דרך צלחה לרועי יוגב היוצא לדרך חדשה - ועדת התרבות נפרדת

הראית, איזה יופי!

ממשה אנוליק לרועי יוגב

כולנו כאן ביחד, לאורך שנים, עם קסם מיוחד בכל צבעי הקשת

מפזרים מבטים על שדות מזהיבים, ורוח קלה מושיטה יד לאט ונרגשת.

חלפה עוד עונה, לזרימתו המלטפת של הירדן ומראה המים, במפגש הנחלים.

כי 'כאן הכל התחיל'- אומר השלט בכניסה, כמיתר עיקש שמתנגן, ללא מילים.

רחש ירדן וגליו, חרמון ושלגיו, טבע שבו הכל משולב, כמה קל להיות מאוהב.

מהמקום שבאת, יש פרטים קטנים ועשייה של אמת ושקט, בנגיעה רכה,

להשאיר כאן אבן, להשאיר עוד שביל אל הבית והדרך, כי היא עדיין ארוכה.

ריח פרדסים עולה, שופע פרי המון. לנוח במרחב ,ובאופק נבלע החרמון.

אל תגידו עייפנו, מי שכאן, ומי שהביתה שב. תראו כי העשייה היא לא לשווא.

תרבות זה מנהגים, מסורת ושפה, יצירה ואומנות, זמר עממי בין רגעי החול,

וגם לשבת על בר, לצעוד יחף על קו החוף, עד אין סוף, ולנוע במקצב מחול.

תרבות זה שייכות, שירי תש"ח, נוף מטופח. וכשיוצאים, לשים קצת אודם.

זה קישוט בין חגיו הצנועים של הדור, ממש כמו שהיה כאן, מקודם.

ושיר קליט, בחלילית, בהמולה כללית, ברוח הגלילית, הכל כך ישראלית.

וגם בליל סער, בעת סופה, ואנו נוטים על הצד. נשלב ידיים, נחזיק מעמד.

שמחת הלב, זאת נחמה קטנה ומרגיעה, ואיתה באים מרחבים של געגוע.

לתקופה יפה שאין כמותה, ועל כך עדים העננים, ולא שואלים מדוע.

ורוח נע, משנה את כיוונה, על האספלט בשכונה, על הדשא בין בתים ומדרכות,

לכוון עמוד של תאורה מול במה, ומיקרופון למנחה, שעה לפני אירוע, לפחות.

והחיים חזקים מהכול. גם באור החשיכה, יש כוח משיכה, וסיום הוא גם פתיחה.

חברות וידידות, אהבה וגם רעות, כקדם כשהיה, הם הדרך והמשכה.

כמו מסע של שבו התחלת עכשיו, בנוף של חיק ההר, אליהם אתה שב.

בעמק הירוק, עמוס רוחות שמים, הרים סביב, קווים ורצועות, בין כל חבריך.

תפוס אילן גבוה, באמירי ההר. תבעיר הלב, תפסע קדימה בתוך תמונת חייך.

כי הזמר הזה, בין עבר לעתיד, בין זריחה לשקיעה, מתוכנו עולה ללא דופי,

כי הבית הוא מקום, בין היום למחר, ראיתי כל כך הרבה. הראית, איזה יופי...