גלנדה אליאש ז"ל 1935 - 2020
ספד לה ינון בנה
אמא
חרוצה ופעילה ללא ליאות.
מדוושת למפעל לפתוח משרד בחמש בבוקר. חוזרת אחרי כשעה וחצי, מדליקה לנו תנור בחורף ומעירה אותנו לחדר חם. כל מה שצריך כבר מוכן. זה אולי אחד הזיכרונות הכי חזקים וצבעוניים שיש לי מהילדות. ברקע מתנגן גם האות של רגע של עברית, ולזיכרון מתגנבת תמונה של בול שיצא לרגל 200 שנה לארה"ב. כלומר - 1976.
ידענית, חדה וחריפה. דעתנית, קשוחה עד נוקשות לעתים. אבל מבפנים טוב לב ורכות של חמאה.
למדנו מאמא אהבת הזולת, כמו גם חשבון ואנגלית.
חינוך בריטי נוקשה שהפך אותנו לבני אדם עם דרך ארץ... רב הזמן... בכל זאת צברים אחרי הכל.
בנושאי בית הספר ונושאים רבים אחרים לא היו פשרות.
אמא אבל לכולם מרשים... "כולם לא הילדים שלי,
רק אתם".
לאמא היה חוש הומור מפותח... יחסית לסטראוטיפ הבריטי לפחות...
אבל כולל גם בדיחות קרש אופיניות.
לא נשכח את התשובות הקבועות לשאלות:
מה אוכלים ? - "אייר פאיז"
איזה צבע ? - "סקאי בלו פינק וויט' ילו דוטס"
אמא רוצים כלב - "מספיק לי 3 קופים קטנים"
אבל מצד שני הומור עם חורים פה ושם ...
למשל: אמא שמעת שראשי התיבות של בז"ק זה ביקשת קיבלת?... "אבל מה עם האות האמצעית?"
אשת הברזל שלנו אותגרה פיזית רב חייה, אבל במיוחד בשנים האחרונות. היא עברה סבל גדול וטלטלות רבות. בכח רצון אדיר לחיים, היא ניצחה שוב ושוב ושבה "להתלוצץ עם רופאיה" ולזכות אותנו בשנים יקרות נוספות עימה.
בסיבוב האחרון תש כוחה, וגם תם סבלה.
יהי זכרה ברוך.
לזכרה של גלנדה אליאש – יעל משרדי
גלנדה נולדה באנגליה לפני 85 שנה.
גדלה במשפחה יהודית שאינה ציונית- וידעה מגיל צעיר שתעלה ארצה. בשנת 1959 הגיעה לישראל ללמוד עברית , באחת מפגישות מקהלה פגשה את צבי, שלמד בירושלים בסמינר לשליחים. היא נשארה בארץ, עבדה בבנק- ובעקבות נישואיה הצטרפה לקיבוץ שדה נחמיה. עולה חדשה, שדוברת אמנם את השפה העברית, אבל התרבות, האידאולוגיה וחיי הקיבוץ היו זרים לה.
היא השתלבה במהירות והיתה חלק מקבוצת ההשלמה, אליה השתייך צבי. והיתה מעורבת בכל האספקטים של חיי הקיבוץ.
בתחילת דרכה בקיבוץ עבדה כמו כולם במטבח ואחר כך התחילה לעבוד כמנהלת חשבונות בחברת סלילי החולה בקרית שמונה, שלוש שנים מאוחר יותר הצטרפה למפעל חוליות בתור מנהלת חשבונות. גלנדה הצטיינה בעבודה. האכפתיות והמסירות שלה, שהיו משולבים בדייקנות, רצון ללמוד ומקצועיות הפכו אותה לעובדת חיונית ומוערכת ביותר. היא הקפידה לעקוב אחר השינויים הטכנולוגיים והתקדמה עם הזמן -השתלטה על עבודה במחשב, במקום מכונת החישוב הישנה. גלנדה הפכה למנהלת החשבונות הראשית והתמידה בעבודה במפעל 33 שנים.
לאחר שפרשה לגמלאות מעבודתה בחוליות, הצטרפה לצוות הכלבו, כשתפקידה העיקרי היה למחשב את הכלבו וללמד את הצוות להפוך את הרישום והמעקב מרישום ידני במחברת הכחולה הישנה, למי שזוכר, לרישום ממוחשב.
בנוסף לעבודה לא הזניחה את התחביבים, קריאה - באנגלית כמובן, משחק סוליטר, רקמה, איסוף בקבוקים קטנים. וכמובן שירה במקהלה. בטוחה שכל בני הדור שלי זוכרים את קטעי הסולו ששרה בקולה הערב בסדרי פסח.
בשנים האחרונות לא שפר עליה מצבה הבריאותי. לאחר שחלתה עברה תקופה לא קלה בבית אבות בטבריה. כשנפתח בית האבות האזורי בדפנה חזרה לסביבתה הטבעית בגליל. בדפנה חזרה כבאורח נס לחיים פעילים ומצב רוחה ומצבה הפיזי השתפרו מאד.
אפשר לומר שגלנדה היא דוגמא ללחימה בלתי פוסקת במחלה . וכח חיות יוצא מהכלל. היתה מעורבת בנעשה בבית האבות ואהובה על הדיירים. שם המשיכה בגלישה במחשב ובתחביביה, פתירת תשבצים והרכבת פזלים של לא פחות מ-1000 חלקים.
מבית האבות הגיעה גלנדה לקיבוץ לכל האירועים והחגים, ולקחה בהם חלק פעיל , גם לפני שחלתה וגם אחר כך הקפידה להגיע לכל האסיפות. והיתה מעורבת ואכפיתית ביותר. תמיד התענינה בקורה בסביבה הקיבוצית בכלל ובמפעל בפרט.
לגלנדה ולצבי שלושה ילדים ינון, רינת ותמר ונכדים רבים. היא היתה אשת משפחה אוהבת, הפליאה בבישול והעוגות שאפתה היו שם דבר בכל השכונה.
הזוגיות שלה ושל צבי היתה מופלאה, עד יומה האחרון. ההתמדה של צבי לבקר אותה בדפנה, וכמובן בנסיעות התלת שבועיות לטבריה ראויה להערצה.
קיבוץ שדה נחמיה איבד את אחת החברות המסורות שלו, תנחומים לכל המשפחה.
יהי זכרה ברוך...
מילים לזכרה של גלנדה אליאש - יגאל מגדל
ברצוני להוסיף מספר מילים לזכרה של גלנדה אליאש