תכלית קיומו של הקיבוץ Raison d'etre - פרופ' ימנה צוונאו (Yamane Tsuneo 1964)
תכלית קיומו של הקיבוץ ( Raison d'etre) פרופ' ימנה צוונאו (Yamane Tsuneo)
ימנה צוונאו שהה בישראל, כחצי שנה, בחורף
1961-62 מתוכם שלושה חודשים בשדה נחמיה. הביקור הזה הניב ספר על חיי המשפחה בקיבוץ
שהתפרסם ב1964. Kibbutz-
its sociological analysis by Yamane Tsuneo
– Tsaneo Yamane .
כמקובל באותם ימים, שהות ממושכת בקיבוץ באה יחד
עם משפחה מאמצת. משפחתו המאמצת של צווניאו היו שולמית ואהרון בן דרור. בעיזבונה
השאירה שולמית בן דרור אוסף מסמכים הקשורים לפרופסור צוניאו, לספר שהוציא והתכתבות
מאוחרת.
עם צאת ספרו צווניאו כותב שמואל הלפרין, חבר
כבר בלום, מאמר המסקר את הביקור וביקורת על הספר.
כותב שמואל הלפרין:
בשדה נחמיה היה לסופר המעמד של "חבר
משויך". בתחילה הוא עבד חצי יום, משש בבוקר ועד שתים עשרה; לאחר חודש הופחת
יום העבודה שלו והסתיים באחת עשרה. הוא נותן תיאור מפורט של יומו מאז קם בבוקר, את
עבודתו בגן הנוי, את החדר האטרקטיבי שלו ברובע הצעירים, את החלוקה השבועית של קפה
וציוד אחר ביום שישי. ואנחנו מקבלים רושם חזק שהוא הפיק לא מעט הנאה מהכניסה לחייו
הקבועים של הקיבוץ. יתרת זמנו הוקדשה למחקר - הוא ביקר בכל הענפים בקיבוץ
ובקיבוצים ובמושבים שכנים, והוזמן כמעט כל ערב לחדרם של חברי הקיבוץ. בשדה נחמיה הוא עשה בדרך כלל את הראיונות שלו
בשעות התה, בערבים ובשבתות.
בחלקו האחרון דן המחבר בעתיד הקיבוץ אשר ייקבע על
ידי ארבעה גורמים:
·
התרחבותו הכלכלית של הקיבוץ
·
יחסה של החברה כולה לקיבוץ
·
תהליך ההתפתחות הפנימית בקיבוץ
·
אופי חברי הקיבוץ
ב1961 צווניאו אינו רואה סכנה להמשך קיומו של
הקיבוץ מכישלון כלכלי או גישה שלילית מצד החברה כולה. אם ייווצרו בעיות כלכליות,
סביר להניח שהן נובעות מההצלחה הכלכלית של הקיבוץ, כלומר, מתוך שאיפה לרמת חיים
גבוהה מדי. הכותב רואה בקיבוץ גורם מקובל ואהוב בחברה הישראלית, אם כי מעט פחות
מאשר לפני קום המדינה.
ביחס לשני הגורמים האחרונים, המחבר מציין נטייה
לטפח חיים פרטיים על חשבון חיי הקהילה, אך ככל הנראה הוא אינו רואה בכך שינוי
משמעותי, לפחות מבחינת הדור השני. ביחס לדור השני, הוא מתאר זאת כתהליך של תגובה
למצב קיים, משהו המופיע בכל חברה, אך אינו מצביע על שינוי בסיסי בהכרח. ככל שהוא
מסיק מסקנות, וכמדען, הוא זהיר ביותר בתחזיותיו, הוא רואה את הסכנה העיקרית
שמקורה בדמותו של חבר הקיבוץ. הוא מתייחס במיוחד לנטייה מצד הקיבוצניקים להקים
קבוצות סגורות, וכישלונם לפתח יחסים הדדיים עם אנשים מחוץ לחברה הקיבוצית. מהבחינה
הזו הוא מרגיש שהקיבוץ לא הצליח ולא מצליח למשוך אליו מספיק אנשים מבחוץ. הכותב
מרגיש שאם יש סיבה לחשש לגבי עתידו של הקיבוץ, הוא כאן.
מיכאל בן דרור שהיה בצבא באותם ימים העלה קצת
זיכרונות מהחיים במשפחה במחיצת הפרופסור.
הוא היה קצת מאומץ במשפחתנו. כל פעילות או משהו
הוא רשם (ביפנית, כמובן). בשלב מסוים סיפקתי לו מנות פולקלור עשירות ומצוצות
מן האצבע... כאן היה שת"פ צמוד עם אהרון ועם שמעון, אחי, שהיה אז בערך
בר-מצווה. למשל לפני הארוחה היינו מצליבים את כפות הידיים על כתפו של שכננו
מימין, תוך מלמול משהו. והוא מיד קפץ ורשם. וכל מיני קידות וכאלה. היה
נעדר הומור לחלוטין, היה רציני כל העת, כמו קבר. ובכלל, - התקשורת אתו הייתה
מסורבלת וחסרת חן לחלוטין. האנגלית שלו הייתה רצוצה ומשובשת היטב. ובכלל
מראהו היה כשבוי יפני ממלחמת העולם השנייה. ראש גדול ועגול ושיער
כסוח עד, כמעט לשורשיו.
בסיום תקופתו אצלנו עשו לו מסיבה גדולה בחדר
האוכל. וכאן בא קטע שמזכיר קצת את "הכיסאות" ליונסקו. - באנגלית הרצוצה
שלו הוא נשא נאום, שאמור היה להיות
ה-נ א ו ם ! משהו מבולבל ורצוץ. שהלך בערך ככה:
(באנגלית באותיות עבריות): - ..."אפל (תפוח) אין חוליות - ורי בד. אפל אין
ג'פן - ורי ורי גוד. צ'יקן אין חוליות ורי בד. צ'יקן אין
ג'פן - ורי ורי גוד"... לא בדיוק הדברים שהיית מצפה מפרופסור חוקר, ועוד
יפני. בקיצור, זה היה משהו כזה, יונסקי, עם רשימת פרודוקטים ארוכה
ומשמימה.
כשנה לאחר עזיבתו הגיע אלינו בדואר ספר עב כרס (באמת!
משהו כמו שלושה תנ"כים) כתוב ביפנית צחורה. בלי תמונות ומפות. כלום. מדבר של
אותיות יפניות. ספר זה כנראה הכיל את סיכום "מחקרו". מה הסיכום והמסר? -
לך ותדע...
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!