היומן של מרדכי (חי) פימנטל 1940-1945

כתבה זו שפורסמה בעבר, מפורסמת שוב לקראת הוצאתו לאור של ספרו של עזרא פימנטל אודות היומנים של מרדכי (חי) פימנטל סבו של עזרא.

מי  שמעוניין לרכוש עותק מהספר מוזמן לפנות לעזרא pimentel.ezra@gmail.com

 או  ‏‪+972 54-452-8242‬‏ לעדי פימנטל  


הקדמה מאת עזרא פימנטל נכדו של סבא חי (עזרא תרגם את היומן)

סבא מרדכי - (חי) במשרדו בהולנד
שלוש מתוך 7 מחברות מהשנים 1945-1940 שנמצאו בעזבונו של יצחק פימנטל.
חי וקלרה פימנטל היו הוריו של יצחק פימנטל, מראשוני הגרעין ההולנדי שייסד את קבוצת חוליות. חי היה רואה חשבון מצליח באמסטרדם, מראשי הקהילה הפורטוגזית ותומך בתנועה הציונית בעירו. בשנת 1938 נשא בנו יצחק את הנסי (לימים עפרה) ון ספיר לאשה, שניהם בוגרי תנועת הנוער החלוצית. הם הצטרפו יחד עם אחותו של יצחק, בטי (לימים בת שבע) לגרעין חוליות, שהתארגן באותו זמן בהולנד, עלו ארצה, והתיישבו להכשרה במושב נטעים שליד ראשון לציון. כשלוש שנים חיו במושב, כשהם מחכים לאישורי המוסדות לעלייה לקרקע בעמק החולה. בינתיים התפרנסו מעבודות שונות במושב ובסביבה.
חי וקלרה (ההורים) עלו ארצה בעיקבותם כשנתיים מאוחר יותר, מתוך רצון לחיות קרוב לילדים ובשאיפה לפתוח בהמשך סניף של המשרד בתל אביב. בתקופה הרת גורל זו, של ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה והרדיפה אחרי היהודים בגרמניה, הייתה בהולנד אווירת שאננות, במחשבה שתוכל להישאר ניטרלית, גם הפעם, כמו במלחמת העולם הראשונה. לא ברור עם חושיו החדים של חי ניבאו לו זאת, או שהיה זה המזל העיוור בלבד, אך חודשיים אחרי עזיבתם את הולנד השלווה, היא נכבשה בקלות על ידי הגרמנים והצטרפה אל רוב מדינות אירופה הנשלטות על ידי קלגסי המגף הנאצי, ובהמשך לחלק ממכונת השמדת היהודים.

ארץ ישראל באותו הזמן הייתה בסיס עורפי של הצבא הבריטי הגדול החונה במצרים להגנה על תעלת סואץ. המשק היה מגויס לטובת המאמץ המלחמתי, והתאים את עצמו למצב. ענף הייצוא העיקרי, ומקור הפרנסה ליישוב, התפוזים, הושבת כמעט לחלוטין. הדבר השפיע גם על חברי גרעין חוליות, שעבדו אצל פרדסני  נטעים והסביבה. הם נאלצו לעבוד בעבודות מזדמנות, בין השאר במחנות הצבא הבריטי ובעבודות שונות ומשונות, והמצוקה הייתה רבה. אל תוך המצב הזה נולדו ראשוני ילדי חוליות (בהמשך קבוצת 'נחליאלי'): גדעון סלייפר (שלח), מרדכי פימנטל, תמר שטיינהרדט (שוהם), יעל וונש (דאי), חיה ון סקסן (סלע), יונה פרומן, רחלי פרומן, צבי היימן, ועוד. 

חי וקלרה ליוו בימים האלה את הקבוצה מקרוב, וביקרו אותם לעתים תכופות, עקבו אחר גידול הנכדים ואחר פועלם של ה"ילדים" (ה"חבר'ה" jongens  בהולנדית). בעין בוחנת ומתוך דאגה עמוקה כותב חי ביומנו על מה שרואות עיניו. הוא מסתכל מהצד כ"מבוגר האחראי", מתאר את מעשיהם וגם את מחדליהם, ובשלב מסוים הוא אף מציע להם עזרה ותמיכה כלכלית.
מעבר למעגל האישי והמשפחתי,הוא תומך בעניין הציוני חלוצי בכלל, ובעלייה לקרקע של הקבוצה בפרט. הוא כותב בגאווה על ביקורו בחוּלה, וב"נקודה", עוקב אחרי התפתחותה, ומלווה זאת בתיאורי ההווי והנוף הסובב אותה.
אך עיקר תוכנו של היומן עוסק במעגל ההולנדי שהשאיר מאחוריו, המשפחה, החברים, הקולגות והגורל הפוקד אותם  שם. היומן כתוב ב'גוף שני רבים (אתם)', בנוסח מכתבים שהוא שולח אליהם, ובאלה שהוא מקבל (ובהרבה מקרים כאלה שלא). המכתבים רוויי דאגה, געגועים וחרדה לגורלם. התיאורים האלה מתמזגים עם תיאורי המתרחש במעגל העולמי, בחזיתות השונות  בזמן נתון. הוא מפרשן בשפה עיתונאית את המהלכים הצבאיים בזירות הרחוקות, ובחרדה אמתית הוא כותב על התקרבות הצבא הגרמני לגבולות ארץ-ישראל מדרום (רומל במצרים) ומצפון (צבא צרפת של וישי בסוריה). אך גרועות מהכול הן הידיעות המגיעות מהולנד על גורל היהודים, ביניהם בני משפחתו, חבריו ולקוחותיו, הנשלחים למחנות. חלקים גדולים מהיומן מוקדשים לדיאלוגים אתם וגעגועים אליהם.
הרשימה המצורפת  כוללת רק את הפרק המתייחס לימי חוליות הראשונים בנטעים ובנקודה.


היומן של מרדכי (חי) פימנטל

פרק א': מנטעים לחוליות

פברואר 1940

מחברת יומן זו היא מתנה ליום הולדתי ה-50 משותפתנו לבית  בטי חרזון בחיפה


הערות בסוגריים וכותרות אינם במקור

 

  

עמ' 1: פגישה ראשונה עם הנכד - מרדכי

אחרי שהייה קצרה בתל-אביב נסענו לנטעים, לראות את מרדכי הקטן שזה עתה נולד, הבן הראשון של Dorus (יצחק פימנטל). בהזדמנות הראשונה של מזג אוויר נאה נסענו לנטעים, שם נולדו התינוקות. היכרנו את מרדכי הקטן. היה זה רגע (מרגש) בחיים כשלראשונה החזקנו בידנו את הבן של Dorus.

 

עמ' 13-15: ביקורים בנטעים בצל המלחמה

בימים קודרים אלה הביקורים שלנו בנטעים הם נפלאים. עכשיו ,כשלא כל כך חם, אתנו נוסעים בשבתות  לעתים תכופות לנטעים. למרות שאין לשם אוטובוס אנחנו לוקחים מונית שירות  לראשון לציון, ומשם הולכים ברגל. בערך 3 ק"מ. זה מזכיר לנו את הטיולים שעשינו בהולנד בקיץ. אני מקווה שבבוא הזמן נוכל בקיץ לטייל גם כאן. 

מחמם את הלב לראות חבורה של שבעה תינוקות משתזפים בשמש, זוחלים ולוקחים צעצועים אחד מהשני...אז אתה שוכח לרגע את כל הצרות. לילדים הקטנים נהדר בנטעים (קבוצת נחליאלי: גדעון שלח, מרדכי פימנטל, תמר שוהם, יעל וונש, חיה סלע, יונה פרומן,רחלי פרומן, ועוד). 

תחת השגחה של אינה (?) הטיפול בבית התינוקות מנוהל בתבונה ובמסירות אין קץ. אנחנו ההורים קנינו ל'ילדים' (ההורים הצעירים) דברים שונים שהם לא יכלו לרכוש, היות ומצבם רחוק מלהיות קל. ייצוא התפוזים נעצר (בגלל המלחמה), אין להם הרבה עבודה, והם נאלצים לחפש פרנסות שונות בעיקר במחנות הצבא (הבריטי). כמו כן הם מקבלים לבית התינוקות גם ילדים מתל-אביב ש(הוריהם) רוצים לחסוך מהם את האימה מההפצצות (של המטוסים האיטלקיים) על תל-אביב. 

בעניין ההתיישבות יש להם הרבה אכזבות. כבר לפני חודשיים הוחלט שהם יתיישבו בדאוורה שבגליל, אזור פורה מאוד ועשיר במים, אך עם הרבה מלריה. כבר בשלב הביצוע של התוכניות התגלו הרבה קשיים. כל שבוע אנחנו שומעים שהכל בסדר, אך עדיין הם נמצאים בנטעים. בינתיים המחירים של כל הסחורות עולים, והאפשרות להוציא כספים מהולנד נעצרת בגלל הכיבוש, כך שמצבם הכספי בשפל המדרגה. במצב דברים זה יש להתפעל מהאומץ, הנחישות והאידיאליזם של החבורה הזאת, שבנסיבות כאלה עוד מחזיקים מעמד.


המחנה בנטעים


עמ' 61-63 קבוצה ראשונה עלתה להתישבות, יצחק לא בינהם

ייצוא התפוזים עדיין מושעה בגלל המלחמה. זה משפיע לרעה על כלכלת המדינה, ופוגע בפרנסה של החבר'ה בנטעים. הם מועסקים בכל מיני עבודות מזדמנות, בין השאר על ידי חברת סרטים אמריקאית, שבראשה הולנדי פורטוגזי בשם מוריס. Dorus מועסק בחברה זו בחיפה, כקופאי ומבקר. זו עבודה נוחה עם הרבה זמן פנוי. הוא מגיע מדי פעם לבקר אותנו (בתל-אביב) ואנחנו נהנים מזה. הוא מאוכזב שהוא לא יצא עם קבוצת ה-12 הראשונים שעלו להתיישבות בחולה שחרשו וזרעו. בשבועות הקרובים תצא קבוצה נוספת, ביניהם האחים משה (בעלה של בת שבע-בטי פימנטל) וברוך (פרומן). זה אזור מאד פורה אך עם מלריה. בבוא היום, כשיתקדמו שם הדברים גם אנחנו ניסע לבקר שם. קשה לתאר את הקשיים שלהם במחנה. בראש וראשונה כתוצאה מהמלחמה לא הגיע הכסף הדרוש. המחירים של כל החומרים הדרושים עלו בהרבה. הארגון שלהם גרוע והם לא יעמדו בזה. אבל הם אופטימיים. בלעדי זה הם לא היו מצליחים.

מרדכי פימנטל 1941

עמ' 67: סדר פסח בנטעים, בונדינג נפלא עם מרדכי

ביום שישי נסענו עם אנדרסון ויאפ לנטעים לסדר פסח. הבאנו יין ומצות והגדות. היו מאה אנשים, שולחנות ערוכים למופת. ישראל טס ניהל את הסדר. הייתה מקהלת בנות והיה ערב נהדר. שרו "ברוך הבא" בלחן שאנחנו מכירים. נשארנו עד 11:30. החבר'ה רקדו לצלילי מוזיקה של משה (פרומן באקורדיון). במקום היו גם 20 חיילים, שניים מהם לא יהודים. הם התרשמו מאד מהערב המיוחד שקשור לדת היהודית. אני מאד מעריך זאת. למחרת הלכתי עם מרדכי לטייל בחולות, והיה בינינו 'בונדינג' נפלא.


עמ' 8: מפציצים את חיפה ותל אביב, בנטעים יותר בטוח, הילדים הם החוויה

8 ביולי 41'. בתקופה האחרונה חלו התפתחויות להן השפעה על המשך המלחמה. הפלישה של האנגלים וצבא צרפת החופשית לסוריה (סוריה באותם ימים כללה גם את לבנון. בפלישה זו השתתף הפלמ"ח. שם איבד משה דיין את עינו) האנגלים גירשו את הגרמנים (צבא וישי). הם התאמצו למנוע שפך דם. התקיים קרב צודק ליד גבולנו (כוח אחד פלש ממטולה וכוח שני מחניתה). כתוצאה מכך ארצנו מופגזת, בעיקר חיפה היא מטרה, אך גם תל אביב. נאלצנו לרדת למקלט לפעמים חמש פעמים ביום. לילה אחד נאלצנו לבלות שם ארבע שעות ולשמוע פיצוצים. אנדרסון (ידידה שלהם) ראתה את הנפילות אך  לא נפגעה. היא מיד עזבה את תל-אביב, נסעה לכפר-ידידיה ושם נשארה. פרומן לא היחיד. חצי מתושבי תל-אביב עברו לירושלים ולמקומות קטנים. גם אנחנו נסענו לעתים לילדים, אך גם שם ישבנו במקלט, אולם בנטעים הרגשנו יותר בטוחים…..הקטנים חמודים כל כך. אני יכול שעות לבלות אתם. בערב שישי מדליקים נרות ושרים שירי שבת, והילדים מקבלים ממתקים. זה עושה רושם נהדר על הקטנים שעוקבים אחרי זה. איך זה נעשה בשקט ובמחשבה. אני מקווה שאתם (הוא ממען את היומן בעיקר לחברים ובני משפחה שנשארו בהולנד) תוכלו עוד פעם לחוות את זה, ושהמלחמה תיגמר לפני שהם יגדלו.

      

עמ' 94: המורל נפגע

על הקשיים בהתיישבות  כתבתי כבר קודם. הם באמת קשים כדי לכתוב עליהם. הגרוע מכל הוא שהקשיים האלה פוגעים במורל ואחדים מתייאשים ומקבלים מצב רוח וכעסים, ביניהם גם ברוך ומשה, שהאידיאליזם והאופטימיות שלהם הפכו לפסימיות במידה כזאת שיש להם מחשבות לעזוב את הקבוצה ולהקים משק משלהם. איננו יודעים איך זה יסתיים, אך עובדה היא שזהו קושי נוסף, וכך החיים נמשכים.


עפרה ויצחק פימנטל, בת שבע ומשה פורמן.


                                                                   .

עמ' 100: ברוך ומשה פורמן עזבו את הקבוצה

עובדה מיוחדת מבקשת הסבר: ברוך ומשה עזבו את הקבוצה עם משפחותיהם לכפר-ידידיה בכוונה להקים משק עצמאי. הכל קורה שונה מהציפיות. הבחורים האלה היו במרכז החברה. איך יכולים בקלות כזאת לעזוב וליהפך לאיכרים פשוטים?


עמ' 113: מרדכי בן שנתיים

19 בפברואר  1942 הוא התאריך העברי של יום הולדתו השני של מרדכי. ב- 3 אחר הצהרים נערכה החגיגה בנטעים, שהייתה נחמדה ביותר…..האמהות והאורחים נכחו ואז נכנסו הקטנטנים בשירה. מראה חמוד. אז סיפרה הגננת באהבה רבה שבשנתיים האחרונות מרדכי היה קטן, אבל הוא גדל, והיום עם כל הילדים אנחנו חוגגים לו. אז רקדו כולם סביב שולחן קטן, וגם סבתא קלרה הצטרפה. הוגשה עוגה עם האות 'מ' באמצע ושני נרות ומרדכי ניסה לכבות אותם. הייתה זו גם נקודת אור בימים הקודרים האלה.

 


עמ' 8-14 (מחברת שנייה)  הילדים מגיעים לדווארה

7 במאי 1942. האמהות והילדים עזבו את נטעים ועברו לדווארה. באוטו מיוחד שהוכשר לשם כך, עם תא שינה ונהג ששירת אותם במשך שנים בקו נטעים- תל-אביב, והביא אותם למקום מגוריהם החדש. בצד הדרך (כביש 4 דהיום)  בכפר ידידיה עמדו בטי (בת שבע) ורבקה (נשותיהם של משה וברוך פרומן) ונפרדו מהקבוצה. המסע עבר בהצלחה. ב-3 אחר הצהרים הגיעה החבורה (לדווארה), ובכוחות משותפים הצליחה  להתארגן תוך מספר שעות. כעבור חודש נחנך בחגיגיות המקום החדש. 

אנחנו חושבים שמכאן והלאה חלפה תקופה בחיי החברים, ומתחילה תקופה חשובה יותר. היחסים ביניהם טובים. כולם מרוצים, והמטרה הושגה. ל Dorus תהיה זו גם תקופה חשובה. הוא מונה להיות המורה של הקיבוץ, יוכשר לכך במשך שנתיים וחצי, וילמד כמה שנים. הוא הפסיק ללמוד הוראה בהולנד ועכשיו הוא יהיה מורה כאן.


1942 הילדים מגיעים לדווארה



עמ' 37: ביקור ראשון בחולה

הנסיעה לחולה (מתל-אביב) ארכה יומיים והייתה מאד מעייפת. אזור החולה היה חידה עבורנו ועשה עלינו רושם חזק. זהו מישור שטוח ורחב ידיים לרגלי כמה הרים גבוהים: לבנון, חרמון ונפתלי. הרבה מים וירק. ליד המקום נפגשים שני נחלים קטנים (בניאס וחצבאני) ומתחברים לירדן. הכל נראה כמו אירופה. מהכפר חלסה (קרית שמונה דהיום) Dorus לקח אותנו עם עגלה וסוס לדאוורה. הגענו בסביבות השעה שבע בערב. הקטנים חיכו לנו ומיד התחיל עונג שבת. כולם הכירו אותנו וקיבלו אותנו בלבביות. הילדים קיבלו אוכל טוב (בריא). עכשיו בונים שם בית חדש לילדים….החברים נראים טוב ועושה רושם שהם מרוצים. יש בזמן האחרון מקרים רבים של מלריה וצהבת וזה עצוב.


עמ' 39: עכשיו זה כבר משק של ממש

ביום שישי בערב הייתה התכנסות חגיגית (קבלת שבת). Dorus, שנחשב לאינטלקטואל בחבורה, נשא דברים. ראינו את המשק ואת הסביבה. עכשיו זה כבר משק של ממש, לא כמו בנטעים, ששם זה היה משחק ילדים. סוסים נאים, רפת עם 12 פרות, שטחים עם בוטנים, חמניות ותירס. ניצבים כרגע 6 בתים כל אחד ארבעה חדרים, ובית ילדים, בהמשך מחסן (צריף). חדר אוכל, מטבח גדול ומקלחת שלא תמיד בשימוש, כי בקיץ מתרחצים בבניאס. בית השימוש הוא בלתי נסבל. למרבה הפלא המעיים שלי שרדו את זה. באופן כללי אין לי טענות.כל הכבוד לחברים שעומדים בקשיים האלה. בעיה נוספת הם חדרי המשפחה המשותפים.


עמ' 41: 

נכון לעכשיו אין תקציב לכל משפחה חדר בנפרד. שמחנו שביקרנו שם. מכל סיבה המאמץ היה כדאי.


עץ משפחת פימנטל


דף פתיחה של היומן בהולנדית


                                                                                                                                                          

 

תאריך מאמר מקורי
27/6/2018
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • כל הכבוד לעזרא פימנטל
    28/6/2018

    יגאל מגדל

    כל הכבוד לעזרא פימנטל

    מרתק ומרגש לקרוא את תרגום המחברות של מרדכי חי פימנטל אבא של יצחק (מורנו בקבוצת "בולבול" - שקראו לו. בחוליות בשם חיבה - "סאקי").

    חתיכת-היסטוריה - מוכרת אבל מעיניים של דור ההורים של מקימי היישוב - וזו זווית מרתקת.
    תודה לעזרא על פועלו.
    יגאל מגדל.