מיקי נויוירט - נוי 1955 - 2016
מיקי נויוירט - נוי הלך לעולמו במפתיע והוא בן שישים ואחת.
מיקי בן ללאה וחנן נויוירט, אח לאיתן שנהרג במלחמת יום הכיפורים ואח לשושנה שנקר.
אב לליאור למיכל ולטל, סב לשישה נכדים: ליהי, עומר, יהונתן, דניאל, שינה, נעם ועוד שניים בדרך.
יהי זכרו ברוך


מ י כ י    נ ו י - מיכאל בן דרור


ראשך על ההגה.  שמוט, כמהורהר

מסודר, מכופתר, מחושב. לא נמהר.

גלגל"צ ברקע. הרדיו פתוח: -

"חופים"...  "זה הסתיו"... ואולי "בואי רוח"...

היומן לצדך - הרגלך הקבוע

כי יש לעדכן את הלו"ז לשבוע.

תלמידים ישובצו – סדורים בטבלה,

עולמך, מיכי, מילה זו מילה!

 

למילתך, מיכי, מטען ואיכות.

היא לא תיסתר, לא יחול בה פיחות.

ה"כן" שלך כולו ביטחון

ה"כן" שלך יצוק בבטון

ה"כן" שלך נעדר כל שלילה

עולמך, מיכי, מילה זו מילה !

 

לא רמזת לנו, אף לא בסימן,

את מה שאולי כבר חישבת מזמן.

כי דברך, מיכי, מדוד וקשוב

אז מדוע לא הבטחת לשוב?

להיות אותו מיכי, כמו בתחילה.

עולמך, מיכי, מילה זו מי







אבא  מליאור
מנסה למצוא את המילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב שמציפים אותי מאז היוודע לנו על מותך ודמעות ממלאות את כל גופי.
הרגע בו היוודע לי על מותך, היה הרגע בו הבנתי עד כמה החיים אינם שווים ועד כמה הם לא ישובו להיות אותו הדבר לעולם. זה הרגע בו נפער לי חור בלב.
כל הרגעים השמחים חולפים מול עיני וביחוד הרגע שבו הלכתי בדרכך והגעת לראות אותי משחק כדורסל. ישבת שם בקהל והיית גאה בי.
ביום חמישי שעבר דיברנו בטלפון שיחה ארוכה ושמעתי בקולך עד כמה אתה מתרגש שמיכל תגיע לקבוץ עם הילדים, אחרי 7 שנים שלא היתה פה.
סיפרת שהלכת לקנות סירים חדשים וכלים חד"פ . היום מיכל הגיעה לקבוץ אבל היא הגיעה להיפרד ממך..
בשיחת הטלפון הבטחתי שנבוא עם ליהי בסוכות. הילדה מחכה לבוא לסבא מיקי לטייל בשבילי הקבוץ ולהתבונן בנופי הטבע שכל כך אהבת לספר עליהם והכרת היטב.
התרגשנו בכל פעם שבאנו לבקר אותך. תמיד דאגת לנו עד לפרטים הכי קטנים.
אני גאה בך אבא על מי שאתה ועל הדרך שעשית !
כל כך חיכית לשפץ את הבית ובנית את בית חלומותיך. ועכשיו מה?? הלכת לנצח...

אתגעגע בעיקר לשיחות שלנו. לדברי החוכמה, לשקט, לרוגע, לחוש הצדק, המשמעת החריצות השאיפה לאמת וליושר לטוב הלב שהיה מיסודות אישיותך הנערצת.
אבא. השארת בי חותם באישיותי ובחיי שילוו אותי לנצח.
מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת. תתבונן עלינו מלמעלה ובדרכך שלך תמשיך ללוות אותנו לנצח.
מתנחם שלפחות זכית לראות את הילדים שלי ושל מיכל ומצער אותי שלא תזכה לראות את התאומים של טל.
כעת, הכל נראה לי בלתי אפשרי.
מקווה שאלמד שוב לאהוב את החיים כי כעת הם ניראים לי כריקים ובלתי ניתנים לאהבה.

אוהב אותך ותמיד אוהב אותך



מיקי שלי! - שושנה שנקר


כל כך הרבה טוב לב בלב אחד שככה קרס פתאום. ואין יותר מיקי. אין יותר עיניים כחולות ויפות שמספרות כל כך הרבה.

כל כך שמחה שעוד לפני שבוע ביקרתי אותך ואת משה ובילינו שישי שבת ביחד.

היה ממש כיף!!!

דיברנו על איתן. אמרת לי שאיתן כאן ושאתה מדבר איתו מדי פעם.

איזו משפחה גידלת. מדהימה!!!  שישה נכדים ועוד שניים בדרך מטל שאתה כל כך גאה בה.

וניצנית שלנו שהיית לה מעין אבא במקום איתן וכל כך הרבה עזרת לאבא ולאמא לגדל אותה.

והטקסים בערב יום הזיכרון, ביום הזיכרון וביום השואה. והאנדרטה לזכר הנספים קרובי המשפחה של חברי המשק.

ועכשיו תורם מהידע ומהמרץ שלך לאנדרטה של עוצבת הגולן וכן בעמותה.

קשה להפסיק לבכות. וכולנו בוכים כי קשה קשה להפסיק.

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות?" איפה ישנם עוד אנשים כמו מיקי שלנו והוא איננו עוד.


שוש נויוירט - שנקר



מיקי ! - אילון בחרך

הכרנו לפני יותר משישים שנה כשהיינו באותה קבוצת ילדים עד לגן .ואחר מכן היינו תמיד באותה סביבה של חברת הילדים . כבר אז הקרנת שקט על סביבתך והמון נכונות  צניעות ורצון לעזור בכל מקום .

עימותים וכעס לא היו התחום שלך , גם כשהיו מתחים אצלך, לרוב הם היו מתפוגגים עם החיוך התמים שלך ועם הנכונות לפשרות .

צמחת  וגדלת כאן , ולהוציא תקופה קצרה מחוץ לקיבוץ תמיד היית חלק מהנוף המקומי .

אחרי הצבא בחרת להיות נוטע ולעבוד במטעים . לקחת את המשימה ביסודיות ויצאת ללימודים בתל חי שלאחריהם חזרת למטעים כדי להביא לידי ביטוי את יכולותיך. נעם הליכותיך  וצניעותך אפשר לך להשתלב בכל מהלך שהיית מעורב בו

זכור לי שכאשר התלבטת בקשר להמשך עיסוקיך  בחקלאות  ,שוחחנו מספר פעמים והסברת לי ולאחרים בנימוקים מנימוקים שונים מדוע אתה מתלבט,. ובסופו של יום פנית ללימודי הוראת נהיגה. היית אהוב מאד על מאות התלמידים אותם הכשרת ועל חבריך מורי  הנהיגה.

כשכן  יצא לי להכיר את הצד האבהי שלך מקרוב וגם כאן בשקט וצניעות הוכחת את עצמך .סיפרת בהתרגשות והתפעמות   על מעשי ילדיך והתפתחותם. כשנולדו נכדיך חזר הסיפור על עצמו ונכנסת לתפקיד הסבא הטוב בטבעיות . סבא מיקי קראתי לך לפעמים . הסבאות לא היתה קלה בגלל המרחק הגאוגרפי , אך גם כאן לא התלוננת , ושמחת בחלקך. כל כך חיכית לתאומים שטל אמורה ללדת קרוב..

הקמת חיים ובית משותף עם מאשה שהייתה לבת זוגך - 11 השנים האחרונות והוסיפה נדבך חשוב של אושר ויציבות לחייך וכשהחלטת לשפץ את הבית אמרת שאתה מכין את הבית לגיל השלישי  ובהתאם לכך גם תכננת את העבודות.

איתן נויוירט - נפל במלחמת יום הכיפורים   

משפחתך נשברה כשאחיך איתן נפל במלחמת יום הכפורים . כאח שכול מגיל צעיר הבנת את הצורך בהנצחה ושימור הזיכרון. שנים רבות עסקת בהנצחה של אלה שכבר אינם איתנו. גם בתחום זה שדורש רגישות רבה וסבלנות אין קץ ובעיקר יכולת הכלה ,הפגנת כישורים  ויכולות  בשכנוע ובמציאת דרכים שעוברות בין הטיפות שמאפשרות קבלת החלטות עם מכנה משותף רחב ככל האפשר .                 

למלא תפקיד כזה לאורך זמן זה אינו עניין של מה בכך , יש בכך בעיקר תחושת שליחות. ועל כך נתונה לך תודת כולנו.          

הקיבוץ היה חשוב לך מאד ומילאת בו תפקידים שונים . בשנים האחרונות  עמדת בראש וועדת ביקורת , תפקיד שדורש קשב רב לזולת , צניעות ובעיקר יסודיות ראויה. כאילו התפקיד נתפר לפי מידותייך.

ולפתע באחת הכל נגמר. עזבת אותנו והשארת את כולנו המומים .

אם ראית את התדהמה והצער של כולנו היית מבין כמה תחסר לנו בנוף האנושי המקומי.

תנחומי לילדיך ליאור, מיכל וטל  לנכדיך  לשוש אחותך ולמאשה .

נוח על משכבך בשלום איש יקר.








שמעון רינגוולד בן כיתת חרמון הכיתה של מיקי נוי


לפני מספר שנים הלך לעולמו הראשון מבני כיתתנו, אהוד זוננפלד. מיקי פנה אלי שאכתוב משהו ללוויה בתור נציג הכיתה. הוא אמר לי שאני היחיד שיכול לעשות זאת, ושאכתוב הספד. אני מניח שאם מיקי היה יכול, הוא היה פונה אלי גם הפעם לומר כמה מילים בשם הכיתה. היות ולצערי כבר אין לנו מבוגר אחראי שידאג לכך, החלטתי על דעת עצמי לקחת את התפקיד, ואני בטוח שגם מיקי יסכים לכך ואף יותר מזה.

מיקי היה הבוגר מבני כתת חרמון.
הוא היה מבוגר בכמה חודשים מרוב  בני המחזור, שכן בגילו הוא היה בין שני מחזורים, כתת ורד וכתת חרמון.

כבר מגיל צעיר מיקי גילה אחריות, בגרות ודעה עצמאית. כשכולנו שיחקנו כדורגל, מיקי בחר בכדורסל. כדורגל היה מקובל, כדורסל פחות, אך מיקי, שיחסית גם היה גבוה מאתנו, טען שזה יותר מעניין אותו. לא זכור לי שהוא היה משתתף אתנו במשחקים, וכשכולנו היינו על הדשא, הוא קלע במגרש הכדורסל.

מיקי גם היה הראשון מבני המחזור שהתחתן. זכור לי שהייתי בין מארגני החתונה, ואף הנחיתי אותה. זה היה הסטאז' שלי בארגון חתונות. מאז יצא לי לארגן כמה חתונות נוספות, אבל את הראשונה תמיד זוכרים הכי טוב.

במלחמת יום כיפור כמעט ולא היו בחורים בקיבוץ. אנחנו היינו בכיתה י"ב, ומיקי לקח על עצמו את ניהול המטע, ועשה זאת בהצלחה רבה.
בשוך הקרבות חזרנו ללמוד, ואז הגיעה הבשורה המרה על פציעתו של אחיו איתן ולאחר מכן על מותו. כנערים, בני המחזור, המפגש שלנו עם שכול של מישהו מתוכנו, היה זר לנו ולא כל כך ידענו איך להתמודד אתו. אך בעזרת הדרכה נכונה וטובה של המחנכים, העזנו להגיע לשבעה, לתמוך ולהשתתף בצער המשפחה.

בשנים האחרונות מיקי עסק בהוראת נהיגה. שני ילדיי למדו אצלו. לפני שבתי ענבל החלה ללמוד אצלו, אמרתי לו שיתכן ובשבילה הוא יצטרך קצת יותר סבלנות מאשר לתלמיד ממוצע. מיקי ענה לי בביטחון די אופייני, סמוך עלי. אני מעביר טסט כל אחד ואחת שלומדים אצלי. יש לי תלמידים כאלה ואחרים ועם כולם אני מסתדר.
ואכן היום לשני ילדיי יש רישיון נהיגה, וזה נזקף רבות לזכותו של מיקי.

לאחרונה יצא לי לשוחח עם מיקי על רישיון הנהיגה שלי, שכרגע אינו בתוקף מסיבות בריאותיות.
מיקי יעץ לי מה כדאי לי לעשות על מנת לקבל את רישיוני בחזרה. קבלתי את עצותיו ואני מתכוון לאמץ ולממש אותן.

הזיכרון האחרון שלי ממיקי, הוא משבת האחרונה.
חזרנו ממשחק כדורגל בקרית שמונה, ומיקי בדיוק נסע לפנינו. הוא פתח את השער, נכנס לקיבוץ ואחרי הסילו פנה שמאלה לכיוון ביתו. המשכנו בדרכנו, ולא ידענו כי אלה היו דקותיו האחרונות...

את מיקי ואת תרומתו לקיבוץ נזכור תמיד. הוא יחסר לנו בנוף הקיבוצי.
ראוי לציין שבמשך שנים מיקי ארגן את יום הזיכרון לחללי צה"ל. השנה, בלעדיו, זה יהיה קשה ועצוב במיוחד, בעיקר בגלל שמיקי עצמו יהיה מעכשיו חלק בלתי נפרד מהזיכרון.


שמעון רינגוולד

בשם כיתת חרמון.








תאריך מאמר מקורי
28/9/2016
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • מיקי נויווירט, ז``ל
    30/9/2016

    נילי (רינגל) גורוויטש

    מיקי נויווירט, ז"ל

    הצטרתי לקרוא על פטירתו של מיקי ז"ל.  

    אמנם עברו הרבה שנים מאז שהיינו באותה כתה, קבוצת "חרמון" אבל איכשהו הזמן נעצר כשהיינו בכתה ה', אבל אותן שנים כל כך חשובות והן נשארות חרותות בזיכרון.
    ת.נ.צ.ב.ה