עלון לשבוע - 154 ספטמבר 1970

05/05/2021



חילוף / שילוב דורות

בשנות השבעים הופיעו הניצנים הראשונים של משבר חילופי הדורות בקיבוץ. המייסדים היו אז בשיא אונם, המחזורים הראשונים החלו להשתלב בתפקידי מפתח, וצצו גם סימני שאלה לגבי השתלבותם של בני הדור הצעיר מאוד שזה עתה השתחררו מהצבא. הד לכך ב"סקר" שעשתה יהודית אוסטרר (ממייסדי הקיבוץ).  קטע ממנו מובא כאן. את הסקר המלא ניתן למצוא בעלון עצמו).

ה

יחס בין מבוגרים וצעירים

פורסם בעלון 154- ספטמבר 1970

 

שאלה: מה דעתך על היחסים בין מבוגרים לצעירים במשקנו ואיך יחסים אלה, היו צריכים להיות?

צעיר: 

יש חברים ותיקים, שלא יכולים לשכוח, שראו אותנו, החברים הצעירים כילדים. הם לא תופשים שהתבגרנו והם חושבים, שאנו עדיין נערים, שהם יכולים לתת להם פקודות. נכון, לא כולם כאלה, אך יש די הרבה.יחס זה מרגיז מאד ולא נותן לנו לבטא את עצמנו ולהרגיש עצמאיים .

יש כאמור גם די הרבה ותיקים, שלא נוהגים כך, אך גם עם אלה קשה קצת לדבר. מפריע להם למשל, שמגדלים שערות, הם לא תופשים, שהמנהגים בעולם השתנו.

צעיר פחות:

לדעתי יש רגישות מופרזת אצל המבוגרים בשטח זה. שמעתי, שיש מבוגרים, שטוענים, שהצעירים רוצים לזרוק אותם מפה וזה בהחלט לא נכון. מובן, שתפקידים רבים, כמו רכוז ענפים ותפקידים חברתיים שונים, עוברים לידי הצעירים. יש מקומות עבודה, בהם שילוב דורות זה מתבצע ללא  זעזועים. יש לתת אחריות לצעירים, אך להתחשב גם בנסזיון המבוגרים. עם קצת גמישות ורצון טוב משני הצדדים, היחסים יכולים להיות תקינים בהחלט.

אולי אוסיף פה, שלדעתי לא טוב, שחבר ותיק יחזיק שנים רבות מאד באותו התפקיד, או באותו רכוז ענף, או שרות. רצוי להחליף לעתים, וכאן לא חייבת להיות החלפה בין צעיר למבוגר, אלא החלפה לפי התאמה לתפקיד מסוים. אך עצם ההחלפה חשובה, נניח אחת לשלוש-ארבע שנים.

מבוגר:  

בעיה זאת מפחידה אותי לעתים קרובות. אני מרגיששאני מזדקן ואני מבין שהצעירים רןצים באחריות. (הם אפילו לא תמיד רוצים בה), אך יחסם לעבודה ולמשק, לא תמיד, כמו שהיינו רגילים בשנים עברו.

המשק הזה יקר לי, חייתי בו את רוב חיי. האם ימשיך להתקיים? איך יהיו פני הדברים? העזיבות הרבות של הצעירים בשנים האחרונות מדאיגות אותי מאד, אולי האשמה היא בנו? לא ידענו להראות ולהסביר לצעירנו את החיובי שבחיי קיבוץ ועכשיו אנו קוצרים את שזרענו.

אינני מתלונן על יחס הצעירים אלי, אולי אתאונן על חוסר יחס משני הצדדים. אין מספיק הדברות והאשמה במבוגרים, לפחות באותה המידה, כמו בצעירים.

בכל זאת יש לי לפעמים הרגשה, שלא רוצים לשמוע את נסיון החיים שלי, שלא מעונינים לדבר איתי. האם זה נכון? אולי זה רק נדמה לי?


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב