מעשה בפרה גדעון שלח - 2016 - 1944

‏02.01.2017

מעשה בפרה

 

ערב חג החנוכה נכנסת שכנתנו, אחותי מרים, נרגשת משהו, ומציגה בפני את צג הנייד שלה. על המסך מתנוססת תמונת ילד (בן חמש לערך), המגיש אגד חציר לפרה. אתה מכיר את התמונה, היא שואלת. ברור, אני משיב. איך לא, שכן זוהי תזכורת חביבה לילד חמוד, עטור שיער בלונדיני, שהייתי לפני כ 72 שנים.

זהו, אומרת לי מרים, מחפשים אותך ואתה לא עונה.
למה שאענה. גמלאי מאושר, מקפיד, קלה כבחמורה, על שנ"צ  (שלאפ-שטונדה), מתוקה שלאחר כוסית יין.

ואכן תשע שיחות שלא נענו רשומות ביומן הנייד שלי.
איזו בהילות ונחישות, אני תוהה ביני לביני. מה הסיפור.

מכאן התגלגלו הדברים במהירות. שיחות טלפון עם גואל בנו, עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" ואביהו שפירא הצלם, שסופן שחזור אותו צילום.

הפעם הזאת ברפת של קיבוץ עמיר מאחר ואצלנו, בשדה נחמיה, נגנזה הרפת מתישהו בשנות החמישים של המאה שעברה.

הפרה דומה, החציר, אותו ניחוח, ורק הילד, גבוהה יותר, קמל משהו ונטול רעמת בלונד.

שתי התמונות, זו החדשה לצד ההיא הישנה, אמורים היו לקשט ידיעה קצרה המספרת על תערוכת צילומים ישנים בנושא חקלאות בעמק החולה, שהוצבה על-ידי קק"ל באולם המבואה של אתר אגמון החולה לקראת חג החנוכה.

הידיעה מעולם לא ראתה אור שכן איזה עניין לציבור מעוררת ערגה שעה שביבי נחשד בהתנהלות שאינה תקינה, קצב, נשיאנו במיל. משתחרר מבית האסורים, בסוריה נמשכים מעשי זוועה ובארץ מעלים את שכר המינימום במשק לחמשת אלפים ₪.

בלווית זוגתי שתחייה הרחקנו אל אגמון החולה לחזות בתערוכה.

חביב.


 

כתב : גדעון שלח

תאריך מאמר מקורי
12/1/2017
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 3

  • מי הצלם?
    14/1/2017

    יגאל מגדל

    מי הצלם?

    ניחוש - אבי אוסטרר.

    היה בזמנו המחנך של קבוצת "נחליאלי".

  • סיפור מקסים, חסר צילום
    14/1/2017

    יגאל מגדל

    סיפור מקסים, חסר צילום

    שבת שלום למרים ולגדעון סלייפר. כן, בצילום עדיין לא היית שלח.

    הסיפור אכן מקסים אולם כדי להשלימו - יש להציג גם את הצילום המעודכן שצולם בחנוכה, ברפת השכנים.
    נ. ב.
    יש לצמצם אות אחת מיותרת: גדעון היום גבוה יותר - ולא גבוהה.
    נשאר רק לאתר - מי היה הצלם...

  • לגדעון שלח ``בוקסל``
    13/1/2017

    דני רינגל

    לגדעון שלח "בוקסל"

    לגדעון "בוקסל", היתה ילד יפה עם בלורית, 

    גדלת ואתה סבא, גאה (מעלה חיוך על שפתייך) ונאה (גם בלי הבלורית).
    ישר כוייח, דני רינגל.