שמוליק מרקוביץ 1962 - 2022

יון שלי, זכיתי, זכיתי בך

זכיתי באיש נדיר שלא ניתן היה להתעלם ממנו . דעתן חזק איש מלא חיים חכם וחריף עם פיוז קצר ולב ענק . אבא ובעל מסור שעשה הכל למען משפחתו .

זכיתי בילדים מדהימים שעשו לך גאווה עצומה כמה אהבת כל אחד ואחת מהם כמה דברת עליהם זכיתי  בבית חם ובכיף גדול איתך.

אך מעל הכל זכיתי באהבה ענקית כזאת של פעם בחיים ועל כך אני מודה .

זכיתי בך שוב בחודשיים הראשונים בבית חולים כמה דברנו כמה כתבנו יון כמה אהבה. אז לא ידעתי שזאת פרדה.

יון שלי זכיתי בך ותודה  תודה לך .

מבטיחה לך לשמור על כל האוצרות הילדים האהובים והמדהימים שלנו

בטוחה שכמו שניהלת פה למטה תמשיך ותנהל מלמעלה

מקווה שמצאת נחת שם ליד רפי אהובך

אוהבת אותך לתמיד

מירבי שלך

אבא יקר,

לא נתפס, אני כאן עם כל המשפחה והחברים כדי לחלוק לך כבוד, אני רוצה לספר מעט על מי שאתה בשבילי ובשביל המשפחה.

נלחמת כל כך קשה כדי לגדל אותנו ובגיל 6 עברנו לגור אצלך, זאת הייתה רק אבן דרך קטנה בנחישות שלך - לגדל אותנו בכבוד ולחנך אותנו בדיוק כמו שהאמנת. אני עומד פה וגאה להגיד שהייתה לי ילדות מפונקת, אין דבר שרציתי ולא קיבלתי ממך, תמיד הייתה הרגשה שאין דבר שיעמוד בדרכך כשמדובר במשפחה.

אבא יקר, תמיד שם בשבילי, תמיד תומך, תמיד מגזים, תמיד פחדתי להגיד לך שאני מרגיש  מעט לא טוב בבסיס כי ידעתי שאחרי 3 שעות אתה תחכה בש"ג ותרצה לבדוק מה איתי.  כל רגע נתת לי להרגיש  שכל חייך הם למען שמחתי והצלחתי. תמיד לקחת אחריות על כל דבר ותמיד היה לך חשוב להיות בעניינים. אתה מבין אבא עכשיו פה הבעיה, בעיה גדולה, אתה השארת חור גדול מדי. חור שלצערי אף אחד לא יצליח למלא.

אבא יקר, איך כל כך מוקדם? אני יכול להסביר לעצמי רק בדרך אחת, אתה כלכך צעיר אבל הספקת כ לכך הרבה, מה שאתה מצליח לעשות בשבוע אני יכול רק לחלום על להספיק בשנה. כל חייך הם מרתון אחד ארוך.

שלושה חודשים היית בבית חולים ובהתחלה הייתי קצת אדיש, רציתי להאמין שהכול בסדר ואמרת לנו - יהיה טוב. כרגיל אתה מנסה לצייר תמונה מושלמת רק שנצליח להמשיך בשלנו ושחס וחלילה לא נתעסק בך או במשהו אחר. תמיד אמרת: רק שלא ישפיע עליכם.

 לאט לאט הבנתי שמתחיל להיווצר בבית חור גדול שמישהו צריך למלא ואני ומיכאל לקחנו מושכות ביחד עם מירב. כל אחד בתחומו, כעבור זמן הבנתי שהמצב לא טוב, הכול נהיה רציני יותר ושאני צריך להגיע פיזית הביתה. מיהרתי לבצע את הניתוח בכתף בכדי להיות חודש בבית ושאוכל לעזור מקרוב ולהיות שם בשביל מירב והבית. לשמחתי הצלחתי, הייתי חודש בבית ראיתי אותך יום יום, ניהלתי משק בית ביחד עם מירב קידמתי את כל הפרויקטים שלך ולמדתי לתואר בבית חולים דרך הזום.

ממש אתמול הייתי אמור לחזור לצבא לאחר ההחלמה ומאוד פחדתי. בעומק ליבי ידעתי שהמצב החמיר אבל ניסיתי להתכחש, פחדתי שיקרה לך משהו כשאהיה רחוק. דיברתי עם מיכאל והוא אמר שיגיע הביתה להחליף אותי, נרגעתי קצת.

 לצערי הנורא מכל קרה והנה אנחנו כאן. קוברים אותך ממש קרוב לאחינו - רפי היקר. אני רוצה להאמין שלפחות עכשיו, אחרי שנלחמת כלכך הרבה זמן, יש לך קצת שקט ונחת למעלה, ואתה מסתכל עלינו בגאווה ביחד עם רפי. לשמחתי היית לצידי כמעט 23 שנה ושאבתי ממך את כל הטוב והידע שבך. אני מבטיח להעביר את מה שאצליח לאילי וקרני, ולעזור למירב במה שצריך. אני פה בשביל כולם.

אוהב המון יהונתן.

אבא

אבא אתה הבן אדם האחרון שחשבתי שילך היית בן אדם כל כך חזק מנטאלית שלשנייה לא חשבתי שדבר כזה יקרה כל כך האמנתי שתצא משם בריא שברגע שהודיעו לי את זה הייתי כל כך בשוק ולא האמנתי שדבר כזה יקרה. אני חושבת שעד עכשיו לא ממש הבנתי שאתה לא איתנו ואני בטוחה שלא יהיה לי קל וייקח הרבה זמן עד שאני מבין מה באמת קרה. שלשום ראיתי אותך לראשונה מזה 3 חודשים וכל כך שמחתי לראות אותך ובראש שלי חשבתי שתצא משם בריא וכנראה שלעולם היה תכנונים קצת אחרים מקווה שטוב לך שם ואתה בסדר.

 אוהבת ותמיד אוהב קרני שלך.

אבא היקר

אבא אני מאוד עצוב שככה נפרדות דרכנו אבל דבר אחד אני בטוח אתה תמיד תהיה איתנו בלב ואני יודע שנמשיך הלאה ויהיה לנו טוב ולא נתפרק לכן אנו נמשיך בשבילך

אילי והאחים.

אבא היקר,

אני לא יודע מאיפה להתחיל ואני גם לא יודע בדיוק מאיפה להמשיך.

היית דמות בעלת נוכחות אדירה. גידלת אותנו ונתת לנו את החיים הכי טובים שיכלנו לבקש, אין דבר שלא קיבלנו, לימדת אותנו על חשיבות המשפחה וכל חלומך ורצונך והדבר היחידי שהוצאת מהפה היה שנהיה בריאים ומאושרים. תמיד לקחת הכל על עצמך וטיפלת בכל הבעיות של כולם, היית דמות שכל המשפחה נשענה עליה, דאגת לסבא ולסבתא, דאגת לאחיות ולמשפחה, דאגת שכולם יהיו מאושרים ולקחת על עצמך כל כך הרבה שאנחנו אפילו לא יודעים מאיפה להתחיל.

בכל פעם בחיי כשהתבקשתי לספר על דמות להערצה מאז שאני זוכר את עצמי בגן בתל נוף, בכיתה בבית ספר ועד הצבא היית הבחירה הקלה, בכל מסגרת ובכל מקום היית בשבילי מורה, היית לי מנהיג, היית לי דוגמא אישית, היית איש משפחה נהדר, היית לי אוזן קשבת, היית לי חיזוק ברגעים קשים, ובשנים האחרונות אפילו הייתי לי חבר.

אני לא אדם מורכב, רק דבר אחד הסב לי אושר, לראות אותך מחייך ומתמלא בגאווה כשאני חוזר הביתה. לקבל ממך חיבוק עוד לפני שאני מספיק להוריד את התיקים, לשבת איתך על קפה ולראות אותך ממתין בעיניים סקרניות המחכות שאספר להם איך עבר עלי השבוע. אף פעם לא לקחתי את זה כמובן מאליו ותמיד התרגשתי לחזור הביתה למרות הנסיעות הארוכות, בשבילי זה היה התרגשות אין סופית של הערצה הדדית.

איזה מין עולם, רק לפני 6 שנים ישבנו בסלון ובכינו ביחד על רפי, אתמול ישבתי בסלון ובכיתי עליך. על המילה "הוגן" כבר ויתרתי ממזמן ,אבל אבא כמה אפשר.

בשלושה חודשים החרונים לא רצית שנבוא ולא רצית שנראה אותך במצבך, הרחקת את כולנו חוץ ממירב וכתבת שיהיה בסדר, האמנתי שתצא מזה ושאתה רק צריך לנוח ותחזור במהרה, עם הזמן כשהתחלנו להגיע הבנתי שזה לא מובן מאליו והתחלתי לחשוב האם בכלל אשרוד כשתגיע הבשורה המרה.

אתמול בבוקר כשהתקשרו מהבית חולים להגיד שצריך להגיע כי המצב לא טוב נסעתי הכי מהר שיכלתי, לצערי כבר בדרך עדכנו שזה נגמר – צרחתי באוטו, אחחחח אבא מה עשית, איך כואב לי. צץ לי בור שחור ושורף במרכז החזה כזה שהחריף את החור הקודם, כבר יום שלם שאני צועד סביבו רועד ומנסה לא ליפול. אבל אל תדאג אבא, שנינו יודעים שאין לי ברירה, אפילו שזה לא ברור איך העתיד נראה אין לי זכות בחירה, אצטרך ללמוד ללכת מחדש.

הגעתי לבית חולים וליטפתי את פניך בפעם האחרונה, אמרתי תודה - אבא אני אוהב אותך, אני רוצה שתדע שלא משנה כמה אני אשב ואבכה ולא משנה כמה אצטרך לכתוב ולהקריא מול מצבות, לא אתחרט ולא אחליף את חיי לעולם כי אתה היית חלק מהם ואני חלק ממך.

תחבק את רפי בשבילי ותמשיך לתמוך מלמעלה אנחנו עוד נפגש.

מיכאל