה בפלדלת?

אנה גזה לעד פתיליה מפויחת?  /  אי יחד חולק מעיל וצלחת?

אי הלוקס והצוות העז כפלדה?  /  איה ברק עינם של "תורה-עבודה?"

אנה גזו-פנו גם חבל ודלי?  /  היכן החברותא? החג הכללי?

היכן  ראשונים?  חזון שהועם?  /  והשמינייה? - פסה מן העולם?

אריה, צבי, דוויד, ראובן וחנן,  /  מרקוס ויורם,  שהפכו "שם" ל"כאן"?

אי הקדרה והרוגע של  קרה?  /  אי עשן הטאבון מחיאם ודווארה?

היכן הימים? התמורות? השנים?  /  אלוהים השבוי בפרטים הקטנים...


ובאו ימים אחרים למפגש,  /  הכורם אל מושך הזרע ניגש.

בעקבי השמונה, כבוד וחזון, / לאבות המייסדים (לא אבות המזון...)

במעלה שטפו שב-עולה  הנהר  /  למבוע הזך, לרגליו של ההר,

סוף וראשית הוא למסילה,  /  מעיין מפכה. אבי כל התחלה.

בוקע, פורץ וזורם  הוא עד כלות  /  אל עולם חדש, אך טעון שאלות.

המשיב מהוסס לפני ולפנים.  /  - אלוהים מוחל  הפרטים הקטנים.
















75 לחוליות   (לפי"בת שישים")

 

הפרדס פורץ עד אופק / המפעל אומר "צינור". / משכונת בנקוק (תאיילנדים) נס חתול שחור.

המזרח פורץ גדרך (*) וכובש את שטח בי"ת./ שנת בר-מצווה (*) (כיתה זי"ן) כבר מכה על חטא.

עוד קומה ועוד כר דשא וילדים מלוא הטף / בין מפל לאי, הבניאס, מתגלגל, נשטף.

 

(פזמון) :

היא עולה והיא פורחת / מן הנחל בין דשאים.

את עיניה היא פוקחת / כבר חמש ועוד שבעים.

על המפה כמעט יובליים / מני אז, מנטעים,

בירדן זרמו המים / כבר חמש ועוד שבעים.

 

עוד שקד, עוד נקטרינה, עוד שלכת, עוד ניצן / ובגן קורות יריעו שוב ילדי הגן.

הכיכר אל בית-הספר מסדירה את התנועה / קלנועית מול סמי-טריילר ופלאי בריאה.

שביל הומה מאופניים (ומחר עם הקסדות?) / בבריכת שחיה המים רמו עד גדות.

 

(פזמון):

היא על הנחל סעור המים / היא פורחת בירוק

עי"ן-ה"א שנים בינתיים / ותגיע עוד רחוק.

היא צומחת ופורחת / ויפה עוד ככלה

מקיימת ומבטחת / וזו רק ההתחלה...

 

משילה את שמלותיה ולובשת שוב אביב / מחדשת את ימיה ואורה סביב.

ומשני עברי השער פקק תנועה צעיר נולד / החרמון יצחיר מבוקר עד הלילה רד.

תבורכי ביום הולדת, / לך חוליות השיר יושר,

כי החג הוא של כולנו / חג שלא נגמר...

 

(פזמון) :

עי"ן ה"א ועוד יומיים / ותגיע עוד רחוק.

משגשגת שבעתיים / ואל המחר תנסוק.

חש הבניאס הירדנה / קר כשלג וצלול.

צעירה חוליות עודנה. / השמים הם הגבול!!!

 

גם מהודו ועד כוש היא / וסלובניה, ובכלל

האימפריה היא גלובלית. / במילה אחת – מפעל!

מאמנט פה מתפתחת / (ולמדה כבר להפסיד...)

זו מסורת משובחת / וכך זה יהיה תמיד.


*גדרך – שילוב של גדר ודרך. (*)- בר-מצווה במילעיל (כמו בהונגרית...)

 

תאריך מאמר מקורי
7/1/2016
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 2

  • השיר על קרה ושמינית הראשונים
    8/1/2016

    רינה יוגב

    השיר על קרה ושמינית הראשונים

    אהבתי מאוד את השיר. אשמח אם תפרסם תמונה של קרה. אני זוכרת את אחותה מריון שהיתה באה לבקר את רותי'ה.


  • מרגש
    7/1/2016

    מיכל ארבל

    מרגש

    מקסים!

    וממש מזכיר נשכחות...

    שיר נהדר.