יומן דווארה - פברואר 1941 - דוד זוננפלד


דף 10 (המשך)

1 בפברואר 1941

האדמה טרם הספיקה להתייבש כדי לזרוע, אחרי הצהריים התחיל שוב לרדת גשם. יוצא מזה ששוב הזריעה נדחתה למספר ימים. מרדכי נסע לדפנה כדי לקנות נפט וכמה דברים אחרים. הזמנו את ה"דבר" מעתה.





2 בפברואר 1941

נסענו לקחת את הפלטפורמה מלזזה. היה שם סכסוך קטן כי טענו הם שהמאזניים והמושכה אינם מגיעים לנו. אחרי ויכוח ממושך לקחנו את העגלה ונברר  את הדברים האלה אחר-כך עם עמיחי קרול. הבאנו אותה דרך חלסה אלינו. דוד היה בכפר גלעדי, שם הבטיחו לנו 15 שתילי עצים כמתנה בט"ו בשבט.

דף 11

3 בפברואר 1941

נסעו עם הפלטפורמה לחיאם כדי לקחת את המגרפה וכמה דברים אחרים ובדרך הביתה שקעו כהוגן והוצאו על-ידי הטרקטור.

4 בפברואר 1941

היום שוב התחלנו לחרוש ולזרוע, צפונה משטחי הפול, וזרענו חיטה. עמיחי היה והחלטנו להזמין למחר 6 זוגות מלזזה. דוד היה בחלסה בשוק והביא בשר, ולפעם הראשונה את העיתון שלנו, שהזמנו עכשיו. מכפר גלעדי הביא קצת גופרית. אנחנו מתחילים לסבול מפרעושים, והיום כבר היה ניקיון גדול בכל האוהלים בליזול ונפט. בצהריים ביקרו כאן כמה חברים מחיאם. הייתה להם שבת וטיילו הנה. על השדות היה מקרה של תאואים, שנמצאו על האדמה החרושה וזרועה (של דפנה). אריה הצליח לקחת אחד הביתה. הרועה שרצה לקחת אותו שוב רכב על (השטח) הזרוע וקיבל מכות כהוגן. היה יום כל-כך יפה וחם עד כדי כך, שקרה, אריה, ראובן ודוד הלכו לשחות לירדן, בפעם הראשונה מזמן שאנו נמצאים במקום. הם נכנסו בבניאס ושחו עם הזרם עד למקום הרחיצה שלנו על-יד המחנה. הזרם היה כה חזק, שקשה היה להגיע מאמצע הנהר עד לחוף, אך תענוג רב.


5 בפברואר 1941

יום יפה וחם נורא. מלזזה באו 6 זוגות לחריש והספיקו במשך היום 25 דונם, ז"א ש-4 זוגות רק באו מאוחר. זרענו חיטה. קיבלנו מנטעים 2 מכתבים על המצב שם, בהם נאמר בין השאר שיהודה אבס נקבע על-ידי קופת החולים לרופא בחיאם אל וואליד, במקום ד"ר ברגר שיעזוב שם. הוא יבוא בימים אלה הנה. כתוב גם שספירה סופית של כל הקולות בחרה שרוב מכריע בעד זה לקרוא לנקודה העתידית שלנו לזכר נחמיה דה-לימה.



6 בפברואר 1941

מלזזה באו היום רק עם 3 זוגות, כי אין כבר הרבה מה לחרוש, והספיקו בערך 12 דונם. הזוגות שלנו חרשו את השטח בשביל תפוחי האדמה ושידדו. שוב זרענו חיטה. היום ביקרו אצלנו עם נוח, נחמן וג'ירלאל, רשם הקרקעות הממשלתי. בערב בא יהודה, שמחר יצא לחיאם, להתחיל בעבודתו כרופא. צבי ושושנה היו בכפר גלעדי אצל רופא השיניים. צבי מאוד התאמץ בסחיבת סוסה של שושנה.

7 בפברואר 1941

יהודה יצא היום להתחלת עבודתו בחיאם, דוד הלך אתו לכמה סידורים שם. תמר שרייוור באה לבקר אצלנו – מכירה שלנו מהולנד – בערב ישבנו ביחד ושרנו, שתינו קפה תורכי. לפעם הראשונה קראנו פרק בתנ"ך – היה ערב מוצלח מאוד.

דף 12

8 בפברואר 1941

שבת ומזג אוויר נפלא. עבדנו בשידוד השטחים החרושים. דוד רכב לכפר גלעדי כדי להיפגש שם עם נחום הורוביץ. הוא דיבר אתו על המצב הכללי אצלנו וקיבל ממנו הבטחה, שידאג וידחוף, שיעביר את הצריפים משאר ישוב אלינו לפני המועד. אחר כך דוד היה בישיבת ועד הגוש בדפנה. מדובר שם על לשכת הובלה בין המשקים בגליל העליון. הילל לנדסמן מזכיר ועד הגוש הבטיח ביום ב' הבא לבקר אצלנו. לפי הנראה ביום ב' יבוא קצין המחוז מצפת לבקר אצלנו. צבי עם שני גמלים הלך לדפנה לקחת את חביות הנפט שלנו.

9 בפברואר 1941

גמרנו לזרוע את ה-100 ק"ג האחרונים של זרעי חיטה, וסיימנו בזה את הזריעה לעונה זו. שושנה ודוד נסעו לטבריה לכמה קניות דחופות. אחרי הצהרים התחיל לרדת גשם ובערב ירד גשם חזק מאוד.

10 בפברואר 1941

יום גשם נורא, לא עבדנו כלל וכלל. אפרא וראובן, שרכבו לחיאם כדי להסתפר חזרו רטובים לגמרי וסיפרו שעל-יד חיאם דרכים ושדות מוצפים. הביקורים השונים מאת ועד הגוש מושל המחוז כמובן לא התקיימו. ישבנו כל היום בליפט ולמרות מזג האוויר הרע היה מצב רוח טוב מאוד.

11 בפברואר 1941

אריה וראובן נסעו בבוקר לשוק בכפר גלעדי ואחר כך בחלסה לקחת את רותי, שכתבה לנו לבוא לרגל נטיעות ט"ו בשבט. ביום באו אנשי המשטרה לבקר אצלנו, שתו תה אצלנו, והרגישו את עצמם טוב מאוד. לא עבדנו הרבה, כי עוד היה בוץ בחוץ. חפרנו כבר בורות בשביל העצים שנשתלם מחר. חיכינו כל הזמן לחוזרים מחלסה, הסתכלנו במשקפת, אך לא באו. סוף סוף ראינו להתקרב 3 אנשים ברכיבה אך לא יכולנו להכירם. נדמה היה שלא רותי הייתה בינם וניחשנו מי השלישי. כשהתקרבו קצת יותר יכולנו להבדיל את משה פרומן, שנשלח מאת הקבוצה, כדי להשתתף בנטיעות הראשונות האלה של קבוצתנו. 


קיבלנו את פניו בשמחה רבה מאוד, הוא הביא כמה מכתבים מנטעים, גם אחד מהמזכיר זאב, שהתברר מתוכו, שטרם התקבל מכתבנו שנשלח ב-1 בפברואר, מכתב עבה מאוד. נקווה שיגיע עוד כי היו בתוכו הרבה חשבונות והודעות חשובות מאוד. יצחק עסוק מאוד כדי לדחוף את גמר תכנית הנקודה שלנו, אך תחנת הניסיונות עוד איננה מסכימה לתכן תכנית, כל עוד קק"ל לא קבעה את הגבולות הסופיים ואיננה רוצה בנקודה קטנה מ-2000 דונם. אריה וראובן קנו בשר בשוק, כבד, והביאו מכפר גלעדי 20 שתילי עצים, שקיבלנו מהם כמתנה: 15 איקליפטוסים ו-5 ברושים.

דף 13

אריה קיבל הודעה שיבוא לקבל את הרישיון בשביל הרובה-צייד שלו. בערב עוד היה ויכוח על צורת הנטיעה והוחלט, כשלא יבואו מטעם הקבוצה, לנטוע עץ על שם נוח סונין ועל שם פרנס ואן דר הורן.

12 בפברואר 1941

ט"ו בשבט. לפנות צהריים נסע אריה לחלסה לראות האם אולי רותי באה. עמיחי ועפרוני באו לבקר אצלנו ודוד מסר לעמיחי את החשבונות על הספקה לבהמות ועל הזרעים שהשתמשו בהם בכל זמן הזריעה. מתברר שמצב הקופה מיואש, מ-150 לירות שהוקצבו בשביל זרעים הוצאו עדיין כ-15 לירות לזרעים וכ-14 לירות להספקה לבהמות. כ-50 לירות נמצאים בקופה, והיתר הוצא לכל מיני דברים, כמו למשל הספקה לאנשים וכ"ה. יצטרך לסדר את העניין הזה עם הגזבר בהקדם האפשרי. עמיחי לא יכול היה להישאר לנטיעות אך הבטחנו לו לנטוע עץ בשבילו. אריה חזר ב-4 בבוקר אך לא הביא את רותי, אלא את שמעון נוי מחיאם ויהודה הרופא להשתתף בשתילה. התחלנו לשתול את 12 האיקליפטוסים בין קצווי הגדר. 


העץ הראשון על-יד החפיר על-יד האוהלים נשתל על שם נוח סונין והשני על שם פרנס. נעשה עוד לוחות קטנים ונתלה אותם על העצים, כי הרגשנו את הצורך, בו ברגע, שנקים כאן זכר למחנה הראשון שלנו להזכיר בזה גם את שני האנשים האלה, שעמדו כל הזמן הזה בצדנו, ובטוח הדבר שבלעדיהם לא היינו משיגים מה שהשגנו עד עכשיו וקשרנו את שמם למקום הזה. אחר כך הלכנו לשתול את 5 הברושים. אחד להתחלת שדרת האיקליפטוסים בפינת הזווית ויתר 4 הברושים שתלנו מהגדר על-יד האוהלים עד למדרגות שיורדות למקום הרחצה שלנו. 4 ברושים על שם ילדי קבוצתנו. התיישבנו אחרי כן בליפט המקושט יפה, שתינו קצת. גם אכלנו מוקדם ארוחת ערב ואחר כך הייתה מסיבה צנועה. שושנה הקריאה שני פרקים מתנ"ך, קרה – שני שירי רחל ודוד שני שירים אחרים. דוד הקריא עוד קטע קטן, שכתבו בעד ה"דבר" לרגל נטיעתנו ראשונה זו. שתינו קפה טורקי נפלא, אכלנו עוגות וסוכריות ועישנו סיגריות טובות, שרנו והיינו שמחים. היה יום מוצלח מאוד, שתמיד יישאר בזיכרונותינו!




גם באופן אחר יבלוט יום זה בתולדותינו, כי חנן מצא שהפרדה הצעירה היא הרה.



דף 14

13 בפברואר 1941

צבי וחנן רכבו בבוקר לדן ולדפנה, כדי לקחת עוד בגדים שלהם, מיטה ונפט מדפנה. בצהריים חזרו ביחד עם הגמל שהביא את הדברים. ראובן נסע בבוקר לחופש לכמה ימים. קיבלנו גלויה מאת רותי, שלא באה בגלל הגשם ותרצה לבוא ביום א' הבא. גם הגיע מכתב, שנוכל לקחת בחברה להנדסה בחיפה מדישה לתירס שהסוכנות הזמינה בשבילנו. ענינו שיחזיקוה עוד מספר שבועות אצלם, כי אין אצלנו מקום בשבילה, והדרך לא במצב כדי להובילה. היה יום יפה ובהיר, הבחורות כיבסו ומשה ודוד נהנו משחייה בירדן.


14 בפברואר 1941


יום יפה מאוד. צבי, אפרא וקרה נסעו להתרחץ, לחיאם, וביחד עם זה להחזיר את חבית הנפט שלקחנו שם ולקחת שם לחם. דוד וחנן עשו בבית בורות קטנים מסביב לעצים שנטענו ומעכשיו צריכים להשקות מידי יום ויום. בערב התיישבנו ודוד הקריא את סידרת השבוע. החלטנו מעכשיו לא לעבוד בשבת. גמרנו בזריעה ואין עתה צורך כל כך דחוף לעבודה בשבת. אבל אנחנו בכל זאת רוצים לנצל את היום וללמוד משהו ביחד, כמו עברית, ערבית וכ"ה. משה שוב נסע בבוקר ולקח אתו מכתב עבה בשביל נטעים וביחד עם זה העתקת היומן שלנו.




15 בפברואר 1941

שבת. לפעם הראשונה כאן כולנו, מלבד שושנה במטבח, לקחנו שבת. דוד רכב בבוקר לחיאם, כדי לדבר עם לוי האם זה הביא עוד חדשות מהפרוזדורים. הוא סיפר שראה יצחק. הייתה ישיבה עם קויפמן, וגם יצחק ידבר אתו בקרוב כי קויפמן יתחיל עכשיו את תכנית הנקודה. קק"ל תגמור בעוד שבוע ותקבע עד אז את השטח הסופי, ואיזה שטחים באים עוד בחשבון להשלמה לאדמות. אז גם יוחלט באופן סופי על העברת קיבוץ עמיר לדווארה. אריה טייל עם כמה חברים מסביב לגבולות. היה שיעור מאת אריה ואחר כך קרה קיבלה את שיעורה הראשון ברכיבה. בערב אפרא יכנס לשמירת לילה למשך שבועיים.



16 בפברואר 1941

קנינו בסלחיה זבל למחיר של 8 גרוש לעגלה, והובלנו כבר שתי עגלות לשטח שנקבע בשביל תפוחי אדמה. היה פנצ'ר קטן בערב, עם הפלטפורמה, שהובילו אתה הובלות גדולות מאוד, וגם הטיירים, שלא היו חזקים. מחר נצטרך לתקן את זה ונמשיך בהובלה, כי בעוד כמה זמן צריכים כבר לזרוע תפוחי אדמה. חרשנו את השטח הקטן על יד הבית  לגן ירק

דף 15

 והיו ויכוחים שלמים והעגלונים – אסור להגיד שמות – לא יכלו להסתדר עם בהמות ומחרשה. לפנות הצהריים ביקרו משה אליוביץ' ויצחק לוזון, מוכתר קב' דן, אצלנו, ואכלו אצלנו ארוחת הצהריים. רותי באמת באה היום ומאוד התלהבה מהמקום שלנו. ראובן חזר מהחופש שלו. למיחם היה שוב פנצ'ר גדול, אך כל פעם אנחנו מפחדים מפני שריפה גדולה, אבל תמיד זה עובר עוד בלי נזק.

17 בפברואר 1941

לפני הצהריים פיזרנו זבל על השטח בשביל תפוחי אדמה ואחרי הצהריים שוב הובלנו מהכפר. בארוחת הצהריים אמרה שושנה שכדאי, הואיל ומזג האוויר כל כך חם, לתת לבחורים סודה! סימן משונה מאוד, אם בחורה אומרת דבר כזה. אחרי הצהריים בא נוח, שמסר לנו מנסיעתו לירושלים, ושראה את יצחק. העניינים מסתדרים לאט, אבל יש לראות התקדמות ידועה, וגם קק"ל תגמור בקרוב את המו"מ עם האריסים. יש גם בעתיד הרחוק סיכויים לעבודה אך כרגע אין עוד. בערב ישבנו עם נוח עוד פעם לחוג ט"ו בשבט, שתינו קפה טוב, אכלנו סוכריות שנוח הביא לנו ועישנו סיגריות טובות והיה בקבוק אחד יין ואחד בירה!

18 בפברואר 1941

דוד ורותי היו בשוק והביאו גם משם את המשלוח שבא מנטעים. באופן מיוחד שמחנו על מנורת "לוקס" שהייתה בין הדברים, הדלקנו אותה מיד הערב וישבנו באור בהיר וחזק בחדר האוכל. פרנס בא לבקר אצלנו וראה את העץ ששתלנו על שמו. הוא רוצה שביחד עם זה שנמסור על שמו 0.250 ל"י לקק"ל, כי בלתי אפשרי לנטוע מבלי להזכיר את קק"ל. ביקר גם ד"ר פס, סניטר מטעם האנטי-מלריה אינסטיטוט. רצה לדעת כל מיני דברים בקשר עם תכנית הנקודה, מספר האנשים, תנאי דירה וכלכלה. הוא דרש מאתנו רק שנמלא את הוראותיה של האינסטיטוט וחושב שאז היה אפשר להקטין את מקרה הקדחת למספר מינימלי. בקשר עם תעלות ההשקאה צריך להיות עוד חישוב רב, כי פרופ' קליגלר רוצה לסגור את כל התעלות הישנות ורוצה שנשתמש אך ורק במוטור. חוץ מזה היה אצלנו אחיעם קרול בקשר עם פקודת הקצין שילונו אצלנו כל לילה שני שוטרים מוספים של אחת הפלוגות בגוש. היה חילוק דעה ביננו לבינו, כי התנגדו לשלם את הוצאות הכלכלה בשביל שוטרים אלה ולהעמיד לרשותם את המיטות וכלי מיטות שלנו. לאחר שכתבנו אתמול מכתב ברור מאוד, ששלחנו ממנו גם העתקה לוועד הגוש, בא והודיע שמתהווה בוודאי אי-הבנה, שישלמו השוטרים שיבואו בעד כלכלה ויביאו איתם מיטות וכלי מיטה. בערב כתבנו תכף על ביקורו של פס לנטעים ושאלנו את יצחק האם כדאי להתקשר על כל הדברים האלה עם פרופ' קליגלר.


דף 16

19 בפברואר 1941

רותי הבוקר שוב נסעה לחפציבה. משטרת חלסה ביקרה שוב ואחד השוטרים הביא כמה ספרים אנגליים כמו שביקשנו לרגלי ביקורם האחרון. ב"דבר" של היום הופיע קטע מאת דוד על נטיעותינו בט"ו בשבט.

כתבה קצרה שכתב דוד זוננפלד, התפרסמה בעיתון דבר של אותו יום. הכתבה שנגזרה מהעיתון הודבקה ביומן ונעלמה משם. (מצאנו אותה בפרוייקט הדיגיטציה של הספריה הלאומית)


בקשיים גדולים הצליחו היום צבי ודוד להעביר את הריבה מחלסה.




20 בפברואר 1941

קרה ודוד נסעו לצפת ולטבריה, כדי להזמין נפט ולקניות שונות, פרודוקטים וכלי עבודה. נסעו לכמה פעמים לסלחיה לקנות תבן ושעורה. אייזיק מדפנה בא עם אורח כדי להסתכל בסביבה. האורח, מורה גאולוגי מתל אביב מצא את מחננו "גמיטליך". (אידיש: געמיטלעך – נוח, נעים שלו).

21 בפברואר 1941

יוצאים לחרוש בשטח ה-90 דונם בצפון האדמות. בצהריים ד"ר מר עם פס ביקרו אצלנו ומדברים על סידורי מחנה בעתיד ומשתוממים ושמחים על מצב בריאותנו פה. גם ד"ר מר אמר שקשה לקבל מים להשקיה מן התעלות, והכי טוב להעמיד מוטור, גם מטעמי הבריאות. בערב חזרו דוד וקרה מטבריה עם כל ה"זעקעלעך והפעקאלעך" (אידיש – תרמילים וחבילות), קנו בין השאר משאבה לגלגלי גומי, חרמש והרבה פרודוקטים ובצפת הזמינו נפט, אך נקבל את זה רק כשנשלם, וכרגע אין כסף. אריה חוזר מאוחר בערב מדפנה.

22 בפברואר 1941

יום שבת. צבי רכב לדפנה כדי לפרזל שתי פרדות וגם שושנה רכבה אתו. הם היו גם בדן והוזמנו שם על ידי הכוורן לשתות יין מהדבש, כמו שעושים במקום, שתו מעט, בפרט שושנה, וחזרו אחרי הצהריים שיכורים לגמרי הביתה,

דף 17


היו שמחים ונפלו כך, כמו שבאו, אל תוך המיטות. אחרי הצהריים התיישבנו ביחד ועשינו עונג קטן במקום בערב שבת, כי אז היינו עייפים מידי. קראנו את סדרת השבוע. ראובן ואריה רכבו אחרי הצהריים לדפנה לנשף פרידה בשביל נחום קרמר וחזרו ב-2 בבוקר, אמנם אינם שיכורים אך גם שמחים מאוד.



23 בפברואר 1941

ההשכמה לא הייתה שמחה ביותר, לכמעט כולם היה המצב-רוח לא טוב, כמו שנמצא לפעמים ביום א'. אך אחר כך שוב הכול הסתדר בסדר. היום היו אצלנו ד"ר מר, משה פז, ד"ר דודזון מדן, אחמד עוזרו של ד"ר מר, וחיים הכוורן מדן. ד"ר מר העמיד אותנו בפני 4 אפשרויות: במצב הזה נוכל לגור עד 1 באפריל או 15 בכל היותר. אחרי כן צריכים להיות סידורים ידועים. או שנקבל צריפים מאיזה מקום בחולה, או שנקנה בארץ צריפים ... או שנסדר אפשרות דירה לקיץ אחד ממחצלות או דבר שכזה, סידור שיעלה בערך 3.5 לירות לחבר. או האפשרות הרביעית: לארוז את המזוודות ולנסוע. הסברנו לו שאין אנו רוצים לחשוב על האפשרות האחרונה הזאת, אך לפי ד"ר מר צריכה לעמוד כלפי זה אחת משלושת האפשרויות הראשונות. שאלת ההשקיה מהתעלות תהיה קשה מאוד, כי לפי דעתו המים פשוט לא יגיעו עד אלינו, כי ישנם בכפרים מקומות רבים אליהם המים לא עוברים. 


באו מרדכי וחיה לוונו והביאו לנו כל מיני דברים מנטעים, בפרט הרבה מכתבים. בערב התיישבנו ביחד, שתינו קפה ערבי ודוד הקריא את כל המכתבים. בפרט מכתבו של זאב עורר עניין רב. בלהה כתבה עוד על סידורי המחסן ועמוס על אווזייה, שלפי דעת המומחים יותר כדאית מאשר ברווזייה. לקנות תרנגולות ערביות איננו כדאי. 




ראובן סידר שואב מים פשוט מהירדן על-יד גן הירק. סידור זה מאוד יקל על ההשקיה בגן.




צילום המשאבה - הפטנט של ראובן רוזן 1941 (מהארכיון)

24 בפברואר 1941

המתנו היום לביקור של קצין המחוז, מר הר-אבן, ודוד הסתכל כל היום דרך המשקפת, הוא התרוצץ על החצר יפה מגולח ולבוש המכנסיים החדשים שלו, וכבר אבדה כל תקווה ודוד רצה לפשוט את המכנסיים היפים, אז ברגע באו. עם הר-אבן היו משה אליוביץ' ונחמן המודד. התיישבנו איתם לשתות תה ועוגה, שהבחורות הכינו. דוד סיפר לקצין המחוז על תולדות הקבוצה וכוונותינו לקראת העתיד הקרוב. התחלנו לדבר על בניין כביש מחלסה עד לדווארה.





דף 18

והר-אבן התבטא, כאילו גם הממשלה וגם הצבא כרגע אינם מעוניינים בכביש זה. כשגם אנחנו וגם חיאם אל-וואליד נהיה מוכנים להכניס בבניין כביש 10 ימי עבודה לכל חבר אפשר לבוא עם הצעה ממשית לממשלה. נחמן הבטיח לברר את הדבר הזה בסוכנות. מדובר עוד על כמה שאלות קטנות. אפשר להוסיף על תעודותינו הזיהוי שגרים אנחנו כאן, ואז לפי כך להוציא רישיונות נסיעה. גם תעודות של שוטרים מיוחדים אולי אפשר יהיה לסדר, ולהחזיק כמה רובים כאן, מהמשקים האחרים. זה עומד עוד לדיון עם ועד הגוש. התייעצנו עם נחמן על ההשקיה והוא אמר שאין כל קשיים, שיהיו לנו 3 ימים ושנוכל לזרוע את תפוחי האדמה שלנו. 



מרדכי חזר היום מקורס מכונאים ביגור והיה גם יומיים בנטעים.


נשכח אתמול לרשום, שד"ר מר בחר למקום בשביל המעבדה שלו את המשולש בין התל לבין הגשר בו זרענו שעורה.

25 בפברואר 1941

דוד היה בשוק וקנה בשר וכמה דברים אחרים בשביל המטבח. תפוחי האדמה הגיעו לחלסה ומחר ניגש לקחת אותם. אנחנו שוב רוצים להשתדל לעבור בעגלה. אחרי הצהריים בא יהושוע ויהודה. יהושוע נתן שיעור ערבית, לאחר שזמן רב בכלל לא היה אצלנו. התחלנו היום להשקות את גן הירק עם אינסטלציית הצינורות ומעלית המים לפי ההמצאה של ראובן. כך גם רוצה לסדר מים שוטפים בשביל הליפט.


דף 19

26 בפברואר 1941

מרדכי ל' וחיה שוב נסעו. הבאנו אותם בעגלה, זאת הפעם הראשונה שוב, שהגענו בעגלה עם זוג לחלסה. לקחו גם חביות ריקות לנפט, והביאו מחלסה את תפוחי האדמה ומכפר גלעדי קשר. בצהריים באמת הגיעו בלי פנצ'רים גדולים. ראובן התעסק כל היום באינסטלציה, הוא רוצה עכשיו לעשות קו עד לליפט, בכדי שיהיו שם מים שוטפים. דוד נסע אחרי הצהרים לתל-חי, כדי להשתתף בשם הקבוצה באזכרה לאברהם דנובסקי, חבר קב' עמיר בחיאם אל-ואליד.

27 בפברואר 1941

מי שהיום היה אצלנו יכול היה לחשוב להימצא בכפר חלם. הבחורות התחילו כבר לצחוק בבוקר, בלי הרף, ועל ידי השיגעון שלהן נדבקו גם הבהמות שלנו. הסוס ברח, אך מצא סוף סוף את דרכו לחצר, כמה רגעים אחר כך גם הפרדה הכושית. 


בצהריים נפל לאריה בזמן רחיצת הסוסים הפח לתוך הירדן וקפץ אחריו, שחה עד לגשר, אך בקושי יצא, הפח כנראה כבר ביסוד המעלה. לפי טענות הבחורות גנבו אריה ודוד קרש מטבח בשביל אוהלים וניסו הבחורות להוציאו משם בכוח. בקטטה לרגל ניסיונות אלה כמעט נשברה לקרה זרוע, וכבר רצינו לשלוח אותה לרופא. ברגע זה דווקא עבר אצלנו וסידר את הדבר הזה, קרה רק עוד מתהלכת בתחבושת, שקושרת את הזרוע עם הכתף. שושנה התרגלה לכך להגיד תמיד "יה", - היכן למדה זאת? ומרוב רוגז ראובן רצה כבר לזרוק אותה לתוך הירדן, כבר התקרבה הסכנה ושלושת רבעי הגוף כבר היה מחוץ לחוף על פני המים, אז ניצלה על ידי הג'נטלמניות של צבי, שהוציאה. אריה וראובן נסעו בבוקר למקורות תעלות ההשקיה, כדי לבדוק כיצד המים מהתעלות מגיעים אלינו. הם מסרו שמקורות המים הם רחוקים מאוד ותיקון וסגירת התעלות הצדדיות יעלו ב-15-20 ימי עבודה. הכדאי הדבר בשביל דונם תפוחי אדמה? בררנו בצהריים את הדבר עם עמיחי, שבכל יעץ לנו, לעשות את הדבר הזה, וגם חשב את זה למפעל חלוצי. את הזרעים צריך לבחור עוד, ולהנביט אותם קצת. 


גם עפרוני בא אתו ושוחחנו אתו על קניית פרה אחת, רק לשימוש הבית. הוחלט שנקנה פרה דמשקאית, לפני ההמלטה ותיכף אחריה. אם נרצה לחכות עוד שבועיים יקנה הוא בשבילנו. נראה אם תהיינה הזדמנויות טובות ואם יהיה כסף. הלאה הוא סידר כמה חשבונות עם דוד. נסעו עם העגלה הקטנה לדפנה, כדי לקחת את הנפט משם ועברו דרך קיטיה, בנסיעה חזרה היו


דף 20

קשיים כי ערביי קיטיה לא רצו לתת לעבור אך לבסוף יצאו וחזרו עוד לפני שעת 12 בשלום הביתה.

28 בפברואר 1941

אחמד, שיומיים היה חולה בא היום עם ההודעה שפועלי הכפר נטעו כמה עצים על יד סוכותיהם בשטח הדרומי של ה"חדש", שטח אשר עומד לרשות קק"ל. אריה רכב מיד לחלסה, כדי לנסות להתקשר עם נוח או משה אליוביץ'. על יד חלסה פגש בנוח ובפלוגת המשטרה ביחד. המשטרה באה אחר כך ורכבה לכפר. הוזמנו הפלחים והמוכתר למחרת למשטרה לחלסה. נוח אמר שיבוא בהתחלת השבוע הבא. בערב התיישבנו ביחד, אחמד הביא לנו קפה, אכלנו עוגה והקראנו פרק מתנ"ך, הפעם הזאת מקהלת. 


לדפדוף קדימה או אחורה יש להתקרב עם העכבר אל הקפל בפינה השמאלית התחתונה וללחוץ.
מומלץ לצפות במסך מלא.
משתמשי טלפון סלולרי שימו לב: ניתן לדפדף רק בלחיצה על "מסך מלא". אם לא עוברים למסך מלא התצוגה יוצאת משובשת.


תאריך מאמר מקורי
3/1/2018
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!