הצצה ראשונה לאתר החדש ובקשה לחוות דעתכם
שלום לגולשים באתר שדה נחמיה
בקרוב האתר עומד לעבור מתיחת פנים.
אנחנו מבקשים מכם להתייחס לשתי הסקיצות של דף הבית המחודש המוצגות כאן לראשונה. 
ההבדל ביניהן הוא בצבע בלבד. האחת אדומה והשנייה ירוקה.
מי מהשתיים מוצאת יותר חן בעיניכם?
זו ההזדמנות להעיר הערות / לבקש שינויים / להציע הצעות.

הטקסטים והתמונות שבסקיצות הם לאילוסטרציה בלבד. מומלץ לא להשקיע בלתקן את הכתוב או לברר מאיפה התמונות.
את תגובותיכם יש לכתוב ישירות ב"תגובות לדף זה" או לכתוב לי מייל. תרגישו חופשיים כי אין בכוונתי לפרסם את התגובות אלא בין העוסקים בפיתוח האתר.
תודה
אמנון

הגרסה הירוקה

הגרסה האדומה




תאריך מאמר מקורי
26/9/2017
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 3

  • ברור שירוק
    2/10/2017

    רוני

    ברור שירוק

    - לעניות דעתי! - כולל גם הפס העליון שכרגע הוא כחול. אפשר לעומת זאת להשתמש בכחול הסימפטי כצבע לטאבים של הנושאים השונים, ולמצוא לאותיות צבע הולם - לאו דוקא שחור.
    ואם כבר שאלת, אז רצוי שהתמונות יפסיקו את מירוץ העיועים שלהן - קשה לרדוף אחריהן! ושניתן יהיה להגדיל אותן ממשית, שהרי כיום הן מתקטנות כשלוחצים עליהן!

  • הארות לדף הבית המתחדש
    30/9/2017

    דני רינגל

    הארות לדף הבית המתחדש

    לאמנון ולשותפים (אם יש) בעריכת הארכיון; 

    א. אני מסכים להתיחסות הכלולה בתגובתו של מיכאל בן דרור, המתבטא בשפתו העשירה, המיוחדת.
        לדעתי הסרגל בירוק, מתאים מבחינת התחושה לאזור הירוק בו נימצא הקיבוץ. 
        ההערות: 1. להפריד ולהגדיל את הלשוניות (כמו בסרגל האדום). 2. לחדד את הניגודיות בין הקיטוב לרקע.
    ב. לאמנון ולשותפים, תודה !!!
       אני מחזק (מרחוק) את ידיכם, על המפעל החשוב שאתם "מרימים" מדי חודש בחודשו, יישר כח.
    ג. מאחל לכל בית שדה נחמיה ושלוחותיו ברחבי העולם, שנה טובה וגמר חתימה טובה !!!    

  • rumibd43@gmail.com
    28/9/2017

    מיכאל בן דרור

    rumibd43@gmail.com

    - שלום אמנון.
    בקשת לברר איזו שמלה הולמת ללקט החודשי (?). אדומה או ירוקה.  אני הולך על הירוקה דווקא, למרות, שבינינו, זה לא ממש משנה. הקליפה תמיד משנית. לעומת זאת התוכן עלא כיפק.
       אתה עושה עבודת קודש.  בכל פעם לאחר הקריאה, אני מצטער שזה כבר נגמר. רוצים פה עוד.  אל תרפה את ידיך אפילו אם אין מחיאות כפיים אחרי כל גליון. העם אוהב את מה שאתה עושה ומגיש.
      ישב אצלי היום בפרגולה חבר קיבוצניק, שמכיר אותנו היטב עוד מהפאזה הקודמת של טרום-2003.  והוא תמה איך קיבוץ כה שבע ומאורגן לא השאיר איזה זנבנב מהקיבוץ הישן טרם -הפרטה. מה היה קורה לכם אם הייתם משאירים את חדר-האוכל, אפילו במתכונת מינורית, וכמובן באיזה תשלום הולם?  נניח רק לארוחת בוקר קונטיננטלית שלא חייבת להיות מפוארת.  זה יכול היה להיות המפגש החברתי שכל כך חסר. בחצי מליון ש"ח לשנה, נניח, הייתם ממתיקים את הגלולה. ואל תאמר לי שאינכם יכולים לשאת את "הנטל" הכלכלי...
      אי אפשר לסובב את הגלגל לאחור, יענו להשיב את החביתה להיות ביצה.  היינו ממשיכים בחיינו השבעים, העכשוויים עם הרכב המשפחתי, הגנן, העוזרת, ואפילו, רחמנא ליצן, עם בית-הכנסת, - אבל כך היה חברתי ונעים יותר.
       והיום אתה הוא הלורד-שומר-החותם.  מלבד יזמתך לא נותר דבר.
       אני מכה על חטא על בטלנותי המסויימת.  יכולתי לעשות וליזום הרבה יותר,  מאידך כל כך נוח לשבת בפרגולה ולהתבונן ברכבת החולפת, כמו שאומרים.  מעין ישיבת קרנות אקס-קיבוצית.
       אבל אתה תרנגול הכפרות של כולנו.  וכל עוד אתה ממשיך בנאמנותך, יש למה לצפות.
      בהערכה ובברכת חג שמח (מדלגים מיום כיפור  ישר לסוכות...)
    מיכאל בן-דרור.