עליה גרשמן 1948-2017

עליה כנראה ב 1980 צילם צבי אליאש

עליה כנראה ב 1980 צילם צבי אליאש

עליה נולדה  24.7.48  בעיר הנגלו שבהולנד  למשפחה בת 6 ילדים . בילדותה עברה עם משפחתה מעיר לעיר בעקבות אביה, שהיה מורה. בהולנד,שם גדלה למדה ועבדה.

בגיל 20, אחרי שראתה את הסרט אקסודוס קיבלה החלטה ששינתה את חייה ונסעה לישראל, להיות מתנדבת בקיבוץ כך הגיעה לשדה נחמיה. חזרה להולנד והגיעה שוב כמתנדבת ,כאן פגשה את דב, עולה חדש מארגנטינה, שחי פה כבר כמה שנים. הם התאהבו, התחתנו וכאן הקימו את ביתם. לעליה ודב נולדו שני בנים, אשר ואריאל . הבית שלהם היה בית אינטלקטואלי וקוסמופוליטי, דיברו בו בארבע שפות, הם התענינו בנעשה בעולם, בהיסטוריה ובפוליטיקה, הבית מלא היה בספרים עבי כרס, עליה היתה מעורה מאד בקהילה ההולנדית בקיבוץ ומחוצה לו  וביתם קושט באוסף הבובות העתיקות אותן אספה.

מרבית שנותיה בקיבוץ עבדה עליה במכבסה, היא  אהבה את עבודתה ביצעה אותה באיכפתיות ובמסירות.  האירה פנים למי שהגיע למכבסה וששה לעזור הן במכבסה  הן במפעל שם עסקה בתרגומי מכתבים ותעודות לאנגלית ולהולנדית. מאוחר יותר עברה להיות מורה פרטית לאנגלית, ולימדה באהבה והצלחה מעל מאה ילדים ומבוגרים.

כשיצאה לגמלאות החלה להשתמש בידע הרב שלה והתחברה לעולם באמצעות האינטרנט, ישבה ימים כלילות וקראה מאמרים,  נכנסה לאתרים פוליטים, ונהגה להאיר באנגלית ובהולנדית  לקוראים, שלא תמיד אוהדים, את הצד הישראלי של הקורה במזרח התיכון.




עליה ודב ביום חתונתם 1984 צילם אילן יוגב

עליה ודב ביום חתונתם 1984 צילם אילן יוגב


עליה נהגה גם לכתוב טוקבקים רבים כנגד התאגדויות ואנשים שונאי ישראל- "אני לא פוחדת מהתגובות נגד שלהם " אמרה פעם אחר פעם, "חיבים להראות את הצד השני , הצד שלנו. מקוה שאעשה שינוי בדעות ולו רק אצל אדם אחד" .


לפני כמה שנים חזרה לאהבתה הראשונה, הכתיבה. היא כתבה מספר ספרי מדע בדיוני ורומן על קורותיה של ילדה יהודיה שנספתה במחנה ברגן בלזן, את שמה של הילדה ראתה על קיר זכרון במחנה, ובעזרת מחקרים ניסתה לתאר את קורותיה עד מותה. אמנם הספרים לא הודפסו אבל הם  מהווים זכרון ומזכרת שלא תשכח.


דב גרשמן 1980 צילם צבי אליאש


דב גרשמן 1980 צילם צבי אליאש



לפני 5  שנים נפרדה עליה בכאב רב מדב, ובד בבד עם העצב ליוותה בשמחה רבה את משפחתה, את אשר , אריאל, רותה ושלושת הנכדות הקטנות שלה הילה, מאיה ועדן, מחמם את הלב היה לראות אותה איתן.... היא התגאתה בהן מאד והרבתה להעלות תמונות שלהן בפייסבוק.






















יום יום בעוברה על אופניה עצרה לומר שלום, התענינה בקורה ולמרות המחלה, תמיד נראתה, לפחות כלפי חוץ,  אופטימית... ההודעה על מותה הגיעה בתדהמה.

עליה תחסר לנו מאד כשכנה וחברה

 

יהי זכרה ברוך

תאריך מאמר מקורי
23/5/2017
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!