יומן נטעים - פברואר 1940 - כתב דוד זוננפלד

עמוד 39

יום שישי 2 בפברואר 1940.

היום שוב התחילה העבודה על ידי מזג האוויר היפה. וגם מאתנו עבדו כבר כמה אנשים בעבודת חוץ. קיבלנו מכתב מבנימין (בקרס) ששלומו כבר הרבה יותר טוב, אין לו כבר חום. הרופאים אמרו לו שיצטרך לנסוע למוצא, כדי שם להתרפא זמן-מה. אף מאת אברהם מייבום מקליפורניה קיבלנו גלויה.

יום שבת 3 בפברואר 1940

הבוקר הייתה ישיבה של הוועדה המשקית ואחרי הצהריים צריכה הייתה להיות אספה. ועמדו על הפרק כמה דברים חשובים מאוד, אך היו רק מעט אנשים והתחלנו, אפוא, עם העניינים הטכניים יותר: יש הצעה לקנות אוטו משא. הצבא נותן עכשיו עבודה ובעד זה הבנזין והתיקונים קטנים וכ"ב. הוחלט לשלוח את אהרון פלדמן להיוודע בעניין זה. שנית יש הצעה לקנות פרה, ז"א ישנן כמה הצעות, לקנות אפילו שתי פרות, או לקנות שלוש עיזים + תיש, או לא לקנות שום דבר. על הצעת הפרה דברנו זמן מה. הוחלט להקים וועדה שבעוד שלושה ימים תביא את המספרים הנכונים על קניית פרה וקיומה, (אף על עיזים) ולפי זה תחליט האספה האם כדאי העניין הזה גם בקשר עם רצוננו לצאת בזמן הקרוב להתיישבות. בוועדה יושבים: צבי נ., אהרון בילדנר, משה פ., ברוך (פרומן), דוד (זוננפלד)  וזאב (שטיהרט). לשאלת המאפייה, צריכים להודיע בקב' קריית ענבים, האם יש שם מקום ללמוד או במקום אחר. אחרי לימוד של כמה שבועות, הרי קב' משמר השרון מוכנה לקבל את האופה ולתת לו לימוד נוסף של גם עוד כמה שבועות כי הם אופים גם בעד חוץ מהקבוצה. על בינוי תנור יודיעו חיים (ון סקסן), אהרון בועז ואריה (אנגל).

כתבנו מכתב למועצת המושב בקשר עם כוונתם לבנות את הכביש דרך גן הירק שלנו, שטוענים הם שאדמה זאת שייכת למושב. אנחנו שאלנו את החומר הדרוש כדי להחליט על זה אצל הסוכנות והמרכז החקלאי, אך זאת עבודה לא מועטה, ולא קיבלנו תשובה עדיין. מדובר עם המושב, שלא נתן שום דבר לעשות אצלנו עד שלא נדע ברורות. גם מה שנוגע לשטח ששייך למושב רק ניתן לעבוד אם יתברר עניין הפצועים (פיצויים).

רוצים לכתוב מכתב לקופת החולים, שהננו רוצים בקרוב לצאת להתיישבות לחוּלָה, ואם מדברים על רופא בשביל הנקודה, הרי שאצלנו חבר הקבוצה, יהודה אבס, ומבקשים לקחת אותו בחשבון, שיהיה רופא אצלנו. בשבילנו עכשיו השאלה עומדת ככה, האם אנחנו מתחייבים על ידי משלוח המכתב הזה יותר מידי כלפי יהודה, הואיל וגם מצדו, אך גם מצדנו לא ברור עדיין אם דווקא הוא יהיה הרופא אצלנו. ישנם בתור מועמדים, גם ישראל טס, שמואל מלץ, שהוא כבר שנה בבית החולים בלינסון בפתח תקווה ומאוד קשור עם חברינו מהשרון, אף אנדרה דה פריס בהולנד אולי מאוד יבוא בחשבון להיות רופא אצלנו. ביננו לגמרי לא ברור עדיין מי מכולם במקום הראשון. אך צריכים עכשיו לפעול בעניין זה, כי אחרת אולי קופת החולים תקבע את מישהו אחר לרופא, וגם בכל אופן ניצור על ידי מכתב זה את האפשרות בשביל יהודה שיהיה רופא אצל קופת חולים כן או לא בנקודתנו. גם נסיעתו בקרוב לחוּלָה לד"ר מאר היא כדאית עד מאוד בשבילנו חוץ משאלת הרופא.

עומדת על הפרק שאלת וועדת החברים. בקשר עם נסיעתם אז של רותי (זוננפלד)  ויהודה ון. א. ברוך (פרומן)  ויעקב רצו להיפטר מהוועדה הזאת. הם טוענים שיש חילוקי דעות כל כך עמוקים, שאין להם אפשרות להישאר בתפקיד. אמרו גם אז שאין לדון לוועדת החברים על הצד הכספי, אלא רק על הצד האנושי. אם כן נתון הדבר הזה, הרי אין לה ערך לוועדת החברים, לפי דבריו של ברוך (פרומן), כי לכל בקשה יש איזה שהוא צדק. דוד (זוננפלד) מתחיל בוויכוח ומציין שלא יכולים לשכוח שיש לה לוועדה חוץ מהדיון על נסיעות וכ"ב, עוד תפקיד אחר, כלומר יחס בין החברים. מה שנוגע ליחס בין הוועדה לבין הגזבר הוא חושב, שאין לדון בשביל הגזבר על הבקשות בעצמן, דיון זה רק מגיע לוועדה. יצחק אומר שההחלטה האם בכלל כסף (חוץ מהאספה) יש אצל הגזבר, שבן-אדם אחד בוועדה כאילו בתור גזבר הוועדה קודם מתקשר עם הגזבר, לבירור, האם בכלל ישנו כסף. לפי זה הנה על וועדת החברים לדון האם הבקשה היא מוצדקת ואפשרי להוציא בעדה מהכסף שישנו. הגענו עתה לבעיה, האם על ידי נוכחותו של כסף פרטי אפשר לאשר נסיעה או שהכסף אינו יכול לקבוע באישור הבקשה. יעקב (גולדסמיט) מעיר את עמדתו, שגם הוא יודע ששוויון מלא אין בחיים, אף לא בחיים הקבוצתיים, אך צריכים לשאוף אנחנו לשוויון עד כמה שאפשר. שאלה היא איזה גבול, איזה קו צריך להיות – אין ברצונו להיות שוטר בעד מדה גדולה של שוויון, איפה החברה רק רוצה במידה קטנה יותר. לפי דעתו לא יכול לגרום הנוכחות של כסף פרטי, ואם כן זה גורם, הרי אין לו מקום בוועדת החברים. אף דוד ((זוננפלד)  באותה הדעה. אסתר ש. מעירה שצריכים לשקול את כל מקרה ומקרה בעצמו ומיוחד, אך ברור שצריך להיות איזה קו שהוא. אחרי וויכוח ממושך הוחלט שיהיה הקו הידוע שכסף פרטי אינו גורם באישור של נסיעות וכ"ב אך עליה הוועדה לדון, אם יש את מקרה יוצא מן הכלל, שעובר את הגבול. יכול להיות גם בעתיד שישנו חילוק דעת במקרה מיוחד בין הוועדה לבין החברה, בזה לא צריכים להתפטר, אם זה אינו קורה תמיד. לפי החלטה זו יעקב וברוך מקבלים את הבחירה לוועדת החברים. מה שנוגע למקום החופשי על ידי היציאה של אברהם (אוסטרר) להכשרה לקב' השרון, שיצטרך להימלא על ידי בחור של הווינאים נחליט פעם אחרת, כי אין אנו יודעים כרגע מי לזה בא בחשבון.

יום ראשון 4 בפברואר 1940

היום הייתה קצת עבודה, אך גם לא במידה מספקת. לרגל יום השנתי ה-18 למותו של א.ד. גורדון שמענו ברדיו תכנית לכך. התכנית הייתה מוצלחת מאוד.

יום שני 5 בפברואר 1940

היום חוסר ידיים. לאה (רפפורט) הצטרכה להעברה לבית חולים לתל אביב, כדי שם כנראה להתנתח. סקי חזר מתל אביב וסיפר שעופרה נסעה בינתיים לפתח תקווה לבית החולים.

יום שלישי 6 בפברואר 1940

שוב חוסר ידיים. יצחק (סלייפר) חזר מנסיעתו ובקיצור מסר דו"ח. ביחד עם פרומן ורפאל פולק היה אצל גרנובסקי ותוצאות השיחה הזאת הן שיש תקווה טובה, רק עם הפועל המזרחי יהיו עוד קשיים. בעוד כמה ימים כבר נדע יותר. בעניין חילוקי הדעה עם המושב בקשנו אצל המוסדות היודעות דבר, קיבלנו עכשיו תשובה, שבאמת לפי מכתב של מחלקת העבודה למושב מגיעים לנו 9 דונמים ולא 5 דונם כמו שהמושב טוען. הורד אחר כך דונם בשביל זסלבסקי ונשאר בשבילנו 8 דונם. 

יום רביעי 7 בפברואר 1940.

מצב העבודה יימשך. מוטקה (רפפורט) עודנו חזר מתל אביב ואין אנו יודעים שום דבר ממצבה של לאה (רפפורט). גם עופרה (פימנטל) שום דבר לא ידוע עדיין. הוועדה על קניית פרות ישבה הערב אך מרוב שריח רע מאוד מברוך (פרומן) נפרדנו לאחר שיחה ממושכת. רוצים עוד להיוודע בעניין זה. כמעט כולם מתנגדים לעיזים ויציעו למכור אותן.

עמוד 43

יום חמישי 8 בפברואר 1940

היום הייתה הברית של גדעון (סלייפר) הקטן. מתל אביב באו מאיר פרמסלה בתור מוהל ואברהם לוי. הטקס גופו היה אחרי הצהריים בשעת 3 וחצי. אלכס (טויבר) הקטן התעלף בזמן המהילה, וגם כמה אנשים אחרים עזבו את החדר מרוב פחד להתעלפות. אך כשנמזג היין כולם שוב נכנסו, שתו ואכלו עוגות טובות ודברים טובים אחרים.

קיבלנו מכתב מהסוכנות, שמגיע לנו 8 דונם אדמה לעיבוד וקיבלנו גם מפה מהמחנה שלנו. מוטקה (רפפורט) כתב מתל אביב, שמצבה של לאה כבר יותר טוב, שמקווים שמחר יוכלו לחזור הנה. בערב באה חנה (בקרס) וסיפרה שבנימין (בקרס) כבר נמצא בבית הבראה במוצא ושמצבו כבר יותר טוב. אף בא החבר מנוח מדגניה מטעם וועדת התרבות של חֶבֶר הקבוצות. בערב היה נשף בשני חלקים, חלק הראשון הוא לכבוד הברית, נקראו שני שירים ושני פרקים מהתנ"ך. נאמו אחר כך נאומים על ידי סקי (יצחק פימנטל) ישראל (טס) מאיר פרמסלא (נאום מוצלח מאוד) ויצחק (סלייפר) בעצמו, האב המאושר. אחרי גמר החלק הראשון, שהיה מוצלח מאוד דיבר החבר מנוח. הוא דיבר על השפה העברית. הרצאתו הייתה חיה ומעניינת מאוד ועשה רושם רב על החברים. הציע לנו לחפש מורה שחי אצלנו ומלמד אותנו, בעד זה הוא גר ואוכל אצלנו. לפי דעתי גם נחוץ לקנות מזמן לזמן ספרים. צריכים להוסיף עוד שחדר האוכל להזדמנות זו היה יפה באופן מיוחד.

יום שישי 9 בפברואר 1940.

גם היום עבודה מלאה, אך רק על ידי זה תמיד מספר לא קטן של אנשים בנסיעה או בחופש אין ביכולתו של סידור העבודה לנצל את כל המקומות שיש לנו. חבל הדבר הזה מאוד, כי יש שמועות די בטוחות שבעוד חודש בכלל ייגמר כל הקטיף. ווילמה (פוגל) חזרה מהקורס ממטבח דיאטטי. מרים רייך ומנחם מ. באו בשבת להיות אצלנו.

יום שבת 10 בפברואר 1940

בבוקר ואחרי הצהריים היו ישיבות של וועדה המשקית וועדת החברים. אחרי התה הייתה אספה. מדובר קודם על עניין ההכשרות, ז"א שקיבלנו מאת חֶבֶר הקבוצות הצעה לשלוח 6 אנשים לקב' דגניה ב'. וועדת החברים מציעה לשלוח את אורי ורחל ה., יעקב גולדסמיט), ברוך (פרומן), משה פ. וצבי ו. הואיל וברוך ומשה אינם הוחלט לדחות את הוויכוח על זה עד מחר בערב ולדבר על זה בנוכחותם.

קיבלנו הזמנה לשלוח בחורה לקורס בתעשיית חזיות וחגורות. מוחלט לשלוח את דבורה. סידור העבודה דורש שבכל ערב אחד מחברים הולך עם חבר אחד מסידור העבודה לנס ציונה ללשכה. כך הוחלט.

זאב (שטיהרט)  דיבר על ענייני הביטחון. לא יתכן בצורה כזו, שכמעט אף אחד מהחברים אינו יודע להגן על הנקודה. כך זה עם קורסים אותו הדבר. וועדת הביטחון אינה כעת עתה. הוצע לבחור בזאב, חיים ר. ויהושוע (פוגל). יהושוע אינו ולא ידוע עדיין אם יקבל את זה. על השטח בבית עובד מדובר, האם אולי מבחינה זו שנצא עוד מעט להתיישבות, כדאי בכלל להחליט שם. הוחלט לחכות עוד 3 ימים, עד שנדע אולי יותר מההתיישבות.

אחר כך מדובר על קניית אוטו. נשאלת השאלה, האם יותר כדאי לנו לקנות אוטו כבד, יותר יקר אם כן אוטו יותר זול. עכשיו ישנה עבודה מהצבא ויש חשבון בזה ואפשר להרוויח מה שהוא, אפילו לא מעט. ואם נצא להתיישבות גם נחוץ לנו אוטו. הוחלט אוטו כבד, ברוקווי Brockway, שיעלה לנו 800£. עכשיו שאלת ה Second driver, יש לנו שני נהגים, אהרון פ. ומאיר (היימנס)  . אחר כך נחליט עוד על בן אדם שני שיכול להיות נהג, ר' מאיר בתור מכונאי במשק בשביל המכוניות החקלאיות. גם לזמן הראשון יהיה עוד הנהג מקב' "השרון" אצלנו, כדי לסגור בקניה ובנסיעות הראשונות.

יום ראשון 11 בפברואר 1940

לעופרה (פימנטל)   נולד בן! שמו מרדכי! אם וילד מרגישים את עצמם טוב מאוד.

קיבלנו מכתב מהולנד, מאת אלברט נוימן, בו ביקורת חריפה מאוד, אך אינה מוצדקת, על תכניתנו ומפעלנו. יש להצטער שבן אדם הזה, שפעם היה חבר טוב מאוד שלנו, מבקר אותנו עתה בצורה כזאת עם עיניים עצומות בפני העובדות, והמצב כמו שהוא כאן בארץ. בוודאי שכמה חברים שלנו יענו לו.

בערב הייתה אספה על עניין המשלחת לדגניה ב'. יש הצעה מצד וועדת החברים שטיפלה במשלחת זו קודם, היא: רחל ואורי ה., יעקב, ברוך (פרומן), משה וצבי ו. מכמה צדדים, רבקה, רותי (זוננפלד), יהודה (שנית) ואסתר מ. הייתה התנגדות חריפה מאוד נגד ברוך ומשה, כי שהם כבר יודעים עברית, ולהכשרה מקצועית אין שום אפשרות כי ייסעו לשם בתור מחוסרי עבודה. דוד (זוננפלד) וזאב (שטיהרט)  וחברי וועדת החברים חושבים שדווקא כן כדאי מאוד לשלוח אותם, שגם הם פעם יכולים לצאת מהפרדס, שייראו גם הם פעם קבוצה וותיקה, גם הם יכולים עוד ללמוד הרבה מאוד עברית ובכלל צריכים להכיר את הארץ. להם עד עכשיו עוד לא הייתה שום אפשרות. בהצבעה שאין חילוק דעות מה שנוגע לרחל ואורי ויעקב, גם בעד צבי ו. היה רוב האנשים. לפי ההצבעה היו רוב קולות בעד ברוך וחנן בהפרש בן קול אחד עם משה. אך וועדת החברים לא הסכימה להצבעה זו והוחלט עוד פעם לדבר על זה.

יום שני 12 בפברואר 1940

עבודה ישנה, אך היום רק יצאו מאתנו לעבודת חוץ 21 איש,    ו-15 לא היו בסידור על ידי מחלה או נסיעה. בצהריים ירד גשם די חזק, והאנשים שבו הביתה. דבורה נסעה לקורס לתעשיית חזיות וחגורות.

מתחנת הניסיונות קיבלנו מכתב, שבסביבה ההיא בבית עובד, איפה שרוצים אנו לעבד אדמה לגן-ירק, יש סכנה רבה מאוד לקדחת, ושמייעצים בשום פנים לא לגור שם. על ידי זה הדבר נעשה לקשה מאוד, ונצטרך עוד לדון על השאלה זאת.

יום שלישי 13 בפברואר 1940

מצב העבודה כמו אתמול. קיבלנו מכתב מאת בנימין (בקרס), שכבר נמצא בבית הבראה במוצא. הוא מרגיש את עצמו טוב מאוד. באותו בית הבראה נמצא גם ברל כצנלסון.

יום רביעי 14 בפברואר

גם היום עבודה במידה מרובה, אך אין די אנשים. יצחק (סלייפר)  חזר ומסר דו"ח על נסיעתו. גרנובסקי לא היה במקום, ורנן וויץ מתחנת הניסיונות לא רצה לתת את האינפורמציות שלו לבן אדם בלתי ידוע. אבל צריכים עוד פעם לגשת אליו עם מכתב מהסוכנות. שנית קנו אוטו – ברוקווי – וגם ארגז בשבילו. בעוד כמה ימים – יותר משבוע – כבר יהיה מוכן. דוד (זוננפלד) נתן את מכונת הכתיבה שלו למען להחליף אותה למכונה בעברית. רוצים לתת בשביל המכונה הישנה - 5£, חדשה עולה 8.5£, ז"א יש להוסיף על ידינו עוד 3.5£. הוחלט להיכנס בעניין ולקנות את המכונה בעברית. מה שנוגע למשלחת לדגניה ב', הרי הואיל וכרגע ישנה עוד עבודה במידה מספיקה, ויותר כדאי לנו לחכות עוד כמה שבועות. חֶבֶר הקבוצות הסכים לכך, אפוא נוכל לדחות את הדיון על המשלחת לעוד כמה ימים. הוחלט גם להתחיל לחרוש באדמה בבית עובד, שעלינו לעבד, למרות המכתב שקיבלנו מתחנת הניסיונות, שאסור לגור שם. נחפש ונמצא כבר אפשרות לגור באיזה שהוא מקום אחר קרוב לשטח, או לאיזה צורה שהיא לנסוע לשם. אך הזמן דוחף את העניין כן להתחיל בעבודה.

יום חמישי 15 בפברואר 1940

היום היו הרבה חולים, בערך 10. אמנם לא מחלות גרועות, אך בכל אופן מרחיקים את האנשים מהעבודה. היום היה יום הולדת של 5 אנשים אצלנו: משה וברוך (פרומן), יהודה ון א., אלכס ט. ורחל א. (הקטנה). אך לא היה שום נשף או מסיבה כי גם בו באותו היום משה ג קיבל הודעה שאביו מת במחנה ההסגר בבוכנוולד. קיבלנו מכתב מאת אברהם מקב' השרון, שעוד לא ברור האם יקובל הוא להכשרה שנתית. יוסף (סלייפר)  קיבל מכתב שאנדרה דה-פריס קיבל תעודת עליה ובוודאי בקרוב יבוא ארצה.


אנדרה דה-פְרִיס (28 בפברואר 1911 – 15 בספטמבר 1996) היה רופא פנימאי וחוקר המטולוגיה וארס נחשיםפרופסור לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי הפקולטה לרפואה שלה וראשון דקאניה ורקטור האוניברסיטה (1969–1972). חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תש"ל (1970). 

בשנים 19321933 עמד דה-פריס בראש בית החולים "מֶפֶּל" (Meppel) בהולנד והרצה בתחום כימיה קלינית באוניברסיטת אמסטרדם. בשנת 1939 התמנה למנהל בנק הדם של הצלב האדום בצפון הולנד, ובשנת 1940, בימי מלחמת העולם השנייהעלה לארץ ישראללאחר עלייתו לארץ ישראל היה דה-פריז רפתן בקיבוץ גבע.

תאריך מאמר מקורי
25/3/2018
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!