חגי ילינק 1967 - 2017
חגי ילינק - בנם של שוש ואיתן ז"ל, אחיהם של עמי ענבר ויונת.
מקבוצת שקד מחזור י"ג
חי בארה"ב ונטמן בשדה נחמיה.

תוכן העניינים

שושנה אמו

דנה אשתו

ענבר אחותו

מנחם אונר - חבר מהצבא

רונית קורן - בת כיתה

גיא ינאי - בן כיתה

שחר נחשוני - בן כיתה

שי בזק - בן כיתה מאילת השחר

סיגל מצר תלמי - בת כיתה



ספדה לו אמו שושנה


לחגי,

זה היה הקיץ האחרון בו ביליתי אתך, את זמני הארוך בניו יורק.

 לקחת אותי למקומות שלא הכרתי. נסענו מברוקלין למנהטן ומשם לסטייטן איילנד. וכך תיקנת מכוניות ועזרת לאנשים בטוב ליבך.

הזמן שהייתי אתך נתן לי את הזכות להכיר אותך, הבן שלי, יותר מקרוב. אתה הולך למקום טוב יותר בשבילך ואנחנו נשארים עם הזיכרונות ממך.

ברוך דיין אמת.

אמא


חזרה לתוכן העניינים

דנה אשתו


Nobody knows the day you will be born or the day you will die...for us; your wife and children, we feel you left us too soon.

 

We will always remember and keep alive the most important gifts that you gave us; unconditional love, dedication, your smile, your sweet playtime with the kids, your inventions, the unique way that you saw life, your friendship, your intelligence, your love of people, your support and help for everyone in need...and most of all your big heart.

 

I wish I could have told you many things but, today, I will say the most important thing that matters; we love you today and always and that love is greater than anything else.

As your wife, I want to thank you for your love, the incredible children you gave me, the life we had together and the lessons we learned from one another. 

I hope you begin this journey happy and confident knowing that your legacy continues in the footsteps of your children; In their achievements, their struggles, their challenges, their happiness, their adventures , and their success... Your unconditional love will NEVER go away, it will stay with them forever. 

Love Always your Danna, Etai, Roei and Nurit


חזרה לתוכן העניינים

ענבר - אחותו


חגי יקר,

אני בטוחה שהיית מתקן אותי עכשיו ואומר לי: חג'י, קוראים לי חג'י.

בדרכך הכל כך יפה ומיוחדת היית ונשארת עד יומך האחרון, אדם ששובר מוסכמות ובודק גבולות.

נאמן לדרכך, שהייתה שונה ברוב הזמן מדעתם של הרוב.  זה לא שינה לך כלום. המשכת בדרכך.

אהבת בני אדם בכל הצבעים והמינים, הרעפת מהאהבה שלך והצבעים הכל כך מיוחדים שלך - על כולנו ומעולם לא שפטת אותנו על מעשינו.

השארת לכולנו בלב, משהו ממך.

בסופו של המסע הכי מדהים והכי מטורף של חייך, הלב שלך כבר לא עמד בזה יותר.

תחושת ההחמצה שילדיי לא ימשיכו להשתולל איתך, שתבוא לבקר - גואה בי כל פעם מחדש.

אח אהוב שלי,

בבקשה תחבק את אבא חזק ותנוח על משכבך בשלום.

ענבר

 

חזרה לתוכן העניינים

מנחם אונר - חבר מהצבא

הם היו שלושה חברים: מנחם אונר, חגי ילינק ורותם שני

תמונה זו צולמה בשנה שעברה כסגירת מעגל.

מימין מנחם, מתן שני בנו של רותם שאינו בחיים וחגי ילינק.

 איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא...


חגי 

החברות האמיתית שלנו החלה בשנת 87 לפני 30 שנה 

בסיירת גבעתי .

היו לי שני חיילים מופלאים 

היו לי שני חברים מופלאים

שני חברים שעכשיו, קשה להאמין כבר לא בין החיים.  הם עזבו משפחה וחברים מוקדם מהרגיל.

חגי, מה זה היצור הזה ??

חגי בשבילי זו חברות אמתית

חגי עטוף בבעיות מכף רגל ועד ראש .

אך בשבלו אין שום בעיה .

הכל פתיר, הכל אפשר לסדר ולתקן בלי סיפורים.

ידיים וראש ולב של זהב.

תמיד, תמיד, אבל תמיד חיוך וצחוק על פניו.

לא זכור לי בכל השנים השיחות והמפגשים אפילו פעם אחת שאמרתה "קשה לי לא טוב לי..."

חגי, תמיד חיובי. חגי תמיד אופטימי .

המושג לקטר לא היה בלקסיקון שלך .

בן אדם  וחבר אמיתי שלי 

חבר של משפחה, אהבה, עזרה לזולת  ונתינה אין סופית 

החיוך והטוב לב שלך

 ישארו איתי לעד.

חגי,

אני בטוח שגם עכשיו מלמעלה כשפגשת את אבא איתן ואת רותם אתה ממשיך לחייך ובטח מבסוט כמו תמי. 

היה שלום חבר יקר שלי.

מכאן אמשיך להיות בקשר לחבק ולחזק את אמא שושנה, עמי, ענבר, יונית,  נורית והילדים 

אוהב אותך ואת כל אשר סביבך מצדיע לך.

אונר


חזרה לתוכן העניינים

  


רונית קורן בת כיתה


בחיבוק של דנה.

חגי – חג'י, ד"ר חג'י

בכל פעם ששמך עובר בראש – מתלווה לכך חיוך רחב.

חיוך שהוא הד לשמחת החיים האינסופית שלך.

לא תמיד הלך חלק או קל.

דברים רבים היו קשים,

לעיתים בחרת אתה בהם,

ולעיתים בחרו הם בך.

אבל האופטימיות האדירה שהיית –

גרמה לך ולכל מי שסבב אותך לחוש,

שאתה מצליח לרחף מעל הכול.

זה כבר התחיל ממש מזמן, בשטויות של הילדות,

בניסיונות משוגעים,

שהזמנת כל אחד להשתתף בהם,

אבל זה היה ממש בסדר לא להשתתף בהם.

בחרת בתיכון בחירה קשה,

ללמוד פיסיקה 5 יחידות.

כשצחקו עליך לפני כחצי שנה בכנס המחזור –

נתת איזה תירוץ חייכני מדוע עשית את זה.

לפני הבחינה המעשית, ביקשת שנלמד יחד.

נשארנו "ימים ארוכים" בבית הספר, מבחירה, לא כי הצטרכנו,

ויחד חזרת שוב ושוב על הניסוי, וביקשת שאנסח את התשובות,

ככה שתוכל לזכור אותן לבוחן.

הרי אתה היית האיש הטכני למופת,

חשמלאי מגיל ממש צעיר,

והצטרכת אותי  בשביל המילים,

בשל החשש מפני הבחינה בזמן אמת, מפני רגע האמת.

אותו רגע אמת, שלא פעם הסתכלת לו בעיניים,

והוא כמעט לקח לנו אותך כבר כמה פעמים.

וכל פעם קמת מחדש, המשכת בדרך.

הערצתי אותך, על שהפכת את התחביב של הפריצות למקצוע,

בו עשית חיל.

כמה צחקנו על זה רק לפני חודשים ספורים.

איך ניגשת לכל עניין במלוא הרצינות כדי לגלות פתרונות:

קשיים משפטיים – לימודי משפטים.

כאבים? חיפוש בכל אתר ברחבי העולם אילו פתרונות יש שאינם כימיקליים.

כמה תענוג וגעגוע התפשטו על פניך,

כשסיפרת על דנה שלך.

ואיך היא חיבקה אותך,

ואיך זה הדבר הכי מדהים בעולם

להיות בחיבוק של דנה.

כל היחס שלך לילדיך בשנים האחרונות,

פוקח עינים לכל מה ש"צריך" או "לא צריך".

כל טבלאות "התפתחות הילד" נזרקו לפח האשפה,

וילד לא צריך כלום,

הוא פשוט כאן,

ואם הוא מצליח לעשות משהו – מצוין.

ואם לא – זה גם מצוין.

כי זה מה שיש,

זו המציאות.

התלבטת אם לחזור לארץ, לאפשר לילדים לגדול בטבע,

לא בין 4 קירות.

לצערי לא מצאת דרך לעשות את זה בחיים.

אז זה מה שיישאר ממך,

הצחוקים, ההתמודדויות, החיוכים, אפילו כשהגב מפורק מכאבים, טונות על גבי טונות של אופטימיות, שיכולים לכלכל חצי מדינה,

והשטויות, שעושים סתם, כי חיים רק פעם אחת, וגם זו מסתבר – עלולה להיות קצרה מידי. 

 

החוט השביר שאנו,

נפוחים כבלון ברוח

לוקחים ברצינות את עצמנו

שוכחים ללכת לנוח.

הודאות שלך שתמיד,

הכול ילך לי בסדר,

גם אם פה ושם,

מעדתי כשחשבתי כעדר.

הזכרת לי לחזור,

תמיד להיות רק אני,

ולא להתפתות ולשחק

בשום תפקיד משני.

הדוגמא האישית שלך

בצעידה באפיק חייך,

צבעונית, מיוחדת

ממש כמותך,

נגזר פתיל חייך,

כבה כנר חנוכה,

אזל האויר בריאותיך.

סוף לריצות

ארוכות,

חיפוש דרכים יצירתיות,

שלחייך הייחודיים מתאימות.

                                                                                         

 יהי זכרך ברוך ילד נצחי.

אוהבת המון, וכבר מתגעגעת,

רונית

חזרה לתוכן העניינים


קבוצת שקד:  מימין עודד בר לוי, מוטי זהבי, דפנה פרידמן, ליאורה קאליפא, חגי ילינק מסתפר, רונית גרצר



גיא ינאי בן כיתה של חגי

היינו שישה
קוקה,גולי,קקשון רונית גוגו וחג'י
חג'י 
אם לנסות לתאר אותך במשפט -
האיש החייכן ורחב הלב שחי על הקצה.
גדלנו ככיתה שהיא כמו משפחה גרעינית חג'י תמיד היה הרוח החיה תמיד קם ונופל תמיד נפצע ומתאושש באורח פלא האיש עם תשע הנשמות.
היינו שישה
גם כשעברנו לחטיבה עברנו כגוש אחד כל השישה.
בסוף כיתה ז החליטו לפצל אותנו כדי לחזק כיתה אחרת.
עם השנים התרחקנו קצת. כל אחד הלך לדרכו אני ואתה נפגשנו מספר פעמים כולל טיול שעשינו יחד במשאית שלך.
 תמיד נשארת אותו חג'י. אחר כך שמעתי שעשית תאונה קשה עם המשאית גם מזה התאוששת כמובן וחזרת לחייך.
לא אשכח גם את אותה פעם שרכבנו יחד אני על ערמונית ואתה על ביגי ולאחר ששמעתי רעש והסתובבתי לאחור ראיתי אותך מתגלגל עם הסוסה על הארץ גם מזה קמת כאילו כלום לא קרה.
אבל מסתבר שבסוף גם אתה קרסת ולא עמדת בעול.
חג'י
איש עם לב ענק תמיד מחייך תמיד חושב על פטנטים יצירתיים לפתור בעיות.
החבר ב ה הידיעה כשצריך חבר 
נוח על משכבך בשלום
היינו שישה

גיא



שחר נחשוני בן כיתה

חג'י מותק
עשית לי מיגרנה. קודם רוני, אחר כך דרור ועכשיו אתה. כשכואב לי מדי בלב אני עושה מיגרנה, לזה לפחות יש כדור...
הגעתי עם גוגו וגולי, וכל הדרך אנחנו מתלבטים מה להגיד. ואז גולי אמרה משהו יפה, כשגדלנו דמית לשוש, וכשהתבגרנו דמית יותר ויותר לאיתן. התלתלים הלכו, הצבע הבהיר, המשקפיים נוספו. ועדיין חג'י זה חג'י.

לא היינו בקשר קרוב, יש כאן אנשים שהחיים שלך שלובים בחיים שלהם הרבה יותר, ונראה לי שההתלבטות לגבי מה אומרים נובעת מזה שאנחנו זוכרים מותג. חג'י זה מותג מתקופות שלא ידעו מה זה מיתוג. והמותג הזה מדהים, חופשי, משוחרר נועז, עם לב ענקי ואפשר לצלול למאות סיפורים קטנים משוגעים ומצחיקים, אבל החיים לא תמיד עולים בקנה אחד רק עם צחוקים, אז אנחנו תקועים, לא יודעים אם לצחוק או לבכות. תבין אותנו, אוהבים, הצעירים של כיתת שקד.
שחר




שי בזק - בן כיתה מאילת השחר

חג׳י
פינצא חג׳י
את חג׳י הכרתי לראשונה בכתה ז, (למרות שאביו היה חבר של אבי מימים קדומים) ומאז נפגשו דרכינו פעמים אין ספור
שנת שרות, צבא, עבודה בבניין, סיני, ניו יורק ומקסיקו
לכל מקום הסיפור שלו,וזה ואחד סיפור .
חג׳י חי רק 50 שנה, אך הוא חי אותם כמו 500
כל רגע כמו יומו האחרון, לא היו לו חיים קלים אבל בשבילו הם היו קלילים
החיוך שלו גנז את כל הקושי.
עכשיו אנחנו בוכים, כמו ילדים קטנים כי אין לנו עוד, 
אין לנו את חג׳י.

ס
לחג׳י היו הרבה חברים, בכל פינה בעולם, בכל סימטה.
משהו בו נגע באנשים, הרבה אנשים היו חברים של חג׳י 
אבל רק אם חג׳י היה חבר שלך אז אתה מבין
אתה מבין שזכית, כי חג׳י היה משהו אחר.
בספריי הפסיכולוגיה  אין הגדרה לחג׳י
כי הוא היה משהו אחר, בלתי ניתן להגדרה
הוא פשוט היה חג׳י
כך הוא חי, ... ומת
שלך לתמיד
שי



סיגל מצר תלמי - בת כיתה

סגרנו אותה יחד

אמרנו..אולי נעשה עוד מסיבה בעוד עשור??

אמרת לנו:" עוד עשור? תעשו טובה - בשנה הבאה,

מי יודע אם אחיה עד אז..."

אמרנו לך: " חג'י הכל בסדר? זאת השתייה?

ובכל זאת הקמנו צוות וקבענו שגם השנה ניפגש

גוגו אפילו השתלב בצוות המארגן..שמחנו. אמרת: "אני מגיע שוב!"

 

ולא, זה לא יקרה,

 

 

גם הפעם היית חייב לשבור מוסכמות, לא להסכים

עם הנורמות ודרך הטבע ...ולמות פתאום

כל כך צעיר!

חג'י זה לא נתפס.

 

אם יש משהו שכולנו הסכמנו עליו ביננו זה..

שהמושגים חוש הומור, רוח שטות, תעוזה, תשע נשמות ועזרה לזולת

היו שזורים בהווית חייך..

טרפת את החיים

צחקת עליהם ואיתם.

 

נסענו ברכב יחד גוגו שחר ואני

נזכרנו בתקופת ילדותנו המשותפת,

בחוויות המכוננות

בביחד שלנו,

בפעולות שהדרכנו את כיתת פשוש,

באירוחים החמים והמחבקים בבית משפחת ילינק

אם למשחק כדורסל של מכבי תל אביב ואם לג'חנון של שבת

בריקודים בדיסקו של הקיבוץ, במסיבות פורים בחדר האוכל

בזה  שתמיד היית מסמר הערב

ונוכחותך בלטה בכל מקום אליו פנית 

ובכל דבר אשר עשית.

חייכנו חג'י..חייכנו ואפילו צחקנו,

איך אפשר שלא?

וזהו שכבר לא.

 

חג'י 

היית פעם ילד השדה

אף פעם לא בוכה

ולא נרצה לשכוח..

 

חגי יקר אוהבים אותך

נוח על משכבך בשלום

נזכור אותך תמיד בחיוך


סיגל מצר



חזרה לתוכן העניינים

 

תאריך מאמר מקורי
2/1/2018
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!