רז דגן - המשך הכתבה
כלומר?
 

מתוך הסרט - השמאן האחרון

"זה בא לך כמו ברק. לך תגדיר 'ברק' למישהו שלא ראה אף פעם ברק. תגיד לו, זה האיר את כל השמיים. זו הדרך היחידה שאני יכול להסביר את זה. ככל שהתעמקתי בזה, הבנתי שהעבודה היא לקחת את הברקים האלה ולהפוך אותם למשהו שישנה את חיי היומיום שלי. העבודה היא לא בזמן שאתה נמצא תחת ההשפעה של התרופה, אלא אחרי. בזמן השתייה אתה רואה נקודות שחורות מהחיים שלך. אנחנו עוברים טראומות וממשיכים הלאה – גירושים, מכות, אהבה שהלכה לאיבוד. בזכות האיוואסקה האינטימיות שהדחקנו מקבלת הארה. אתה קולט כמה באמת אתה אוהב, מרגיש, רוצה חיבור עם אנשים שקרובים אליך – אבא, אמא, אח, אחות, חבר, חברה – והעיקר, מבין כמה אנחנו לא אמיתיים לגבי הרגשות שלנו וכמה חומות אנחנו שמים בינינו לחיים עצמם".
 
לצורך עשיית סרטו על האיוואסקה נטש הכל. "לא באתי לשחק משחקים, אלא לחיות את זה עד הסוף. חייתי עם השאמאנים ואכלתי במשך ימים ארוכים רק את הצמחים שמהם בנו לי תפריט. אתה נמצא באמצע פאקינג שום מקום בג'ונגל, עם שבטים שלא מדברים אנגלית, מוקף בעלוקות, תנינים ודגי פיראנה. כפרים אויבים יכולים לתקוף בכל רגע. זה לא פתח־תקווה, ואין לך את ביבי נתניהו על הראש. אתה לבד. הכי לבד בעולם. אין לך עם מי לדבר, אין לך במי לגעת. אתה משאיר מאחור הכל וצולל למשהו חדש בלי חגורת הצלה. מהמר על הקשר עם בת הזוג שלך, על חשבון הבנק. מסע אינטימי ובודד שנמשך חודשים על חודשים. מאוד מחליש. אתה רץ מרתונים אחד אחרי השני, ואין לך אף אחד שייתן לך מים או בגד".
 
אכן, אחרי הסרט נפרדת מבת זוגך.

איך בני השבטים התייחסו למערבי עם המצלמה?
 

מתוך הסרט - השמאן האחרון

"הייתי צריך לרכוש את אמונם, המצלמה הייתה זרה להם. זה לא מובן מאליו שהשאמאנים הסכימו שאתעד את הטקסים, במיוחד הגדולים שבהם".
 
במשך כמה שבועות הסתובב במרכזים שמוקמו בעיר הג'ונגל הפרואנית איקיטוס, ושם פגש את ג'יימס, 22, בן לחוקרים בכירים בבית חולים יוקרתי מבוסטון, שחי על המסלול הבטוח להצלחה – למד בתיכון מעולה, היה ספורטאי מצטיין, עם בת זוג אוהבת. הלחץ ממירוץ החיים והעול העצום של הציפיות להצליח זירזו את קריסתו (בין היתר, לאחר כישלונו להתקבל לאוניברסיטת הרווארד), והוא אושפז במחלקות פסיכיאטריות וטופל בנזעי חשמל. "אני מרגיש כמו אסטרונאוט, שאם אוריד את המסכה, הוואקום יפוצץ אותי", תיאר באוזני דגן את מצבו הנפשי.
 
כשהגיעו מים עד נפש, וג'יימס שקל לשים קץ לחייו, הוא הקציב שנה כצ'אנס אחרון לנסות להציל את עצמו במקום שהרפואה המערבית נכשלה. משימתו העיקרית, כך מספר ג'יימס בסרט, הייתה "לחזור להרגיש". מסעו כלל מפגשים עם שאמאנים שונים, מפחי נפש ודיאטה ממושכת, שבשיאה נקבר לילה אחד באדמה כשרק אפו מציץ מעל קרקעית הג'ונגל. "ג'יימס טס למקום ללא חוקים. אתה לא יכול לצלצל 911 להגיד, 'היי, מיי פאדר איז א דוקטור'. אתה לא יכול ללכת לבנק להוציא כסף. אתה צריך להרוג את כל מה שלמדת כדי להיוולד מחדש".
 
במהלך הצילומים התרחשה טרגדיה מול המצלמה: אחד המטופלים מת מחנק בטקס. "הוא סבל מבעיה בתפקוד כדוריות הדם האדומות", מסביר דגן. "השאמאן ביקש ממנו לחכות עוד עם האיוואסקה, אבל הוא לא המתין. הוא גם צרך מלא כדורים פסיכיאטריים שיש בינם לאיוואסקה התנגשות".
 
האיוואסקה מסוכן. נוסף על הכל, אתה שם את נפשך, אם לא את חייך, בידיו של השאמאן.
 
"איוואסקה זה לא צחוק בכלל. מטפלים צריכים לקחת אחריות. אבל גם אתה לא יכול לברוח מאחריות, צריך להיות מודע לצ'ק־ליסט הנכון. החוויה יכולה להיות הכי מדהימה בחיים שלך, אבל גם הכי נוראה".
 
איך המוות הזה השפיע עליך?
 
"קודם כל התעוררתי. מאוד התאכזבתי שהשאמאן לא לקח אחריות, נשבר לי הלב. אל תשכח שגם אני וגם ג'יימס מספרים את הסיפור – ופתאום הדבר הכי חשוב בחיים שלו, התקווה להירפא, התנפצה לרגע".
 

מתוך הסרט - השמאן האחרון

למי אתה ממליץ לנסות את הטיפול?
 
"לכל אחד שיש לו צורך בריפוי אלטרנטיבי לאחר שמה שהציעו לו בעולם המערבי לא עבד ולכל מי שמחפש תשובות לשאלות ספציפיות. הייתי מאחל לכל ראשי הממשלה בעולם לשתות את זה. העולם באמת היה יכול להתהפך על עצמו".
 
 אתה צורך היום את הצמח?
 
"בכלל לא. התה לא ממכר. זה לא סיגריה, אלכוהול או קוק. זה גם לא סם סוציאלי. אתה לא הולך לרקוד תוך כדי שימוש בו. אתה לא נמצא בטריפ כמו עם אל־אס־די. זו עבודה עצמית. אתה יודע שאתה הולך להרגיש סיוט. להקיא, להיות לבד עם עצמך ועם כל הגועל נפש שלך. חוויית האיוואסקה יכולה להיות מפחידה, אכזרית. נורא מפחיד לראות את האמת".
 
עד כמה ההתעניינות מבחוץ שינתה את המפה?
 
"כמו שרציתי להראות עד כמה האיוואסקה עזר לג'יימס, רציתי להראות אם הג'יימסים בעולם עזרו לאיוואסקה. האם ההתעניינות שלהם, והכסף שזרם לכפרים, ועמותה שהקימה מרכז בכפר שבו העסיקה עשרה שאמאנים ודרשה בלעדיות ומונופול על הטיפולים – הרגו את הפלא? עקבתי אחר שאמאן בשם פפה. בתחילת הסרט הוא לא ידע מה זה דיכאון, ובסוף הסרט הוא נשבר, עזב את הטיפול והפך למכונאי. רציתי להראות מה קרה לג'ונגל אחרי שהמערבים הגיעו. אני לא אומר שהאיוואסקה לא צריך להיות נוכח במערב, אבל המערב חייב להיות רגיש להשלכות ולצמצם את הפגיעה במקומיים".
 
באופן פרדוקסלי, דווקא הצמח שנועד לרפא גרם לחולי בג'ונגל.
 
"לכסף יש אנרגיה שחורה. הוא חומרי, בעוד שריפוי אמור לבוא ממקום נפשי. זה שני מגנטים הפוכים שנפגשו כאשר הכסף מהמערב הגיע לג'ונגלים".
 
עצמות שבורות

להקרנות הסרט בדוקאביב הגיע מתאילנד, שם טופל לאחר תאונת אופנוע קשה שעבר בבאלי. "לפני חודשיים – רגע לפני שעמדתי להצטלם לסרט איטלקי־אמריקאי — קיבלתי מכת שמש במהלך נסיעה על אופנוע. באיזשהו שלב הרגשתי שאני רואה שחור. נחתתי על הראש והכתף. לא ידעתי אם אצא מזה בחיים. מכוניות עברו על הכביש. אנשים לקחו אותי לבית חולים, לא הייתי מסוגל לנשום. שברתי שבע צלעות, את עצם הבריח והכתף. לאחר ההבראה טסתי לאי קטן בתאילנד לקבל טיפולים אצל זקן יפני שעושה דיקור".
 
איך התחושה לחזור לישראל?
 
"במשך שנים ישראל לא הייתה רפרנס עבורי, כי עזבתי את הארץ בגיל צעיר. במשך שנים התייחסו אליי כאל דוגמן, למרות שבסך הכל הייתי שלוש שנים בתעשייה. האנשים המעורבים בהפקת הסרט הם ישראלים, למרות שהם חיים בחו"ל. אני אסיר תודה לליאו, אבל ישראל זה הבית. להקרנה הראשונה, שהייתה מאוד מרגשת, הגיעו חברי ילדות מהקיבוץ. חבר'ה שמכירים אותך מהחיתולים, הבשר שלך".
 
מתי לאחרונה שתית איוואסקה?
 
"לפני הצילומים שתיתי הרבה, עם הרבה שאמאנים, כדי להבין, אבל לאחר שפגשתי בג'יימס והתחלתי לצלם, לא שתיתי. עכשיו בתאילנד שתיתי. כיף להתחבר ליופי ולאהבה שהביאו אותי לרצון לשתף את העולם בסוד של הצמח הזה". •

 
alonihadar@hotmail.com
תאריך מאמר מקורי
15/6/2016
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!