ארכיון שדה נחמיה מציג - סיפור הליפט
זו ההרפתקה הפיקנטית ביותר, המסופרת ביותר, והמשוחזרת ביותר מיום העליה לקרקע.
אריה גל ליד הליפט מנטעים 1940
תקציר העלילה כמופיע
ביומנו של דוד זוננפלד:
"כשהעבירו את הליפט מנטעים
ירד גשם חזק והחלטנו לחכות כמה ימים בכפר-גלעדי.
ב-19 בדצמבר החלטנו סוף סוף לנסות
להעביר את הליפט מכפר גלעדי לדוורא
19 בדצמבר 1940
אמש קיבל מרדכי (לוונו) הודעה להעביר אה הליפט מכפר-גלעדי לדוורא.
הטרקטור שלנו יצא ב -6 בבוקר מחיאם אל
ואליד (היום להבות הבשן) והגיע לכפר גלעדי ב-10.
בעזרת וותיקי כפר-גלעדי הצלחנו להרים את הליפט על הפלטפורמה
של הטרקטור, במשך שעתיים. יצאנו ב-12.15 ואחרי
נסיעה מלאת פחד הגענו לחלסה (היום קירית שמונה) ב-1.30 אחה"
צ.
שני הקילומטר של "הסולינג" (כביש בריטי סלול אבני נחל) בתוך חלסה נסענו במסך שעתיים. אחרי הסולינג התחילה פרשת הבוץ. אחרי 30 מטר העגלה שקעה עד מעל ציריה והטרקטור לא יכול היה להוציאה.
בנוכחות קהל של ערבים ניסינו בטוריות
לחפור דרך לגלגלים, אך לשוא.
אריה (גל) נשאר לבדו בדוורא ב1:30 הגיע גם נוח סונין (איש הקק״ל מוותיקי "השומר") ושניהם חיכו להגיע הטרקטור.
ראובן (רוזן) רכב לדוורא למסור לנוח על המתרחש וגמר
את רכיבתו בסאלטו "מורסאלה לרגלי" שמעון מקלר (ראש מחלקת ההתישבות של הסוכנות), שבא
לראות את התקדמותנו בעבודה ושאל: "מי הקאובוי הזה"?
צייר יצחק שלח
בינתיים בבוץ החלטנו להריק אח הליפט כדי להפחית את המשקל.
דאגנו לשמירה על הדברים מפני הקהל וסרג׳נט פטל ממשטרה חלסה, מגרש בתנועות יד את
המסתכלים לכל צדדים. הטרקטור סוחב את הליפט הריק עד עבר הבוץ, ואנו שוב מכניסים את
כל הדברים לליפט.
לחצו לסיפור המלא כפי שסופר כעבור 18 שנה
השתתפו באירוע:
מרדכי לוונו –
קיבל את ההודעה
קרה טל, ראובן
רוזן, חנן פלד – המתינו לטרקטור בחלסה (קרית שמונה של היום)
אריה גל נשאר
לשמור על הנקודה במפגש הנחלים
נוח סונין מותיקי
השומר – איש הקק"ל
שמעון מקלר ראש
מחלקת ההתישבות בסוכנות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!