ליזה גדרון (וורצל) 1920-2017

ליזה  - אילון בחרך

מתחילת שנות השישים  עת הגעת  מנאות מרדכי  היית דמות שלא ניתן היה להתעלם ממנה. שני תחומים עיקריים היו שזורים  בחייך  עם חיי  הקיבוץ של אותן שנים.

למעשה גם היום כשהקיבוץ  שינה פניו בכל התחומים טביעות אצבעותייך בשבילי הקיבוץ ופינות הנוי נשארו עמוקות  וברורות  כאמירה לדורות הבאים .

כל עץ ושיחיה זכו לתשומת ליבך  ולרגישות כאילו מדובר  בילדייך הפרטיים. עץ שנשבר ודשא שניזוק היו עבורך מקור לתסכול  וכאב . ניווטת את ענף הנוי וישבת בוועדות התכנון , או בעגה הישנה וועדת מחנה לאורך שנים רבות .

דעתך נשמעה בצורה ברורה ללא  היסוס וללא כתובים  בין השורות, נאמנה לדרכך וללבך.

ידעת ימים רבים של עבודה פיזית בגינות הקיבוץ  ללא מתן הנחות לעצמך בגלל הקושי הפיזי שהלך וגבר עם השנים .

הנוי והנראות המלבלבת היו במרכז חייך לאורך כל שנותייך וגם בשנים האחרונות בהן היית פחות ניידת בפגשך  חברים על מדרכות הקיבוץ  היית נוקבת  בשמות העצים והפרחים בערוגות ומזכירה נשכחות מעבודתך  בנוי  בזמני השתילה של העצים או הקמת הגינה.

הדור הצעיר פגש בך בספרית הילדים  לאורך שנות דור . פנייך המחייכות  בדלת הספרייה  היו זיכרון  לחלק נכבד מילדיי הקיבוץ.

גם כאן ראית לנגד עינייך  שליחות חינוכית מהמעלה הראשונה , להנגיש  את ארון הספרים לדורות הצעירים. כולם זכו במאור פנים בהדרכה  והסברים  על  ספרים או סופרים .

במשך השנים הספרייה  התפתחה  ושישגה והפכה להיות חלק בלתי נפרד  ממסלול  החינוך של ילדי הקיבוץ .

שנים רבות  עסקת בשני נושאים אלה במקביל  הנוי והספרייה .

גם בתחומים שלא נגעו בנוי או בספרייה  הבעת דעתך בפני החברים אם באספות ואם בוועדות בצורה נחרצת וללא סימני שאלה מיותרים .

חברים שהגיעו אליך הביתה תמיד התקבלו במאור פנים ובשמחה.

היום בגיל 96 אנו מלווים אותך בדרכך האחרונה .

בביטחון אומר כי הותרת חותם משמעותי מאחורייך .

נוחי על משכבך בשלום  .

לרענן אורי ומיכאל  שלא תדעו צער .


זיכרונות מליזה - אמנון ארבל


כשהייתי תלמיד בבית הספר התיכון, שנות החמישים האחרונות וראשית שנות השישים ראובן גדרון (גוסדורף) וליזה שהיו נשואים מתחילת שנות החמישים חיו כחברים בשני קיבוצים שונים. הוא היה חבר שדה נחמיה והיא הייתה חברת  נאות מרדכי. ליזה רצתה להישאר בנאות מרדכי, שם חיו הוריה ואחיה. ראובן התעקש להישאר בשדה נחמיה. ראובן עבד אז באספסת והיה נוהג בג'יפ של הפלחה אשר שימש לתנועה בדרכי העפר הבוציות ושימש גם לביקורים בנאות מרדכי. נאות מרדכי הייתה בשבילי אז מעבר להרי החושך. ילדי נאות עדיין לא למדו בבית הספר בכפר בלום ולא היה לנו שום קשר עם הקיבוץ הזה. העקשנות של ליזה הדבקה במשפחתה, והעקשנות של ראובן, הדבק בחברי חוליות ודבק בפלחה ואחר כך באבוקדו, היו לשם דבר בקיבוץ. הקשר בינהם הקרין עצמה מיוחדת. אהבה חוצה גבולות.

בתחילת שנות השישים עברה ליזה להתגורר בחוליות. יחד איתה באו גם  שלושת הילדים, רענן, אורי ומיכאל.

בחוליות התמסרה ליזה לניהול ענף הנוי שהיה לשם דבר בתנועה הקיבוצית כולה. ממנה שמעתי לראשונה על תכנית המתאר של ה"מחנה" שתוכננה ע"י קאופמן, הארכיטקט שתכנן קיבוצים רבים שקמו בשנות הארבעים.

עברו שנים רבות. באמצע שנות השבעים נחרתה בזכרוני תמונה ששקפה עבורי אז את אישיותה של ליזה על כל רבדיה.

הסיפור עוסק בעצי ארז. בארץ כמעט ולא גדלו ארזים. היו כמה בירושליים וזה הכל. השמועה אמרה שארז לא יכול לחיות בתנאים הארץ ישראליים. אחרי ששת הימים נמצאה ליד קונטירה משתלת ארזים. חלק מהשתילים מצאו את דרכם לגינות נוי בישובים שונים בארץ. שלושה שתילים נטעה ליזה אצלנו ליד הנוקטה. (שניים נותרו מהם עד היום). העצים גדלו מעט והגיעו, כך זכור לי לגובה 3 מטר.

הייתי אז מזכיר הקיבוץ. יום אחד, ישבתי במזכירות בחדרי הצופה אל הדשא הגדול. מזג האוויר היה אפור. לא ממש ירד גשם אבל הכל היה רטוב. לפתע אני רואה דרך החלון, את ליזה מתקרבת למזכירות כשהיא גוררת בשתי ידיה שני עצים ענקיים. כהתקרבה, הבחנתי שאלו הצמרות של שניים משלושת עצי הארז שנשתלו ליד הנוקטה. גרירה של שני הארזים הרטובים הייתה כרוכה במאמץ רב. היה לי ברור שליזה נחושה להביא את העצים הללו לתוך המזכירות כשהיא נסערת כולה. "אמנון, תראה מה עשו לעצים האלה..." צעקה אלי מרחוק ופרצה בבכי. איך זה בדיוק קרה אני לא ממש זוכר. מן הסתם רשלנות של עובדי בניין. סיבה זניחה. אבל האסון היה נורא. הקיבוץ עשה עוול לא יכופר. ליזה זעקה לעזרה להתערבות של מזכיר הקיבוץ. התמלאתי חמלה, הייתי חסר אונים אל מול השבר. הפיתרון ה"מוסדי" היחיד שיכולתי לגייס באותו רגע היה לבכות יחד איתה.....

ליזה הכירה כל עץ וכל שיח בשטח המחנה. השם הלטיני, השם העברי, השורשים התרבותיים הצרכים המיוחדים. היא פתחה יחס אישי לצמחים מהסוג של "כולם היו בני". עקשנות, דבקות, נחישות, חריצות, אחריות, יסודיות והמון המון אהבה.

כך אזכור אותה


 

 

 

תאריך מאמר מקורי
23/2/2017
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • ליזה גדרון
    18/3/2017

    מיכאל גדרון

    ליזה גדרון

    תודה רבה! על המילים החמות  והתמונות

    אכן אמא היתה אישה מיוחדת
    חסרה לנו😔