פורים 1960 - פזמונים מיכאל בן דרור
לקראת מסיבת פורים של 1960 כתב מיכאל בן דרור שהיה אז בכיתה י"א (?) כמה פזמונים אשר תיארו את ההווי של אותם ימים.. כל הפזמונים נכתבו והושרו לפי מנגינות שהיו אז מוכרות לכולם.
לכל פזמון צירפנו כאן תמונת רמקול. בלחיצה על הרמקול תוכלו לשמוע את המנגינה לפיה נכתב השיר.
מסיבות טכניות, יושמע השיר בחלון נפרד. להמשך קריאה יש לחזור לחלון הנוכחי.

 הפזמון הבא נכתב לפי המנגינה "נשיקות מתוקות מיין" בביצוע ג'ימי רוג'רס. הוא עוסק באופניים. 
באותם ימים היה כל ילד מקבל מהקיבוץ אופניים חדשים (של חברת חרש-אופן) כמתנה לבר-מצוה.


השיר הבא לפי המנגינה של "שלח את עמי", כאן בביצוע לואי ארמסטרונג עוסק בהווי שומרת הלילה. בתקופת הנעורים היינו נוהגים לבלות חצאי לילות בחדר השומרת ולשוחח איתה על נושאים ברומו שלעולם. בחדר השומרת היה מותקן אינטרקום ממנו בקעו הקולות מכל בתי הילדים. תפקיד שומרת הלילה היה לדאוג לכך שכל הילדים יירדמו.


 הפזמון העוסק בטיולי החטיבה נכתב לפי מצעד האביב - של נעמי שמר, כאן בביצוע מקהלת יד לבנים מפתח תקווה.
הטיולים השנתיים של כיתות י' י"א, י"ב היו מאורגנים ע"י חטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים. כיתות יוד יצאו למצדה, י"א למכתשים וי"ב לאילת. סיני עוד לא הייתה על המפה. שני מאפיינים היו לטיולי החטיבה. האחד, הנסיעה מהבית לנגב ובחזרה בישיבה צפופה על ארבעה ספסלים לאורכה של משאית פתוחה (מכוסה רק בברזנט). המאפיין השני היו טור ארוך של כמה מאות מטיילים משתרך במעלה הר כלשהו. 



 השיר הבא הוא הוא שיר ילדים בריטי. " nick nack peddy wack" מנגינתו חוזרת על עצמה אין סוף פעמים כמו כל המטלות המתוארות בפזמון.

 הפזמון "העלון החי" על פי ונצואלה, כאן מפי "שוקולד מנטה מסטיק" הוא שיר "קיטורים" של היושבים במערכת העלון של הקיבוץ.


תאריך מאמר מקורי
19/3/2017
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 4

  • מעלון 1960
    26/3/2017

    אמנון ארבל

    מעלון 1960

    מיכאל, השירים העלומים הללו הודפסו בעלון 1960. על פי מיטב הבנתי כולם הושרו במסיבת פורים אחת, זו של 1960. אתה היית אז בכיתה י"ב.

    אמנון

  • וואו כבר אמרנו?
    26/3/2017

    מיכאל בן דרור

    וואו כבר אמרנו?

    וואוו!!! אמנון אתה ענק!  למרות שבזבזת כמה עמודים מחוברת הזכרון שלי.  וואו כבר אמרנו?
      אגב, למעט שיר הטיול השנתי, נראה לי שהשאר נכתב בכתה י"א. אבל לך תדע. ארכיאולוגיה. ומה שהכי מפעים שלי, אישית, לא נותר כל זכר מאותן "יצירות" ומאותה תקופה. גם מרבית פזמוני ה"אחרי-צבא" נעלמו בעשן. וזה שצרפת את הנעימות מתקופת האבן. יא ראבי!!! ממש חן חן.
       מצד שני הזיכרון היום (כמו הנוסטלגיה) הוא ממש לא מה שהיה.  מרשימתו של יגאל מגדל אני זוכר רק שמץ שבשמץ. - מה ברושים? מה אופניים כיתתיים? מה שפרה? - הכל לוט בערפל. בהרבה הערכה על הכל,-

    אה. כן. ועוד משהו בלעדיו "שיר חדר השומרת" לא יובן. -
      בטרם היות צריף השומרת ההוא, היה חדר השומרת ממוקם בקצה הצפוני של בית המגורים של כיתת בולבול. מזרחית לגן-קורות, לימים חדר המוזיקה / מחסן הבגדים של רותי שוהם והיום בית נירה פנסו/גרצר. שכנות זו החזיקה מעמד עד התגייסנו לצבה"ל.
      בחצות, כשכל השועלים כבר ישנים, התחילו שידורי חדר השומרת. כל הגלמודים, המשועממים וחסרי המנוח היו נקבצים שם לכוס תה ושיחות נפש. מעבר לרמת השיח הגבוהה במיוחד היה זה גם מועדון הרכילות של האשמורת התיכונה.
       אנחנו, הבולבולאים, שסבלנו קשות מהשידורים, ניסינו להשתיק מפעם לפעם את החוגגים. וזה היה כבר בכיתות י"א-י"ב. החידוד המושחז במיוחד הוא בבית העוסק בחינוך המשותף. שמחד הוא ציפור נפשנו, ומאידך לא מניחים לו לישון ("תשתקו בחוץ!").

    מיכאל בן-דרור.

  • מספר מילים בנושא
    24/3/2017

    יגאל מגדל

    מספר מילים בנושא


    כל ילד - רצה - לקבל זוג אופניים לבר המצווה שלו.... איך אמרנו אז? ... נשארנו ברצון.

    כשהגענו לבר המצווה, "עלינו לתורה "בחדר האוכל הישן וקראנו -שרנו - בזה אחר זה ובזו אחר זו - כמה פסוקים מתוך הפטרת השבוע.

    בתום קריאת ההפטרה ולאחר הנאומים הסתדרו צמודים זה לזה והבלטנו בגאווה את ידנו השמאלית לעבר עדשת הצלמניה של שלמה קגל ולאחר שסרט הנגטיב פותח בעיר הגדולה, כל אחד יכול היה להזמין עותק מהתמונה ההיסטורית.

    אז איך קשורים לכאן האופניים שמיכאל בן דרור חיבר עליהם שיר?

    באותה שנה גייסו אותנו (קבוצת "בולבול") למבצע:
    הבנות - לניקיון במטבח החדש שזה עתה נחנך והבנים - לטפס על הברושים שצמחו ליד צריף המתפרה ומתפרת הילדים - ממש קרוב לכבלי הכביסה - טרם מכונות הייבוש.

    תפקידנו היה לפרק את קיני הציפורים (חלקם, איך לא "בולבולים" ויוני הבר, ובכך לוודא שהכבסים שנתלו לייבוש - ישארו נקיים מלשלשת.

    בתמורה, הקיבוץ קנה לנו זוג אחד של אופניים - תוצרת "חרש אופן". שם מבטיח מאד לאופניים "כחול-לבן".

    מטבע הדברים, היינו מבלים את ההפסקות שבין השעורים בעמידה בתור. כל ילד וילדה זכה בסיבוב אחד סביב הדשא שבין הצריף השוודי, בית פרידמן וחדר המורים.

    האצנו בילדים לעשות את הסיבוב מהר כדי להספיק סיבוב נוסף לפני שאבי אוסטרר (מורם של "נחליאלי" - הבוגרים, או יצחק פימנטל (סאקי) - מורנו - (טרום שמעון וייגה), יקראו לנו להכנס חזרה לכיתות ולהרביץ בנו תורה. (אבי אוסטרר הרביץ תרתי-משמע... כמו בחיידר - עם סרגל).

    בעת ההיא עדיין לא המציאו את "עמק החולה"... (חנן שדמי מכפר בלום זאב שוהם (שטיינר) מחוליות ועוד אנשי חינוך באיזור.

    תודה על תשומת הלב
    יגאל מגדל - שזכה להיות "מתקן האופניים הכתתי".

  • אין מילים
    24/3/2017

    רוני

    אין מילים

    (כולן אצל מיכאל העילוי)