יומן דווארה - ינואר 1941 - דוד זוננפלד

עמוד 5 (המשך)

1 בינואר 1941

ביקרו אצלנו משה אליוביץ', ושמעון משפיץ ויהודה סנדלר מלזזה. הבחורים עבדו באורווה וסוכה. מזג אוויר די יפה. נוח, שאתמול נסע, לא חזר היום. הבחורים מנעמא היו אצלנו והזמינו אותנו לביקור אצלם. הביאו סוס מאת כמאל אפנדי שישמש אצלנו סוס שמירה.

2 בינואר 1941

מזג האוויר יפה. ד"ר ברגר מחיאם אל-וואליד ביקר אצלנו. אריה תפס פרות ערביות בשדה והכניסן לחצר. בעל הפרות בא אחר כך להתחייב להתנהגות טובה. מצב הרוח היה היום טוב מאוד, שרנו בערב, ושתינו תה, וכ"ה.

3 בינואר 1941

יום ו'. לפני שבוע שכחנו את השבת בכלל. היום מרדכי וקרה נסעו לחיאם כדי לקחת משם דברים, מיטות, חפצים וכ"ה. אחרי הצהרים בא יצחק והיינו שמחים מאוד. יש הרבה לברר, ערעור הגבולות בין סלחיה וביננו.

4 בינואר 1941

יצאנו היום לסמן את הגבול עם סלחיה. גם יצחק עובד היום אצלנו. הטרקטור לא היה בסדר, אך יצא אחרי שעתיים עבודת תיקון. בערב הוזמנו אצל אחמד השומר הערבי שלנו מטעם קק"ל לשתות קפה. נתפסו על השטח שני ג'מוסים – תאואים – והכניסום לחצר. הייתה שיחה ממושכת עם יצחק על סידורים שונים, על השאלה בפרט מה עלינו לעשות כשנגמור בעבודת  הזריעה. אולי נוכל לעבוד בדרך בחיאם בהובלת זיפזיף וחצץ. דיברנו גם על בניינים. הבהמות טרם נכנסו טוב לעבודה.





5 בינואר 1941

היום מזג אוויר יפה. זרענו בפרדות 30 דונם בערך, שעורה. הפלחים מדווארה התחילו לחרוש על השטח שלנו. הודענו לנוח על כך וחיכינו שיבוא, אולי גם משטרה. הוא בא בצהריים והוחלט מחר לחרוש עם אנשים מבחוץ. דפנה תבוא לחרוש בשטח הדרומי מן הדרך. יבוא עוד טרקטור מחיאם. התנהל ויכוח על שיטה זו של חריש פוליטי, שהיא בשביל הקרקע מאוד לא רצויה. יצחק גם היום עבד ויהיה גם מחר עוד כאן. היו הרבה ערבים אצלנו שכבר יודעים את הזמן אימתי יש משהו לאכול. בעלי התאואים באו ועשו רעש גדול.

עמוד 6

6 בינואר 1941

יום של חריש פוליטי. בבוקר בשעה 8 התחילו 3 טרקטורים לחרוש: מרדכי, הטרקטור שכמאל ודפנה תחת השגחת המשטרה. 15 ערבים באו עם מקלות והפריעו את עבודתנו. נוח ליווה את הטרקטורים עם האקדח ביד. הערבים התנפלו על הטרקטורים, שהפסיקו לחרוש. המשטרה מופיעה והטרקטורים מתחילים שוב לחרוש. שוב התחילו להרביץ מכות – המשטרה לערבים – ולפי פקודת הסרג'נט הפסיקו לחרוש עד למשפט. שוטרים באו, אכלנו, שתינו והכל היה בסדר. פרנס בא והוא ויצחק עזרו בעבודת המטבח. נוח התרוצץ כל היום. זרענו היום 30 דונם. בסך הכול זרענו 20 דונם פול, 40 דונם חציר, 40 דונם שעורה.


7 בינואר 1941

היום היה לערבים חג, לכן לא חרשו הם. ה"חדש" בא לביקור. מחר יהיה שוב יום של חריש גדול. הספקנו היום 20 דונם פול, 2 דונם חיטה, 3 דונם שעורה לחציר.

8 בינואר 1941

ביקשנו היום את הטרקטור של דפנה לעבוד בשבילנו, אך אלה לא הסכימו לתנאים שלנו – החזרת ימי עבודה – והעמידו את דרישתם, שיבול השטח שהם חורשים וזורעים – גם בשבילם. לסוף דרשו בחריש נגד תשלום 60 גרוש לשעה, וכמובן לא הסכמנו למחיר זה. נזכור עוד פעם מעשה זה של משק דפנה! לא רצינו בשום אופן להסכים לתנאי דפנה, שיחרשו הם בעד השטח, ולא רצינו לתת להם לחרוש, אך נוח לחץ עלינו בצורה כזאת ודרש בכל תוקף חריש היום, ולא יכולנו לעמוד בפני לחץ זה והסכמנו סוף-סוף לדרישת דפנה. גם משה אליוביץ, עמיחי קרול ונחמן היה אצלנו, שאף הם תמכו בדרישה של נוח שלכל תנאי רצה לחרוש היום. אחר-כך יצאו צבי ומרדכי עם האנשים האלה לסיור גבולות. מדובר שנקבל באביב שוב את השטח הדרומי מן הדרך אם דפנה לא יעבדוהו. ביקר גם היום אצלנו גדעון באום, יוצא הכשרת הולנד. זרענו היום 12 דונם פול ו-15 דונם חיטה, שעליהם אין לנו הרבה תקוה להצלחה.

9 בינואר 1941

גם היום מזג האוויר היה יפה והמשכנו בזריעה. זרענו כ-18 דונם פול. אפרים בא מדגניה כדי לעבוד כאן והתחיל גם תכף ומיד לעבוד עם זוג פרדות. חנן נכנס באופן קבוע לשמירת לילה ועזר עוד ביום קצת במטבח. נוח בא, וגם יהושוע, מורה לערבית. הבחורים עבדו בחצר.

10 בינואר 1941

חרשנו עוד היום, ובאו ערבים שלא רצו לתת לעבוד לטרקטורים, כי טרם קיבלו את הכסף כמו שקק"ל הבטיח להם. שלחנו פתקה לנוח אך לא קיבלה. אבל מחר ירד גשם. הספקנו לזרוע היום 18 דונם פול.

עמוד 7

11 בינואר 1941

רק בבוקר שעה יכולנו עוד לחרוש וזרענו דונם אחד פול, אחר כך ירד גשם וכל אחד הסתובב בחצר. אהרון בועז בא עם המשלוח שהזמנו בנטעים, ז"א המשלוח הגיע עוד רק עד כפר גלעדי. בערב שתינו קפה אצל אחמד ושרנו אחר-כך. אחרי-כן שתינו בליפט תה ושמענו תקליטים על הפטפון.

12 בינואר 1941

היום זרענו 15 דונם פול. פרנס ביקר אצלנו ודיבר אלינו במילים רציניות מאוד, שמצבנו איננו נעים, כי בהחלט לא הספקנו לחרוש הרבה ובצורה כזאת ייקחו שוב ממנו את האדמה, גם הערבים וגם היהודים, היה לנו מצב רוח מאוד לא טוב. יצחק בא, ביחד עם שושנה רוזן, שכבחורה שניה באופן קבוע תישאר כאן. יצחק מסר לנו דו"ח על המצב במוסדות. המחלקה להתיישבות איננה מסכימה להוציא אף פרוטה לסידורים זמניים, ואינם רוצים לדעת שום דבר על המחנה שלנו, הקרן הקיימת איננה מעוניינת ואנשי הביטחון דורשים סידורים שונים. המצב הוא קשה מאוד.

13 בינואר 1941

ירד גשם ולא הייתה עבודה. צבי וראובן נסעו לקחת את הדברים מנטעים שהגיעו לכפר גלעדי. אחיעם קרול ובנימין מכפר גלעדי באו לדבר על סידורי הביטחון. נוח טרם חזר. יש היום ישיבה עם הערבים, לפי הנראה העניין לא יסודר עוד, כי הם דורשים הרבה אדמה. יצחק נסע, אך שמענו אחר-כך לא לנטעים אלא לדפנה, כי שמע בחלסה שיוסף נחמני נמצא שם. אנו מאוד סקרנים לדעת מה יצא מכל הדברים האלה.

14 בינואר 1941

גם היום ירד גשם, עגלה נסעה לחיאם ואפרא ישן כל היום. נוח בא עם חדשות אינם משמחים, קק"ל מאוד לא שבעת רצון עלינו, היא איננה מעוניינת במחנה הזה שלנו אלא רק בדבר הזה שהאדמה תיחרש. יימסרו מהאדמה שלנו עוד 200 דונם לדפנה ו-100 דונם לערבים. גם לא רוצים לתת לנו תקציב ולא אכפת להם אם נשב כאן בלי פרוטה. המצב איננו טוב!

15 בינואר 1941

יום יפה. הבחורות כיבסו. יורם וראובן נסעו עם העגלה לכפר גלעדי, ואמנם חיפשנו אותם כל הזמן עם המשקפת, האם יבוא, אך לא חזרו. פתאום אחרי הצהרים הופיע ראובן וסיפר שהם שקעו בבוץ. אי-אפשר היה אפילו כמעט לרדת מהעגלה, כי אז נכנסו עד הבטן לתוך הבוץ. ראובן לקח בשביל שניהם אוכל בשביל הלילה והם נשארו באמצע הדרך עם העגלה. היה להם עוד לאכול ריבה כי פח הריבה התקלקל וכל הריבה יצאה והעגלה הייתה מלאה, מלאה יורם אכל כל הלילה מהריבה הנשפכת על פני העגלה. שני השומרים שלנו, אריה ואחמד נסעו היום!


עמוד 8

16 בינואר 1941

היום שמעון מקלר ועמיחי קרול ביקרו אצלנו. הם ביקרו יחד עם צבי ומרדכי את השדות ודיברו על המשך העבודה. הוצע לקחת עוד זוגות עבודה לחריש מהמשק המשותף בלזזה ומשאר ישוב. מדובר גם על צורת ההמשך של המחנה, כי קשה יהיה אחרי חצי מרץ לגור כאן באוהלים. מקלר מציע שנעביר לכאן את חדר האוכל משאר ישוב.

17 בינואר 1941

יורם וראובן הביאו את יתר הדברים מכפר גלעדי. אריה חזר מנטעים וסיפר לנו את החדשות מן הבית. בערב שוחחנו והוחלט, לפי ההחלטה בנטעים גם, שמרדכי ייסע לקורסים לפלחה ולמכונאות. בדרך שקעה העגלה ונשבר היצול.

18 בינואר 1941

מכל הסביבה עלו כ-25 זוגות על השטח לחרוש. מסרנו את זה למשטרה, שגם באותו יום עוד באה. לפי פקודתו של נוח אסור היה לנו להתערב בדבר. היום קיבלנו את השיעור הראשון בערבית מאת יהושוע, מורה לערבית במשקי הסביבה, הוא הבטיח לנו להבא לבוא פעמיים בשבוע. המשכנו בעבודת ביצור המחנה.

19 בינואר 1941

יום גשם. עבדנו בסידורים בחצר. דיברנו על העתיד. הגשם נכנס לאורווה ואנחנו מוכרחים למצוא אמצעים למנוע את זה אחרת כל הפרדות תחלינה. גם הירדן עולה ועולה, כבר מעל שני מטרים. מה נעשה אם יעלה הירדן מעל גדותיו? המים מלוכלכים נורא ואין אפשרות לשתותם. יורם סידר ארון לכלי עבודה ומחסן. מרדכי הלך עם הפרדות לדפנה לפרזלן.

20 בינואר 1941

היה בשבילנו יום רב מאורעות. בבוקר השכם הייתה שריפה של הפרימוס. ראובן, ששמר, צעק נורא אך כל נזק לא נגרם. הרגשנו בבוקר ברעידת אדמה חזקה. הכפר הערבי הוצף לחלק גדול. הערבים קיבלו פקודה מאת כמאל אפנדי שאוסרת עליהם לחרוש את אדמתנו. בחיאם אל-ואליד פרצה טיפוס, והרופא היה כאן ואסר לנו לשתות ממי הירדן ולשמור על האוכל ולאכול הרבה פירות. הגיעו אלינו חדשות מלפני שבוע על הפצצות ברמלה. גמרנו את הצד הדרומי והמערבי מתעלת הביטחון וסביב האוהלים, והקמנו את האוהל הרביעי. העגלה נסעה לחיאם להביא קורות.

21 בינואר 1941

ראובן ויורם רצו להקים את האינסטלציה למקלחת לפי ציור מאת אהרון בועז. משאבה הייתה צריכה להעלות את מי הירדן עד לחוף לטנק גדול שהעברנו מחיאם. אבל הסידורים היו יותר מידי קשה להם, והחליטו לשאול קודם בן-אדם יודע דבר, או למסור את זה שוב לאהרון.

22 בינואר 1941

היום גמרנו את התעלה השלישית מחפירות הביטחון. בבוקר בא נוח בוגרד

עמוד 9

מגניגר שמטעם חבר הקבוצות בזמן ההתיישבות הראשון יהיה המדריך שלנו. הוא ראה את כל השדות ונתן עצות חשובות על המשך העבודה. ביקר היום גם קצין הגפירים, שדרש חומת אבנים בגובה של בן אדם. באו מנטעים זאב לביקור, וחזר דוד, שהבריא מהקדחת שהתקיפה אותו בזמן היותו בנטעים, ושיישאר עכשיו אצלנו.

23 בינואר 1941

עבדנו בחפירות מסביב לאוהלים ובחידוש הגג מעל האורווה. הערב בא נוח ובררנו אתו כמה שאלות בקשר עם עיבוד האדמה ושאלות העתיד. נתקבלה ההודעה שיהודה סנדלר מלזזה מת לאחר הקטטה עם שני ערבים צעירים.

24 בינואר 1941

אריה ודוד נסעו להציג אותנו בלוויה של יהודה סנדלר, שנקבר בלזזה. נחרש ונזרע על השטחים על התל. הפרדה הלבנה – ראשונה – ברחה ונתפסה על ידי ערביי עבסייה. בערב ישבנו קצת לעונג שבת, שרנו ואחר כך התחיל ויכוח פרינציפיוני על שאלת חריש פוליטי וחקלאי יותר, לרגל מברק שהתקבל מאת משה אליוביץ' שצריכים להשגיח האם הערבים לא יעלו על השטחים שלנו, כי מרדכי התנגד לחרוש מחר, לפי דעתו האדמה עוד לא מספיק יבשה. הוחלט למחרת לראות את השטח הצפוני של בני עזוז, שנוח רוצה להחרשה.

25 בינואר 1941

נמשך החריש בשטחים על יד התל, אף נזרע שם. השטח הצפוני על יד גבול עבסייה. משה מחיאם בקר אותנו בערב וסיפר הרבה בדיחות, צחקנו והבחורות התאדמו.

26 בינואר 1941

למרות זה שהשמים בבוקר לא היה נראה יפה ביותר, בכל זאת מזג האוויר החזיק מעמד וזרענו וחרשנו. גם הערבים חרשו על השטח שלנו על אדמה הבלתי חרושה. שלחנו הודעה למשטרת חלסה, שנתנה מכתב למסירה למוכתר של דווארה. זה בא אלינו אחר כך ואמר, שגם לפי פקודתו הפלחים לא יפסיקו את החריש. בערב הגיע מברק מאיילת השחר האם גמרנו בעבודת ביצור המחנה.

27 בינואר 1941

היום יפה, והספקנו לזרוע 24 דונם שעורה. בבוקר חרשו גם הערבים על האדמה שלנו אבל הפסיקו, כשבאה המשטרה לאחר ביקור אצלנו. שמענו אחרי הצהריים, שאברהם דנובסקי, חבר חיאם אל ואליד מת בבית החולים בטבריה, לאחר מחלת טיפוס. הלוויה הייתה צריכה להיות בתל-חי ודוד רכב שמה כדי להשתתף בלוויה.

28 בינואר 1941

נזרע על השטח הצפוני – המשך שטח החציר – על-יד גבול עבסייה. יום שוק בחלסה. דוד היה שם וקנה, בין השאר, גם בשר. הוזמנו לחלסה כל פלחי דווארה למשטרה והוסכם הסכם שאנו – קק"ל – לא נחרוש שטחים שיש לפלחים תביעות עליהם, בתנאי

עמוד 10

שגם הם לא יחרשו שם. אחרי הצהריים ה"חדש" היה אצלנו, כדי להודיע לנו על ההסכם הזה – אולם כבר דוד הביא את ההודעה הזאת מחלסה. מדובר שם עם נוח, שנחרוש את כל השטחים של ה"חדש", עד כמה שנספיק עוד ונזרע את השטחים החרושים. בערב התחיל לרדת גשם ויתכן הדבר שגמרנו בחריש ובזריעה לגמרי.

29 בינואר 1941

מזג האוויר לא היה יפה וירד גשם, לא זרענו, אבל הלכנו מסביב כל השטח שהוא צפונה מן הדרך, רק כדי עוד פעם בדיוק לראות את הגבולות ואת השטחים של ה"חדש", ושל הפלחים. ד"ר מלקין היה כדי להכניס את הפרדות לחברת ביטוח "החקלאי". לפי דעתו הפרדות במצב די טוב. בערב הייתה מסיבה קטנה לרגל גמר הזריעה. החלטנו בט"ו בשבט – 12 בפברואר – לנטוע עצים על-יד המחנה לאורך הירדן, נקשור את זה עם מסיבה קטנה והזמנו את כל הקבוצה. החלטנו גם לסדר גן-ירק קטן לצורכנו.

30  בינואר 1941

אפרא יצא בבוקר לחיאם, כדי לעבוד שם ברפת שבוע ימים. לא יצאנו עוד לחרוש כי האדמה טרם הספיקה להתייבש. עמיחי קרול ביקר אצלנו ועבר עם מרדכי את השטחים. אחר-כך סידרנו כמה חשבונות. הוא מציע לנו לזרוע כ-5 דונם תפוחי אדמה אם רק אפשר יהיה להשיג זרעים. כתבנו את זה לנטעים, אף על כמה זרעים אחרים לגן ירק קטן על-יד הבית. עמיחי הציע לנו לקנות את הפלטפורמה הגדולה של המשק המשותף בלזזה. דוד נסע אתו שמה וקנה את העגלה, הוסכם על מחיר של 32 לירות. הזדמן לו לדוד לדבר שם עם אנשי ועד הגוש, שהבטיחו בקרוב לבקר אצלנו. הוא חזר ביחד עם יהושוע, אך רק מחר ייתן את השעורים. הערב בא נוח ודיברנו אתו על המצב כלפי הערבים וכלפי קק"ל. במשך היום בא גם ד"ר ורבר שהעמיד על-יד מקום הרחיצה שלנו מודד גובה המים בירדן. עלינו פעמיים ביום למדוד, לשכר של חצי לירה בחודש. הבטיח לשלוח לנו גם מודד גשמים. היו המוני ציפורים על הפול, וצרוד לגמרי חזר חנן ש... הביתה.


31 בינואר 1941

יום שבת. כמה אנשים יכולים היו לקחת שבת, כי כה וכה מזג האוויר לא מסוגל לעבודה. לפני הצהרים אפילו ירד גשם. בערב שוחחנו על קניית הסוכה מקק"ל שהוקמה בחצר שלנו. הוחלט לא לקנותה. הוחלט גם את הסוס השני של כמאל אפנדי, לאחר שתתרפא הפצע שלו.

דפדוף ביומן המלא


לדפדוף קדימה או אחורה יש להתקרב עם העכבר אל הקפל בפינה השמאלית התחתונה וללחוץ.
מומלץ לצפות במסך מלא.
משתמשי טלפון סלולרי שימו לב: ניתן לדפדף רק בלחיצה על "מסך מלא". אם לא עוברים למסך מלא התצוגה יוצאת משובשת.


תאריך מאמר מקורי
2/1/2018
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!