המחנה הראשון (אתרים מספרים)

מעל שנתיים ישבו מייסדי הקיבוץ במושב נטעים (ליד ראשון לציון). הבחורים עבדו כולם בפרדסי הסביבה, הבחורות בקטיף, באריזה, במשק בית במושב או בשרותי הקבוצה.   הם המתינו למועד המתאים להקים יישוב חדש.  עיניהם היו נשואות לעמק החולה. כל הצעה להתיישבות באזור אחר נדחתה, בהיותה פחות מדי "חלוצית". בצפון עמק החולה נקנו אז שטחי אדמה נרחבים והיה צורך דחוף לעבדם, שמא יחזרו הפלחים הערבים ויחרשו ויזרעו שוב.

ב-19 בדצמבר 1940 הקימו 7 בחורים ושתי בחורות, במקום בו נפגשים הבניאס והחצבני, על הגדה המזרחית של הירדן, שני אוהלים. המטבח מוקם בליפט (ארגז גדול), ששימש להעברת הציוד מנטעים.

כעבור יומיים התקבלה פקודה מטעם ההגנה, (הארגון הצבאי טרום מדינה), לעזוב את המקום. ואמנם בישיבה בשני אוהלים, בלב העמק הפתוח, בין כפרים ערביים רבים, הייתה מידה גדולה של יהירות. אך להט הנעורים, של גרעין המייסדים, לא הכיר גבול. האוהלים העגולים, הליפט וסוכות המחצלאות שעמדו על חוף הירדן והבהיקו מרחוק לקראת הבאים מחלסה (היום קריית שמונה).