רוני סובול נחשוני 1977-2017
בתם של חנה וגילי אשתו של דני אמו של רותם (7)


רוני האישה שלי, החברה שלי, אם בני.

כבר 17 שנים חיינו שזורים יחדיו, ושמונה שנים מאז היום בו הבטחנו לאהוב עד שהמוות יפריד בינינו, והנה הוא הגיע באכזריותו הרבה.

שנים התעוררתי לצד החיוך הענק שלך, ויום אחד, בלי התרעה, ענן שחור וכבד החל לרחף מעל חיינו. נכנסנו למסע מפרך, עוצמתי, מקרב ומטלטל כאחת.  את בגדולתך, כמו בכל דבר אחר שעשית, התמודדת בהחלטיות ועיקשות עם האתגרים - ללא לאות, ללא מורא, ללא גבולות.   למדת, חקרת ותרת אחר כל דרך להבריא, ובסוף בחרת להתמודד עם המחלה בעזרת כוח האהבה.

למרות הדרך הקשה והכאב הרב שהסגרת בפנים, המשכת לחייך, גם אם בלילות שכבת במיטה מודאגת וחרדה, עם שחר ידעת לאסוף את הכאב ולהתחיל את היום בחיוך ושמחה, לפעמים אפילו בריקוד לחגוג את הגוף שעוד יכול.

 אני מסתכל לאחור, איזה מסע עברת, איך סחפת איתך ואחריך כל כך הרבה אנשים, נשים, וקהילה.  גדלת לאורך התהליך, נפתחת לעולמות חדשים, וגילית את עצמך מחדש.  אני גאה בך רוני שלי !!

תמיד תהי איתי, הולכת לצידי, עם חיוך גדול על הפנים, והרבה אמונה בדרך. יש בי שמחה גדולה לדעת שבשנים האחרונות מילאת כל דקה, כל שעה, בשמחת החיים, הקפת עצמך בחברות שריפאו באהבתן את ימייך, וחיבקת כל קסם שיש לעולם להציע בשתי ידייך.

 

כשאני סוגר את העיניים וחושב עליך,  אני מרגיש עמוק בלב שהגעת למקום טוב עכשיו. שאת שלמה ושלווה.  אין יותר סבל ואין כאב ואין פחד. רק נפש שלמה ואוהבת.  ואנחנו מרגישים את האהבה הזאת כאן עוטפת אותנו.

 

 

רוני אהובה שלי, לנצח תהי בליבנו ונזכור אותך כפי שאת - אישה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום שלמשך שנים רבות אך מעטות מדי, היה לנו הזכות לחיות בקרבה, בצילה, בחיקה ולספוג ממנה המון ידע, אור ואהבה.

אני מבטיח לך שבימים ובשבועות הקרובים אני אמצא את הדרך להכיל את התהליך שעברנו יחד ומשם לקבל את התשובות והכוחות להמשיך את דרכי ודרכך הלאה ולגדל את רותם שלנו.

לפני כמה חודשים כתבת לרותם בננו תעודת הערכה לסיום כיתה א'. אני רוצה להקריא כאן חלק מהמשפטים שרשמת לו והם מגיעים לו ולך כאחד:

כתבת לו, רותם, אתה מצטיין באהבה לחברים למשפחה ולעצמך.   - את זה הוא למד ממך.

כתבת לו, אתה בעל אומץ ותעוזה להיות מי שאתה, להיות קסם חייכן רגיש ומצחיק.   - בדיוק כמוך, רוני.

שיבחת אותו על היכולת להקשיב ולחבק כשלאחר עצוב ורע.

על היכולת להשתפר, לוותר, לחכות בסבלנות.

שיבחת אותו על היכולת להתגבר על קשיים ומכשולים ולצאת מהם מחוזק ומחייך.

ובלי משים, במשפטך האחרון ציידת אותנו בצוואה - להנות ממה שיש לנו כאן ועכשיו, לחלום חלומות, לבקש משאלות ולנסות להגשימן, בכל הכוח והעוצמה, והעיקר להיות מי שאתה.

סיימת במשפט, אוהבים ומעריכים ותמיד תמיד לומדים, אמא ואבא.

ועכשיו זה רק אני, אסיים באותו המשפט - תהי שלום רוני אהובה שלי, אני אוהב אותך ומעריך, ותמיד תמיד לומד.

אבא של רותם, השותף והחבר שלך.

דני



רונק'ה שלנו,

זכינו להיות איתך 40 שנה

השנים שלנו יחד היו ללא ספק חתיכת מסע.

הרבה זיכרונות ורגעים צפים ועולים.

בתוך המסע היו לנו מחלוקות, אכזבות, כעסים.

אך הרבה יותר חשוב מכך, היו לנו השלמות, שיחות אין-סופיות, תמיכה, צחוקים, חיבוקים והמון אהבה וחברות.

ידענו שתמיד, לא משנה מה, יש לנו אחת את השניה, תמיד אחיות.

רונק'ה שלנו אנחנו יודעות שאת במקום מואר, חם, שעוטף אותך באהבה.

אנחנו האחים והאחיות שלך, מבטיחים לנסות ולהגשים את שביקשת לעצמך – להתמקד בחיים ובמטרה לחיות!

תודה אהובה שלנו – היי שקטה, עכשיו הכל בסדר


רונקה. רונקה. רונקה. 

מאיפה מתחילים ואיך מסכמים? 40 שנה שאנחנו צועדות ביחד. יד ביד. ארוחות, מקלחות משותפות, טיולים, גן ובית ספר, אכזבות, סודות ואהבות ראשונות, אספנו ושזרנו סיפור חיים פרטי ומשותף. הולכות ביחד תמיד. קיבוץ ישן וטוב שמעצב מציאות שחלפה לבלי שוב.

מוזר. ממש מוזר לסכם. הסיפורים שלנו כל כך רבים וכל כך מלאים בצחוק ובהומור שלך. ותאמינו לי היה מצחיק! כמו בפעם ההיא בחרמון בשיעור סקי, כל הכיתה כבר מוכנה בשורה עם המגלשיים כשלפתע ימין ושמאל רוני נעלמה...כבר התחילה לבדה לגלוש. מקסימה שכזאת. כמה ידעת לקחת את החיים במידה הנכונה ובצחוק המתאים.

את זרמת עם הזרם, והתאמת את עצמך למקום ולרגע בצורה נכונה. למדת, נישאת לדני והולדת את רותם.

בשנים האחרונות עם הידיעה הקשה על המחלה, הכרנו את אותה רוני. אבל רוני שלמה יותר, יישמע מוזר... אבל בריאה יותר, מלאה בחיות בלתי נתפסת, סוחפת אופטימית ומובילה אחריה שובל של פסיפס אנושי מרתק. ראינו כיצד את פוסעת בצעדים מדויקים להדהים.

לפני חודש חגגנו יחד יום הולדת 40 ואמרת: "בין אם יהיו אלו חיים קצרים או ארוכים, אני בוחרת בחיים מלאים במשמעות. חיים מלאים". וכך הרגשנו וחווינו אותך תמיד. מלאה, עשירה, חכמה, מעניקה, מייעצת, מלמדת, נותנת מעצמך, רואה מעבר למילים ולזמן.

גרמת לנו, לבנות הקבוצה להתאחד מחדש. נפגשנו ובילינו עד השעות הקטנות, לא רצינו שייגמר לנו הלילה.

נאבקת בגבורה. קיווינו יחד איתך שהדרך שיצאת אליה תתעצם ותוביל אותך למחוזות רחוקים אחרים.

הדרך תמה, הקשרים העבותים שרקמת בעולם הזה ובעולמות עליונים, אינם נעלמים עוד. הכוח שנטעת בנו לא ישכח ויישאר בנו כל הימים.

תכיני לנו סיפורים מצחיקים,

אוהבים כיתת נרקיס רקפת.

כרמית.




תאריך מאמר מקורי
28/9/2017
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 2

  • חנה יקירה
    2/10/2017

    בת כיתתך

    חנה יקירה

    היי חזקה ומהשמים תנוחמי.
    חושבת עליך ומעריכה מאד.
    שלא תדעי עוד צער!

  • כמה קשה לכולם!
    28/9/2017

    רן סביר

    כמה קשה לכולם!

    רוני ז"ל
    אחרי כמעט שנה שפתחתי קבוצה בפייסבוק כל כך רצית לעשות מפגש חברים שלך.
    והכי חשוב שכל כיתת רקפת-נרקיס  יהיו  במפגש.
    היית שמחה ורצית שזה יהיה  אבל זה לא קרה.
    כאב לי לשמוע על כל מה שעברת בשנים האחרונות ועוד יותר לשמוע מחברים קרובים שהמצב רק החמיר.
    תמיד אזכור אותך למרות שבשנים האחרונות לא היינו בקשר .
    הילדה רוני נחשוני מכיתת רקפת-נרקיס.
    תנוחי על משכבך בשלום .