סיפורי מקום: חדר האוכל הראשון (נבנה 1942 פורק 1957)

חדר האוכל הישן - יצחק פימנטל

כן, זה היה חדר אוכל ששירת אותנו בנאמנות 14 שנה. פחים, נסורת, שולחנות מעץ קש, ספסלים פשוטים מן הפשוטים, על כל שולחן הייתה סכין אחת בלבד- הסכין של השולחן.

אך למרבית הפלא נמצאו בפינה גם "פרחים"-  הפסנתר השחור המפורסם שירי סביר הביא אותו מביתו מצ'כיה ניצב שם כאיש התרבות. ולידו, הפלא ופלא, כורסא עתיקה ומפוארת, שאמא פרידמן, אימה של רות סלייפר, העניקה לקבוצה כמתנה. ידיות מסולסלות בדגים כהים ומופלאים, משענת מחוטבת ומעוטרת, ומעל לכל בד קטיפה אמיתי שריחף מעל האוירה של העץ והפח כנזם זהב...

בתמונה: ירי סביר ליד הפסנתר מסיבת הסיום של נוער ב'. 

חוה שלזינגר, נורית רינגולד (מלפנים) וצבי אליאש מאחור-  מנגנים בחלילית .

היום כיסינו כבדים מרוב מפתחות לכל המנעולים ברחבי הקיבוץ ובעיקר במטבח. צא והסבר לדור השלישי המסתובב בגן קורות, כי פעם, כן פעם לא היה מנעול במטבח כלל. המנעול – אויבו הגדול של האמון ההדדי אמרו הוותיקים והחזיקו באמירה זו כשלוש שנים. הכל היה פתוח. משהחלו להתאדות מהאקונומיה מצרכים שונים, קם בחור זריז, הראשון לציון, וקבע מנעול בדלת, על כך יצא זעמו של אפי פרום באותה אסיפה סוערת שהפליגה אל תוך השעות הקטנות.
חברים – אמר, מנעול בקיבוץ, תראו לאן הגענו ... ויתכן שאז, בסערת אותו דיון, נולד מפתח הגנבים העברי הראשון.

מאחורי המטבח, לפאתי מזרח, בכניסה צדדית לחומקים ולבאים בחשאי עמד כיור בא בימים ומעליו מנטף ברז. אלא שעיקר פעילותו של אותו ברז הייתה דווקא בלילה, ישבו חכמים, דיירי הבתים בהם שוכנת היום המזכירות והנח"ל וחשבו – ברז זה על שום מה? והשיבו על מנת לצחצח בו שיניים לפני השינה. ובאפלה ניתן היה רק בקושי, לזהות את דמויותיהם של קפסי, מרצ'יק, לאה נ. ואחרים. והאוזן המשומנת היטב הייתה קולטת את  רחש ציחצוח השיניים... צלילים לסיומו של יום.

בארבע בבוקר היו הבחורות הראשונות מגיעות למטבח, נאבקות מנומנמות בעשישיות הנפט ובכיריים השחורים והמפלצתיים שהטילו צללים על הקירות. כמאמר החכם, דבר ראשון בבוקר-  דייסה! 

 באותו בוקר אפלולי הייתה לילו כהן בין המשכימות, אחרי טקס העששיות שפחה מים בסיר, יצקה מלוא החופנים קמח סולת והחלה בוחשת נים ולא נים בתרווד, פעולת הבחישה הפכה משום מה למאומצת מאוד עד שניצב לו התרווד זקוף בסיר הדייסה וסירב לזוז.
עד היום אין איש יודע מי מהבנאים השאיר במטבח חצי שק מלט.
אז איך הייתה הדייסה? אייזן בטון ... חברה, זה היה בלוק...!

בחדר האוכל על כותלו הדרומי היה לוח מודעות, ופאר הלוח – דף סידור העבודה היומי, למי שהציץ ברשימת החברים התברר כי חוליות היתה משוחררת משמות כמו סשה, פשה, משה, גרישה, מה זה משוחררת? ממש סטרילית על טהרת האצולה המערבית, אז תשאלו בצדק מה מחפש שם שם  כמו נניח.... מניה.  ומעשה שהיה כך היה, ירדה לה מהאוטובוס אורחת, בת דודה או משהו של וילמה או יהושוע או של שניהם יחד, עד שראתה בחור נאה, אריה טאוב שמו ונקשרה נפשה בנפשו והיו לבשר וכו' – נעזוב את זה. השם החריג – מניה התנוסס על דף סידור העבודה כשנה וחצי עד שכמו בכל האגדות וממש באותו האוטובוס הפליגה לה מניה זאת לדרכה. ושוב נשארנו פה לבדנו, היאפים, הלילו'ס והויירו'ס.

בשנת 44 היה הדבר, יהושוע חבושי, שתפקידו האמיתי היה מתאם הפעולות בקרב הערבים מטעם הסוכנות, בא בברית נשואים עם מרים מטיאס לימים חבושי.

חדר האוכל נערך כיאות לקרואים הנכבדים מהכפרים באזור. חפלה כיד המלך. ומי לא היה שם? היה שם אדון אבו-עיד, הגוץ והשחרחר מוכתרה  הכל יכול של מדחל. והיה שם גם שכנו המערבי והיפוכו המושלם כחול העיניים, הגבוה והבהיר, יוסף נימר, מוכתרה של אבסיה. האם נשכח את חג' מחמוד עזיז הישיש, בעל הזקנקן המחודד ועיני הנץ, בעל המאה והדעה מדוארה, צמד המורים הנעלים, מבית הספר היחיד באזור, בסלחיה וכמובן, גם סלח שלנו. בין הקרואים אפשר היה גם למצוא את משה אליוביץ ונחום הורוביץ, מוותיקי השומר בכפר גלעדי, את נח סונין, השומר הנאמן של הקרן קיימת. לא נפקד גם מקומו של פרנס ון דה הורן, הגוי ההולנדי עטור התהילה חבר "השומר", שהתגורר במטולה.

על ספסלי העץ של חדר האוכל, נותר עדיין מקום גם למוכתרי הקיבוצים מהסביבה. משה רבינוביץ מוכתרה של דפנה, יליד העיר העתיקה, ששלט בשפה הערבית על בוריה. בנימין שפירא מעמיר, מוכתר הקיבוץ "הוותיק" דן, יצחק לוטון יליד טוניס הדובר ערבית רהוטה וכמובן אריה, צבי, דוד ואחרים מכוחותינו.

אחרי הסעודה, עם צאת הנכבדים, הוזמנו פשוטי העם מדוארה ואבסיה לעשות שפטים בשאריות. ואלה, מדרך הטבע, פונו מיד לקולבויניקים .

מעל הנחל בערך במקום בו נמצאים היום הבתים של סלע ופימנטל, הוקם אוהל ענק, בו הגישו עובדי המוכתרים, קפה לאושפיזין. מבצע בזק אורגן בחדרים לגיוס שרפרפים לפינת הקפה שבאוהל. פרט לל. ששמרה על שרפרפה כעל בבת עינה. "על שלי-  הם לא ישבו" - סיננה....

כטוב לב האורחים בקפה, גולגלו סיגריות והקרואים צפו ממעלה גדת הנחל, שם הוכשר מסלול מיוחד למרוץ סוסים וכשניתן האות, יצאו הרוכבים לדרך. בין פרשיה ניתן היה לראות גם את אריה אנגל ואת אפי פרום.

רבותי זאת היתה פנטזיה.....

לחצו לדף חדר האוכל הישן בארכיון הדיגיטלי

ארוחה אחרונה בחדר האוכל הראשון 1957

מזוהים: עומדים - ראובן קליפא (עומד), גבריאל דיבו, חוה יוגב, יושבים - בלהה כהן, יוסף רינגולד (ריכי), משה אוסטרר, דוד זוננפלד, צילי רינגל