בדידותו של בעל תפקיד - יצחק שלח 1956
בשנים ההן בקיבוץ, להיות בעל תפקיד לא התקבל כזכות אלא כחובה. חברים לא הציגו מועמדות לבחירה בקלפי וגם לא התחתרו ביניהם מי יזכה בתפקיד. הימים היו קשים, מספר החברים היה קטן, והאחריות הייתה גדולה. תפקיד ועדת המינויים היה לא רק לאתר את המועמד אלא גם לשכנע אותו לקחת על עצמו את התפקיד. ככל שהתפקיד היה מרכזי יותר ואחראי יותר השכנוע היה קשה יותר.

לאישור האספה היו מביאים תמיד רק מועמד אחד. אחרי שבעל התפקיד הסכים לקחת על עצמו את האחריות ואחרי שהאספה אישרה, התפתחה מערכת יחסים מורכבת בין בעל התפקיד לאסיפה. בעל התפקיד חיפש גיבוי ושותפות של הציבור בהחלטות הקשות שנדרש לקבל. כל נושא קטן כגדול עלה לאסיפה.  

על הרקע הזה יש להבין את שלושת המכתבים שכתב יצחק שלח שהיה גזבר ב1956. ההשתתפות באסיפות הייתה כנראה מועטה ויצחק פנה במכתב לחברים בניסיון לגייס אותם להגיע לאספות.

"הגענו למצב" הוא כותב, "שבגלל מיעוט המשתתפים האספה הפכה לסיוט לבאיה הנאמנים, כאשר הקולות מהדהדים באולם הריק...."

פנייה ראשונה מעל לוח המודעות "אל כל חברי, שאינם משתתפים בקביעות באספות הקבוצה."




הפניה השנייה כבר שוכפלה בסטנסיל וחולקה לכל החברים.


יצחק מונה רשימה של סיבות לאי השתתפות באספות. סיבות אלה, מעניינות במיוחד ואפשר בקלות לתרגמן לימינו אנו.
"יש מי שאיננה באה כי בין כה וכה אינה מבינה בדברים האלה. "
|יש מי שמבין אבל אינו יודע להתבטא. "
|יש מי שאינה באה כי לפני שנים דיברה וצחקו ממנה. "
|ויש מי שאיננה באה כי אמנם יכולה לשאת בעלבונה היא אך לא בעלבון בעלה......"


אספות חולין לא צולמו. צולמו רק אספות חגיגיות של קבלת מחזורי הבנים לחברות.
 


תאריך מאמר מקורי
26/7/2017
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!