דרור שלזינגר 1971-2017

תוכן עניינים

אילאיל אשתו של דרור

יורם יצחקי חבר ומנהל של דרור

בנצי הורוביץ - קרוב משפחה

אורית שלזינגר אחותו של דרור

איריס שלזינגר גיסתו של דרור

מורן בשם הגיסים והגיסות מצד אילאיל

מהחברים בכיתה

מיכל ארבל בת כיתה

אילן למרוביץ חבר לעבודה

אמילי – חברה לעבודה

אורון – חבר מהצבא

יאיר אביה של אילאיל

הילה גרסטל חברה קרובה

רחל שדה – שיר


אילאיל – אשתו של דרור

"ובנפלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,

יקנו לו אחוזת עולם,

ליד אמות המים השקטות....

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"


דרורי אהוב יקר שלי

השיר האהוב עליך נכתב ממש עליך.

הראש מסרב להאמין. הלב ממאן להיפרד.

אין מילים שיכולות לתאר את הריק שנפער בתוכי.

דרורי, העוגן, התמיכה, האהבה האינסופית, הבית, המשפחה, האדם.

מהיום שפגשתי אותך אמרתי שאתה האדם הטוב ביותר שהכרתי.

אם רק היית יודע כמה אנשים נוספים חושבים זאת. חלקם הגיע ממדינות רחוקות מאוד כדי להיות כאן אתך היום.

ידעת לעשות הכל באופן הכי אמתי, אוהב, ברוחב לב שאין כמותו ועם כל נשמתך הטהורה.

תמיד טובת האחר היתה קודמת לטובתך שלך.

כל כך הרבה פעמים הייתי מבקשת ממך שלפעמים תחשוב גם על עצמך. אבל עכשיו, דרורי יקר, רוצה שתדע, שגם שאמרתי לך את זה, בלבי תמיד הייתי כל כך גאה ונפעמת איך באופן האמתי ביותר אתה תמיד, אבל תמיד, חשבת קודם על האחר.

אהוב שלי, כל כך הרבה שנים נתת את כל כולך למדינה, המדינה אותה כה אהבת ורצית עליה לשמור. התחושה שלך שבעשייה הצבאית אתה שומר עלינו ועליה – הביאה אותך לשרת את המדינה במשך 25 שנה, בין היתר בתפקידים המסווגים והמשמעותיים ביותר.

במהלך תקופת השחרור שלך חיית ונשמת את הבנות האהובות שלנו – כמה נהנית מהזמן הרב שביליתם יחד. כמה שהן נהנו.

לאחר חופשת השחרור התחלת בדרך חדשה לגמרי בחברת וולב שמפתחת מסתם ללב. 

יורם היקר הבין שאתה בחופשת שחרור ושאתה האיש הטוב ביותר להיות מנהל האופרציה, למרות שהיית נטול כל ניסיון בתחום.

מהר מאוד נכנסת עמוק ללב, תרתי משמע, הן בידע שרכשת בנושא הלב, הן בלבם של העובדים.

לפני זמן קצר עברה החברה משבר ונאלצת לפטר מעל 20 עובדים מסורים שהערכת. אף לא אחד מהם, מאותם עובדים שפוטרו, נתן לך תחושה לא נוחה. נהפוך הוא, כל אחד מהם הודה לך על מי שאתה.

כן, נכנסת עמוק ללב של כולם.

לא הפסקת לחשוב על פתרון לבעיית הלב.

אביך היקר נפטר מהתקף לב כשהיית בן 3.

עוזי, אחיך היקר, עבר לפני שלושה חודשים אירוע לבבי קשה.

המסירות, הדאגה, החפ"ק הרפואי היומיומי שניהלת עם מיטב הרופאים בארץ, היה נדיר מסוגו. זו היתה המטרה העליונה שלא נתת לה מנוח.

ביום רביעי התרגשנו כל כך שעוזי שוחרר לביתו אחרי 3 חודשים. שלחת הודעה מרגשת לכל המשפחה מהצד שלי והודית על כל התמיכה והעזרה. סיימת את ההודעה עם ביטוי שהיה לחם חוקנו בתקופה זו – "מחשבות טובות יוצרות מציאות טובה" ואיחלת שנדע רק בשורות טובות.

יום למחרת נדם ליבך.

והכאב, הכאב שאין לו סוף.

אהוב שלי,

מבטיחה לנסות להיות חזקה כמו שהיית רוצה למען בנותנו.

הלוואי שאמצא את התשובה לשאלה שכל הזמן הן שואלות – איך אפשר לחיות בלעדיך?

דרורי שלי,

מבטיחה לעשות כל שאוכל ולגדל את 3 בנותנו האהובות, שאתה כל כך גאה בהן, כפי שתכננו.

אתה תהיה איתנו לאורך כל הדרך, בכל מקום ובכל דבר, לעולם.

ביום חמישי הארור בו נדם ליבך, הציעה נעמה שלנו להפריח לאבא בלוני הליום עם ברכות. וכך בתוך הכאב העצום שלנו, כתבנו לך מכתבים ושלחנו לך אותם לשמים. הבנות האהובות ואני רוצות להאמין שקבלת אותם ובטוחות שהחיוך הכובש שלך, המלא בנשמה הענקית והטהורה שלך – יהיה איתנו לעד.

אוהבת אותך תמיד וכבר כל כך מתגעגעת.

אילאיל

חזרה לתוכן העניינים


יורם יצחקי חבר ומנהל

שמי יורם יצחקי, הכרתי את דרור לפני כ 25 שנים ביחידה, הייתי מפקדו כעשור. בשנה האחרונה הייתי מנהלו עת היה מנהל התיפעול של החברות האחיות בקבוצת מדינול.

דרור, אהבתי אותך אהבה עזה, חיכיתי לך שתישתחרר ותגיע אלינו, ארבתי לך עם השיחרור, תיכננתי לך קריירה ארוכה עד לפיסגה, ואינני מאמין שאתה שוכב לפני בארון ואני מספיד אותך. לא נתת לי הזדמנות להגיד לך "סע עכשיו למיון", חמקת לי בין האצבעות. 

ובכמה מילים על האדם והנשמה שבך דרור- כולם כאן הכירו.....את העיניים הכחולות כים, האור בעיניים, טוב הלב, החיוך, התבונה והנחישות, אף אחד לא פיספס את האור הזה שלך.

ועל דרור המנהל, המפקד- אדם סקרן, נבון, שקול, לומד, מעמיק, יוזם ומחבר.

ניפגשנו לראשונה לפני כ 25 שנים בליל קיץ בשומרון, תרגיל מבצעי של היחידה שדרור אך הצטרף אליה והיה לקצין המבצעים של אותו מבצע. ברגעים הראשונים של המיפגש, לא תאמינו, החלפנו מהלומות אחד בשני, וסיימנו בחיבוק אמיץ ואוהב של רעות וחיבה. אני התאהבתי.

מערך המ"מ בו שירתת את רב שירותך הצבאי ובו שרתו ומשרתים רבים מבני משפחות שלזינגר ופלמוני הינו מהחשובים באמ"נ ובצה"ל. הוא מייצר את העליונות המודיעינית הנידרשת לחיים שפויים ובטוחים בארץ הזו. אתה דרור היית המנוע הפנימי המחבר בין הטכנולוגיה, המודיעין והמבצעים במ"מ, בתוך חיל המודיעין על יחידותיו השונות, ומול הצבא בפיקודים השונים- צפון, דרום, מרכז ועומק, חיילות האוויר והים השב"כ והמוסד. וכל זאת במיקצועיות וביעילות אופייניות לך.

אני יכול לצטט את האלוף רוסו, שניזכר בשבת, בהצגות המבצעים שהיה מציג דרור, ואיך שהוא תמיד נישבה בקיסמו של הקצין הצעיר שלזינגר המציג באופן רהוט, מסודר, שקול ומנומק.

בכל תפקידיו, בכל מגע ידיו של דרור עמד החיבור והיתה העשיה המשותפת והשותפות. אתה היית הדבק שמאפשר לגופים השונים ביחידות השונות לעבוד יחד חרף הניגוד והמחלוקות הטבעיות בין האנשים והאירגונים. 

התכונה הזו של דרור, לחבר, לגשר, ולפשר, ולאפשר לעשות מאחד ועוד אחד משהו שהוא יותר משניים, ליוותה אותנו במשך שנים רבות של עשייה. בזאת תרם דרור תרומה אדירה לעליונות המודיעינית של צה"ל בהיותה הנידבך המרכזי בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

אחרי השיחרור ביקשתי להיפגש איתך. הצגתי בפניך את מצגת "הלב" אשר אני נוהג להציג למנהלים חדשים, ידעתי שאליך זה ידבר, בך זה ייגע. ואכן, ניכבשת בעולם החדש, עולם הלב שלנו- מבנה הלב, עבודת הלב, בקרת הלב, מסתמים, מערכת ההולכה החשמלית, מעקפים, צינתורים וכמובן סטנטים. התרגשת מאד מעבודת הצינתור והתנועה במרחבי הלב כתנועת הכוחות המיוחדים שפגשת והכרת במיבצעים השונים, התרגשת מהעולם הטכנולוגי החדש אשר בנועזותו ודייקנותו- מעניק חיים, בחרת להיצטרף אלינו.

ולא היה מאושר ממני, שנים חיכיתי לך....ובניתי עליך.

היצטרפת לחברות האחיות של מדינול- וולב ומיקרוטק. וגם כאן, במהירות רבה, וכנגד כל ההימורים, הובלת את המיפעל ואת אופרציית החברות ביעילות ובדרכך המיוחדת. ונידמה כי תמיד היית איתנו. היית מאושר אצלנו, הרגשת שהמקום בו טכנולוגיה פוגשת תעוזה וניהול איכותי הוא המקום שלך.

אני זוכר ערב משותף שלך ושלי בחדר הבקרה של חדר הצינתורים בהדסה, היית נירגש, סקרן, מלא שאלות....וכמובן העיניים היוקדות.

מחלת עוזי- את מחלת עוזי ניהלת בדרכך המיוחדת. בנחישות, בטוטאליות, בידיעה ברורה שחייבים לנצח. קבעת יעדים, לוחות זמנים, בדקת חלופות, ושהכל רץ לפי התכנית. דירבנת את הצוות הרפואי וסחפת את כולם. חזרת עוזי לביתו היתה בהחלט תוצאה של מאמץ אדיר שלך ואין לתאר את גודל הטרגדיה כיום מותך ביום שלמחרת.

חשבנו שיש לנו זמן, שנעשה בירור מעמיק איתך בהמשך, התחלנו לדבר.

האירוע שאתה עברת כמו היסווה עצמו, וכשהיכה...כבר לא נותר הרבה לעשות, חמקת לנו.

אילאיל- לא כך תיכננתי להגיע אל ביתכם, ליראות את הבית שבכל מקום ניראה המגע הרגיש והעדין שלכם, ליראות את תמונות המשפחה על המקרר כשדרור נילחם על חייו בסלון, לא כך רציתי להכיר את המשפחה הניפלאה שלכם.

אנו משפחת מדינול נעמוד לצידכם, נחבק חזק ולא נרפה.

דרור- נימצאים כאן מפקדי המ"מ כמעט ב 20 השנים האחרונות- רוני ושחר, יורם, ליאור,אביהוד ואני, וכן מפקדים רבים מהמערך, אנחנו עומדים לפניך דרור, בדום מתוח, ומצדיעים לך.

אני אוהב אותך אהבה גדולה דרור, אתה אחי ושותפי, אני רוצה להודות לך על הזכות שהייתה לי להכיר אותך, ולעבוד איתך.

נוח על משכבך באדמת הקיבוץ שאהבת, על שפת הדן ומול הגולן.

אני אוהב אותך.


ניכתב על ידי- ד"ר, אל"מ (מיל) יורם יצחקי, מנכ"ל וולב מדיקל ומיקרוטק, רמ"ח מ"מ בעבר.

חזרה לתוכן העניינים


בנצי הורוביץ - בעלה של אמה של אילאיל

לדרור –

הן היו הדברים כה פשוטים מעולם

כמו אחים ואחות וכמו אב וכמו אם

ותינוק בהיר-שיער מחייך אל כולם

והלב מתרונן ופועם.

 

וכמו ההרים העוטרים את הכפר,

וכמו נחל חופז במדרון

כמו ילדוּת וחדוות נעורים בלי מחר

והלב השוקק צימאון.

 

כאחוות לוחמים היוצאים בלילות

בגניבה אל ארצות האויב

ושומרים את עמם מכל סכנות

בגבורה ובאומץ הלב.

 

כן פשוטים הדברים כמו פגישה וחיוך

ומכתב אהבה לאילאיל

ולבבות מתאחדים בעצמה, בחיבוק

בשמחת רביעי באפריל.

 

כמו חיים חדשים הבוקעים ובאים

כמו בְּכי וכמו צחוק תינוקות

וליבַּת החולין עם אורות החגים

נוצצים בעיני תאומות.

 

בקיץ יורדים למדבר או לחוף

ובחורף גולשים על השלג

קפה של בַּבוקר, בַּלֵיל מרק עוף

מה-יבקש עוד הלב על כל אלה?...

 

יבקש את אחיו, את רעיו לפלוגה

יבקש את אמו שבכפר

יבקש את האח הנזקק לעזרה

יבקש אחותו בניכר.

...

מה רוכנים העצים סביב הבור הנפער?

מה רוכנים ההרים סביב הכפר?

כי דברים כפשוטם לא יהיו לעולם

כי הלב השתתק ונדם.


חזרה לתוכן העניינים



אורית שלזינגר אחותו של דרור

אני לא רוצה לכתוב לך הספד דרורי אהוב שלי שלנו. זה לא יכול להיות. נולדת ליום ההולדת של עוזי והיית המתנה של כולנו. כשאמא הביאה אותך מבית החולים לאחר לידתך בכניסה לבית היא הניחה אותך בידי , אני היית בת 11 ואמרה לי  רצית אח הנה לך קחי וטפלי בו . תדאגי לו הוא באחריותך. אני הייתי מאושרת. את שמך אני בחרתי והתעקשתי על השם. גדלנו סביבך. היית תינוק נהדר כל כך יפה. גדלת להיות ילד שכל אחד רוצה שיהיה לו. חברותי, דואג לכולם , לא מתלונן אבל גם עקשן ומפונק  ואנחנו אהבנו לפנק אותך. לא היה מישהו שלא התאהב בך, לא היה לך ריב עם אף אחד.
אבא נפטר כשהיית בן 3.5 אתה לא זוכר אותו אלא מכיר אותו רק מהסיפורים כך אמרת תמיד. שנות הבגרות עברו עליך בקלות. אהבת את העבודה בשדות פחות את בית הספר ובעיקר אהבת את החבר׳ה. ביקרת הרבה בבית חולים. הקפדת על ביקורים תכופים שם , ריסקת רגל בסקי, תאונה עם טרקטור ועוד. ואז יצאת לצבא. הצטיינת גם בצבא ואנחנו נוסעים בעקבותך. בתחילת דרכך במשימת ההדרכה ראינו את השינוי שחל בך , פתאום הפכת להיות סמכותי, דואג ומחנך. התבגרת ברגע. החיילים שלך אהבו אותך . במפגש מיקרי שמעתי עליך מאמא של חייל מגבעת ברנר איזה מפקד אהוב אתה וכמה דאגת לכולם. עברת ליחידה ושם אנחנו כבר לא כל כך יודעים מה עשית אך ידוע לנו שעשית . ובהמשך גולת הכותרת אילאילי והקמת המשפחה הנהדרת שלך. הבית שלכם הוא מקור של אור. מקום שיש אהבה אין סופית .ואתה  כיף של אבא ובעל.  תמיד סיפרת לי בגאווה מה קורה עם הבנות , מה קורה בבית. השיחות היו קסומות. השתחררת מהצבא יצאת לפנסיה ומיד נשאבת למקום עבודה החדש. גם במקומך החדש סיפרת כמה הערכה יש אליך כמה הכל מעניין ולא היה קל. בעיקר לא היה קל בחודש האחרון.סגרת חלק מהפעילות והיית צריך לשלוח אנשים הביתה. אמרת שכואב לך על האנשים הנהדרים.  ב 3 החודשים האחרונים לאחר שעוזי התמוטט ניהלת את המשבר ביד רמה. קישרת בין רופאים ומומחים. מעולם לא ראיתי אותך כך , איך ברגעים הכי קשים עם דמעות בעיניים אתה עומד ומזיז הרים, יודע מה להגיד ואיך להגיד בתקיפות ונחמדות. כל אחד לקח על עצמו חלק במשימה ואתה ניהלת את כולנו. ידעת איך ולאן לפנות לא זזנו ללא התייעצות איתך. חיבקת אותנו בכל הזדמנות.
לפני שבועיים שלחת לנו בגאווה תמונות ותיאור על פתיחת שנת בת המצווה של מאיהל'ה שאתה ואילאילי הכנתם. ביום רביעי בערב כתבת לנו כמה מילים, לא הבנתי על מה מדובר ולא ידעתי שאתה לא מרגיש טוב. 
היה לנו קשר מיוחד. הרגשנו אחד את השניה כמעט קשר טלפטי. אבל הפעם לא הרגשתי כלום. לא הבנתי ולא ידעתי שהרגשת לא טוב. בד"כ  לא הייתי צריכה להתקשר אליך כשהייתי צריכה אותך הרגשת והיית מתקשר וגם להיפך . תמיד אמרנו אחד לשניה או בדיוק רציתי שנדבר. כמו לפני חצי  שהיתה לי תאונה קלה כמה דקות אחרי שלחת לי הודעה לשאול אם הכל בסדר, הרגשת שקרה משהו כך אמרת.דיברנו והרגעת אותי. אתה התקשרת אלי כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות ברגעים הקשים שלי היית לצידי גם מרחוק ביחד עם אילאילי. ובאת לבקר אותי בסלובניה עם אמא ועם מאיהל׳ה. זה היה לי כל כך חשוב שהגעת עם אמא ובמיוחד עם מאיהל׳ה.
דרורי שלי היית לי אח נהדר. היית לנו הכל מה שצריך כדי שיהיו לנו חיים נהדרים. אנחנו נמשיך ונתאמץ גם בלעדיך  כדי שהחיים ימשיכו להיות נהדרים  זה יהיה כל כך קשה, אם היית פה עכשיו היית הראשון שבא לחבק. לא נוכל להחזיר אותך אבל לא נשכח אותך לרגע ונדאג לאילאילי לאלה ונעמה ולמאיהל׳ה. משימות בת המצווה יתקיימו.אני אוהבת אותך מתוק שלי . אני כל כך לא רוצה להיפרד ממך תדבר איתי דרורי.

אורית


חזרה לתוכן העניינים


  איריס שלזינגר גיסתו של דרור

דרורצ'יק שלנו אהוב כלכך. כל כולך נעם ערכים ויופי.

בהיכרותנו רבת השנים גדלת מילד קסם לאיש נדיר.

בשלושת החודשים האחרונים זכינו לקבל אותך בצורה מרוכזת. היית לצדנו מהרגע הראשון ולאורך כל הדרך. ברגישות מופלאה תמכת בדיוק איפה ואיך שצריך. הושטת יד וכתף, תמכת ועודדת. הזזת הרים כמו שעשית תמיד, עם חיוך כובש ונחישות ללא פשרות.

כל כך הרבה כוח, אהבה, דאגה, והקשבה אין סופית.

כל כך הרבה מלים טובות ומעודדות ומלאות אופטימיות ותקווה.

ולי נגמרו המלים.

תודה שהיית איתנו. תודה שהיית.

איריס

חזרה לתוכן העניינים


מורן בשם הגיסים והגיסות מצד אילאיל

אגיד כמה מלים בשם אחיותיי ענגי ויסמין והגיסים של דרור דני עפר וליליאן.

דרורי שלנו אוהב ואהוב.

מהיום שפגשנו אותך הבנו את מה שכל כך ברור. יולקה שלנו זכתה במתנה מיוחדת במינה ואנחנו יחד איתה!

בצורה הכי טבעית הפכת להיות חלק מאיתנו ואנחנו ברי המזל אהבנו כל רגע איתך.

נתינה אין סופית לחברה, לסביבה, לארץ שכל כך אהבת ולכל אדם שפגשת. והכל בצניעות יוצאת דופן, כמו שרק אתה יודע, דרורי.

אהבתך ליולקה ושלה אליך מעוררת קנאה, זוג כל כך יפה, מחוברים אחד לשניה בצורה שלמה בעולם שבניתם יחד. העדינות והרוגע והחיוך שהבאתם איתכם תמיד נגעו בכולנו בכל פעם שנפגשנו.

איך אפשר להתחיל לתאר את האבא שהיית, דרורי?!

הגאווה הענקית במאיה, נעמה ואלה, העקשנות שלך להפגיש אותן עם עולמות ערכיים ואמיתים כאלה שאתה חונכת עליהם. ערכים של אהבת אדם, אהבת הארץ והטבע, עזרה לזולת, התחשבות בחלש, ונתינה ללא גבולות.

הבנות לא יכלו לקבל דוגמה אישית טובה יותר מזו שראו בך (כמובן גם באמא שלהן).

דרורי אהוב, אנחנו מבטיחים שנשמור על יולקה אחותנו אהובתנו ונדאג לה תמיד. מבטיחים לעטוף את מאיהל'ה,, נומי ולולי כמו את ילדנו ולהיות להן ולאמם בית ומשפחה לעולמים.

מורן


חזרה לתוכן העניינים

מהחברים והכיתה

דרור,

להיות חבר ילדות זה לאהוב מהרגע הראשון

זה לעבור ביחד את כל הילדות ואת שלבי ההתבגרות

זה לשבת לידך בכיתה ולהחזיק לך את היד באוטובוס

זה להשתולל ביחד ולעבוד ביחד בשדות,

לראות ביחד משחקים של מכבי ולעשות שטויות בלי סוף.

זה לשמוע גששים ולדעת בעל פה את כל השורות החשובות

זה לקרוא אחד לשני בשמות חיבה שמבטאים את הכל

זה לבקר אותך כשאתה עם הגבס מהסקי או עם רגל פצועה מהתאונה הקשה עם הטרקטור

לראות אותך משתקם ומבריא בכוחות עצומים. מפליא להצליח, להתגייס ולעשות קריירה צבאית מעוררת השראה.

מתחתן, מקים משפחה.

וכשמתבגרים-

להיות חברי ילדות זה לעקוב מרחוק ולהתעדכן דרך המשפחה והחברים- מה נשמע, איך הולך. 

והקשר כבר לא יומיומי אבל החיבור הוא בנימי הנפש

וזאת תחושה ברורה ומוחשית שלא משנה כמה שנים יעברו, המרחק והזמן לעולם לא יוכלו לאהבה, ותמיד נוכל להיפגש ולהמשיך בדיוק מהמקום שבו נפרדנו.

לראות חבר, מלא בעשיה, באור, בשמחת חיים, מלאך שאין רחוק יותר ממנו ומהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כעת

אבל עכשיו נשארו רק כאב וריקנות וכבר לא נוכל להשלים פערים ולהתחבק באהבה ישנה.

הלב שהיה מחובר כל השנים נדם ואנחנו נשארו המומים וחסרת אבל תמיד ולעולם מחוברים ואוהבים

זכרך לנצח בליבנו

מרכינים ראש ומחבקים את אילאיל, הבנות וכל המשפחה

החברים והכיתה

חזרה לתוכן העניינים


  מיכל ארבל – בת כיתה

דרור,

בשבת האחרונה, נפגשנו, כשיצאת עם התאומות והכלבה לטיול.
החלפנו מילים, התעדכנו, היית אדיב וחייכן כהרגלך, שופע טוב.
אחר כך מרחוק, ראינו אותך עם משפחתך, פוסעים לכיוון הרכב, נפרדים ומפליגים לדרככם. אימא שלך נשארה לנופף לשלום.
מגיל אפס אנחנו יחד, כיתות מצורפות, לולב ודקל.
תמיד היית חלק משמעותי במארג החברתי של הילדות והתבגרות שלנו.
כשהתגייסנו - כל אחד פנה לדרכו.
על אף שלא בניתם את ביתכם פה, תמיד נשאר בלבי מקום חם ופועם לאיש שאתה.
ביום שבת האחרון, החלפנו מילה וחיוך. נעמת כמו שאתה תמיד ונפרדנו.
אף אחד בעולם לא יכול היה לחשוב שזאת תהיה הפגישה האחרונה.
אף אחד בעולם לא יכול היה לחשוב שלבך הרחב יידום כך לפתע.
אזכור אותך בעצב גדול על החיים שנגדעו כל כך כל כך באמצע, על כל מה שלא הספקת לעשות ועל אוהביך שהותרת מאחור.
אזכור אותך יותר בשמחה על האדם שהיית, הצוחק, האדיב, והמסור, איש של מילים טובות ואהדה.

עצוב עד אין קץ.

מיכל

חזרה לתוכן העניינים

אילן למרוביץ חבר לעבודה

שלום דרור היקר.

נותרנו מוכי הלם ותדהמה מעזיבתך אותנו. בטרם עת וללא התרעה.

לא מסוגלים לעכל את המציאות החדשה בלעדיך. העולם נראה אחרת עכשיו! בעקבות המאורע הרע, עלו צפו לתודעה שאלות מהותיות חשובות על הקיום היומיומי שלנו. על הקשר שלנו עם המשפחה והחברים.

אני זוכר אותנו לפני מספר ימים, הלכנו לאכול המבורגר, ואתה הזמנת המבורגר ישראלי. שאלת מה יש בהמבורגר והמלצרית הנחמדה אמרה שיש כך וכך וגם כוסברה. באדיבות רבה ובצורה נעימה להפליא ביקשת שלא ישימו הרבה כוסברה. לאחר שדנו יחד על נושא הכוסברה, באדיבות האופיינית לך ביקשת להחליף את ההזמנה. הדרך שבה ביקשת לעשות את הדבר הקטן הזה הייתה מקסימה ומעוררת אהדה.

חזרנו יחד למפעל בנתניה. רק לפני שבועיים הוחלט לסגור אותו ונאלצת לפטר כ-20 איש. נשארנו שנינו במפעל, הסתובבנו שוב בחדרים לראות האם יש מתקן או מכשיר כלשהו שאנחנו רוצים שיישאר אצלנו. את כל השאר צריך להעביר או למכור. עברנו יחד חדר אחרי חדר. החדרים ריקים מאדם שוממים וקרים! הדבר שהפריע לך ביותר הוא שאין אנשים, ושיש צורך להמשיך ולדאוג לאנשים שעבדו כאן עד לפני שבועיים.

אני זוכר שהרגשתי את הקושי הגדול לראות ולדעת שהמקום נסגר, האווירה היתה קשה ומדכאת. שאלתי אותך "איך אתה מרגיש?". תשובתך הפתיעה אותי מאוד. התשובה שלך נלקחה ממחוזות אינסופיים של אופטימיות טהורה! תשובה אופטימית בתוספת נימת קול חיובית ומרגיעה, נסחה בי תקווה לימים טובים יותר. האווירה הקשה והדיכאונית שהיתה כאן נעלמה כלא היתה והתפוררה לרסיסים עם התשובה שקבלתי ממך.

בסוף היום, לפני שיצאנו שנינו מהמפעל, סיפרת לי שהמפתח שלך לא יכול לנעול את הדלת הראשית של המפעל, משהו קרה ואתה לא יכול לנעול את המפעל. היום אני חושב כמה סמבולי עניין המפתח שלא נתן לך לנעול את המפעל מבחוץ. בצורה סמבולית אני מצרף כאן את המפתח שקיבלתי ממך, שיישאר לזיכרון ולתקוה לימים טובים ושמחים יותר.

מהכרותי איתך אני משוכנע שאתה מעוניין שנמשיך לשמור על אופטימיות שנסתכל ונחשוב רק על הטוב.

באהבה גדולה ובידידות

אילן

חזרה לתוכן העניינים

אמילי – חברה לעבודה

בפגישת ההכרות שלנו שארכה כשעה, דרור סיפר לי את קורות חייו. רובכם לא יאמינו – אבל בעיקר הוא דיבר.

דרור סיפר לי על אבא שלו שנפטר בגיל צעיר כשהיה עדיין פעוט, סיפר על המשפחה המלוכדת – על היחסים המדהימים בין האחים, סיפר בגאווה על שלושת בנותיו הנסיכות, ועל אישתו דיבר בהערצה רבה.

צר לי שהכרתי את כולם בנסיבות כה טרגיות.

מיום חמישי בו נפלה עלינו הבשורה המרה, כולם מסתובבים פה במשרד קודרים ועצובים.

אף אחד לא ממש קולט, כולם בטוחים שכל רגע דרור יעבור במסדרון עם העיניים הכחולות והיפות והחיוך שתמיד נמצא על פניו.

אנחנו כאן נזכור אותו כאדם אופטימי וחייכן, שהשרה אווירה טובה מסביבו.

אני רואה את הצוות שעבד תחתיו בנתניה – כמה הם שבורים, מרגישים שאבדו מנהל מדהים וחבר טוב ומבינה עד כמה היה משמעותי להרבה אנשים.

בזמן קצר יחסית נכנס ללב כולנו.

אמילי

חזרה לתוכן העניינים

אורון – חבר מהצבא

אני קם בבוקר עם מועקה גדולה. מארגן את הבנים לגן, לא בסדר הנכון, ומסיע אותם כל אחד לגן שלו. גם כן לא בדרך הנכונה. לא מפסיק לחשוב עליך.

שלז, חבר טוב שלי, חבר נפש.

אבא מושלם ואיש משפחה למופת.

קשה לי לעמוד פה ובעצם להודות בכך שאתה כבר לא כאן.

הרי רק באותו היום, יום חמישי, היינו צריכים להיפגש לקפה. קפה של "סגירת פערים" קראנו לזה, ושנהגנו לעשות מפעם לפעם. אמרת באי נוחות שאתה נאלץ להבריז לי הפעם כי אתה לא מרגיש טוב ורוצה להיבדק. הרגשתי בקולך שכואב לך שזה מתפספס לנו.

שלחתי לך הודעה מאוחר יותר ושאלתי "מה אמרה הרופאה?". קיבלתי שיחה מהטלפון שלך, אך בצד השני לא היית אתה. זו היתה עונגי. השמיים נפלו.

שלז, היית לי חבר קרוב, חבר אמת. אחד שבאמת מקשיב ויודע להביט עמוק עמוק לתוך הנפש. עם העיניים הגדולות והיפות שלך והריסים הארוכים.

חבר שכל אחד היה רוצה שיהיה לו כזה.

ידענו ליהנות יחד מדברים משותפים בארץ ובנסיעות לחו"ל. זכורים לי המון רגעים של שמחה. רגעים של שטות וצחוק. אך גם רגעים קשים. לזכותך, תמיד ידעת להאזין לנתח באינטליגנציה שלך ולתת עצה חכמה.

הקמת משפחה למופת. עם אילאיל שאנחנו מאוד אוהבים. אישה מדהימה וחכמה, בחיבור סופר מיוחד שמקרין המון שלוה, רוגע ומשפחתיות. העברת זאת לשלושת הבנות המקסימות שלכם וביחד יצרתם תא משפחתי שהוא מושא להערצה מבחינתי.

זכורים לי כמה פעמים אחרי מפגש המשפחות שהיינו מביטים אחד בשניה, אני ואשתי מאיה, ושואלים בחצי צחוק: "מה לא בסדר אצלנו?" הצלחתם תמיד לעשות הכל בנועם, תוך שמירה על כבוד הדדי. גם כשלא היה הכל בסדר.

בנית עם אילאיל בית. בית יפה וחם שכל כך היית גאה בו. סוף סוף הרגשת שהגעת לנחלה. יצרת לעצמך ולמשפחה שלך, המשפחה שתמיד עמדה אצלך במקום הראשון והחשוב ביותר, פינה של יציבות.

סיימת תקופה משמעותית בצבא והתחלת דרך חדשה בחברה. אני יודע כמה נהנית מהאתגר החדש. אך אני גם יודע כמה קשה היתה התקופה האחרונה עבורך. כמה קשה היה לנפש העדינה שלך להכיל את פיטורי העובדים. דיברנו על זה לא מעט והרגשתי שזה קרע אותך.

היינו משולש חברים: שלז עמרי ואני. משולש חברות שהולך המון שנים אחורה מהיכרות ועבודה קרובה בצבא. שנים ארוכות שבמהלכן התחתנו והקמנו משפחות מדהימות. משולש בטוח ויציב שכזה. גם בתקופות בהן נפגשנו פחות, המשולש שמר על היציבות שלו בחברות חזקה, בהערכה הדדית, ובאהבה שקיימת ביננו.

קשה לי לחשוב שהמשולש נשבר לנו. אני יכול להבטיח שאנחנו נמשיך ונאהב אותך. נתגעגע ונשמור על אילאיל והבנות.

אוהב אותך

אורון

חזרה לתוכן העניינים


יאיר פלמוני אביה של אילאיל


חזרה לתוכן העניינים

הילה גרסטל חברה קרובה


חזרה לתוכן העניינים

רחל שדה - שיר

עקבות הידיעה על מותו של דרור....

קֹדֶם רוֹנִי,
עַכְשָׁו דְּרוֹר,
וְצָרִיךְ לִכְרֹת עוֹד בּוֹר...
וְאִי אֶפְשָׁר לִקְלֹט
וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין לְמָה שֶׁקּוֹרֶה
וְכַמָּה כוֹאֵב וְכַמָּה חוֹרֶה,
שֶׁאֲנָשִׁים צְעִירִים וְיָפִים נִלְקָחִים כָּכָה סְתָם
מִמִּשְׁפַּחְתָּם, מֵחַבְרֵיהֶם, וְהַגּוֹלֵל נִסְתָּם.
וּמִתְחַשֵּׁק לִזְעֹק עַד לֵב הַשָּׁמַיִם
וְלָצֵאת חוֹצֵץ , לְהִשְׁתַּטֵּחַ אַפַּיִם.
וְהַלֵּב הָרָחָב בְּיוֹתֵר צַר מִלְּהָכִיל אֶת לֶכְתָּם
וְאֵינוֹ יָכֹל לְקַבֵּל שֶׁבִּשְׁבִילָם , בְּאֶמְצַע הַחַיִּים , הַכֹּל תָּם.
שְׁנֵי צְעִירִים יָפִים, שְׁנֵי עוֹלָמוֹת מְלֵאִים
כָּךְ לְפֶתַע נִלְקָחִים, מֵאִתָּנוּ נִשָּׂאִים,
וְעוֹלָם שָׁבוּר וכָּאוֹטִי מַשְׁאִירִים אַחֲרֵיהֶם,
וְאָנָה אָנוּ בָּאִים, וְאֵיךְ מַמְשִׁיכִים בִּלְעֲדֵיהֶם???


חזרה לתוכן העניינים

תאריך מאמר מקורי
13/12/2017
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • לחווה וכל המשפחה
    22/12/2017

    מיה אור ( ארד)

    לחווה וכל המשפחה

    לחווהל'ה היקרה  ולכל המשפחה המורחבת

    כל כך עצוב היה לנו לשמוע על מותו הפתאומי של דרור.
    היית מטפלת של כיתת ורד ותמיד סיפרת על ילדייך המקסימים, והם היו חלק מבלתי נפרד מאיתנו בשנים בהן גדלנו בקיבוץ.
    לאורך השנים התרחקנו מהקיבוץ והכרנו קצת פחות את שלבי ההתבגרות של ילדייך ונכדייך אך עדיין אנחנו מרגישים כמשפחה אחת מחבקת.
    בתמונות מצטיירת משפחה יפה  ומקסימה והלב נצבט נוכח האמת המרה. 
    הקטעים הכתובים של המשפחה והחברים שמספרים על  דרור מציירים איש מקסים יפה אוהב ואהוב ואיכותי עד אין קץ.
    קבלו את החיבוקים החמים שלנו ואת אהבתנו, ומי ייתן והם יסייעו במעט בכאב הנורא שמלווה אתכם.
    מיה אור