גשר תלוי ואוטובוסיים

שם הכותב
מיכאל בן דרור
נוסף בתאריך:
4/9/2010
בשנות הארבעים למאה ה 20 קמו קיבוצים רבים בעמק החולה.  לכבודם הוקמה חברת אוטובוסים שנקראה – " ש ר ו ת    ה ח ו ל ה ". האוטובוסים היו יוצאים מטבריה פעם ביום, ונראו כעין קופסאות שימורים רבועות וקומפקטיות.

על גג האוטובוס היו קושרים את המזוודות/חבילות ולעיתים אף קיננו שם נוסעים. האוטובוס "שלנו" היה מגיע מחלסה (היא קרית שמונה) ונע על הכביש המקומי והמקפץ במיוחד הסלול כולו מאגרגטים של אבני בזלת. התוואי שלו היה מקביל לכביש  מס. 9779 של היום. הכביש נסלל, אם אפשר להתבטא כך, ב 1944 , לפני כן, בתקופה הטרום-אוטובוסית, היתה דרך עפר שבחורף היתה בוצית לגמרי ובלתי עבירה לכל רכב .

לפני הגעת האוטובוס לגשר התלוי על הירדן,  היה יורד אחד הנוסעים ומכוון מלפנים את הנהג, צבי רינגל שלנו, או ג'ורג'יק מעמיר. רחבו של הגשר התלוי הנ"ל  היה ממש מעט גדול יותר מרוחב האוטובוס, והוא היה מתקדם בעקבות הנחיות המכוון, עקב בצד אגודל, אם אפשר להתבטא כך, עד לגדה המזרחית. בדרך כלל הצטרפו ל"מכוון" נוסעים נוספים שבאמתלא של כיוון האוטובוס העדיפו לעבור את הגשר המתנדנד ברגל...

הגשר היה מטלטל מצד אל צד ומרגש עד מפחיד את נוסעי האוטובוס. לאחר מעבר הגשר היה האוטובוס פונה על כביש אבני הבזלת לעבר חוליות, מוריד את הנוסעים וממשיך לעמיר. הדרך משם מזרחה לשמיר טרם נסללה, והאוטובוס לשמיר היה מגיע דרך כפר סאלד בכביש הבזלת המנדטורי שבשולי הגולן.

    ובהמשך לפרשת הגשר: - גשר מנדטורי זה הוקם בסוף שנות ה 20 של המאה ה 20, על ידי הבריטים. גשר זה נקרא ג'יסר שייח יוסוף, על שם אבי השושלת הבדואי שקברו היה בתל של האמפי דהיום, שנקרא, על כן תל יוסוף. לפני היות הג'יסר התלוי,  היו גשר רעוע מאוד שנבנה על ידי הטורקים. מיקומו היה כ 200 מ. צפונית לגשר הנוכחי. לגשר זה לא נותר זכר. גם לא בכתובים. מעט בסמוך מדרום היתה מחד'ה, מעבורת נחל ששמשה בימי הקיץ למעבר במים הרדודים, יחסית, ללא גשר.  מחד'ה נוספת  שימושית יותר, כנראה, היתה  בכפר סלחיה, בערך מול ביה"ס "עמק החולה" היום, ממזרחו.

    "גשר יוסף"  הנוכחי הוקם ב 1955-6 והחליף את הגשר התלוי. הוא נקרא ע"ש שני חברים ששמם היה יוסף, מעמיר, שנפלו בסביבה במלחמת העצמאות . יוסף שלמינס ויוסף  רוזנפלד . וכך גם נשמר יוסוף   מהאגדות.     ב  1964  זכינו בחוליות במכרז לפרוק הגשר התלוי. יורם באצ'י, מסגרנו המיתולוגי, היה עם המפרקים. מה זאת אומרת "היה עם המפרקים?", - הוא היה   ה מ פ ר ק !  בהא' הידיעה!

אחד הסיפורים שהתלווו לפירוק הלך כך: -

   רצה יורם באצ'י  למדוד את ארכם של  אדני העץ. יפה.  הוא העמיס   אחד מהם על כתפיו  והחל מהלך, רגלית לעבר הקיבוץ והמסגריה. המשקל היה עצום. משהו בין 60 ל 100 ק"ג. (הערכה גסה). אדם ממוצע לא היה בכלל מסוגל להרים מן מפלצת שכזאת.  וכך, כישו שצלבו על גבו, הוא הגיע לאחר כ 500 מ.למסגריה. שמט את משאו הבלתי אפשרי על שולחן הברזל המפורסם, בצילצול מחריש אוזן. הוציא רולטקה. מדד את האדן, מלמל לעצמו (כנראה...) ..." שלוש מטר עשרים צנטים. נו, - מה שחשבתי"...העמיס שוב את גוש העץ הכביר על כתפו וצעד מעדנות ובעיקר מדודות לעבר הגשר. ושוב בומס גדול וזה.   אגב, אותו יורם באצ'י באחד מימי ההולדת של הקיבוץ, ב 19 בדצמבר,התבקש להעלות מזיכרונותיו, והוא פתח בשורה האלמותית..."יום אחד בהיר, ירד גשם שוטף"...ובשל הצחוק האדיר שפרץ באולם, איש איננו זוכר את ההמשך.

    חשוב לציין שכל הגשרים  ומעבורות הנחל נמצאו   ב ק ט ע   של   ה י ר ד ן   ה מ א ו ח ד   ב ל ב ד! קטע שארכו פחות מ 2 ק"מ. מצפון לו סבך הנחלים ומדרום, - הפיצול ובהמשך הביצות ואגם החולה.

שאם לא כן, לא די היה בגשר אחד. קטע מאוחד זה נמשך מן המפגש (הטרקטור הצהוב וכו'. המחנה הראשון)  ועד להתפלגותו של הירדן דרומית, וצמוד לכפר בלום ולסלחיה. משם ואילך המשיכה הזרוע השמאלית (המזרחית) כטורעה , שאגב ההערכה היתה שזוהי תעלה קדומה.  ואילו הזרוע הימנית (המערבית) היתה "הירדן הטבעי" שליחך את גבולה המערבי של נאות מרדכי. לימים הוקם סכר וויסות בנקודת ההתפלגות. סכר שקיים גם בימינו אלה.

    במלחמת ששת הימים חטף קיבוצנו אש תותחים עזה. מיקומם היה בעין איברהים, שנמצא מעט דרומית לארמון האמיר בווסט. כמה וכמה בתים נהרסו. הפגזה  בעוצמה  שכזאת לא נחתה על אף אחד מישובי האזור למעט גדות. במידת מה ניתן היה לשורר על "הילדה מחוליות" כמקבילה לילדה מגדות. שתי סיבות היו ל"זכייתנו" כמטרה ראויה :- סוללת התותחים של יהודה קידר ממערב לבית העלמין, ורצונם של הסורים לפגוע בגשר היחיד עליו יכולים היו לעבור טנקים בדרכם  ללחימה בגולן. רוב הפגזים החמיצו את אזור הגשר, ובסטיה ימנית, אם אפשר להתבטא כך, - נפלו בשטח הקיבוץ. וגרמו לנזק הנ"ל. אך בפגז אחד נהרג  חייל, בסמוך לגשר.

     אצלנו לא היו נפגעים,תודה לאל ,אך  מאידך עולה השאלה מדוע קבוץ עמיר חף מכל פגז?  בקרי האש הסורים (בליווי רוסי, כנראה) ישבו בכניסה המערבית של מבצר נמרוד.  חיל האוויר שלנו ניסה לפגוע בהם אך לשווא.  לאחר המלחמה הסתבר שהנזק  שנגרם היה בעיקר לשער הממלוכי במבצר ולכתובת ביברס המפורסמת...לזכותו של צה"ל יאמר שהנזק הרב שנגרם תוקן במידת האפשר. תאור ההפגזה  ב 1967  רק מחזק את ענין חשיבותו של   הקטע הקצר של הירדן המאוחד.

   ובחזרה לספור    ה א ו ט ו ב ו ס  : - אוטובוס נוסף  שגם הוא, כנראה, יצא מטבריה, היה האוטובוס לכפרים הערביים שבעמק.   שני האוטובוסים נסעו כמעט באותו התוואי. אלא שהאוטובוס הערבי ירד גם לדרכי עפר ,( אם המעבר , עונתית, היה  בכלל אפשרי). כך זכו גם הכפרים  נעמה (בערך בצ. בית הילל), דווארה ( בפינה הדרום מזרחית של שטח ב' שלנו) ומופתחרה (תחנת הטרקטורים  בדרך לשמיר) ,לשרות אוטובוסים נאמן.

   היום היו רואים בכך, בודאי , מחפשי הסיבות להפגע ולהעלב, איזה אפרטהייד גזעני או מה. אך בימים ההם זה התקבל בפשטות : - האוטובוס היהודי, והאוטובוס הערבי.

ילדי חוליות היו נקבצים אחרי הצהרים בשעות הגעת האוטובוס במקום שנקרא "הסוכה של ירי", הוא בית האבן המעוגל לידו נמצאת היום תחנת האוטובוס. שם היה שער הקבוץ ודבר לא חצץ בינו לבין הגשר התלוי.שכן  כל העצים והצמחיה  המסתירים היום את הנוף , טרם היו. בהגיע האוטובוס הערבי לגשר היו שרים : -"האוטובוס הערבי, האוטובוס הערבי, האוטובוס הערבי האוטובוס הערבי"... וכן הלאה, במנגינה מונוטונית המזכירה את תחילתו של השיר של האנזל וגרטל ..."תעו חנן ומרגלית ביער הגדול"...כלומר, שורה זאת בלבד היתה מושרת כשהטקסט הנבון אמר "...האוטובוס הערבי, האוטובוס הערבי..."   לאחר מכן (ושמא קודם לכן?)  היה עובר את הגשר האוטובוס היהודי,("...האוטובוס היהודי, האוטובוס היהודי...") והיה זוכה לתרועת שיר משלו.    לריטואל מקורי זה נוסף גם שיר עלום  שהיה מושר  לאחר הקטע של   ..."האוטובוס היהודי, האוטובוס היהודי"... הלא  הוא השיר שחיי נצח לו, - "אחי קומו נא, אל תנומו נא, השעה כבר באה, הפעמון מצלצל, הפעמון מצלצל, דין דנג דון, דין דנג דון" (ע"פ פררה ז'אק).


הסיפור לעיל קשור לתמונה הבאה: להוספת סיפורים נוספים לתמונה זו לחצו על התמונה
העתקת קישור