שישו - משה גבאי 1939- 2016

יום הולדת לסבתא בינה ולשישו 2012

נפרדים משישו


שישו נכנס למשפחתנו בהתגנבות. ההורים שלנו הפנו לו בהתחלה כתף קרה. התרבות האוסטרו צ'כית והתרבות המרוקאית לא בדיוק הסתדרו. שישו נתפש אצלנו בבית כמוציא את נעמי לתרבות רעה. מה שיש לו בראש זה רק ריקודים. הזמן עבר והתהפכו היוצרות.


שישו הביא הביתה את התרבות המרוקאית, את המנהגים המשפחתיים, את החגים, את הבית הפתוח, הלב החם. הוא ממש זרם לתוך המשפחה, הביא איתו שמחת חיים, חוש הומור,  מתמצא בכל מה שקורה בעולם הרחב, בפוליטיקה המקומית. הביא קשרים חברתיים בלי סוף. את כולם הוא מכיר כולם מחבבים אותו. נעמי מתארת את זה כך: "שישו לימד אותי להביא את קרית שמונה הביתה, הבית שלנו נהיה בית מרוקאי, תמיד יש מקום לכולם, הקירות מתרחבים עם הלב".

שישו נתן תוקף ומשמעות לחג המשפחתי שאנחנו כקיבוצניקים לא היינו רגילים לו. בכל יום שישי ארוחת שבת עם קידוש. צום ביום כיפורים. לארוחה המפסקת שישו היה מזמין את חצי הקיבוץ לחלוק איתם את סיום הצום. ואנחנו נחשפנו למשפחת גבאי הגדולה, לאחים הרבים של שישו שהיו מגיעים כמעט בכל חג לשיר ולחגוג


אחרי שהסתיים כור ההיתוך, שתי הגלויות התמזגו, החליפה אמא את הביקורת בהמון אהבה. את חיצי הביקורת היא הפנתה כלפי נעמי. "את כבר יותר מרוקאית משישו".  וזה לא ששישו הפך בדיוק לצ'כי, אבל אמא אהבה אותו והוא העריץ אותה. בכל יום שישי היה דואג שאמא תגיע לארוחה:  "אמא שלך תבוא? אמרת לאמא שלך לבוא?" שישו ואמא חלקו יחד את הלב הרחב ואת הנתינה בלי חשבון. הם חלקו גם את יום ההולדת. שניהם נולדו ב 14 לאפריל שהפך עם הזמן ליום שמחה למשפחה המורחבת.

שישו התחיל את דרכו בקיבוץ כצבעי, אחר כך היה סדרן עבודה ואז יצא לעבוד בתק"מ כנהג כמעט אישי של רות גפן דותן ז"ל. גם הקשר הזה התפתח לאהבה. בסיום התפקיד הציעה לו רות ללכת ללמוד בישול. ומאז עבד במטבח.

שישו מאוד אהב את המטבח. הוא פשוט אהב אנשים, אהב להאכיל אותם. האהבה באה דרך הקיבה. אנשים היו באים באופן קבוע לאכול את האוכל שלו.


כבר מתחילת דרכו בקיבוץ הוא פיתח המון חברויות עמוקות וארוכות טווח. אזכיר כאן רק את גדי מצר ז"ל ואת ריכי יבדל לחיים ארוכים. בלי הרבה דיבורים, בלי הרבה שיחות נפש, החברים היו שם בשבילו והוא היה שם בשבילם. מה שחיבר ביניהם היו השמחה, האופטימיות וההומור.


בתקופה האחרונה שישו כבר לא היה דומה לעצמו. הוא חלה והתחיל לדעוך. בתקופה זו נכנס לחייו ביבין המטפל המסור מאוד. שישו עזב את החיים בידיעה שילדיו שי, דודיק ולאחרונה גם רענן בנו ובונים את ביתם בסמוך לבית ההורים, לקן המשפחתי שהיה כל כך חשוב לו.


יהי זכרו ברוך

אמנון אבל בשם משפחת סבתא בינה.



אבא, אבא יקר, אבא אהוב


סבא שישו עם עדן גבאי

היו הרבה מאוד שנים טובות. היו הרבה רגעים של אהבה וחסד וחמלה.

עברת דרך ארוכה מילד בטנז'יר במרוקו, העליה לישראל, לתוך המדינה בהקמה, המגורים בקרית שמונה, ועם ההכרות עם אמא, מעבר לקיבוץ שדה נחמיה.


הסיפור שלך הוא סיפור של החלטה, של התמודדות עם קשיים רבים והיכולת לעבור אותם ולנצח.

ברור כי לא היה פשוט ובוודאי לא קל. ולמרות כל זאת תמיד היה שם הלב הרחב שלך והאהבה לעזור, ההתמסרות.

האהבה הגדולה שלך למשפחתך, לאחיך ואחיותיך לאבא שלך בו טיפלת במסירות יום יומית.

האהבה הגדולה לאמ'לה נעמי שלנו, לאורך כל השנים, עד הרגע האחרון.

האהבה והכבוד שרחשת לסבתא בינה.


בתוך המערכת הקיבוצית שידעה להציב לא מעט אתגרים, מצאת את הדרך להשתלב בשנים ארוכות של עבודה מסורה, בתחילה בקיבוץ, לאחר מכן בתק"מ (תנועה הקיבוצית המאוחדת) ולבסוף תקופה משמעותית ביותר בה היית טבח הקיבוץ. המסירות תמיד הייתה שם בהכנת האוכל לעשרות אירועים ושמחות בקיבוץ וגם בבית. כל יום שישי דג מרוקאי, מרקים, שניצלים ומה לא?


אהבת לבקר בקרית שמונה ולרכוש עבורנו כל מיני בגדים ונעלים, אפטר שייב וכל דבר שנראה היה לך שמישהו צריך או ירצה, וגם כשאף אחד לא בדיוק התלהב המשכת לקנות, לתת ולהעניק כי זו הייתה הדרך שלך להראות אהבה.

אהבת מאוד לשיר ולרקוד והיית רקדן מעולה.


אהבת מאוד לצחוק ולהיות עם חברים. איש חברה ועזרה לזולת.


אני זוכר איך לימדת אותי לנהוג באוטו אמיתי, בגיל מאוד צעיר ( לא אפרט כאן מה הוא ), היינו יוצאים ונוסעים בשדות הקיבוץ. אני בכסא הנהג ואתה לידי. סומך עלי ונותן לי הכוונה.


אהבתך לספורט ידועה בכל הגליל, אהבת ללכת למשחקי גליל עליון, לעודד ולהיות שם בשביל הקבוצה כל השנים. שישו וגליל-עליון הלכו יחד תקופה ארוכה. לקחת אותי להמון משחקים של גליל, עוד באולם הקטן בכפר גלעדי.

 בבית הטלוויזיה הייתה דלוקה תמיד על ערוץ ספורט כלשהו ודאגת כל הזמן להתעדכן ולעבור מערוץ לערוץ. מילאת באדיקות טוטו - תמיד אמרת שהחלום שלך זה לזכות בטוטו כדי שיהיה לך מה לתת לנו ובאמת כשפעם אחת, זכית בסכום קטן, ההנאה שלך הייתה לחלק את זה בינינו הבנים.


אתה מוקף היום בנים, נכדות ונכדים אוהבים, שבט גדול ההולך ומתרחב, הולך וצומח. אהבתך לנכדים ולנכדות הייתה ידועה, חיכית שהם יבואו, דאגת מכל דבר שעלול לפגוע בהם לרוב יותר ממה שאנחנו ההורים דאגנו, קנית להם כרטיסים של סופר גול כשהבנת שהם אוספים אותם, ואספת בקופסה גדולה את כל השקלים כדי שתוכל לחלק ביניהם מפעם לפעם. ואני בטוח שהם לא ישכחו אף פעם מה זה "תביא בוזה?" נשיקה מכל הלב!

אנחנו, שלושת הבנים והכלות שלך אוהבים אותך מאוד, כבר מתגעגעים ומקווים כי תנוח על משכבך בשלום.


שי



           אתי קלדס


נעמי יקרה,

בטיול עם כיתת אילה לים המלח

בנים יקרים ,

בני משפחה וחברים,

שישו הלך לעולם אחר,

אלא שאנחנו, בעולמנו שלנו, תמיד נזכור את החברותא סביבך,

את הבדיחות,

את הצחוקים,

תשומת הלב לאוכל ולסיפורי הזלילה,

את הריקודים ומידי פעם כעסים

אבל ובעיקר -

הרצון העז לעשות חיים.

היום אנו נפרדים ממך

אך שימך יהדהד בביתך עם הרבה חיוך

בשם כל הכיתה,

נרכין ראשנו

ונברך את המשפחה היקרה שלא תדעו עוד צער.

יהי זיכרך,

חבר,

ברוך...!!!

 

באהבה כיתת אילה




 

תאריך מאמר מקורי
17/2/2016
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • השתתפות
    18/2/2016

    מיה אור (ארד)

    השתתפות

    לנעמי וכל המשפחה

    משתתפים בצערכם.
    מקווים שזמנים  היפים בחייו של שישו ילוו אתכם עוד זמן רב 
    ,ושהזיכרונות יעלו שחוק על שפתותיכם.
    מיה