כך חגגו את פורים בשנות החמישים
שני הקטעים להלן נלקחו מעלון 1954
פורים היה ללא ספק אירוע מרכזי בחיי הקהילה החוליותית של שנות החמישים והשישים. החג הזה שימש את הצורך של החברים להתנתק מטרדות היומיום, אולי אפילו לברוח, לערב אחד של "עד לא ידע". ה"נשף" לא הגיע בבת אחת. קדמו לו הכנות ארוכות, הכניסה לחדר האוכל קושטה הרבה לפני פורים והכניסה את החברים לאווירה ולאתגר להכין תחפושות מיוחדות והופעות.
הנשף המרכזי התקיים בליל שישי. אנחנו ילדי בית הספר ליווינו בקנאה את ההכנות לנשף שאליו אסור היה לנו להיכנס. וכשהמחזור הראשון זכה להיכלל בין משתתפי הנשף, הקנאה בערה שבעתיים. האווירה היתה מחשמלת. למחרת בשבת בבוקר התקימה מסיבת פורים לילדי הגנים. מסיבת הילדים תמיד התחילה בתהלוכת תחפושות על מדרכות הקיבוץ. במוצאי שבת התקיימה המסיבה הסוגרת את החג לילדי בית הספר. 
ההכנות התחילו בחנוכה. הנשף המרכזי התקיים בליל שישי. אנחנו ילדי בית הספר ליווינו בקנאה את ההכנות לנשף שאליו אסור היה לנו להיכנס. האווירה היתה מחשמלת. כולם עסקו בהכנת תחפושות והופעות. למחרת בשבת בבוקר התקיימה מסיבת פורים לילדי הגנים. מסיבת הילדים התחילה בתהלוכת תחפושות על מדרכות הקיבוץ. במוצאי שבת התקיימה המסיבה הסוגרת את ההילולה, המסיבת של ילדי בית הספר. לפעמים, הואילו החברים המבוגרים, לחזור על חלק מההופעות, המהוגנות כמובן, מהערב הקודם.

שלמה קוגל ואורי הוימן פורים 1953



לקראת פורים 1954 פורסמה פניה לחברים ללמוד את המילים של שיר שחובר לקראת פורים. בעת ההיא, על פי רוב, היו מחברים מילים שירים למנגינות של שירים ידועים.  השיר שלהלן חובר למנגינה לא מוכרת (אותה ילמדו החברים במסיבה) ייתכן שכותב המנגינה היה ירי, ירמיהו סביר. נראה לי שגם את המלים כתב ירי. "מה שהגון זה מיותר. מה שאסור כאן זה מותר."




יונה גורן הטיבה לתאר את האווירה לפני בזמן ואחרי החג במאמר שקראה לו "הרהורי פורים" (בתמונה יונה גורן עם מרים ארד).

להלן מספר ביאורים (הביאורים הם שלי - אמנון מבוססים על זיכרון אישי בלבד):
כמו בשיר של ירי, גם יונה מדגישה את שבפורים יש לזנוח את כל התנהגויות שאנו מכירים מחיי היומיום. 
"פעם בשבוע סרט גרוע" - בכל שבוע הקרינו סרט אחד. הסרט היה עובר בין כל הקיבוצים. אצלנו זה היה יום שני.
חודש לפני מופיעות מודעות פורים וסמלי פורים צבעוניים על לוח המודעות בכניסה לחדר האוכל.
"ורותי מצליחה את דוד לשגע" הכוונה כנראה לרותי ארד שהייתה בוועדת החג ולדוד זוננפלד שהיה גזבר וגם אח של רותי.
בהקשר לתחפושות מוקדש פרק מיוחד  "למחסנאיות הבגדים המסכנות". (לאה נויוירט מחסנאית החברים ולילו כהן מחסנאית הילדים). ולתזזית שאחזה את כל הציבור בחיפושים אחרי מלבושים שונים ומשונים. "ארונות מתרוקנים, ארונות מתמלאים, כל חבר שואל או משאיל בגדים"
"טובה כבר שבוע ימים לא ישנה..." טובה נעם היתה אחראית לסידורי פרחים לקראת חגים. היא הייתה אחראית גם על האסטטיקה והטעם הטוב בהכנת חדר האוכל למסיבה. זכור לי שבאחד הפורימים שבהם אסור היה לנו להשתתף, הרשו לנו להציץ על סידור האולם לקראת הנשף. על הרצפה הייתה ערימת תפוזים ענקית בצורת פירמידה גדולה. התפוזים ששמשו מן הסתם אחר כך למיץ, יצרו אצל הנכנסים לאולם אווירת שוק או קרנבל.
"כי יופי כזה אי אפשר לתאר, הצבעים של פרנס הלס וברויגל" (שני ציירים הולנדים).
במהלך הנשף היו משחקים "טומבולה" (מן בינגו נושא פרסים). את הפרסים היו החברים מביאים מהבתים. בדרך כלל חפצים שהמוסרים רצו להיפטר מהם לטובת הזוכים במשחק. בפסקה האחרונה ממליצה יונה לאלה שלא הצליחו להיפטר מהחפצים שהביאו לשמור אותם לשנה הבאה.



תאריך מאמר מקורי
8/3/2017
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!