הסליקים מהספר "ימים בחולה" - מיכאל בן דרור

הצורך הקיומי בנשק לא פסח גם עלינו. וכך נולדו ארבעת הסליקים של חוליות לדורותיהם.

הסליק הראשון הוקם כבר ב 1941, בסמוך להעברתו של ה"צריף השחור" משאר ישוב והקמתו כאן (ר. פרק "מבנים ראשונים"). הסליק עצמו נחפר בלילות בלבד, בסודי סודות, והאדמה פוזרה במקומות שונים בחצר.


רק אריה גל, אורי הוימן ואפי פרום היו שותפים לסוד הסליק. החפירה הייתה ממש בפתחו של הצריף, ונעשתה רק כשאחרון החברים הלך לישון. כד חלב נקבר בבור, ובתוכו שכנו האקדחים והרימונים הראשונים. מפעם לפעם נפתח הסליק על מנת לבדוק את הכלים, ולוודא שלא חדרה רטיבות. באחד מלילות הבדיקה נפתחה דלת אחד החדרים, וחברה עשתה דרכה לשרותי השדה שבחוץ. אפי פרום נזעק והדף אותה בחזרה לחדר, עד אשר כוסה המחבוא. ועד היום אין איש יודע את סיפור הכיסוי...

את שני האקדחים ו 4 הרימונים הראשונים העביר אריה, בתוך קופסת נעליים, בנסיעה באוטובוס מנטעים. בביקורת הבריטית בראש פינה ירד אריה במסעדה של שנדור (בית הבזלת שמול המשטרה), ותפס את נער הפרא קלמן, שלימים היה בעל תחנת הדלק. קלמן השובב היה מוכר היטב לבריטים, ונע באופן חופשי בין המסעדה של שנדור למסעדה של גיטל שמדרומה. אריה רמז לקלמן להעביר את החבילה למסעדת גיטל שהייתה כבר מצפון לצ'ק פוינט.וכך חנכה קופסת הנעליים את הסליק הראשון.

הסליק השני

הכבודה הבאה הייתה מצבור של 15 רובים גרמנים ומקלע אנגלי, שאנשי הביטחון, בהוראת "ההגנה", נצטוו להעביר מנטעים לגליל. קיבוץ דן שכן בראשיתו ליד כפר סבא. שם השתלמו החברים אצל הדבוראי הנודע חיים קלמן (הנה כי כן הדרך אל הסליקים בגליל רצופה בקלמנים). בניצוחו של זאב שטיינהרט (שוהם), הועמס נשקנו החשאי על משאית, שיצאה באישון לילה מנטעים לכפר סבא. משם המשיכה צפונה, כשהיא גדושת כוורות ושלטי "זהירות דבורים" בכל השפות מלפנים ומאחור. היעד היה שדות תלתן הבר שלידנו... כמובן שאיש לא העז לבדוק את הכבודה המזמזמת. בהגיעה לחוליות התרחק אריה עד מאוד מהמטען העוקצני, שכן היה אלרגי לעקיצות דבורים.

כאן כבר לא הספיק כד השמן. היה צריך לחפור סליק חדש וגדול. הגורל נפל על המטבח דאז, (צפונית לנוקטה של ימינו) שהיה בשלבי בנייה. 


ושוב, באישון לילה, מבלי שאיש ידע על הפעילות, יצאה חבורת הסליקאים לחפירה. בפעולת בזק של לילה אחד נחפר הסליק באורך של 2 מ., הנשק הוכנס, והמקום שב וכוסה. הדבר נעשה באופן כה מושלם עד כי הרצף, שבא בבוקר להמשיך בריצוף המטבח, לא ידע דבר על המתרחש מתחת לפני הקרקע. לא עבר זמן רב והחליט מי שהחליט, שממש מעל הסליק אמור להיבנות כיור לשטיפת סירים. זה היה כבר יותר מדי לסליקנו, שכן הרטיבות הייתה מובטחת.

הסליק השני עובר מקום

ואכן בשעות הקטנות של הלילה הועבר הסליק ונטמן מתחת לבית בטון, שהיה בתהליך של בניה. היה זה הבית הצ'כי, שממזרח לבית אורן, אחד משלושת הבתים בהם שכנה פעם החברה הבוגרת. יציקת הבטון כללה הרבה מאוד דֶבֶש (דל"ת ובי"ת צרויות), שהן אבנים המוטבעות בבטון על מנת לחסוך במלט. כך גם הייתה התשתית לרצפה. אבירי ה דֶבֶש היו ראובן רוזן ובהמשך שלמה קוגל, שפיתח את הנושא לדרגה של אמנות ממש. הבטון ללא בטון...

ושוב צצה בעיה.שכן לפתע הוחלט שהמבנה ישמש כבית התינוקות.

הסליק השני עובר שוב

לאחר שיקולים לכאן ולכאן החליטו "אנשי הסוד", כי אין זה ראוי שמתחת לבית התינוקות יהיו רימונים. על כן הועבר הסליק בפעם השלישית, אל מקום הסמוך למשאבת המים מן הבניאס. ( מדרום לשורת הצריפים. בערך במקומו של בית אנוליק-ווינמן). כאן כבר הוגדל הסליק והורחב, והנשק הוטמן במיכל מתכת גדול ואטום. הכול היה "צפיחית בדבש" עד שאנשי הנוי החליטו לטעת שם חורשת איקליפטוסים. חורשה, שלימים הפכה למקום תליית רשתות המדגה.


הסליק השלישי

בשנת 1946 התקבלה כמות גדולה של נשק מ"ההגנה", כולל רכש "פרטי" של אריה וחברי הקבוץ. הנשק כלל כבר מרגמה, מספר מקלעים והרבה תחמושת. וככתוב ..."ויהי בנסוע הארון"... שוב עברו על החופרים כמה לילות ללא שינה. הפעם הוכנסו עוד שני חברים (עלומים...) בסוד הסליק, ונחפרה חפירה גדולה, של 2 מ.על 2 מ. בעומק של 1.5 מ., במטע התפוחים הצעיר. (בערך באזור בו הייתה בהמשך סככת אריזה גדושת ארגזים). לשם, חשבו המתכננים, לא תגיע יותר ידם של הבנאי, הנויניק או הנודניק. (המקום אמור להיות היום בערך בבית לוי – בר לוי).

עדה ליפמן ממיינת תפוחים בסככת האריזה 1947


אגב, מרבית תעודות הזהות של החברים הוטמנו גם הם בסליק. אורי הוימן חפר והטמין ארגז לחם עם התעודות הנ"ל. לבקשת הבריטים להזדהות צריך היה להשיב ב "יהודי מארץ ישראל". רק במלחמת העצמאות חוסל הסליק, והתעודות חזרו לחברים. אך למעשה, הבריטים לא הטרידו את חוליות וקיבוצי הסביבה. מרדף הסליקים שלהם, בנוסח "השבת השחורה", הסתיים תמיד באיילת-השחר. משם צפונה לא נערכו כל חיפושים. האמירה השגורה בימינו, שהממשלה לא "סופרת" את הפריפריה, הייתה נכונה גם אז, בשנות הארבעים של המאה הקודמת...אלא שאז היו בה יתרונות.

 בהמשך המטע נעקר, ובכלל שטחי המטעים נהדפו צפונה. ידם של הבנאי והנוייניק כן הגיעה למקום... ומה היה בסופו של אותו סליק, אין איש יודע. אך מהיכרותנו עם הנפשות הפועלות אין להניח שהסליק נמצא עדיין במקומו. איש מאנשי הסוד איננו נמצא עוד עמנו.

 תיק"ו...



 

תאריך מאמר מקורי
12/11/2017
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 2

  • למיכאל בן דרור
    19/11/2017

    דני רינגל

    למיכאל בן דרור

    למיכאל אני נהנה לקרוא את מעללי הקיבוץ, דרך כתיבתך הקולחת !!!

    זיכונות של מקומות ואנשים שאינם עוד.
    יישר כויח !!! 

  • איפה שכן בית התינוקות הראשון?
    14/11/2017

    אמנון ארבל

    איפה שכן בית התינוקות הראשון?

    בימים האחרונים (אוקטובר 2017) נהרס הבית הסמוך למקלט שמתחת למועדון.

    מצפון לו מעבר למדרכה שכן הבית הצ'כי המוזכר בכתבה זו כבית התינוקות שמתחתיו שכן הסליק השני. 
    לפי זכרוני בית התינוקות הראשון היה הבית שנהרס ולא הבית הצ'כי המוזכר בכתבה.
    מי זוכר?
    אמנון