לזכור את דרור חברים מספרים על דרור שלזינגר
הערב התקיים ב 6.10.18 בפארק קינן בהרצליה שם גר דרור ומשפחתו. את הערב פתח האלוף רוני נומה (היה אלוף פיקוד מרכז עד העת האחרונה). הוא העביר סקירה על אתגרי הביטחון של מדינת ישראל 2018 ובדבריו התייחס וקישר את הדברים לדרור ולתפקידים השונים אותם מילא בתחום המודיעין. את הערב הנחה השחקן דרור קרן ואת הצד המוזיקלי ניהל צליל בירן. צלם ראשי – אורן דאי. שמונה דוברים סיפרו על דרור בתחנות שונות של חיו ובסופו של הערב עלו אורית אחותו של דרור ואילאיל אישתו של דרור. חבריו של דרור ואילאיל אשתו ארגנו את הערב. כל דובר בחר שיר שמתאים לדעתו לדרור כפי שהוא רואה זאת או לתקופה המשותפת שעבדו יחד.



הדוברים לפי סדר הופעתם



לבנת גלילי – אפרת- חברת ילדות של דרור

איך לספר בכמה מילים על תקופת ילדות? כל כך הרבה רגעים של צחוק ובכי, של שמחה של שיחות ושירים, כל כך הרבה חוויות שעברנו יחד וכל מילה פותחת סכר של זכרונות– כותנה, גששים, טיול, לולב למצוות, כדורסל, מונדיאל, מלחמת פיטנגואים, הקפות...


"אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות 
מראות רבים שכבר שכחנו ספרי פלאים ומנגינות 
ולפעמים שריד של ריח או צליל מוכר או קצה מילה 

משיב אליך גן פורח מחזיר אל קו ההתחלה" 


אהוד מנור


גדלנו יחד בקיבוץ חוליות. אמנם נולדנו להורים שונים, אבל גדלנו כמו אחים. בכל זכרון ילדות אנחנו יחד, שֶגר של גורים קטנים שמשחקים בחוץ, שוחים בירדן, עושים פיקניק באי, עובדים במשק ילדים, יום בוץ, יום עבודה, ללכת יחפים על הכביש הלוהט, להסתובב לקיר במנוחת הצהרים... ילדות בקיבוץ של פעם.

והיה לנו את דרורי, ילד עם עיניים בהירות, שיער בהיר ונפש עדינה ורכה. ואנחנו, כמו הרגשנו בחושינו הקטנים משהו שלא ניתן לו שם התקבצנו סביבו, לשמור ולגונן עליו בגופנו.
לא זכור לי שמישהו נתן לנו הוראה כזאת, לא זכור לי שבכלל דיברנו על זה אי פעם. זה פשוט היה חלק מאתנו.

למי שהכיר את דרורי אחרי גיל הנעורים ודאי יהיה קשה לחבר בין האיש המלא בטחון, עם השקט הנפשי והעצמה הרגועה שלו, לבין הסיפור על הילד הרגיש שהיה לו קשה לעזוב את הבית למחנה, לטיול שנתי או אפילו לבית הספר היסודי האזורי בו התחלנו ללמוד רק בכיתה ה'. המשפחה שלו הייתה שם תמיד – מלווים אותנו בטיולים, מחכים לו בתחנה כשהיינו חוזרים ממחנה, ואמא חוה הייתה עושה קילומטרים בשבוע על האופניים בדרך לבית הספר בכל פעם שהייתה צצה בעיה. שומרים עליו ולא מוותרים. אני זוכרת ניסיון בריחה אחד מהאוטובוס של בית הספר, כשכולם יושבים ומחכים והאחים של דרורי רודפים אחריו ומחזירים אותו לאוטובוס. אף פעם לא ויתרו לו כי אף פעם לא ויתרו עליו. אחרי המקרה הזה סיכמנו ללא מילים שהוא יושב ליד החלון ואני לידו, מחזיקה לו את היד או מלטפת לו את הרגל. במחנות חסר היה למישהו שרק חשב להגיד על דרורי מלה רעה. מיד היינו שולפים ציפורניים. היינו ישנים קרוב אליו, מחממים אותו בגופנו. פיתחנו רגישות ואהבה ללא מילים. הספיק המבט או אפילו רק תחושת הבטן.

לא תמיד היה קל לשמור על המתוק הזה. הוא ידע להיפצע וידע לעשות את זה בגדול. כששבר את הרגל בסקי או הסתבך עם גלגל של טרקטור או עם איזו נערה שלא החזירה לו אהבה ורק שחקה ברגשותיו (את אלו שנאתי במיוחד והייתי מאחלת להן בליבי ייסורים שונים ומשונים). ועם הזמן הוא התחזק וכל החום והאהבה הפכו לעצמה, לביטחון עצמי עם שקט ורגישות בלתי רגילה לסביבתו, ללא אגו, ללא שיפוטיות ועם המון שמחה ואכפתיות.

במבט לאחור ברור לי שכולנו הרווחנו מהקרבה והקשר הזה. אני יודעת שדרורי הרוויח. אני יודעת שאני הרווחתי. גדלתי לצד הילד המדהים הזה שהפך לאיש כל כך מיוחד ושנשאר פשוט אהוב.

גם כשהזמן חלף והקשר היומיומי התרופף, מעולם לא התרופפה הקרבה ולא ניתק החיבור של כל כך הרבה חוויות משותפות, של יד המונחת על כתף מוטרדת, של מבט עיניים שמבין הכל, של שני ילדים שאין ביניהם קשר דם אבל הם אחים.

 

ראיתי ציפור רבת יופי 
הציפור ראתה אותי 
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד 
עד יום מותי 


עבר אותי אז רטט של שמש 
אמרתי מילים של שלום 
מילים שאמרתי אמש 
לא אומר עוד היום

 

נתן זך



ארי בן חיים ודורון בזק – טירונות, מ"כים יחד ומ"מים יחד

אחי דרור שלז

התגייסנו לפלוגת בני משקים בגדוד 50,שהיה שייך אז לחטיבה 35 של הצנחנים.

היינו צעירים,ילדים ממש.

עברנו מסלול מפרך ותובעני.

סיימנו קורס מכי"ם והפלוגה התפזה.

שמחנו לגלות, דרור ואני שאנו בין התשעה שנבחרו להיות מכי"ם במחזור הבא של בני המשקים.

שמחנו אפילו יותר כששובצנו לאותה מחלקה ממש, איתנו היה גם יוני ספיר המקסים מקבוצת כנרת,

גם עודד גולומב ז"ל מניר דוד היה אתנו בסגל הפלוגה, הוא נפל שנים אח"כ כשהוביל כמ"פ מילואים את 13 החיילים אל תוך רחוב התופת בג'נין במבצע עמוד ענן.

רגע לפני שהתגייסו החיילים הצעירים פוצל גדוד 50 לשניים.

חצי גדוד ישאר בחטיבה האדומה ויקים את 101

החצי השני ובוא אנחנו עם פלוגת בני המשקים יעבור לחט' הנחל שם יקים את 50 גדוד מחדש.....מה שאומר כומתה ירוקה במקום האדומה שהרווחנו בעמל רב כל כך.

לא האמנו שזה קורה לנו....מחינו, בכינו, וכלום לא עזר, כומתה ירוקה, החלטה סופית.

החיילים החדשים התגייסו ואני זוכר את דרור עומד מולם כמו טווס עם הכומתה הירוקה על הראש ומרביץ בהם גאווה ירוקה אמתית.

דקות אח"כ נכנסנו לאוהל דרור הסתכל עלי ואמר  "אני לא יוצא הביתה עם הדבר הזה על כתף" ושנינו התגלגלנו מצחוק.

היינו רציניים וחדורי מוטיבציה בשטח וכשחזרנו לאוהל זכרנו גם להיות ילדים וחברים טובים.

ימי מלחמת המפרץ, האינתיפדה הראשונה ורצועת הביטחון הארורה בלבנון.

הרבה זמן לא היה, מהר היינו צריכים להכשיר את דור הלוחמים הבא ולצאת לפעילות.

טירונות, אימון מתקדם מסעות צניחות והכל תוך כדי הקפצות לגזרות השונות.

אחרי כמה חודשים הגיע סוף סוף הרגילה המיוחלת.

דרור ואני נסענו לת"א במקום הביתה לעשות קעקוע כפי שסגרנו כמה שבועות קודם.

דרור עשה ציפור קטנה וצנועה, פרוסת כנפיים שעפה מעלה.

מהר מאוד מצאנו את עצמנו בקורס קציני חי"ר בבה"ד 1.

שנינו הסכמנו לצאת לקצונה רק אחרי שקיבלנו הבטחה לחזור לגדוד כמ"מים של פלוגת בני המשקים נובמבר 91.

סיימנו את הקורס בהצלחה וחזרנו לפלוגה של עופר לניר.

דרור היה מ"מ מצוין כמו שהיה מ"כ וחייל מצוין לפני כן.

הוא דרש מחיילים שלו את המירב ובמקביל דאג להם כמו אבא.

ושוב טירונות, אימון מתקדם, מסעות והקפצות....

הגענו לקורס הצניחה עם החיילים ושם באחת הצניחות דרור נפצע ברגל, מה שנטרל אותו מפעילות פיזית כמעט לגמרי.

היה לו קשה מאוד לראות את המחלקה שלו מובלת ע"י הסמל במסע הכומתה, באחת העצירות באזור בית שמש הוא הפציר בדורון לקבע לו את הרגל והלך או יותר נכון דידה בראש המחלקה כמה קילומטרים, היה קשה מאוד לשכנע אותו לחזור לג'יפ הליווי ליפני שהוא מחמיר את מצב הרגל.

סיימנו מסלול ודרור התמנה לקמב"צ הגדוד ואח"כ בעזרתו של רוני בלקין המגד עבר לתפקיד מעניין ביחידה.

אהבתי מאוד את דרור הצעיר,עברנו יחד אלפי חוויות טובות וקשות.

שמרנו תמיד על מצב הרוח והחברות, תוך הקפדה על סטנדרטים מבצעיים גבוהים.

אני זוכר איך הוא היה מעלה לכולנו חיוכים עם ההומור העוקצני שלו, איך הוא היה ממיס את כולם עם העיניים המדהימות והחיוך הכובש.

זוכר איך פעם במקום לעשות פשיטה לילית על בסיס נ"מ בדרום, דרור לבש מדי חיל אוויר ,חדר לבסיס הנ"מ דרך הש"ג עם ספריי צבע וכתב להם ד"ש מגדוד 50 על הנשקייה בזמן שכל הפלוגה עושה על האש בשטח,לילה לפני שעולים לקו.

אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להיות במחיצתו של דרור שלוש שנים ואני רוצה לומר לילדות של דרור, לאילאיל , לאמא ,לאחים ולכל אוהבך מקרוב ומרחוק, שהם יכולים להיות גאים מאוד בדרור הצעיר והמקסים שהכרנו.




יואב יזהר – קורס קצינים

את שלז (שם החיבה של דרור) הכרתי בקורס קצינים. הוא מיד בלט בתמימותו ובאישיותו.
תמיד אופטימי, תמיד מפרגן, תמיד שש לכל מטלה, קלה כמבאסת.
כל מי שכאן - יודע מי היה דרור וכמה נבוך היה לו ידע שמרימים כזה ערב לזכרו.
באישיותו-שילוב יחודי של חוץ ופנים ויכולת נדירה בגישה לאנשים.
סיפור קצר הקשור לערב זה (בתקווה שאילאיל לא תכעס):

כחלק מהרמת האירוע נתבקשנו לבחור שיר המזכיר את דמותו והוויתו. 

בעודי נושא מבטי אל האופק -"כתונת פסים" של ארכדי דוכין הדהד במוחי. שיר המחבר בין אנשים, בין תרבויות, שיר מאחד, שיר של פסיפס הנוצר סביב מהות, עומק וכשרון.
השיר לא אושר שכן קשה לשירו בפורום ציבור.
וכך - במהלך נסיעה לפעילות חינוכית במרכז הארץ, והים מול האופק, "בימים שיעברו עלינו" (של הדס קליימן ואביב בכר) כאילו המתין שם. שיר ייחודי ומיוחד:
"בימים שיעברו עלינו, 
נדע לשאת יותר עצבות רכה
השמים יחכו לנו עד שנבין.
אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב כשהכאב כמו אבן שם."
והנה שיר זה - שוב לא אושר וזאת מאחר שחששנו שמא שתיקה תמלא את החדר עקב היותו לא מוכר.
וחזור והלוך ותחושת"ברבור" אפפה.
כשאדם מבורבר - טוב יעשה אם ימצא סלע גדול בצד הדרך - ישב ויחשוב! 
אט אט, מנגינה חרישית החלה ומילים החלו להופיע. בשקט, בשלווה, בעצמה ובנחת. 
"האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד? 

ונלך בשדה, ונלך בו כהלך התם. 
ומטר ישיגנו בעדת טיפותיו הדופקת 

ונלך בשדה הרטוב והשקט ירחב כאור בשולי הענן. 
ופשוטים הדברים וחיים 

ומותר בם לנגוע 

וראינו השמש בראי השלולית הזהוב 

ונהיה כאחד הדשאים - כאחד האדם! "
בשבילי - זה דרור! כל הסיפור כולו על כל מרכיביו.
שילוב אנשים זה בזו בכשרון.
ידע לנטוע אופטימיות שהכל יעבוד- שיש צד טוב בכל דבר. 

שהחיים הם פשוטים, משפחה, ילדים, אדמה וחברים והכל סביב - ערכים. ואפשר ואפשר לאהוב.
אילאיל יקרה והבנות - לא היה לדרור דבר מה החשוב יותר מכן. 
כשהיה נזכר או מזכיר את הבית - כאילו השמש זרחה בשולי הענן. 

וככל שקראתי המילים, וככל ששמעתי השיר - עליכן חשבתי. 



חגי – כיום ראש אגף במשרד ראש הממשלה. בזמנו קלט את דרור ליחידה

דרור , אילאיל ,מאיה ,אלה ,נעמה. משפחת שלזינגר משפחת פלמוני . חברים יקרים.

אספר על פגישה קצרה במפג"ד בצפון שהפכה לרומן ארוך שנים.

אי שם בסוף שנת 92 או בתחילת 93 אחרי תקופה מורכבת וכואבת ביחידה החלטנו לשנות את תפקיד קצין ההדרכה ולהקים תפקיד חדש לקה"ד שיחזק

את פלגת האימונים.

החלטנו במפקדת היחידה לגייס לתפקיד קצין חי"ר שסיים תפקיד מ"מ באחת מחטיבות החי"ר.  במסגרת החיפוש דיברנו גם עם רוני בלקין שהיה מג"ד בנח"ל. רוני אמר שיש לו מישהו ...

כאמור נסעתי לגדוד שהיה בקו בצפון . אם אני לא טועה בזרעית..

זו היתה הפגישה הראשונה עם מועמד כלשהו לתפקיד.

לקח לי בערך 5 דקות להבין שהחיפוש הסתיים.  מצאתי בדיוק את אשר חיפשתי  קצין נעים הליכות, חכם, ערכי וצנוע  ידעתי שהכימיה הזו תעבוד.  מספר דקות בודד ערך הריאיון וישר התחלנו לדבר על טרקטורים ושאר שטויות של קיבוצניקים ..

וכך הגיע דרור ליחידה. הקים ועיצב את תפקיד הקה"ד שנשאר במתכונת זו שנים רבות והשתלב בצורה נהדרת .

בסיום התפקיד ביקשתי ממנו להתמנות לקמב"ץ ולהריץ את אחד המבצעים המורכבים באותו זמן שאותו ביצעו צוותי גנו וניר פורז ז"ל. דרור השתלב בצורה

מעולה בצוות המבצע .

מכאן המשיך שירות ארוך מגוון ומשמעותי ביחידה וביחידות מערך המ"מ. לכל אורך שירותו נפגשנו לפגישות עבודה התייעצויות אישיות וסתם קפה של כיף.. תמיד פגישות מעשירות ומאד מאד נעימות.

דרור היה עבורי פקוד ,חבר ושותף לדרך .זכיתי לעבוד איתו שנים ארוכות .

בחרתי שיר מתוך תהילים פרק ל"ד המתאר תכונות שכל כך מזכירות לי את דרור. דמותו וערכיו.

אוהב ומתגעגע.. חגי



תא"ל (במיל') אביהוד בן ארי - מפקד מערך המבצעים המיוחדים בעבר

1.     תחילת היכרותנו- ביחידה. חיבור מהיר, אדם נעים, צנוע, מאיר פנים, ביישן ואוהב כדורגל..!

2.     בהמשך- חברות קרובה (יציאה למסיבות בסופש, ״החממה״ בכפר נטר...), מלווה בקשרי עבודה בצבא, ואף ביחסי מפקד-פקוד, כאשר הכל מלווה ביכולת ׳להפריד משתנים׳- כשחברים- חברים, כשעובדים-עובדים!

3.     בחירתו לסגני

-    מיוחדות היחידה, עולם תוכן מקצועי-מבצעי מיוחד, רגיש ומורכב.

-         סגן אחד, מבצעי!

-         התלבטות אמיתית- איך יתפקד, איך יתקבל ביחידה..?

-         ידעתי שיש לשלז את הנדרש. ועל הפערים- ידע לגשר.

-         סמכתי עליו, ידעתי שאם הוא ׳על זה׳- זה יקרה, וזה יקרה טוב!

-         ואכן, כך היה!!

-         בחוכמה רבה, ביכולתו לרתום אנשים- פקודים ושותפים, ולהניע לפעולה ממקום של הבנה ולא רק של פקודה, בשילוב דוגמא אישית, מלווה תמיד בחיוך שלו- חיוך כובש, מבויש ועדין- חיוך שבמידה רבה מספר את כל הסיפור של מיהו שלז..- שילוב מדהים של טוב לב אמיתי, נועם הליכות, מסירות לאהוביו/חבריו/סובביו ולטובת העניין (אם זה בצבא- המדינה, המשימה והאנשים, ובטוחני שגם בשאר המקומות זה בא לידי ביטוי)

-         שלז היה לי לסגן אמיתי, במובן השלם של המילה. לא סגן מהסוג שממלא חורים או עושה את כל מה שלמפקד לא בא לעשות... כזה שיכולתי להתייעץ איתו על הכל. כזה שמפשיל שרוולים ולא בוחל בשום משימה, כזה שיודע להיכנס אליך ולהגיד לך את כל מה שהוא חושב, ׳בול בפוני׳, כמובן בצורה מכובדת ולגופו של עניין ולא של אדם. ידע לתת ביקורת וגם לקבל ביקורת...

-         שנא להיות ׳האיש הרע׳- אבל זה חלק מכל תפקיד, וכשהוא נדרש לכך- עשה זאת, כפי שכבר הבנתם (וכנראה גם היכרתם ממקור ראשון..) בצורה הכי מכבדת ורגישה (לפעמים מדי..:) מהמקום הזה, של לא לריב, לאחד, לנסות למצוא את המשותף והשת״פ, שלז פיתח יכולת לפשר בין אנשים/עמדות. לא תמיד זה צלח, אבל תמיד היה נסיון ושלז תמיד נתפס ׳כמתווך אמין׳ ולא מניפולטיבי. וגם זה מלמד על מי הוא שלז ואיך הוא נתפס על ידי סביבתו...

4.     תקופת השירות הזו, שבה שלז היה סגני, (וסלחו לי שאני מדבר בסיסמאות...) היתה תקופה מטורפת של עשייה מבצעית פורצת דרך ומורכבת, במקביל לתהליכי בניה ומיסוד של גופים ויכולות חדשות ביחידה ומעבר לה. כל זה בוצע תוך ניהול סיכונים- הן מבצעיים והן ארגוניים רבים ושונים- באופן עדין, רגיש ומקצועי.

עשינו זאת יחד, כצוות, עם תחושה עזה של שליחות, מחויבות והכרח להצליח. שלז ניצח בהשקט ובבטחה על חלקו (הרב) במהלך הזה, ויש לו מניות יסוד בהישגים ובתרומתם לבטחון המדינה מאז ולעוד הרבה שנים..!

5.     הפעם האחרונה שהיינו ביחד ׳במשימה׳ היתה בקורס דירקטורים..:)

הפעם ב state of mind של פורשים, הכל רגוע והכל בפרופורציות.. וגם כאן, שלז הוא שלז- מחייך, רציני, נכון לעזור ולסייע. היה לנו הרבה זמן לדבר על הפרק הבא ועל מה אנחנו רוצים. המשפחה, אילאיל והבנות עלו הרבה...

6.     אני שמח שהחיים הצליבו את דרכינו, כך שיצא לנו להכיר ולצעוד יחד בדרך משותפת, מיוחדת ומשמעותית- הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית, ואני מ א ד עצוב שהדרך נגדעה באיבה...

7.     אבל אני בטוח שרוחו וחיוכו- על כל מה שהוא מסמל בעיני, ימשיכו ללוות אותנו..



תא"ל (במיל') גילי טמיר – מפקד המשמ"מ לשעבר

הרעיון לקיום הערב הזה עלה כשהייתי בדרכי מהלוויה של דרור בקיבוץ. חשבתי אז, כמה גדול הפער בין פעילותו הצבאית העצומה לאורך השנים למעט שיודעים עליה קרוביו ומשפחתו. הפער הזה גדל, כמובן, בשל הצניעות והשקט שאיפיינו את דרור בכל מעשיו.

עבדתי עם דרור במשך ארבע שנים וחצי בלבד, כששימש כקצין אג"ם משמ"ם תחת פיקודי. משמ"ם - מפקדת שליטה למבצעים מיוחדים – היתה יחידה שאמונה על תכנון מבצעים מיוחדים בשיגרה, ועל הוצאתם לפועל בעת מלחמה.

דרור הגיע למשמ"ם בתקופה מכוננת של שינוי בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה, שבה היתה תחושה של אי-מיצוי היכולות הגבוהות של היחידות המיוחדות (אני מתכוון לסיירת מטכ"ל, שייטת 13 ושלדג). באותה תקופה העברתי את המפקדה שלנו להיות מאמץ המבצעים המיוחדים של פיקוד צפון בפיקודו של הרמטכ"ל דהיום, רא"ל גדי אייזנקוט. הצורך העיקרי שלנו היה בקצין מקצוען, שמסוגל לרתום לא מעט גורמים שונים למשימות מורכבות. ואכן, המשימה הראשונה של דרור היתה יצירת קשרי עבודה עם יחידות העילית ורתימה שלהן לתכנון מבצעים ערכיים שיהוו תרומה משמעותית להכרעה במלחמה. בנוסף לקשרי העבודה, דרור היה צריך לבסס את האמון שלהן ביכולת המפקדה לשלוט ולתמוך במבצעים אלו. ואם למישהו זה נשמע כמו ג'וב פשוט – אז זה מאוד מאוד מורכב, כפי שחלקכם יודעים.

אבל היכולת המקצועית הגבוהה של דרור והמגע האישי שלו הפיגו כל מחסום וחשש. הצניעות, השלווה וקור-הרוח שלו - שכולם מיוצגים בחיוך הכאילו-מבוייש הקבוע, גרמו לכולם לעשות כל מה שהוא מבקש.

מהר מאוד נוכחנו בתוצאות האיכותיות שהביא המינוי החדש. לראשונה מזה שנים, ערכנו בפיקוד מודל מבצעי משותף על תוכנית אופרטיבית לשלוש היחידות המיוחדות בלילה היסטורי בניצוחו של דרור.

פתחתי באתגר המקצועי של דרור אצלנו, אבל היה אתגר כבד יותר: האתגר המנהיגותי בתפקיד שלו. המשמ"ם היתה יחידת מילואים שבה קצין האג"ם הוא איש הסדיר הבכיר. הניהול השוטף של היחידה, הקשר עם המטכ"ל, הפיקוד, האוגדה והיחידות המיוחדות – הוא בידיו. אבל יותר מכך, ניהול קציני מילואים בכירים ובעלי אגו ושימור המרקם העדין בין הסדיר והמילואים הם משימות מורכבות שרבים נכשלים בהן. באילוסטרציה קיצונית אפשר לומר, שהמילואימניקים שלנו היו סבורים רוב הזמן שמגיע להם לפחות פרס לבטחון ישראל על התרומה וההישגים שלהם - ועוד בהתנדבות! מנגד, הסדירים, שהיו מופקדים על התוכניות האופרטיביות, ראו בהם לעיתים אסופה של קשישים מעלי אבק קרבות ומור"קים. נכון, הם בעלי עבר מפואר אך לא בהכרח רלוונטי לימינו.

דרור ברגישותו האינסופית, פיצח את הבעיה. כקצין צעיר בן פחות מ-40 הוא הצליח לייסד ולשמר מודל עבודה ייחודי, כשאנשי הסדיר מביאים ידע עדכני וחשיבה צבאית סדורה ואילו אנשי המילואים תורמים ניסיון, בגרות ופרספקטיבה - וכולם ביחד מביאים מוטיבציה גבוהה ושלם מקצועי שתורם להצלחת המשימה. בעזרת מנהיגות שקטה, שקיפות, יכולת שיתוף, התייחסות אישית אך תמיד עניינית הצליח דרור לייצג את צורכי המערכת, לזהות הזדמנויות מבצעיות, להתריע ממכשולים ולחבר את כל אלה לא רק לתוכניות ומודלים אלא לשיתוף פעולה בין צעירים ומבוגרים, סדירים ואנשי מילואים, שעבדו כתף אל כתף תחת ניצוחו בתחושת שליחות ומטרה משותפת. וזו היתה הצלחתו הגדולה ותרומתו הבלתי נשכחת.

יש שיר שאני מאוד אוהב ותמיד מזכיר לי את דרור. אני מאמין שלכל אחד יש בלב את החייל האישי שלו. המילים, שכתבה רחל שפירא, מייצגות את מה שהיה דרור בשבילי ובשבילינו אנשי המשמ"ם:

"כמו אחרים הוא לובש בגדי חאקי

ולרגליו נעליים גבוהות

רק שבעיניי הוא אינו דומה איש

הוא יחיד ומיוחד מאוד".  



אל"מ מירי מעוז - ראש מנהלת מעבר אמ"ן לנגב לשעבר. כיום ראש מחלקת משאבי אנוש של אמ"ן.


ערב טוב, משפחת שלזינגר, אורחים יקרים.

שמי מירי, כיום ראש מחלקת משאבי אנוש באמ״ן.

תודה שהזמנתם אותנו אנשי מנהלת הנגב באמ"ן לקחת חלק בערב זה.

את דרור הכרתי לראשונה בשנת 2014 , בתפקידו הצבאי האחרון טרם פרישתו, כאשר הגעתי לשמש בתפקיד ראש מנהלת הנגב.

בשמי ובשם החבורה המופלאה של אנשי המנהלת, שחלקם יושבים כאן, ארצה לספר לכם במעט על דרור שהייתה לנו הזכות להכיר ולשרת לצידו במשך שנתיים.

 

מנהלת הנגב של אמ״ן באותן שנים הייתה גוף אינטימי וקטן שפעל במתחם של יבילים. אך אל תתנו לגודל או למבנה להטעות אתכם. הייתה לנו הזכות לעסוק בחלום, חזון אמ״ן בנגב, וגם לממשו.

אווירת המשפחה שהייתה באותה עת בקרב השותפים במנהלת הייתה מאד מורגשת ונוכחת ואינה קלישאה.

לדרור היה מקום ייחודי ומרכזי במשפחה. דרור הוביל את הפרויקט של יחידות המ״מ בנגב, בהם גדל ושירת שנים רבות ובהתאם, החיבור בין הפרויקט ליחידות היה בנימי נשמתו. דרור קבל לידיו פרויקט שהיה בשלב הראשוני של התכנון ולא התקדם יתר על המידה. בזכות ההיכרות שלו עם יחידות המ"מ והיכולת שלו לבצע חיבורים בין אנשים, יכולות ושפות הצליח להביא את שלב תכנון הפרויקט לסיום ולאפשר הפצתו למכרז. בשיטות העבודה שלו יישם דרור מתודות מבצעיות, שהיו ייחודיות רק לו

במנהלת, לאור הניסיון שהביא מתפקידיו בעבר ובעיקר מתוקף היותו מפקד מוביל, מקצועי ואחראי. בכך, הוביל והניח את התשתית והיסודות לפרויקט אותו אנו ממשיכים לבנות בימים אלו והשאיר את חותמו לדורות שעתידים לבוא.

מבין משפחת המנהלת דרור תמיד היה האדם הרציונאלי, השקול, המיושב, בעל השקט הנפשי ועם יכולת הכלה והקשבה מאד גדולה. הוא ידע להתחבר לכל אדם בכל דרג, תפקיד ואישיות ובה בעת הייתה לו נשמה של ״אימא״ דואגת - אין דיון או פגישה איתו שלא דאג לתותים טריים בעונה או לפרי אחר.., מספר פעמים בשנה הופיע עם צנצנות ריבה ביתיות מעשה ידיה של אימו ודאג לחלק בנדיבות לכל מי שחפץ ליבו. משרדו, שהיה האחרון בשורת היבילים, תמיד שימש כמקום עליה לרגל, שם מצאת סודה קרה ואוזן קשבת. מה שאין סיכוי שתמצא שם היו ביצים, מנגו או שמיר אותם דרור לא היה יכול לשאת ומשום מה התגלגלו "איכשהו" לכל מאכל בו דאגו אותו לכבד.

 

לדרור היו סדרי עדיפויות ברורים - המשפחה והפרויקט. אילאיל והבנות היו מרכז חייו ותמיד שדיבר עליהם ראית את הערצה ואהבה הרבה קורנים מעיניו הכחולות. בשלב הזה בחייו איפשר דרור לאילאיל לפרוח בקריירה עצמאית משלה כאשר הוא נוטל חלק משמעותי יותר בטיפול בבנות ובבית אך תמיד דאג שהפרויקט יתבצע וימשיך כמתוכנן.

 

אבקש לשתף אתכם בקטע מתוך הדברים שנאמרו לדרור בערב הפרידה ממנו. דברים המספרים לא במעט על אישיותו האחת והיחידה:

"מה נאמר ומה נגיד לקראת הסוף?

הרי שבחים עליך אפשר להרעיף בלי סוף אתה אלוף אמיתי, מפקד במלוא מובן המילה דוגמא אישית מבחינתך היא מעלה ראשונה זכינו שאת התפקיד האחרון לפני הפרישה תבצע במחיצתנו ונוכל ליהנות ממך למדנו הרבה מקצועית ואישית

ולכל אחד השארת חוויה אמיתי...

דרור, אנחנו אוהבים אותך מכל הלב וברור לך שאותנו אתה לא באמת עוזב...."

דרור חסר לכל אחד מאיתנו ולכולנו כחלק מהמשפחה. אנו מתגעגעים לחיוך שלו למבע תכול העיניים לרגישות המיוחדת

לטוב הלב ולאדם שהיה.

לאחרונה החלטנו לשנות את שם אחד מהמתקנים הנבנים בפרויקט שאותו הוביל ל"מתקן דרור" על מנת להנציח את דרור ואת תרומתו הרבה למימושו.

 

אבקש לסיים דברי אלו בשורות מתוך השיר שבחרנו להקדיש לערב זה:

"אלו הם ימי

ואלו הם ימיך

אלה תפילותיי

ואלה תפילותיך

כאן מול שתי עיני

עוברים חייך וחיי"

המשך ערב ממלא ומעשיר, ערב "דרור".__



אל"מ (במיל') ד"ר יורם יצחקי מנכ"ל וולב ומיקרוטק, חברות האחיות של מדינול 


דרור שלזינגר- החברות האחיות

הכרתי את דרור משנת 93 עת הגיע ליחידה והיה בגילה של בתי היושבת כאן איתנו, עבדנו יחד שנים רבות והתרשמתי מאד ותמיד מיכולותיו הניהוליות, המקצועיות והבין אישיות.

רצינו לתת יותר צבע על המקום שבו עבד דרור בשנה האחרונה של חייו. הסרטון והתמונות שרצים ברקע נותנים מבט קצרצר על מוצר שיצא מהמפעל שהיה בין היתר באחריות דרור.

קבוצת מדינול עם החברות האחית שלה וולב ומיקרוטק מאופיינת בחתירה נועזת ועיקשת מצוידת בידע הנדסי, טכנולוגי ומדעי רחב למציאת פתרונות רפואיים חדשניים אשר ישנו את פני הרפואה.

בדרך כלל חדשנות ניפגשת בספקנות ובחשש. על הסטנטים הראשונים היו רבים שאמרו – The most idiotic idea ever heard תארו לעצמכם השתלת רכיב מתכתי בעורקי הלב...לא סביר, יש אצלנו כמה רעיונות כאלה. ואנחנו די מתלהבים להפוך אותם מדמיון למציאות.

כשדרור הופיע היתה דילמה בין היותו איש צבא שלא מכיר דבר מהדברים שאנו עושים- סטנטים, מסתמים, מערכות הובלה, צינתורים, ציפויים, פולימרים מיפעלי ייצור ותהליכי ייצור, רגולציה...ועוד. ומצד שני קצין מצטיין, רחב אופקים, מנהל (מפקד) ואדם ערכי, היה ברור שתוך זמן קצר דרור ישתלט על העניינים לקחנו את דרור כי ידענו שהוא באישיותו הכובשת, בתבונתו העמוקה ובטוהר מידותיו יוכל למתוח את האופק שלנו אל מעבר לאופק.

ובנימה אישית- מכל התכונות הנפלאות של דרור אולי היפה מיכולם- דרור היה נקי כמו המים הצלולים, הראות הטובה והשמים. והנחמה שלי שאולי משהו מזה נידבק בנו.

אנחנו במדינול ובחברות האחיות בחרנו את שיר "קוצים" של אביב גפן. "רציתי רק לשוט הכי רחוק, אני אדם משום מקום שמחפש לו רק סיבה לינשום


מריה פטקביץ' – מנהלת צוות ייצור המסתם.


רק לכתו של אדם גורם לנו להבין באופן מלא כמה יקר וחשוב הוא היה לנו...

דרור, קשה לי למצוא את המילים לתאר כמה חסרים לי המשפטים שלך - " מה שלומך היום?", "איך אווירה בחדר נקי?", "מחר יום חדש, אל תמהרי לקחת החלטות היום.." "אתם צוות מקסים, אני סומך עליכם!"..

גם שנדמה שאלו רק מילים, וייתכן ואני מבלבלת את הסדר, ולא זוכרת אותן במדויק, אבל את אותן תחושות - תחושת התמיכה, הגאווה שלך בנו, והאמון המלא בצוות, אותן אי אפשר לבלבל, ובלתי אפשרי לשכוח...

הקליטה שלך, דרור, בנתניה הייתה עבורנו אתגר. הגעת אלינו לאתר כמנהל וכתלמיד.

החששות על עתידנו כצוות גרמו לי אישית לדאגות ותהיות: איך להגדיר אותך עכשיו מנהל או תלמיד?..

 

השיתוף הפעולה המדהים ביננו הפך את תהליך קליטתך להיות אתגר חיובי ומשמעותי.

אני לימדתי אותך על מסתמים, סוגי פריקרדיום והרכבות, תפוקה ותנובה.

ואתה לימדת אותי על אנושיות, צניעות ועל אחד שיודע לשאול, להקשיב ולהבין.

ללא מאמץ וללא התחייבות אתה, דרור, שאבת אותי אל חדרי ליבך.

 

אנו אף פעם לא יודעים מה מחכה לנו, ובמי נפגוש בדרכנו...

 

זכיתי להכיר אותך.



אורית שלזינגר – אחותו של דרור

דרורי אחי הקטן המיוחד

הערב שמעתם בעיקר על דרורי כאיש בוגר, איש צבא אבא וחבר, ואני שמכירה אותו מגיל 10 שעות מבקשת להכיר לכם את "דרורי מתוק שלי" שכך הוא כתוב בספר הטלפונים שלי כילד ומתבגר.

תאריך הלידה שלו היה אמור להיות בדיוק על יום ההולדת ה 12 של עוזי שחל ביום שישי ולכן אמא הקדימה מסיבת הכיתה ליום שישי שבוע לפני.

וכך באותו יום שישי שבוע לפני תאריך יום ההולדת של עוזי ביום המסיבה אמא נסעה ללדת אחה"צ ודרורי נולד ליום מסיבת ההולדת של עוזי.

בשעה 7 בערב שישי 22 לינואר 1971  עלינו למועדון שלושתנו, עם אבא, לצלצל בפעמון. נולד לנו אח. דרורי היה ילד מתנה. כולם אהבו אותו לא היה לו ריב עם אף אחד. ניתן לראות זאת גם בחייו הבוגרים כמה היה אהוב בקיבוץ ובכלל.


הוא היה ילד מאוד מפונק בעיקר בגלל שאנחנו אהבנו לפנק אותו, עקשן מאוד וספורטאי מוכשר מאוד. בילדות ובנערות הוא בילה הרבה בבית החולים כתוצאה משברים, תאונה בסקי, תאונה עם טרקטור, המון נפילות שגרמו לנקע פה נקע שם, או חתך או זעזוע מוח. עיקר הפציעות שלו היו מעיסוק בספורט בעיקר  מהכדורגל. נהגנו לצחוק עליו שהוא קיבל את המפתח של בית החולים.


לדרורי מגיל צעיר מאוד היה חשוב מאוד המראה שלו  והלבוש. כבר אמרנו שהוא היה יפה?
צבע עיניים כחול-אפור, ירוק, כחול או כמו שענה מגיל צעיר: "יש לי עיניים בצבע מתחלף". היה לו שיער ישר וחלק בצבע חום בהיר עם פסים שטניים ובקיץ היה הופך לילד בלונדי שזוף. רבים קראו לו "ילד שוודי" שחום.
תספורת ושיער- מגיל צעיר הוא לא הרשה לספר אותו. בהתחלה רק לי היה מותר ליישר לו את קו התסרוקת. עשיתי את זה כאשר ישב באמבטיה. בשלב מסוים הודעתי לו שאני לא כל כך מומחית בספרות. אז הוא הסכים שרק עליזה שלח שהייתה הספרית של הקיבוץ, ואמא של ישי חברו הטוב, תטפל בתספורת. בהמשך הסכיםשגם איריס גיסתינו האהובה תספר אותו.

בבגרותו וגם כאשר היה בצבא והתספורת היתה מאוד מינימלית היה לו ספר קבוע.  מעולם הוא לא היה פרוע ותמיד מגולח .


ומה לובשים? דרורי היה מאוד מקובע בנושא הלבוש. בילדותו היו לו מכנסי ספורט כחולים, בגיזרה מסוימת, עם פס גימור לבן ואותם הוא לבש בכל מידה עד שהתפרקו. אהב גם חולצות טריקו, מסוימות מאוד, ובצבע אחד בד"כ. אמא היתה מכבסת את הבגדים בלילה, ושמה לייבוש, כדי שבבוקר יהיו מוכנים ללבישה. בגדים שאהב במיוחד ונעשו קטנים עליו היה מבקש שנשים בארון ונשמור לאחיינים שיהיו בעתיד. זו היתה בקשתו מגיל ממש צעיר.


הוא לא כאן אז אני אביך אותו קצת, תחתונים וגרביים. הגרביים מונחות בדיוק על העקב ואצבעות לא יהיה מצב שיגרוב גרביים גדולות או קטנות ממש בול במידה. והתחתונים מונחים מקדימה ואחורה בדיוק במקום לא גדול מידי וכמובן לא קטן ולוחץ מידי. הכל מגיל ממש, ממש צעיר.

בגיל בוגר יותר הוא היה הולך עם מותגים. ג'ינס זה לווייס, משקפי השמש של אמריקן אופטיקל או רייבאן בלבד.


בגדי עבודה - דרורי מאוד אהב חקלאות והוא היה צמוד לעוזי שעבד בשדות. בכיתה ו' כאשר ניתנה לו אפשרות להתחיל לעבוד בכותנה הודיע שהוא חייב בגדי עבודה כחולים אבל לא חדשים. האדון היה עקשן ואי-אפשר היה להתווכח והוא לא ויתר לנו. אמא ואני נדרשנו למצוא לו בגדי עבודה במידה של ילד, צבע כחול משופשף, ובחולצה כמובן כיסים עם כפתורים. בסוף הלכתי לנבור במחסן התחפושות שם מצאתי את הבגדים שאיך שהו עברו את אישורו (אמא נאלצה להחליף את כל הכפתורים). 


גם בחתונה שלו עם אילאיל היה לנו קוד לבוש. הוא נתן הוראות מדויקות מה הן הציפיות שלו בכל הנוגע ללבוש שלנו. בדק עם זיוי ועוזי מה הם לובשים. לעומר ושגיא הודיע שאין מצב שהם מגיעים עם מכנסי טרנינג ועשה להם מסדר לבוש כדי לוודא ולאשר. עם שחר הקטנה, איתי ועם אמא הוא הלך לקנות בגדים. כל אחת זכתה לבילוי יום אתו בקניית הבגדים. זה היה לו מאוד חשוב וכך גם החלטנו שנזרום אתו.


גם בחייו הצבאיים כאשר לבש רק מדים תמיד היה מסודר ומדוגם.


היום בארנו נשארו בגדים רבים יפים לא מהודרים בצבעים שקטים . איש יפה.  כבר אמרנו??? 


וכמה מילים לכם. אני מבקשת להודות לכולכם שבאתם היום להיות אתנו לספר ולזכור את דרורי שלנו. אני מודה לצוות שהרים את הערב.
כתבתי כבר בדף לזכרו של דרורי שאני רואה בכם משפחה ולא רק חברים. אני מודה לכם על התמיכה והחיבוק לאורך כל השנה הקשה הזו.
אני רוצה להודות לאילאיל האישה העדינה הזו והכל כך חזקה שבכל יום גורמת לי להשתאות כמה כוחות יש לה. הרבה ממה שקרה פה הערב הוא עבודה שלה ועם כל הקושי לא מוותרת על שום פרט ופרט. אילאיל אני/אנחנו אוהבים אותך.


אני רוצה לספר ולעדכן שתאריך אזכרה במלאות שנה למותו של דרורי יחול ביום שישי 23 לנובמבר  ממש ביום זה יהיה מרוץ העגור באגמון החולה. פתחנו קבוצה במירוץ ואנו מזמינים את מי שרוצה להצטרף לקבוצה להירשם. ביציאה בסוף הערב תקבלו פלייאר עם פרטים וגם נשלח לכם הודעות על כך.


וכדי שלא תחשבו שנגמרו השירים אז השיר שאני בחרתי הוא "אני ואתה" . אני לא בטוחה שדרורי כל כך אהב את השיר הזה כמו שאני אוהבת אותו ואת אריק אינשטיין. אני מקדישה אותו לבנות האהובות של דרורי מאיה, אלה ונעמה. בנות אהובות שלנו , קדימה תשנו את העולם זה מה שאבא שלכם רצה לעשות ולא הספיק ואתן תעשו זאת במקומו.

שבוע טוב לכולם. שנה טובה שנה של שמחות. 



אילאיל שלזינגר – אשתו של דרור

דרורי שלי אהוב.

עברנו הרבה בעשרת החודשים שחלפו בלעדיך.

מרגישה שאנחנו לומדות לחיות מחדש, במצב החדש.

לומדות לקום כל בוקר בלי החיוך והחיבוק שלך, וקופסאות אוכל מלאות אהבה לבנות.

לומדות ששבתות וחגים עוברים בלעדיך, בלי ניחוחות מדהימים מהמטבח שדאגת להם תמיד.

לומדות שמותר וחשוב לבכות על תחושת חסרונך העצומה שמלווה אותנו מאז, שמותר לבכות על החיים שכה אהבת ולא הספקת, ולצד זה גם לומדות לדבר בחיוך גדול על החיים השמחים שהיו איתך, על חוויות משותפות מלאות בזכרונות שילוו אותנו לעד.

לומדות שמשפחה וחברים הם הנכס הכי יקר שיש לנו ושהם תמיד יהיו שם בשבילנו.

עדיין לא ממש הצלחנו ללמוד ולקבל את העובדה שלא תשוב אלינו. דמותך היפה עולה לעיתים תדירות מול עיניי, שבבי רגעים שנדמה לי לפתע שאני רואה אותך ומיד מתבדה, קולות אנשים שנשמעים בבית או מחוצה לו, פתאום כל כך דומים לקולך.

אני מקבלת הודעות רבות מאנשים שאוהבים אותך על חלומות שאתה מופיע בהם, בחלקם באופן מוחשי כל כך, על כך שאתה מלווה אותם בחיי היומיום. הם ממשיכים לחלוק איתך, להתייעץ, לנחש מה היית אומר שהדבר הנכון לעשות בצומת שהגיעו אליו.  

10 חודשים בהם אמנם הדיאלוג הפך למונולוג והחלטות מתקבלות בקול אחד, אבל אתה איתי לאורך כל הדרך. כל החלטה מתקבלת בצלמך ועם ערכיך.

מראה מאות האנשים שמכבדים אותך בנוכחותם כאן הערב, ממחיש כמה היית משמעותי לכל אדם שפגשת בו וכמה שאתה חסר לכל אדם שעזבת.

למרות עזיבתך הפתאומית, החוסר, הגעגוע ותחושת ההחמצה האינסופית, אני מרגישה בת מזל על החיים שהיו לנו, גם אם נקטעו יום בהיר אחד באמצע... אני מודה יומיום על ה"יש" הגדול, על 3 בנות אוצר שמעבדות כל אחת בדרכה, את אבלן הכבד על לכתך אבל זוכרות ומציפות חוויות וסיפורים ואנו ממשיכות בכוחות משותפים שלנו יחד, לקום כל בוקר, לצאת אל החיים ולשמוח על הטוב הקיים. לחיות את הרגע, כפי שאתה אהבת והיית רוצה עבורנו.

 

דרורי. חשבתי רבות מה היית מבקש אם היית יודע שיום אחד, ללא כל התראה, תעזוב את העולם. אין לי שום ספק לגבי התשובה: קיום מעשים טובים. וברשותך, אשתף את החברים שאהבת בחוויה משפחתית שלנו שממחישה את צוואתך זו:

 

שלושים ואחד באוגוסט 2017, ממש לפני שנה, מחר מתחילה שנת לימודים חדשה. דרור ואני ישבנו עם מאיה, נעמה ואלה שלנו והכנו  "קופסת יעדים". כל אחד מאיתנו כתב לעצמו יעד שירצה לממש בשנה הקרובה. כל אחד הכניס את היעד שכתב, בלי שהאחרים ראו, לקופסת היעדים. על הקופסה נכתב באופן מפורש: "הקופסה תיפתח ביום 30.6.18 ולא לפני כן".

פחות משלושה חודשים וחצי לאחר כתיבת היעדים דרור נפטר.

ביום 30.6.18, פתחנו, הבנות ואני את קופסת היעדים, כפי שהחלטנו מראש, קראנו את היעדים ובדקנו האם כל אחת מאיתנו עמדה ביעד שהציבה לעצמה. פתחנו כמובן גם את היעד שדרור הגדיר לעצמו. היעד שלו היה: "לעשות ולתרום ביחד למשהו שישפר ויסייע לחברה בישראל".

 

דרור לא זכה לפתוח איתנו את הקופסה, ובוודאי לא להמשיך ולהגשים את היעד, אשר כפי ששמענו כולנו הערב, עמד אל מול עיניו לאורך כל השנים, בעשיה המשמעותית שהיה שותף לה, בכל מקום אליו הגיע.

אותה עשייה משמעותית, המלאה במעשים טובים ותרומה למדינה, לחברה ולקהילה, הובילה גם אל הרצון שלנו להמשיך את דרכו של דרור שהאמין שלא צריך יום מיוחד בשנה המוקדש למעשים טובים, אלא אפשר לעשות אותם לאורך כל השנה. נשמח להמשיך להיות עם כולכם בקשר, דרך קבוצת הפייסבוק "לזכור את דרור שלזינגר", בה נשתף אתכם כבר בקרוב בדרך בה נרצה להמשיך ולהגשים איתכם את היעד של דרור במעשים טובים, בהטמעת ערכים ובהשפעה על החברה, ובכך גם להנציח אותו.

 

ואם כבר מדברים על מעשים טובים, אני מבקשת להודות מעומק ליבי לאנשים הטובים שבלעדיהם לא היה מתקיים ערב זה.

לגילי טמיר היקר, שיזם, הגה ודחף את הרעיון לערב הזה, מהרגע הראשון, ועד לרגע זה (לרבות התכתבויות איתי אתמול בעת שחיתן את בנו(!) מזל טוב מכולנו);

ליורם יצחקי היקר, שלקח חלק באינספור פרטים בארגון הערב והפקתו, והפך ביחד עם משפחתו לחלק מהחיים שלנו, ולמשפחת מדינול על התמיכה הגדולה בארוע. תודה!

 

לעומרי תדהר חברנו היקר, שבשקט ובצניעות, היה החוט המקשר לרבים מהדוברים של הערב וסחף מאחורי הקלעים מעגלים רבים של חברים.

לשחר שלזינגר, האחיינית האהובה של דרור, שהייתה מגויסת כל כולה למטרת הצלחת הערב, והמשיכה למשוך בחוטים למענו אף מירח הדבש באפריקה.

לליליאן, גיסתי האהובה, על הנתינה האינסופית מהלב הענק שלה, ייעוץ צמוד בכל סוגיה, דאגה והקפדה על עשרות פרטים קטנים וגדולים, תוך שמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר ומבלי לפספס דבר;

למוטי זיס, שהיה חבר קבוע בצוות התכנון של הערב וקישר אותו לגורמים רבים;

למשה פדלון ראש עיריית הרצליה, על הרוח הגבית, התמיכה במהלך השנה האחרונה ועל הנתינה והנדיבות שאפשרה לנו להנות מהמקום הנפלא הזה.

לליאור אורן היקר, מנהל בית קינן, על הסיוע בכל פרט ופרט, הזמינות עד השעות הקטנות וההשקעה הרבה מכל הנשמה כדי שהערב הזה יצליח.

לצליל בירן המופלא, על ההשקעה הרבה בהכנת הצד המוסיקלי של הערב ומצגת התמונות ועל איך שסחפת את כולנו בכישרונך המיוחד.

לדרור קרן, האחד והיחיד, שהנחה את הערב בהתנדבות. תודה על הרגישות הנדירה ועל נדיבות הלב שלך מהרגע הראשון ועד לרגע זה. עשית את זה הכי נפלא שיכולתי לבקש.

לקובי יצחקי מיקב קנאטיר ולטל פלטר מיקב פלטר, על תרומת היין לערב.

לאורן דאי, הצלם היקר והמוכשר, שמתעד את כל הערב בהתנדבות והביא איתו צוות צילום.

לכל הדוברים היקרים, חבריו לדרך של דרור מהתחנות השונות, ששיתפתם את כולנו וריגשתם אותנו מאוד, ולאלוף רוני נומה היקר, שפינה מזמנו והשקיע מחשבה רבה כדי להעשיר את כולנו.

לכם, אורחים יקרים, שכיבדתם אותנו ואת דרורי בהשתתפות שלכם בערב המרגש הזה.

ואחרונות אהובות שלנו, מאיה, נעמה ואלה. תודה שתמכן בי בזמן ההכנות לערב הזה, נתתן לי את כל הזמן הדרוש לארגן אותו, הייתן מעורבות בפרטיו ואף בחרתן איתי את השירים הבאים של הערב, אותם נשיר יחד עכשיו, עם כולם.

תודה גדולה לכולכם!


תאריך מאמר מקורי
8/11/2018
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

עדיין אין תגובות. אתם מוזמנים להגיב!