אברהם גרצר 1930 - 2016

אברהם נולד ב 1930 בברנו שבצ'כיה. 

צילום צבי אליאש 1980

בגיל צעיר התגייס להגנה ויחד איתם עלה לארץ. לעליה לארץ הצטרפה אמו של אברהם סבתא מאמי ז"ל.

אחיו נורית ז"ל  ואורי יבדל לחיים עלו לקיבוץ בעליית הנוער ואברהם צירף אליהם את אמו.


בארץ חייבו אותו להתגייס בשנית וכך יצא לאברהם להילחם בקרבות 48 של מלחמת השחרור.


את מרים ז"ל הכיר אברהם בחיפה כשהיה פעיל במפלגת העבודה שנקראה לימים מפא"י.

הם הגיעו לקיבוץ התחתנו והביאו לעולם ארבע בנות: נירה ורדה דרורה ורונית


אברהם ומרים זכו לראות נכדים ונינים האחרון שבהם נולד לנכדתו סמדר לפני כשבוע.


אברהם שימש שנים רבות כנהג במפעל ובקואופרטיב ועשה זאת במסירות רבה.


אברהם אהב כתחביב לירות במטווח שהיה בעבר בקיבוץ וזכה להישגים.


כמו כן אהב לבשל ופינק את משפחתו בתבשיליו.


אנו נפרדים היום מחבר מותיקי הישוב . איש יקר


תנוח אברהם על משכבך בשלום,

משתתפים בצער המשפחה המורחבת.

בית שדה נחמיה


‏27/03/2016

יוסף רינגולד - מילים לאברהם גרצר,

כבר סיימנו להקריא הספדים, ואפילו לקרוא קדיש, ושניה לפני הורדת הארון לבטן האדמה, פרץ ריכי, יוסף רינגוולד לבית הקברות, וביקש עוד רגע:

"אני כהן ולכן בדרך כלל אני לא נכנס לבית עלמין, אך מדובר בפיקוח נפש, אברהם נפטר.

שאלתי למה אברהם נפטר. אמרו לי שהלב שלו לא היה טוב.

אני רוצה לשאול אתכם (פונה לציבור ולמשפחה) – הלב שלו לא היה טוב?

היה לו לב הכי טוב."

נוח על משכבך בשלום, ריכי



‏03/04/2016

מילים לאבא – אברהם גרצר, בשבעה

אבא יקר ואהוב,

7 ימים ו-8 לילות עברו מאז נדם ליבך לנצח.

ליוויתי אותך עד הפעימה האחרונה, וגם אחריה.

ליוויתי אותך בדרכך האחרונה.


שבוע ימים חזרתי על אותם הסיפורים, אותם האירועים, שקרו, עד שנפטרת מעולם זה, בתקווה שאעכל את העובדה שאתה כבר לא כאן.

במהלך הימים הללו, הבנתי מה זה אומר בשבילי, שאבא עלה לשמים –


כעת רעיונותיך, דרכך, זכרונותיך, עשייתך – הינם נחלת הכלל. כל אחד יכול לאחוז בהם, לספרם, להיזכר בהם, ללכת לאורם, בצילם, או בדרך אחרת, בידיעה שהם שם.

אהבתי מאוד איך נתת יחס מיוחד לכל אחד מנכדיך, ידעת מה צריך להיות על השולחן/במקרר/במקפיא/בארון – עבור כל אחד ואחת מהם.

כולנו קיווינו, כמוך, שבעוד זמן קצר תחזור לתפקוד ותוכל לפטר את המטפלת,

אך ליבך לא עמד בעומס, והפסיק לפעום.

ביקשתי מכליל ומעומר שיזכרו אותך כפי ששכבת במיטת בית החולים, עם המשקפים הכי יפים בעולם על עיניך, הכי יפות וצלולות בעולם, ואתה קורא בעיתון שכה אהבת, והלב – עצר מלכת.

מתגעגעת לשיחות שלנו על כל הנושאים, כשתמיד ההיגיון והרציונאל מנצחים בכל שיחה.

יודעת שבהמשך – כאשר יהיו לי חילוקי דעות עם עצמי – אבדוק מה היית אומר, מה היית מייעץ לי לעשות, וכך אוכל לנצור את זכרך באופן נוסף.

נוח על משכבך בשלום, מתגעגעת ואוהבת


רונית




27/03/2016

מילים לאבא – אברהם גרצר, בדרכו האחרונה

אבא,

אב – האל"ף בי"ת של החיים.

בהתחלה תמונות קצרות:

  • אתה כועס
  • אתה מחבק
  • אתה מטפל
  • אתה מרשה
  •  אתה אוסר – כמה מעצבן כשאתה אוסר, כמה מניפולציות כדי שתסכים, ובדרך כלל, בסופו של דבר – מסכים.

לא תמיד היינו קרובים.

נראה שהתקרבנו בפעם הראשונה כשאני הייתי צריכה לטפל בך, חורף 1988-9, כשהרופא בקיבוץ אז – ד"ר עזר ז"ל, אמר שעליי להתחיל להיפרד ממך. 27 שנים חלפו מאז.

שנים בהן ילדתי 5 ילדים – לך – נכדים, שמילאו את עולמך בכל טוב, ואתה – את שלהם.

לא הפסקת לעזור לי בגידולם, כדי לאפשר לי, ביתך, להמשיך ללמוד, להתפתח, ולפתח קריירה משלי.


בשנת 1998, בגיל 68, "הורדתי" אותך מההגה של המשאית, שכל-כך אהבת לנהוג בה, לראות הכול מלמעלה, אך במקומה עברת לנהוג באוטובוס ובמיניבוס של מטיילי קריית-שמונה, ולהוביל פעוטות מביתם לגנון בכל יום, ושמחת בכך.

לפני כמה שנים שוב "הורדתי" אותך מאופני הגברים, עם ה"רמה", לאחר שנפלת מהם מספר פעמים.

השלב הבא – היה לפני כ-3 שנים, אז דאגתי לך לתו נכה, מכיוון שהתקשית ללכת, ואמרת: "מאז שיש לי תו נכה – אני לא יכול ללכת".

לאחרונה התחדשת בקלנועית מפוארת, ממנה כמעט שלא הספקת להנות.

 

את מה שחשבת עליי, כל השנים, אף פעם לא הצלחת לומר לי ישירות בפנים, אפילו אם היה זה בנוכחותי – סיפרת עליי למישהו אחר.

אבל אני יודעת שחשבת עליי טובות.

ידענו להתכסח יפה, בנימוס, גם כשלא הסכמנו על דברים, מתוך כבוד הדדי.


-אבא-

בנם של מרגרטה ורודולף, שגדלו יחד בבית סניסטרה בברנו, צ'כיה.

אמה של מרגרטה – פרנצ'סקה – אימצה את אביו – רודולף, רודי, אל ביתה, מבית התמחוי היהודי בו עבדה בהתנדבות. התאהבה בו, ואימצה אותו לביתה, ילד בן כ- 6 שנים.

היא לא תיארה לעצמה, שלאחר עשור וחצי יישא את ביתה לאישה, ויקים בית.


הבן הבכור – שעד היום קראו לו אברהם, הלך לעולמו, והוא בן 85.

אבא – נוח על משכבך בשלום,

תהא נשמתך עדן, וזכרך ברוך.

אוהבת המון - רונית



אבא יקר

כעשר שעות לפני מותך הרשמי ניהלנו את השיחה הממושכת ביותר שזכורה לי. בלי כעס. בלי ביקורת. בלי דרמה.

אמרת שקר לך, כי בזמן שהתקלחת האחות לקחה לך את השמיכה. מיד דאגתי להחזיר את השמיכה. גם חיממתי לך את התה שתמיד אתה שותה קר. וכך – כשכבר לא היה קר, גם אכלת משהו מארוחת הצהריים, ונראית ממש טוב. בזה אחר זה שאלת אותי על כולם, לפרטי פרטים, והיית, לפחות למראית העין, במצב רוח טוב. אחר כך לקחת את העיתון שהבאתי ושקעת בו, כרגיל.


ברבע לשתיים נכנסו אחיות לטפל בחולים, וביקשו שאצא. אמרת לי שזה ייקח הרבה זמן – ושאסע הביתה. חיבוק. נשיקה. תודה. חצי שעה אחרי זה כבר לא היית אתנו.


אבא. אתה היית איש ענק. כמו עץ שמטיל צל ומגונן על כולם. תמיד מרעיף, קונה, דואג, נותן ומתחשב, וישר עד כדי מתיחה. וגם תמיד הכי צודק. ויודע הכול הכי טוב. החל מחשבון פשוט ועד לפרטי ההיסטוריה הכלל עולמית. וגם מי ינצח בכוכב הבא, איזו קבוצה תעלה, ומי תרד, מתי וכמה מים בדיוק צריך להשקות לעצי הגן.


וכל מה שנתת כאבא – אז כסבא עוד פי כמה יותר. וכל השנים תוך כדי עבודה קשה וללא תלונות.


אבא – מאז שאימא הלכה מצבך לא שפר. היו שנתיים מאוד מאתגרות – שבסופן רק אולי בואו של הנין החדש החזיק אותך כאן.


אני רוצה לומר לך תודה על הכול, במיוחד על כול החודשים הארוכים שישבת וסעדת אותי בבית החולים בילדותי. מצטערת שהיית צריך לצאת מהמיטה עם חום גבוה ולקחת אותי לשם בערב שזה קרה. – כי פשוט לא רציתי אף אחד אחר שם איתי. 


אני מודה לך על שנים ארוכות ולא קלות של אבהות, ושל סבאות, על כל העזרה שלך אחרי הפיגוע ועל כך שהבאת אותי לכאן מלכתחילה, וגם החזרת אותי לכאן שנית.


ותודה שחיכית שפורים ייגמר.


מי ייתן ותימצא לך מנוחה נכונה. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.


נירה פנסו

תאריך מאמר מקורי
13/4/2016
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • A brave man
    31/3/2016

    Zeév Bachrach

    A brave man

    A week before Avraham died Uri (his brother ) and me visited him. We talked about his  life during  WW2 and early years in Israel. Avraham confirmed what I always thought of him: a brave, independent man whom always formed his own opinion. One could agree or disagree with him but you always knew that he said is really what he .

    thought . His last years, due to health problems, were very demanding and he lived it in the same way he did all his life, not complaining and keeping his head high.

    Zeev Bachrach

     

      

    שבוע לפני שאברהם נפטר, ביקרתי אותו יחד עם אורי (אחיו).

    דיברנו על החיים שלו במלחמת העולם השנייה ובשנים הראשונות בישראל. אברהם אישר שחשבתי תמיד שהוא איש אמיץ, עצמאי, שמפתח תמיד דיעות משלו. תוכל להסכים או לא להסכים איתו אבל תמיד תדע שמה שהוא אומר שה בדיוק מה שהוא חושב.

    גם בשנותיו האחרונות בשל ממצבו הבריאותי התובעני הוא המשיך באותו הקו. ללא תלונות גאה וזקוף. 


    זאב בחרך