יומן נטעים - נובמבר 1939 - כתב דוד זוננפלד

עמוד 1

יום ו', 10 נובמבר 1939

4 אנשים ממנו עבדו בעבודות חוץ.

בערב תכף לפני האוכל הייתה שיחה קטנה, היא על המצב הבינלאומי, ביחוד ביחס עם הולנד: מה עלינו לעשות במקרה שגרמניה תתנפל על הולנד? מה עם הכסף שקיבלנו, ומה במקרה שיקראו לנו לצבא ההולנדי והאנגלי. לפי דבריו של יצחק (סלייפר) ברור צריך להיות ביננו בלבול או פחד. מה שנוגע לגיוס באיזשהו צבא כל אחד בעצמו צריך לעשות את חשבון ליבו. וגם מה שנוגע בהתיישבותנו, ברור הדבר בלי שום ספק שנמשיך בכל מה שעלינו לעשות בזה. מכיוון שאנו רוצים להיות אנשי המעש.

 

שבת, 11 נובמבר 1939

תיכף אחרי ארוחת צהרים התחלנו בשיחה. קודם כל דיברנו על עניין פלוגת "גורדוניה" מוינה, שזאב  (שטיהרט) בשם הקב' הציע לנו להתאחד איתם. מוויכוח התברר שאין התנגדות עקרונית נגד איחוד. למרות שישנם אנשים, אלה אינם נלהבים מזה. אבל גם אי-אפשר לעלות להתיישבות עם קבוצה בת 50 איש. ועל-ידי זה משתנה הדבר. ישנם גם אנשים, הם מפחדים מפני השפעה פוליטית מצדם אנשי גורדוניה, ושהם יותר טוב היו רוצים איחוד עם איזה שהיא פלוגת מכבי הצעיר, גם מה שנוגע בעתיד חינוך הילדים. סוף כל סוף דובר, שאנו צריכים להסביר להם את הבנתנו הפוליטית (או אי-פוליטית) וכעת עתה להפסיק את ויכוח, הואיל ואין מה להגיד עליהם, טרם לא התקשרנו איתם והכירו אותם.

אחר-כך מתחיל ברוך (פרומן) לדבר על חוסר – העברית כאן ועל ההכרח המוחלט בחדר האוכל בכל אופן לדבר עברית. מורדי  וגם לאה  (רפפורט)  רוצים לנצל את הכוחות שישנם במושב, ללימוד, בשביל הרצאות וכ"ב. דוד (זוננפלד) אומר שאלה הם רק אמצעים, אמנם טובים עד מאוד, אך בזה לא תלוי שהאנשים אינם מדברים ולומדים עברית, אלא אך ורק ברצונם הם ובו לפי דעתי חסר עד מאוד.

גורדוניה -תנועת נוער ציונית-חלוצית שדגלה בערכי א"ד גורדון ממובילי ערך העבודה העברית.

פלוגת "גורדוניה" מוינה - הגרעין הווינאי שהצטרף לגרעין ההולנדי בנטעים

המכבי הצעיר - תנועת נוער חינוכית, לאומית, ספורטיבית, בלתי מפלגתית המושתתת על ערכי היהדות והציונות.

החליטו:

בנימין  (בקרס) אמר, שהוא רוצה לוותר על סידור העבודה מכיוון שהוא יצטרך לשכב בעד זמן-מה. אז יישאר רק משה פ'  (פרומן), מכיוון שאהרון (בילדנר) כבר לפני כמה זמן ויתר על זה הואיל והיה לו הרושם, שבנימין ומשה סידרו את זה בלעדיו. משה מכחיש את זה, ונבחרים בסידור העבודה שוב אהרון  בשביל הסידור במשק וצבי נ (נוסבאום). להתקשר עם המושב ועם הפרדסנים.

אסתר א. (אבס) אם תגמור במאזן תנהל את ספרי סידור העבודה ביחד עם החשבונות. זה יהיה בעוד חודש. עד הזמן הזה רבקה (פרומן) תטפל בהם.

 

12 נובמבר 1939

אצל יופה (איכר מנטעים) עבדו שלושה אנשים, שניים מהם רק חצי יום. בערב היה מסדר של המחלקה נטעים-בית חנן של החי"ש, איפה זאב (שטיהרט)   קיבל את הפקודה על המחלקה הזאת.

חי"ש - חיל השדה של ארגון ההגנה בשנים 1939 -1948

13 נובמבר 1939

בעבודות חוץ עבדו 5 אנשים. אורי ברוק, עמוס סנדרס, אליהו ליפסמא וחיים (ון סקסן) באו בחזרה מכפר ידידיה עם ההודעה שגם יתר החברה יבואו בחזרה בקרוב.

בערב הייתה שיחה, שדיברו קודם על המכתב, שקיבלנו ממרדכי מרקוס מגניגר בתור תשובה על מכתבנו, שחוץ מאנשים שעובדים במטעים ובצאן כולם צריכים לבוא בחזרה, הואיל וגניגר אינה יכולה להחזיק אותם עוד הלאה. מרדכי כתב שאין ברצונו לעזוב את הפלחה, דווקא ברגע הזה, שנכנס בה. התברר שכתבנו, מפינה ששמענו ממקורות שונים, שהוא רוצה לעזוב את גניגר, מכיוון, שאינו כבר יכול עוד ללמוד שם וייתכן שיעבור לדגניה, כדי שם עוד ללמוד. אם אינו נכון הדבר הזה, הרי ברור שהוא יכול להישאר בגניגר במקום השני, שיש לנו, במקומו של מוטקה (רפפורט) מנטעים שאיננו נכנס כלל וכלל. אחר-כך יהודה אבס. מסר דו"ח של נסיעתו לחוּלָה ועל שיחותיו עם מר מאר, אשר האיש הזה מתעסק במלחמה בקדחת כבר מספר שנים רבות. בשבוע הבא יהודה ייסע אליו, כדי לנסוע אתו דרך הארץ, באופן מיוחד לעמק בית שאן, כדי לנסות שם כמה ניסיונות בנוגע למלחמה בקדחת.

ּ

גינגר – חלק מהחברים עברו לקיבוץ גינגר להכשרה לקראת העליה לקרקע

לחוּלָה – לאדמות ה חוּלָה – היעד להתישבות

מר מאר - פרופגדעון ג' מֵר 1994-1961 היה רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל.

14 נובמבר 1939

5 אנשים עבדו בעבודות חוץ. אצל פרומן עבדו 20 איש בקטיף. פועלים מראשון לציון, בלתי מאורגנים שעבדו תחת המחיר. לא רצינו גם לשלוח אנשים, לעבוד בתנאים כאלה, לפני שלא קיבלנו רשות לזה מטעם הלשכה בנס ציונה. על ידי זה רק יעקב (גולדסמיט)  שלנו עבד שם, הוא בעד המחיר הקבוע. סדרני העבודה רוצה להתקשר על עניין הזה עם הלשכה ולהתייעץ אתה. מה עלינו לעשות, במקרה שגם מחר יעבדו תחת המחיר, הרי ברור הדבר, שרק אפשרי לנו להחזיק אנשינו בבית , אם הלשכה תעמיד משמרות אצל פרומן, שגם אחרים לא יעבדו. קיבלנו מכתב מבלהה (כהן) מהולנד. שהיא עודנה יכולה לחזור, מכיוון שהרופאים אינם מאשרים לה כך. עכשיו היא עובדת ביחד עם יוסף (סלייפר), וקיבלה חוץ מזה את מזכירות קיבוץ-עליה "נטעים" ואת הגזברות של ה"חברת-עולים". עוד קיבלנו מכתב מחברנו מגניגר, ממוטקה (רפפורט), שהוא מבקש בירור על עניין ההכשרה. החברה בעד זה שבמקום שרק שני חברה שלנו יכולים להישאר שם להכשרה מקצועית, שמרדכי בשביל הפלחה, וצבי ריידמן בשביל הצאן. אך הוא רוצה לנסות, אולי כן להחזיק את המקום השלישי והוא מודיע, אנחנו מסכימים בזה, לשאול אולי אחד מהווינאים הנה.

צבי ריידמן כתב על הצעת האיחוד מצד חֶבֶר הקבוצות, עם הגרעין הווינאי בקב' השרון. לפי דעתי יותר טוב להתעסק עם אנשים שאנו מכירים אותם, למשל הגרעין של הנוער בהכשרה בגניגר.

בערב בשיחה מסר קודם כל צבי נ. (נוסבאום) דו"ח על המשא ומתן שלו עם הלשכה בנס ציונה. יש סיכויים לחשוב שבעתיד הקרוב תהיה לנו יותר עבודה, מכיוון שעכשיו הקשר ביננו ובין הלשכה יותר טוב ממה שהיה. על הכביש, שרוצים לבנות מראשון ל... עדיין שום דבר לא ידוע, אם בכלל העבודה תלך דרך הלשכה, ועליה לחלק אותה. אם בכמה ימים הלשכה עודנה יודעת דבר יותר ברור על זה, הרי היא נותנת לנו יד חופשית, מעצמנו לפנות לקבלנים.

מה שנוגע מכתבו של מוטקה (רפפורט), החברה מצטרפת לגמרי לדעתו, שמרדכי (מרקוס) ראשית ראשונה בתור להישאר להכשרה. אך גם מסכימים לקבל את מישהו מהווינאים, אם מוטקה אז גם יכול להישאר בגניגר.

עבדו תחת המחיר – המאבק על העבודה התרכז במאמץ לשמור על רמת שכר.

הלשכה בנס ציונה – ניהלה את המאבק על העבודה ודאגה לכך שהעובדים המאורגנים לא יעבדו במחיר נמוך מרמת שכר מסוימת.

קב' השרון – הגרעין הווינאי ישב בהכשרה בקבוצת השרון (ברמת דוד)

חֶבֶר הקבוצות - ארגון גג של כל הקבוצות נקרא כך מ-1930, שינה את שמו לאיחוד הקיבוצים והקבוצות אחרי הפילוג בקיבוץ המאוחד ב 1951.

15 נובמבר 1939

אצל פרומן הייתה משמרת. רצו לעבוד תחת המחיר. יעקב (גולדסמיט)  בא הביתה לקחת עוד אנשים, שיעבדו בעד המחיר הקבוע. לפי ידיעות הכול לא הלך בשקט, אלא גם הרביצו מכות. סוף כל סוף העובדים הבלתי מאורגנים הלכו הביתה, אחרי הבטחה מצידה הלשכה, שבכל זאת יקבלו את הכסף עבור היום הזה. 4 אנשים שלנו נשארו שם עובדים. בלעדם עבדו עוד 3 אנשים בעבודות חוץ.

מלכה (אנדרסון) חזרה הביתה, ומהולנד קיבלנו מברק, שיוסף (סלייפר) אתמול נסע משם. בשבת ייסע מאיטליה הנה. הנה ברור הדבר, שההודעה הזאת עשתה אצלנו שמחה גדולה מאוד.

מאהרון (בילדנר) קיבלנו עוד מכתב בשם החברה בגניגר, הוא עוד פעם מבקש בירור על עניין האיחוד והחזרת האנשים משם. נשלח תכף תשובה, שנקווה ממנה, שתהיה ברורה למספיק.

16 נובמבר 1939

הקטיף אצל פרומן נמשך, עכשיו בעד המחיר הקבוע, שלושה אנשים שלנו עבדו בו. חוץ מזה עוד עבדו שלושה אנשים בעבודות חוץ.

ועדת התרבות הצליח להשיג את המורה מהמושב (אסתר) לשיעור עברית בשביל מתקדמים בעברית. הערב קם השיעור הראשון. המשתתפים היו מאוד שבעי רצון ויש לחשוב שהדבר הזה חשוב עד מאוד בשבילנו, שגם היותר מתקדמים מקבלים שיעור. אלה יכולים אחר כך בחברה מה שנוגע לעברית להשפיע לטוב, אף השיעורים שהם נותנים למתחילים יהיו בעלי ערך יותר גדולים.

17 נובמבר 1939

היום עבדו בעבודת חוץ 2 אנשים. יותר מיום הזה אין מה לרשום.

18 נובמבר 1939. שבת

בבוקר היה שיעור ההגנה הרגיל, הוותיקים, הם ירו בטוטו.

אחר הצהרים שיחקו בכדורגל: קבוצה שלנו בת 8 איש נגד קבוצת בחורי המושב. אנו הפסדנו 8:4, אך צריכים לקחת בחשבון שקבוצת המושב הייתה מחוזקת על ידי שני שחקנים בודדים, ששיחקו דווקא מצוין, שנית, ששיחקנו בכל החצי הראשון עם רק 8 אנשים, ושלישית שאנו שיחקנו באופן הרבה יותר הגון. בעצם היו עוד כמה גורמים שגרמו נגדנו, ויש לחשוב שבמצב נורמלי אנו היינו מנצחים. אך לא נורא, נקבל "רבאנג'א" (revenge - גומלין) ואז ננצח.

טוטו – רובה  ששימש בעיקר לאימוני קליעה

19 נובמבר 1939 יום א'

יום הגשם הראשון, בכל אופן שבמשך כל היום ירד גשם קצת יותר חזק מאשר עד עתה. על ידי זה לפנות צהריים חזרו את האנשים מעבודת חוץ, שדווקא היום יצאו במספר רב. לוי שטיינהאוף חזר מכפר ידידיה עם אצבע נפצעה.

יום ב' 20 נובמבר 1939

בלילה לחמו האוהלים בהתגברות גדולה נגד הרוח החזקה אך שנית לא הצליחו להחזיק מעמד, אחד נפל אחרי ההתקפה הראשונה והשני אמנם לא נפל לגמרי, אלא בבוקר נראה בפנים כמו סדום ועמורה. אף במאהל השלישי התושבים עזבו, אך ברביעי גם אלה נשארו במקום. ביום עבדו לתקן את הקלקולים, ויש תקוה שהם עכשיו מוכנים לעבור כל התקפה, אשר בוא תבוא. האנשים לא עבדו כלל בעבודת חוץ וגם אחרת. אין מה לרשום מיום זה.

עמוד 6

יום ג' 21 נובמבר 1939

4 אנשים עבדו אצל פרומן בקטיף וחוץ מזאת עוד 3 בעבודות חוץ. בבית הקמנו את האוהל החמישי וגמרנו בזה בהתרחבות הדירה אך יתכן שגם זה לא יספיק ל... את כל האנשים שיבואו עוד. חנן (פלד) ואריה (אנגל)  באו הביתה.

בערב הייתה שיחה. החלטנו לשלוח את רותי (זוננפלד) לקורס לתל אביב לעשייה של מזרונים ושמיכות. הקורס הזה לא יעלה לנו כסף ובשביל אין שום דבר וייקח שבועיים ימים.

אריה מסר דו"ח על הפגישה בקב' השרון. (עם הגרעין הווינאי) הרושם הראשון הטוב, אך לפי מכתבו של צבי הקטן הם רוצים להתאחד עם כמה בחורות ממשק הפועלות בחדרה ועם פלוגה קטנה באנגליה. על ידי כך יהיו פלוגה בת בערך 40 איש. כדאי לנו עד מאוד לחשוב על זה האם הפלוגה הזאת היא אולי כבר גדולה מדי בשבילנו: הרי גם בהולנד יש לנו עוד כמה חברים שהם קשורים אתנו כבר, ושאנו בכל אופן רוצים לקבל אותם.

מחברינו בגניגר באה הצעה להתקשר עם הנוער בגניגר. אלה הם אנשים די מוצלחים, בגיל יותר צעיר ממנו ופלוגה קטנה. על כל העניין הזה צריכים עוד לדבר באורך וברוחב, טרם נחליט. יש לחשוב שסוף השבוע שני בחורים מאיתם יבואו לבקרנו. לבסוף דיבר יצחק (סלייפר) על התקנות בשביל החברה "חוליות" בע"מ, כמו שקיבלנו אותם מהולנד, ומסר דו"ח לשיחותיו עם פנחס בועסון ורפאל פולאק על העניין הזה. האנשים צריכים לחשוב על זה, ונדבר על זה אם יוסף (סלייפר) יהיה כאן, אשר יכול לספר לנו מה ההבנה בהולנד.

יום ד' 22 נובמבר 1939

מספר אנשים בעבודות חוץ לא השתנה. בבית התחילו לעשות מזרונים מהיבלית, מה שקצרו בזמן האחרון. הספיקו ביום הזה 10 מזרונים.

לפני האוכל דיברנו על השאלה, האם רצינו באותו הערב עוד לשוחח על עניין האיחוד, אך רוב התנגדו והחלטנו, אחרי ביקורת הווינאית מהשרון להתעמק בשטח זה.

סידור העבודה הודיע על עבודות בכביש, שכל העבודה תלך דרך הקבלנים ובלי הלשכה, שהקבלנים רק רוצים לשלם 12-18 גרוש, ושיש שפע של אנשים (רוויזיוניסטים) שרוצים לעבוד בעד המחיר הזה. נשאלת השאלה מה עלינו לעשות ומה היא עמדת הלשכה כלפי העבודה הזאת. החלטנו לשאול ברורות אצל המרכז החקלאי ולפי זה להתנהג.

מההורים קיבלנו העתקה של מכתב, שרוצים לשלוח או כבר שלחו דרך ועד הנ.צ.ב.  לסוכנות, עם בקשה לתת לנו את האפשרות להתיישבות מהירה. אך תוכן וצורת המכתב לא מצאו חן בעינינו עד מאוד, וכתבנו תכף ומיד להולנד, אם עדיין לא שלחו את המכתב הזה, שלא ישלחו אותו. הרי אם כן כבר שלחו יהיה לנו עסק לגמרי לא נעים עם הרצפלד.

המכתב מההורים הכיל הסתייגות מפורשת מההתיישבות בעמק החוּלָה בעיקר בשל הקדחת. היה חשש שהמכתב הזה ירגיז את הרצפלד. מה שאמנם קרה.

נ.צ.ב. – כנראה נוער ציוני בגולה

אברהם הרצפלד – נודע בפעילותו למען יישוב ארץ ישראל ובהתמסרותו להקמת נקודות יישוב.

יום ה' 23 נובמבר 1939

היינו מוכנים לקבל את פני יוסף (סלייפר), אשר אנייתו צריכה הייתה להגיע היום לחיפה. בערב חיכינו בהתעניינות גדולה לאוטובוס אך רק אליעזר דלדן בא, אף אתו שמחנו מאוד. סקי (יצחק פימנטל) היה בתל אביב וסיפר לנו, שיצחק (סלייפר) מחיפה טלפן אתו בשעת 9 בבוקר, שראה את האנשים הראשונים לרדת, אך איננו יודע שום דבר מה היה אחר כך. נקווה שמחר יוסף יבוא.

בעבודות חוץ עבדו רק שני אנשים, פתאום בא צבי נ. (נוסבאום) מנס ציונה עם ההודעה, שאצל ואלדנברג יכולים לעבוד אנשים, גם מחר תהיה להם עבודה כנראה, אך ורק יקבלו את העבודה אם יעבדו יומית ולא לפי שעות. אצל גורלאנד הייתה משמרת, מכיוון שעבדו הרבה תחת המחיר (15 גרוש בשביל בחורים, 12.5 בשביל בחורות).

בערב מסר סקי (יצחק פימנטל) בכמה מילים דו"ח על שיחה קצרה שהייתה לו עם פרוינד. הוא היה מעוניין מאוד מה היא תוצאת הפגישה של חברינו מגניגר עם הגרעין הווינאי מהשרון. סקי אמר שהתרשמו לא רע מהם ושיבקרונו אנשים שלהם אך הפגישה בהשרון הייתה לגמרי לא רשמית. פרוינד ואף אפרתי אמרו שזאת היא האפשרות היחידית משיש לנו, ושהם מייעצים לנו לקחת את האפשרות הזאת, ולמהר עם העניין עד כמה שאפשר, אך אנו לא כל כך מעוניינים במהירות הזאת, אלא רוצים לבדוק את העניין באורך וברוחב.

סקי – הכינוי של יצחק פימנטל

יום ו' 24 נובמבר 1939

יוסף (סלייפר) בא! שמחה גדולה בקבוצה. חוץ מזה באו גם מנחם (מנצ'ר) בחזרה, ישראל טס, קרה טל, והרמן-צבי (צבי נ.).

בערב התקיים הנשף, שכבר היה בתכנית מזמן-בשביל זה נקבעה ועדת הנשף, ובערב ראינו את הצנזור (?), שכבר כל כך הרבה דיברנו עליו בפועל וראינו בזה את המאורעות האחרונים בקבוצתנו. את החדר המחולק, את הח"ש (חי"ש), את אלישבע (בילנדר) וזאב הקטן(?), יצחק (סלייפר) – נו די. רקדנו ושרנו ואפשר להגיד שהיה ערב מוצלח מאוד. גם באו שלושה אנשים מפלוגת הווינאית בהשרון, אך עוד לא דיברנו איתם, אלא רוצים מחר לשוחח אתם שיחה מפורטת. מה שנוגע לעבודה, זאת הייתה כמו בימים האחרונים.

נשף - מסיבה

יום שבת 25 נובמבר 1939.

בבוקר הייתה ישיבה קטנה עם הווינאים, איפה סיפרנו על תולדותינו אנו, וספרו על תולדותיהם הם, על אופי קבוצתנו אנו ואשר קבוצתם הם, על מה עלינו לעשות אם באמת האיחוד הזה יקום באופן טכני ובקשר עם העבודה בסביבה הזו.

אחר הצהריים קיבלנו באמת את ה"רבאנג'א" (revenge - גומלין) בכדורגל, אך גמרנו 2:2, הרי בנקל לראות היה שהיינו היותר חזקים, על ידי שהכנסנו אצלנו שני בית-חננים, אך הם קלקלו את הכול. התברר אחר כך שבעצם מטרת המשחק הזה היא הייתה להקים קבוצת הח"ש (חי"ש ?) נטעים-בית חנן שישחקו בשבת הבאה נגד הח"ש רחובות, הרי מאתנו ישחקו בקבוצה הזאת חמישה אנשים.

אחרי התה התחיל יוסף (סלייפר) במסירת דו"ח על פועלותיו בהולנד. הנה התמצית של דבריו הוא: מצב בהולנד הוא משובח עד מאוד והרי עבודת שליח קשה הואיל וקשה להפעיל את האינסטנציות (ערכאות) הציוניות, אך התנועה הציונית היא גוף כל כך עצלני, וחסרה להם הסקירה על מה שקורה בעולם היהודי ובפרט בארץ ישראל ורק רואים את בעיותיהם הם בהולנד. כך הנ.צ.ב. (נער ציוני בגולה ?) וכך אפילו תנועת הנוער. נמצא שם זרם חלוצי לא חלש, אך במשך הזמן הפסיקו רוב החברים את הכשרתם או תכניתם הם עד כדי כך: על ידי מחלות, וצרות אחרות, אף הספר הלבן השפיע לרע והרבה מהמרץ הקודם הלך לאיבוד. המצב בהחלוץ לא כל כך טוב. הוא מחזק את אנשיהם בכיוון פוליטי מידי, ואינם יודעים שום דבר מהיהדות. ואינם יודעים מה בעצם מטרתה היא של הכשרתם. אף בחברת העולים אינו טוב המצב, נגד רצונם אף הם מגורשים בכיוון הפוליטי ולא לפי דמותם.

חברתנו "קיץ-עלייה נטעים" היא הולכת וגוברת, ויש סיכויים ותגדל עוד, הרי יש עוד כמה מועמדים שם, אך מוכרחים לקחת בחשבון שאחוז די גדול, שהם כעת עתה בשירות הצבא, סוף כל סוף לא יעלו ארצה, הואיל והם כבר עכשיו בגיל די מבוגר. ואם תמשך המלחמה עוד כמה שנים כבר לא יהיו להם הכוח והמרץ, אך אולי גם לא הרצון לחיים חלוציים בארץ, הם חיי עבודה גופנית. גם סיכויים לעלייה מהירה מהולנד, אך הם מועטים עד מאוד. ב"וראן-גינג" (ארגונים) ישנם גם קשיים רבים. הרי ישנם עוד בהולנד הרבה חלוצים, שכבר גמרו בהכשרתם, היא בת 4 שנים, ואין להם מה לעשות, אף הזמן שמחכים שם הוא משפיע לרע. וחוץ מזה יש בינם מספר די גדול שאינם כל כך מסוגלים לעבודה ולתנאים הקשים אצל האיכרים.

לבסוף מה שנוגע לפעולה כדי לאסוף כסף בשביל התיישבותנו, הרי הזמן הוא נגדנו. רק מכמה מקורות פרטיות אפשר עוד להשיג כסף, אך תכניתנו להתיישב בחוּלָה עדיין אינה מוצאת חן בעיניהם ההורים, וכבר שלחו לנו פעם מברק להתחשב על סכנת הקדחת שם. מוכרחים אנו גם מבחינה זאת לשוחח, האם אנו מוכנים לקבל את הסכנה הזאת ומספיק לנו כוח לקחת את זה עלינו.

הספר הלבן מסמך שפורסם ע"י הבריטים שהגביל כמעט לחלוטין את מספר היהודים שהורשו לעלות ארצה.

הדוח של יוסף סלייפר משקף מצב טראגי של אי קריאת המציאות ע"י יהודי הולנד. היום בו נכתב דף זה ביומן היה חודשיים אחרי הפלישה לפולין (פרוץ מלחמת העולם הII) ושישה חודשים לפני כיבוש הולנד. יוסף סלייפר מגדיר את מצב היהודים בהולנד כ"משובח" ואת שאננותה / עצלנותה של התנועה הציונית שהמוטיבציה שלה לעלות ארצה ירדה עם פרסום הספר הלבן ע"י הבריטים.

אינה מוצאת חן בעיניהם ההורים - קשיים בגיוס כסף להתיישבות אצל ההורים בשל התנגדותם להתיישבות בחוּלָה.

יום ראשון 26 נובמבר 1939.

מכיוון שבלילה ירד גשם, לא עבדו בקטיף, אלא אצל פרומן בלבד, איפה עבדו 4 אנשים מאתנו. הווינאים וכל האורחים נסעו שוב, וצריכים לחכות עתה איך יתפתח העניין.

יום שני 27 נובמבר 1939

יום גשם ורוח חזקה, ולכן לא עבדו כמעט. אין אף אחד בעבודת חוץ. הורידו הרבה פרי, אך קיבלו אחרי גמר העבודה הודעה שלא ייסעו מחר לשוק בגלל מזג האוויר הרע. בערב הייתה שיחת חברים על יחס החברים בחברה, הרי תוצאותיה תפורסמנה בימים הקרובים. רותי (זוננפלד) נסעה לקורס ואהרון בועז נסע הביתה.

יום שלישי 28 נובמבר 1939

על אף שמזג האוויר היה הרבה יותר נוח, לא עבדו אנשים רבים, בס"ה 4 איש. היה יום השביתה בגלל פסק הדין על ה-43 מיבנאל, אך לא יצא הרבה מזה לפועל, כי למשל אצל פרומן לא הפסיקו את העבודה.

בערב סיפר בנימין (בקרס) בכמה מילים על נסיעתו לתל אביב:

בחֶבֶר הקבוצות קיבלו מחאה מצד פלוגת עבודה אחת מפרדס חנה נגד התכנית, שנבוא אנו יותר מוקדם בחשבון להתיישבות מהם, הואיל ויש להם ותק יותר ממנו. כבר ענו להם שבמקרה הזה ישנם גורמים יוצאים מן הכלל.

אצל הסוכנות קיבלו את המכתב המפורסם מההורים, אך כבר שלחו אותו להרצפלד, שכמובן מתרגז על המכתב הזה. נקווה שנוכל עוד לתקן את השגיאה שעשו.

אחר כך דנו בשיחה על המשלחת שרוצים לשלוח להשרון כדי להתקשר עם הגרעין הווינאי שם. רוצים לשלוח שלושה אנשים, הרי רצוי שביניהם תהיה גם בחורה. על זה התווכחנו הרבה זמן, מכיוון שהיו שתי מועמדות, הן מרים (סלייפר) ואסתר אבס. הצבענו פעמיים, אך ההצבעה האחרונה שוו הקולות, ונצטרך להצביע מחר עוד פעם, עם כל האנשים בבית. על הבחור שנשלח התברר תיכף שאחד יצחק (סלייפר) יהיה וקיבלנו את זה בקול קולות. בהצבעה על השני קיבל זאב (שטיהרט)  לפני ברוך (פרומן), שגם קיבל הרבה קולות. אך אמרו אחרי כן שלא ספרו את הקולות באופן נכון, והוחלט, שגם על השאלה הזאת נצביע מחר עוד הפעם.

פסק-הדין של ה-43 – משפט שניהלו הבריטים כנגד קבוצת בחורים ישראליים שהיו שייכים למחנה-אימונים שהוקם על-יד יבנאל. אחד הבחורים נדון למאסר עולם משום שכיוון את רובהו כלפי אנשי חיל-הספר. בעקבות פסק הדין שבתו העובדים היהודיים יום אחד.

יום רביעי 29 נובמבר 1939

היום עבדו 13 אנשים בעבודת חוץ, ולמחר הסיכויים עוד יותר טובים. באה הודעה שבכביש נוכל לקבל עבודה בעד מחיר של 20 גרוש בעד פועל שחור ו-30 גרוש בעד בעל-מקצוע, אך הלשכה אינה מסכימה לכך הואיל והמחיר הזה אינו מספיק לפי דעתה. בערב ביררנו את העניין הזה בשיחה, איפה שצבי נ. מסר דו"ח על משה ימיני עם הלשכה. הבטיחו לנו מקומות אצל הוברמן ואצל פרומן, אך ברור הדבר שאם ניקח את המקומות בכביש נגד רצונה של הלשכה, שנפסיד את המקומות בכל הפרדסים, איפה שעובדים מטעם הלשכה. אמרו שנחכה עד יום ראשון אם להתייעץ עם הקבלנים, כי ברצונם הם לדבר ביום שישי אתם. הרי אין ברצוננו להתנהג נגד הלשכה ונחכה מה הן תוצאות המשא ומתן עם הקבלנים.

ומה שנוגע למשלחת להשרון, עכשיו ויתרה אסתר א. על המקום, על ידי זה מרים (סלייפר)  תיסע, אף על ההצבעה בלבד אין אנו רוצים לשוחח, אז זאב (שטיהרט)  יהיה השלישי.

ביקרו אצלנו היום בחור ובחורה מהשרון. ישראל טס הצליח להשיג מקום אצל סנדלר בתל אביב, כדי ללמוד את המקצוע הזה, וכבר התחיל בעבודה שם.

יום חמישי 30 נובמבר 1939.

היום היו 22 אנשים בעבודות חוץ, המספר הגדול ביותר בחורף זה. אליעזר דלדן חזר מטיולו, עכשיו יישאר אצלנו. אחרת מיום זה אין מה לרשום.

תאריך מאמר מקורי
26/3/2018
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!