טיולים שנתיים בשנות בית הספר הראשונות 1950-1954
לפני כשנה הועלה בדף זה אוסף התמונות של אבי אוסטרר שהוקדש לטיולים.
בהמשך מצאנו תיאורים של הטיולים השנתיים מפי הילדים שהשתתפו בהם בעלונים מ 1952 ומ 1954.
ב-1952 אבנר גוטפרוינד (עמית) (כיתה ב') מתאר את הטיול השנתי לאלת השחר ולאגם החולה.
את אותו טיול מתארים ילדי קבוצת כלנית שנתיים מאוחר יותר. ילדי כלנית זכו לשחות בים החולה ולבקר בפרויקט הייבוש.
אורה גל  מתארת את הטיול השנתי של כיתה ד' לגוש הדתי שבבית שאן
יהודה קידר מתאר את הטיול של כיתה ו' לחולדה.
זאב שהם מתאר טיול לגליל המערבי, לעכו, למצובה ולבית ג'אן של כיתת בולבול (ו') וכיתת נחליאלי (ח').


מה שמעניין היום בתיאור הטיול של קבוצת כלנית (1854) לאילת השחר ולחולתה זו ההתייחסות לאגם החולה ולפרוייקט הייבוש. 

חולתה שכנה אז לחופו של אגם החולה וכך גם יסוד המעלה. ניתן היה להתרחץ באגם ממש כמו בכינרת. 

ביום השני מוזכר ביקור במפעל ייבוש החולה שהיה אז לקראת סופו. כזכור הים נשאר במקומו עד לחליצת ה"פקק", בגשר הפקק, מה שהביא לכך שהים התרוקן כולו ביום אחד. 

הטיול כלל גם ביקור במנהלת הפרויקט. אחד ממנהלי הפרויקט היה חבר שדה נחמיה אהרון (טינו) בועז שבמשרדו בקרו הילדים. מוזכר גם פרח הנופר הצהוב שצמח על מי האגם, ומכונות החפירה (הבגרים / הטרנצ'רים) אשר חפרו את התעלות דרכן יזרמו המים לכשיוציאו את הפקק.

מתוך עלון הקיבוץ 1952







 1954 - קבוצת כלנית כיתה ב'



 1954 - זאב שהם מתאר את הטיול לגליל המערבי





הטיולים השנתיים של בית הספר - אוסף התמונות של אבי אוסטרר

בכל שנה יצאה כל כיתה של בית הספר היסודי בחוליות לטיול שנתי. הטיול השנתי ומסיבות סיום שנת הלימודים היו הפסגות של כל שנת לימודים, הן מבחינה לימודית - עסקו בלימוד הסביבה שבה התקיים הטיול, והן מבחינת החוויה הרגשית. 

החל מכיתה ב' ישנו לילה אחד מחוץ לבית ובכל שנת לימודים הוסיפו לילה אחד עד שהגיעו ל-5 לילות שינה מחוץ לבית. רוב הטיולים אורגנו כחילופים. תלמידי הכיתה המקבילה של קיבוץ היעד התארחו אצלנו ואנחנו ישנו במיטות שלהם.
מן הסתם זכורים לי בעיקר הטיולים של קבוצת חוחית. בכיתה ב' (1952) ישנו באילת השחר. בטיול הזה הכרנו את המדרונות התלולים של תל חצור. חיים רינגל לימד אותנו שבירידה תלולה עדיף ללכת על הצד כמו סרטן. בטיול הזה גם שטנו על אגם החולה, שעדיין לא יובש,  בין צמחי הגומא ופרחי הנופר. בכיתה ג' (1953) ישנו שני לילות במסדה. טיפסנו על הטנק של דגניה, הפלגנו מטבריה לעין גב, ביקרנו בבית החרושת לעץ באפיקים וראינו לראשונה בחיינו גזעים ענקיים שמהם קילפו את שכבות הדיקט במכונות קילוף מרשימות. בטיול הזה נפגשנו בדגניה א' עם חיותה בוסל . חיותה שנולדה ב1890 הקימה יחד עם בעלה יוסף בוסל את הגרעין המייסד של הקיבוץ הראשון דגניה א' שעלו לקרקע ב1910. יוסף בוסל נספה אחר כך בטביעה בכינרת. 
התמונות מהטיול של קבוצת חוחית לעמק הירדן צולמו ע"י אניטה ברגר







יצחק ומרדכי פימנטל בין שיחי הגומא בשמורת החולה


















טיול של קבוצת נחליאלי וקבוצת בולבול לקיסריה.




















נחליאלי ובולבול על אבן גבול 32 בגבול לבנון













כיצד לצפות בתמונות באופן מיטבי
הדרכה זו מיועדת למי שהתמונות בורחות להם מהר מדי ולא מצליחים לשלוט בתצוגה. ובכן, כשנכנסים לאוסף מופיע למעלה פס גלילה ומתחתיו תמונה בודדת. התמונות בפס הגלילה מתחלפות באופן אוטומטי. תלחצו על אחת התמונות בפס הגלילה (לא על התמונה התחתונה). ואז הגלילה תיפסק, התמונה שעליה לחצתם תגדל, כשתעמדו עליה עם העכבר, יופיע בצד שמאל סימן < ובצד ימין סימן >. לחיצה על אחד הסימנים האלה מעבירה תמונה אחת ימינה או שמאלה לפי בחירתכם. כך תוכלו לדפדף בתמונות בזו אחר זו.

תאריך מאמר מקורי
23/8/2016
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • מה היה גשר הפק``ק
    2/8/2017

    מיכאל בן דרור

    מה היה גשר הפק"ק

    מיכאל בן דרור מתייחס למונח "גשר הפק"ק" שהופיע בהקשר לטיולים השנתיים של כיתה ב' וריקון המים מאגם החולה.

     

    כך הוא כותב:


    למרות הפיתוי הגדול להשתמש בשמו של "גשר הפקק" לצורך תאור ה"פקק" שפקק את החולה,  זה מוטעה מעיקרו. "גשר הפק"ק" הוא משהו עם ראשי תיבות של הקרן הקיימת.  ושמו הרשמי הוא בכלל גשר ש"נ.  (ולאו דווקא ע"ש שדה-נחמיה.) אלה ראשי התיבות של שביתת-נשק. הוא בא להנציח את וועדת-שביתת-הנשק, הישראלית-סורית לדורותיה. בה, למיטב זכרוני, היה גם חברנו זאב שוהם. (אגב, בוועדת-שביתת-הנשק הישראלית-לבנונית, הוא היה חבר. וזה ללא ספק). הוועדה ישבה, חליפות בבית המכס העליון, ובמלון "שולמית" בראש-פינה.


    כמובן שהפקק-סכר הפרימיטיבי היה שם, לצורך העלאת המפלס.  ופקק-הבזלת המופיע בספרות ובמחקר, היה כמובן שם, מאז ומתמיד. אגב, בגיאולוגית הוא מכונה "פקק ראש-פינה". והוא הפקק שבעטיו נוצרו החולה והביצות מחד, ומאידך נפלאות הירדן ההררי.


    כזכור, על מנת לייבש את החולה, היה צורך, בתחילת המבצע, להרים את מפלס המים בכ 2.5 מ. וזה על מנת להשיט את המחפרים-הצפים שחפרו את התעלות, שנחפרו, כמובן, מתחת לפני המים. הרמת המים גרמה גם להקמת "נמל" שכל מזחיו וחלקיו הובאו מנמל חיפה, והוא היה, מטבע הדברים במלאחה (עינן). בטרם שיפור כביש 90 היה שם מין סיבוב שנצמד לרגלי ההר - זה היה "המפרץ" של ה"נמל". שם פרקו את הדוברות עליהם הושטו המחפרים-הצפים.

     

    אי שם בנובי שילהמבר, כמו שאומרים, ב 1957, לקחו אותנו מביה"ס בכפר-בלום, לראות איך מרוקנים את החולה. - "ילדים מוזרים", - כך הסבירו לנו, - "עכשיו תראו איך הבאגרים הענקיים בוצעים את סכר הפקק, שאכן היה צמוד לגשר הפק"ק, ותוך שלושה ימים תראו שהחולה תתרוקן ושהמים יזרמו בתעלות ה"תת-מימיות.

    היו שם אפקטים של מים אדירים כמו בסרט "טיטניק".  וה"סכר" כולה היה מקרשים, פחים ושקי חול (?).  הרושם היה  עצום!!!  בפועל זה לא לקח שלושה ימים. גם לא שלושה שבועות.  וגם לא שלושה חודשים.  השלמת התהליך הייתה אחרי פסח, כלומר כחצי שנה (!) מבציעת ה"סכר". ואז, אכן, באו התמונות של פטר מירום מחולתה, עם הדגים על הבוץ וכו'.

     

    ונקנח בהלצה של המדריך ואיש ידיעת הארץ הוותיק, -יהודה זיו. - הוא מספר שהמליץ להתאחדות רופאי השיניים (אגב, כולם מחיפה וכולם רומנים. כן?)  לערוך את הכנס השנתי בגשר הפק"ק. כי יש שם כבר שן, גשר, חור (בכביש) וסתימה...   ואגב, מי שמכיר היטב את הכביש המגיע לגשר מצפון, יש שם קפיצה במפרית אכזרית במיוחד, (מעל תעלת איסוף המעיינות השוליים מהגולן). נהיגה בפיזור נפש עשויה לשבור שיניים ולפרנס את כל רופאי השיניים בצפון. (רומנים מחיפה, כבר אמרנו?

     

    בשמחה מיכאל בן-דרור.