גילי נחשוני 1944-2019


אבא שלנו,

שישה ילדים הבאת לעולם, בכל אחד ואחת מאיתנו יצוק קצת ממי שהיית.

לאילת הבכורה – את אהבת כל חי, הנפש החומלת.

לשחר, בנך יחידך – המראה האצילי ובלורית השיער השחורה, יכולת אנליטית ואהבת המספרים.

למעין – את העין הבוחנת והמתעדת בדיוק ויופי במצלמת החיים.

לעדי – את נקודת החן על המצח המסמלת את הקשר הקרוב, את אהבת הטבע והרצון לעשות רק טוב.

לרונק'ה – את העקשנות, לחקור ולהפוך עולמות, להתעקש על הכי נכון, הכי טוב ולעמוד על שלך.

לנעם – בת הזקונים שלך, את היופי והיכולת לעמוד במצבי לחץ, את הצורך להבין כל דבר בשכל כדי שללב יהיה יותר קל.

אבא, כל אחד ואחת מאיתנו נוצרו בדמותך, באהבתך, מקשיים ומכאובים.

יחד אנחנו מחבקים אותך, אוהבים אותך

מאחלים לך מסע חדש של שקט ושלווה.

תחבק בשבילנו את רוני, תמסור לה שהיא חסרה ואהובה.

באהבה רבה כל ילדיך.

 

צילום יעקב אלבז

אבא יקר,

בא לי להיות לבד. לא לדבר עם אנשים. להתכנס. וזאת אולי הפעם הראשונה בחיים שלי שזה בסדר, שזה הלב שלי מנחה אותי.

כשאמא נפטרה לפני 4 שנים, התקשרתי לחנה (כמו שאני עושה תמיד בשעות מצוקה גדולות) כמה שעות לפני שאמא הסתלקה, ואמרתי לה שאני מפחד. חנה אמרה לי להשאר לידה, שיש משהו מאוד מיוחד בהמצאות ליד אדם כשהוא מסתלק.

מעיין ואני נשארנו לידה, וכשנפטרה, אני עמדתי בצד, מפוחד, ומעיין, מונחית מהאהבה שלה לאמא, ניגשה אליה וחיבקה אותה, נשקה לה, ושחררה אותה במילות אהבה.

איתך זה שונה. לא שלא פחדתי מהרגע שתלך, אבל השהות לידך בימים האחרונים הראתה לי שאתה האדם הראשון שהולך, ושאני יכול להיות חשוף לגמרי בתהליך, כי האהבה שלי אליך מכוונת ומדייקת.

לימדת אותי המון דברים אבא:

ללחוץ יד כמו גבר. שיעור שהולך איתי גם היום. לא היתה ולא תהיה לחיצת יד שלחצתי או אלחץ שתהיה  אוטומטית. תמיד זה מלווה בזיכרון מגיל 8. אז לימדת אותי שמלחיצת היד של אדם אפשר ללמוד עליו המון.

להכין עפיפון טייארה, משושה, שמסוגל לעמוד ברוחות המערביות שעולות מהכנרת.

ויש דברים שלא לימדת אותי, שהורשת לי:

הבנות קוראות לזה ''גילי תרגילי'', ואצלי זה לא מתחרז אבל היכולת הזאת למצוא פתרון ולאלתר דברים משום מקום, זה ממך.

ויש עוד דבר שלא לימדת אותי ואני מקווה שהורשת לי: אהבה ללא תנאי, לב אוהב עם יכולות ספיגה אינסופיות, סליחה וחמלה גם לנוכח פגיעות.

עברתי ואני עדיין עובר המון תהליכים כדי לרפא את הפצעים, אבל הערוץ הפתוח מהלב שלי אליך, לא קרה רק בגלל תהליכים שעברתי, אלא גם, ואולי בעיקר, בגלל האהבה שלך אליי, אהבה שנראה לי שרק הלכה והתעצמה עם השנים.

היום, בגיל 51 , אני גאה להיות הבן שלך, אני גאה שאומרים לי שאני דומה לך, אני גאה להיות נחשוני.

ורגע לפני שאני מסיים, אני צריך לבקש ממך גם סליחה. לא נכנס לפרטים, המשפחה שאיתנו יודעים על מה ולמה, אתה מן הסתם סלחת לי על זה מזמן, אבל מכיוון שזה היה בפרהסיה, אז גם בקשת הסליחה צריכה להיות כזאת, גם אם זה לא נוח. אז מקווה שהסובבים יסלחו, מקווה שאתה תסלח, ומקווה שאני אסלח לעצמי.

עצוב לי שאתה כבר לא כאן, אתגעגע אליך תמיד

שלך,

סובחי (שחר)


אילנה עמידור


(לגילי היו הרבה תפקידים וכובעים בקיבוץ אני אספר על המקום שהיה ממשק ביננו)

גילי היקר

איך אתאר אותך ? איש הביטוח, רכז הבניין, אחראי הקבורה התוקע בשופר נהג, נהג בית האיש של האבא של .. סבא..

ברב תפקידייך היו בייננו חיבורים לאחר שסיימת את תקופת הנהגות בחוליות עברת לשמש כרכז בניין, לנו דאגת לחדר נוסף מייעץ מכוון ונותן פתרונות. כך גם דאגת בקיבוץ להקמת שכונות ושיפוצן עשית זאת ביסודיות תיווכת בין קבלנים לדיירים בבנייה ובשיפוץ.

וכשסיימת את תפקידך זה הלכת ללמוד את תחום הביטוח ועסקת כאיש הביטוח של הקיבוץ לקחת את התפקיד במלוא הרצינות המתבקשת מתפקיד זה ובהמשך המשכת בתפקיד כיזם עד כמעט יומך האחרון נתת שירות לחברים, חברים שהיום עדיין נראים אבודים בלעדייך ולי במזכירות הגשת רשימות מסודרות של כל המבוטחים.

בין לבין מצאת עיסוק מעניין ומהנה של נהג ומדריך בעגלת מסתור באגמון ומטיילים רבים זכו להנאה צרופה ממך ואותי דאגת לעדכן בבוא העגורים לאזור. 

גילי קיבלת על עצמך במקביל את תפקיד רכז הקבורה בישוב לוות חברים ונפטרים למנוחתם האחרונה כשהתקשרת בשעות לילה או בוקר מוקדמות הבנתי שנפרדנו מעוד חבר ושעלי לעדכן. דאגת בצורה כל כך מכובדת וברגישות רבה לכל סידורי ההלוויה וכשביקשת לסיים את תפקידך זה, היה קשה למצוא לך החלפה ועשית זאת עוד תקופה ארוכה.


יצא לי בעיקר להכיר אותך מקרוב כנהג בית במזכירות נכנסת מידי יום אלינו עם שיר וזמר וחיוך גדול ואני אף זכיתי לשמוע ממך את שירו של אביב גפן על אילנה, עושה עבודתך בהנאה רבה ונותן מענה לכל דרישותינו..ודרישות המרפאה הנה"ח והמפעל ומוסיף לנו כבדך אגב עוד איזה תובנה, בדיחה ידיעה .

ואיך אפשר בלעדייך ביום הכיפורים שכל פני הצמים והילדים וביניהם אני נשואות אלייך שתפטור אותנו מהצום, מחכים לתקיעת השופר בצאת יום הכיפורים. למרות היותך איש חילוני קיימת מצווה זו במסירות רבה ובשנה האחרונה משפחתך הגיעה למועדון ובדמעות ליוו אותך בתקיעה האחרונה  והבנו בתוכנו שלא נזכה ממך לעוד שנים של תקיעת שופר והכאב על כך היה גדול.

עברתם תקופה קשה עם לכתה של רוני יקירתכם הכאב היה עצום אך רוחך ניכר שלא נפלה  וגם שחלית אתה, התמודדת בנחישות והמשכת ברב עיסוקייך כמעט עד הרגע האחרון. באופטימיות וחוזק דבקת בחיים בלי מסכנות ובלי רחמים עצמיים אך עטוף באשה מסורה ובמשפחה אוהבת.

גילי נזכור אותך כאיש של בית ומשפחה האיש עם הידע הרב והדעה איש של עבודה ועשייה. אתה תחסר לנו מאד בעצם אתה כבר חסר.

קהילת שדה נחמיה מוקירה את כל פועלך לאורך השנים ומרכינה ראש על לכתך. אני מודה על הצמתים שבהם נפגשנו.

  חנה יקרה והמשפחה מחבקים אתכם חיבוק אוהב ושלא תדעו עוד צער.




שמוליק מרקוביץ


גילי יקירי,

הכרנו לפני 13 שנה עת הגענו לכאן להתגורר בקיבוץ

אמרו לי , זה האיש מהביטוחים .

לאט לאט נחשפתי לזה שאתה עוסק גם בבית העלמין

מחד, עסוק בחיים ואיכותם

ומנגד, פועל במסירות לטובת אלה ש"הלכו " מאתנו.

הרמתי גבה והמשכתי הלאה בפני הניגודים.

וכך, בכל סוף ותחילת שנה.

נפגשנו בבית הכנסת בסיום  ימי כיפור .

כתמיד, הגעת לתקיעת השופר.

בסיום תפילת הנעילה הפלאת בשופר ,

כל היישוב המתין עד הסיום.

תקיעת הסיום היא שסימלה לרובנו את המעבר הפיזי

בין השנה שחלפה והמעבר לשנה החדשה.

כך המשכנו וחלפנו מידי פעם בשבילים ובשנים.

לפני שלוש שנים עת רפי בני נפטר.

רק אז הבנתי עד כמה עצמה וחמלה יש בך ובתפקיד אותו לקחת על עצמך.

הנחת לי ואפשרת לי להיות בהלוויה של בני.

הסרת מעלי כל מחשבה, דאגה או סידור.

מהרגע הראשון באותו לילה עד למחרת הלוויה.

וכך המשכת בליווי לנו בכל יום בשבעה.

הובלת במסירות אין קץ כל דבר ועניין ובזכותך המשכנו אנו בדרכנו, באבלנו.

עם הליכתה של רוני הבנתי אני , שאיפה שהוא נשברת

אך לא וויתרת על החיים.

 וב  2   ימי הכיפור האחרונים בעת תקיעת השופר

ישבתי והקשבתי .

לא יכולתי להחליט האם התקיעות הם לשם שמיים

או תקיעות  התרסה לשמיים.

העצב שירד עליך היה בעיני כבד מנשוא.

ואתמול נפטרת ממשא זה.

תודה לך יקירי ונוח בשלום על משכבך.

 


בטיול שורשים לאוסטריה 

אסתרק'ה

                               

תאריך מאמר מקורי
30/1/2019
גלריית תמונות מספרות
תגובות לדף
חדש

תגובות לדף

מס' תגובות: 1

  • תודה מהמשפחה
    12/2/2019

    אמנון ארבל

    תודה מהמשפחה

    עכשיו לאחר השבעה של אבא, גילי נחשוני, אנו מבקשים להודות לכל קהילת שדה נחמיה על החיבוק החם לו זכינו,

    תודה על הליווי והתמיכה באמא . 

    תודה על מטעמים מנחמים ללב עצוב, תודה על המילים שמנסות לנחם. 

    תודה פשוט תודה  

    אנו מוקירים, מעריכים ומחבקים כל עזרה מקרוב ומרחוק

     

    חנה וכל ילדי נחשוני