סיפורי מקום: צריף שומרת הלילה
כיתת גולן עוברת מהגנון לגן ליד צריף השומרת
ניסים דהאן, ציפי לוטנר, טליה לוטנר, יעל דאי, רבקה זוננפלד, נעים דאי
אסתר שהם מספרת על צריף השומרת (1979)
היו היה ...
רבוע
מרוצף- הזכר היחיד שנשאר ממנו, מ"צריף השומרת".
בעוברי
ליד אותו הרבוע עלו במוחי זכרונות רבים לאותו צריף ולתקופה בה הצריף הירוק הזה היווה
מרכז החיים החברתיים בערבים.
השומרת,
דמות שהלכה ונעלמה מנוף קבוצתנו, הביאה עגלה מלאה מצרכים, "פרודוקטים" בלעז,
בשעת ערב מוקדמת ואחר כך חזרה ופתחה את הצריף בשעה 22:00. דבר ראשון היא הדליקה תנור
פיירסייד בחורף, ובכל עונה אחרת העמידה קומקום מים גדול על הגז. כי בשובה מהסיבוב
הראשון בין כל בתי הילדים כולל בית הספר כבר מצאה צעירים מהחברה הבוגרת מחכים לה באי
סבלנות לשתיית תה. מאוחר יותר הצטרפו רווקי הקבוצה, זוגות צעירים בשלבים ראשונים של
חיזור, והשומר לאחר סיבובו הראשון. החליפו דעות, צחקו או סתם ישבו וחיממו את עצמם.
שמירת לילה 1945- 1970 כתבה יונה גורן
מדי שנה ולפעמים לעתים קרובות יותר ,הננו נדרשות למלא תפקיד של שומרת לילה במשך שבוע ימים. רבות מאתנו תזכורנה את השנים, בהן חייבות היינו, לשמור אפילו שבועיים רצופים.
ה י
ו ז מ נ י ם !
מי
מאתנו איננה זוכרת את השעות המרובות, שישבנו במטבח הילדים, במבנה המצורף לגן
הגדול, כאשר הטילו עלינו לקלוף, לצחצח, להרתיח חלב, במשך כל הלילה ? אוי לנו, כאשר
המבשלות הופיעו בשעה 4 בבוקר והעבודה לא הייתה עשויה והמטבח לא היה מבריק...!
היטב
זכורים לי הלילות, בהם כיבו את החשמל בין 2-4 והשומרת המסכנה
ישבה
על יד מנורת נפט מהבהבת דווקא בשעות הקשות של הלילה וחלילה אם ירד גשם, וילד התחיל
לבכות וחייבות היינו לצאת עם פנס רוח, כי למי היה פנס כיס?
ה י
ו ז מ נ י ם !
כשאני
מהרהרת בימים ששמרתי, רואה אני לנגד עיני את כל התמונות מהשנים הללו, הרחוקות. כשהיו לי
תינוקות, תמיד הייתי קצת "עוזרת" להם להתעורר בלילה, כך, שיכולתי לשחק איתם,
ןלהיות לידם, כשהם שוב נרדמים.
לכשגדלו,
הייתי חייבת לילה לילה, להעיר אותם עם צ'יפס, או כרוכיה, או לפחות לשים "נוגה"
ומיני ממתקים ליד המיטה, כדי שיחלקו בגאווה לילדים, על "שאמא שלהם שומרת".
רותקו שומרת הליל (אמנון ארבל בהספד לרות קגל 2018)
המפגש
המשמעותי הראשון שלי עם רותקו היה בצריף הירוק של שומרת הלילה. אני הייתי בכיתה ט'
ויוד' וי"א ובסוף בי"ב.
רותקו
הייתה אז המחנכת של ה"גורים", חברת הנוער המקבילה לנו בגיל. כמחנכת של
ילדי המעברות שהגיעו לקיבוץ במסגרת מאמץ קיבוצי כולל, להקל על הוריהם שזה עתה עלו
ארצה ממרוקו, התמודדה רותקו ביחד עם שאר הצוות החינוכי עם אתגרים לא פשוטים. היה
עליה להסתגל לילדים המאוד צעירים שהגיעו מתרבות כל כך אחרת מזו המערב אירופאית
הקיבוצית. ובנוסף, וזאת חשנו על בשרינו, היה עליה להילחם עבור חניכיה, על השוואת
תנאים, על גישה חינוכית שוויונית, וכל זה אל מול הורים וילדים עלטיסטים שדרשו ממנה
לנהוג איפה ואיפה בבני הטיפוחים שלה.
פעם,
ואולי פעמיים בשנה, הייתה רותקו עשתה תורנות שמירה והתמקמה למשך שבוע בצריף
השומרת. לשומרת הלילה היו שתי משימות. להקשיב לאינטרקום שהשמיע את רחשי התינוקות
והפעוטים בבתי הילדים ולהכין ארוחת לילה לשומרים ולעובדי בית החרושת. רותקו לקחה
על עצמה משימה שלישית: להקשיב לרחשי לבנו, בני הנעורים, ולהרוות אותנו בחוכמתה. כל
השנה חיכיתי שתגיע התורנות של רותקו ונוכל לשבת, לדבר ולהקשיב לה בעוד היא מטגנת
תפוחי אדמה.
גדי מצר מאזין לשמרטף החשמלי בצריף השומרת
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!